סולברג רצה מתווה, היועמ"שית הציעה לצנזר את שרי הממשלה

"דמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים", אמר השופט יצחק עמית בבג"ץ עילת הסבירות המפורסם. "יהיה כאן ניסיון שיבוש של מערכת הבחירות", אמר השבוע חבר הכנסת אביגדור ליברמן בריאיון לרשת 13. צודקים השניים, כל כך צודקים. אך כמו ברבות מהטענות של השמאל, השורש הפסיכולוגי שלהן הוא השלכה. כי אכן מתרחש ניסיון שיבוש של מערכת הבחירות, ממש ברגעים אלו, והוא נעשה באמצעות שורה של צעדים קטנים ושקטים, אבל לא על ידי נתניהו והימין אלא בידי השמאל ושותפיו במערכת המשפט.

ועדת הבחירות המרכזית היא מוסד שמצליח ללכוד את תשומת הלב רק לעיתים נדירות. בדרך כלל היא פועלת בשקט (ידעתם שהוועדה פועלת באופן רציף ולא רק לקראת מערכות בחירות?), מנהלת הליכים משמימים לכאורה, ובוודאי שלא מצליחה לעמוד במרוץ תשומת הלב המטורף שמתנהל על הליין־אפ של השיח הציבורי. אבל מה שקורה שם בשבועות האחרונים צריך לטפס מיד לראש סדר היום של הימין. ניסיון הטיה אנטי־דמוקרטי של הבחירות, באמצעות סירוס אמצעי התעמולה והפנייה אל הבוחרים של הימין, צובר לו הצלחה אחר הצלחה ומאיים על עקרונות הליבה של הבחירה הדמוקרטית: חופש המידע והביטוי.

השחקנים הם אותם שחקנים מוכרים: העותרים הסדרתיים של השמאל כמו שחר בן מאיר, ירון מאירי והתנועה לאיכות השלטון. כמו תמיד, היועצת המשפטית מתנדבת להוסיף את חוות דעתה שתתיישר תמיד עם הגישה הרדיקלית ביותר בנמצא ושאינה בנמצא נגד שרי הממשלה. ובקצה – השופט נעם סולברג, שלא רק שאינו דוחה על הסף את הטרללת האנטי־דמוקרטית, אלא אף משתף איתה פעולה בחלק ניכר מן המקרים.

כרגיל, גלי נגד בן גביר

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

עוד מאת יוני רוטנברג כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף

הקורבן הראשון והמרכזי הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. מערכת הבחירות בקושי התחילה, המועד לקיומן נקבע ממש לאחרונה, וכבר עומדות נגדו ונגד המשרד שלו לפחות עשר עתירות בוועדה – נכון לשעת כתיבת שורות אלה. נקודת התורפה שזיהה השמאל בבחירות האלה הן הרשתות החברתיות. מתוך הבנה שמרכז הכובד של ההשפעה על הבוחרים נמצא שם – ואכן לשר בן גביר יש מספר אסטרונומי של עוקבים בפלטפורמות השונות – הם מרכזים מאמץ בהגשת אין־סוף בקשות קנטרניות נגד כל פוסט וסרטון שעולה לרשת מטעם השר. אולי יהיה זה מעט גילני לומר, אך לפעמים גם אמיתות קשות צריכות להיות מונחות על השולחן: הם גם מנצלים את חוסר ההתמצאות וההבנה של השופט בעולמות הללו, כדי שיסייע בהטלת מגבלות מופרכות על פלטפורמות שמהותן הוא חופש ביטוי מוחלט.

מהכלל נצלול אל הפרטים. זה התחיל בעתירה של עורך הדין שחר בן מאיר נגד השר בן גביר, בנוגע לסרטון מתוך סיור בעיר יפו שפרסם בפלטפורמות הדיגיטליות שלו. בן מאיר טען שהשר משתמש במשאבים ציבוריים – קרי, עצם קיום הסיור מטעם המשרד לביטחון לאומי והליווי שניתן לו על ידי שוטרים – לטובת תעמולת בחירות. יצוין כי הסיור נערך בתחילת מאי, כשהבחירות אינן באופק.

אבל בן מאיר לא הסתפק רק בדרישה להסיר את הסרטון מהרשתות. למען האמת, מתוכן העתירה נראה כי זה עניין שולי מבחינתו. בן מאיר מתעניין בעיקר ב"מבט צופה פני עתיד". הוא מבקש בעתירה סעד מפליג: "צו האוסר לקיים כל סיור עם משתתפים בעלי תפקיד במשטרת ישראל… בהשתתפות גורמים מסיעתו של בן גביר". ועוד: "צו האוסר צילום של כל סיור כזה על ידי גורמים ממפלגתו של חבר הכנסת בן גביר". ובן מאיר דואג להדגיש שבן גביר הוא רק ההתחלה. את חוקי התעמולה החדשים יש להחיל על כל חברי הממשלה: "תצא הלכה מאת כבוד יושב ראש ועדת הבחירות כי יש למנוע מצב בו כל שר בממשלה מנצל קיומו של אירוע 'ממשלתי' ולהפוך אותו לאירוע תעמולתי".

אם תצפו בסרטון, תתקשו להבין מה מיוחד בו. השר בן גביר מסייר, כדרכם של שרים, ברחובות יפו, משוחח עם עוברי אורח ומעביר מסרים למצלמה. השוטרים מופיעים שם רק ברקע, למעט שיח של כמה שניות בין השר למפקד התחנה. בן גביר מדבר לכל אורך הסרטון עם התושבים על תחושת הביטחון שלהם ברחוב, שהיא ממש בתחום אחריותו המיניסטריאלית. אין שם כמובן שיח על בחירות, שהן תינוק שלא נולד בשלב הזה. הסרטון גם פורסם בחשבונו האישי של השר, מקום שבו ניתן לכל הדעות להשמיע תעמולה לטובת השר.

האם חשבתם שכל הטיעונים האלה יחדרו מבעד לשכבת העוינות הבוערת של היועמ"שית לשר בן גביר? מצחיק מאוד. היא מיהרה, באמצעות באי כוחה, להציג את עמדתה שלא רק תומכת בעתירה אלא גם לוקחת אותה עשרה צעדים קדימה. "יובהר ויוזכר, כי לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, היקף ההפרות של השר בעת האחרונה ובכלל הוא רב במיוחד ומדובר בהפרות חמורות", כתבה בתשובתה. חמורות, לא פחות. אבל רגע, מה הכוונה "בעת האחרונה ובכלל"? הרי זו העתירה הראשונה שמוגשת נגדו לוועדת הבחירות המרכזית במערכת הבחירות הזאת!

הבנתם כבר בעצמכם את החוצפה? מה שמנסה כאן היועצת המשפטית לממשלה לעשות הוא לכרוך את העתירה הזאת נגד השר עם צבר ההתנהלויות הלא תקינות לשיטתה של השר שאותן הגישה בתשובתה לבג"ץ פיטורי בן גביר. כלומר, ברדיפה החולנית שלה אחרי בן גביר, היועמ"שית אינה נמנעת מלקחת הפרה אזוטרית לכאורה של חוקי התעמולה – עניין יומיומי שכל המפלגות משחקות בו – ולצרף אותו לתיק האישומים שמצדיקים את פיטוריו בצעד חסר תקדים.

והנה הדרך היצירתית שבה היא קושרת בין חיטין לשעורין: "כריכה בצוותא חדא של הפעילות האופרטיבית של המשטרה עם מסרים פוליטיים ותעמולה של השר ומפלגת עוצמה יהודית". ועכשיו שיבואו גדולי המפלפלים ויסבירו איך כל אחד מהטיעונים בבג"ץ הפיטורין עונה להגדרה הכללית הזאת. ויש לה גם הצעה מעשית לחינוך מחדש: "נדרשת פסיקת הוצאות על הצד הגבוה לצורך העברת מסר ברור". בהחלט דרך אפקטיבית לדיכוי תעמולה ימנית.

היועמ"שית תצנזר פרסומים

ההזיה היא שזו רק ההתחלה. בעתירות הבאות רמת הדיכוי והסירוס רק עלתה. בעתירה שהגיש עורך הדין ירון מאירי מובאים לא פחות מ־64 פרסומים של המשרד לביטחון לאומי בטיקטוק ובפייסבוק. הבדיקה המדוקדקת הולכת אחורה עד תחילת 2026, לכאורה בלי שום קשר לבחירות המתקרבות. את הקנטרנות המופלאה שלו הוא סידר בטבלה, ובה הסבר אילו מילים בדיוק בעייתיות בכל פוסט ויש לשנותן או לחלופין למחוק לחלוטין מהרשת. דוגמאות? בבקשה: תיוג של החשבון האישי של השר בתוך חשבון המשרד (!), שימוש בהשטאג עם השם #בן־גביר, ייחוס פעולות מסוימות ל"מדיניות השר", ציטוט של השר אומר "אני גאה במה שעשינו", קריאה לשאת נשק – "עמדה פוליטית המזוהה עם בן גביר" (מה?!), ועוד הזיות בסגנון הזה.

חשוב להדגיש: לא מדובר כאן באמירות קיצוניות או בשימוש בוטה של בן גביר בכוח המשרה. ממש לא. הטבלה הארכנית מביאה ביטויים שהם הלחם והחמאה של כל שר מאז ומעולם. "הנחיתי", "המשרד בראשותי", "הבאנו הישגים", ועוד קלישאות מהסוג הזה, הפכו פתאום לאמירות לא חוקיות שיש למחוק מהרשת.

לא רק שהטרלול הזה לא נדחה תוך הטלת הוצאות בשל טרחת הוועדה וביזיונה, אלא הוא אף אומץ בכובד ראש. סולברג דרש "מתווה", והיועמ"שית כמובן התנדבה. לחלק מהמקרים היא נתנה הנחיות קבועות לשינוי, ולחלק היא טענה שאין להם תקנה אלא במחיקתם. אבל כל זה כאין וכאפס לעומת השיא מעורר החלחלה: "לנוכח היקף ההפרה ועוצמתה… לעמדת היועצת המשפטית לממשלה נדרש כי פרסומים… יובאו לבחינה מראש של הייעוץ המשפטי לממשלה, על מנת שזה יוודא מראש כי הם עומדים בדרישות".

תראו, זה כבר לא עניין של טור מעניין בעיתון. זה אירוע חירום דמוקרטי. אבל אמיתי, לא כמו הדמיונות בקפלן. היועצת המשפטית לממשלה מבקשת לראות מראש כל פרסום לציבור של שר בממשלה? זה ניסיון להחיות את פתיחת כל דברי הדואר ובדיקתם שביצע ה־נ.ק.ו.ד. בימי סטאלין? איך יכול להיות שעל דרישה הזויה כזאת הארץ לא רועדת, והשופט השמרן סולברג, שהדבר מגיע לפתחו, מפהק וממשיך את ההליך כדרכו – שלא לומר תומך בו בחצי פה?

נכון לעכשיו היוזמה ההזויה של היועמ"שית לא יצאה לפועל, אז היא ממשיכה לעבוד קשה בשיטת הבדיעבד. עותרים סדרתיים שולחים רשימות בלתי נגמרות לתיקוני פוסטים, והשופט סולברג זורם. בעתירות נוספות, של עורך הדין שחר בן מאיר, מוצאים מתחת לאדמה פגמים בסרטונים אפקטיביים שיצרו רושם ברשת, על מנת להוריד אותם בהתקרב הבחירות. כך עם סרטון החבל המפורסם במוזיאון עולי הגרדום. אפשר להתווכח על טוב הטעם שבדבר, אבל מבחינה מקצועית נטו, הסושיאל של בן גביר שוב עשה זאת.

בן מאיר ביקש לטעון שיש לפסול את הסרטון, משום שהוא עושה שימוש במשאבים ציבוריים. אלא שכאן יש בעיה: המוזיאון פתוח לכול, וכל אזרח יכול להצטלם בו, כך שאין כאן ניצול של השררה לשימוש במשאבים ציבוריים. את סולברג הטיעון הזה לא הרשים. הוא העלה בפלפולו סיבה מדוע יש לפסול את הסרטון: המוזיאון אכן פתוח לכול, אבל ספציפית ביום הצילום של הסרטון הוא היה סגור בשל המלחמה עם איראן. השר בן גביר נכנס לשם בזכות קשריו כשר לביטחון הפנים, ולפיכך מדובר בעבירה על חוק הבחירות. תשאלו: טוב, אבל היום כל אחד יכול להיכנס, אז איזה יתרון יש לשר בצילום הסרטון? שאלה מעניינת. סולברג, על כל פנים, הורה להוריד את הסרטון.

סולברג מציע לתבוע את השר

באותו סגנון הוגשו עתירות על ידי התנועה לאיכות השלטון על שני סרטונים שצולמו בלשכת בן גביר במשרד לביטחון לאומי (אפשר לחשוב איזה ערך פוליטי הוא מפיק מתפאורה של שולחן עץ בגוני חום מהגוני ועציץ מפלסטיק), סרטון בסירה שרק עם הרבה מאמץ ניתן להבין שמשרתת את המשטרה, סרטון בבית סוהר, ועוד כהנה וכהנה היטפלויות.

וכפי שציינו קודם, חוסר האוריינות הדיגיטלית של אלה שקובעים בפועל את כללי ההתנהגות ברשתות החברתיות מביך, אבל יותר מזה – מסוכן לחופש הביטוי. כך, למשל, דיון בין שני צדדים בורים לחלוטין בתחום – העותר וסולברג – בשאלה האם סרטון ישן עשוי לקפוץ שוב בפיד של גולשים בטיקטוק. זה אומר סברה לפה, וזה לשם, ובאמת שאין לאף אחד מהם מושג מה מניע את האלגוריתם שבונה את הפיד לכל משתמש. או מביך אפילו יותר: באחת העתירות הועלתה טענה להפרה בכך שהדף הרשמי של המשרד לביטחון לאומי תייג בפוסט "אוהדים מובילים". העותר פירש, במזיד או בבורות, שהכוונה לאוהדים של השר שהדף של המשרד פונה אליהם. זו כמובן שטות גמורה, מפני ש"אוהדים מובילים" היא הגדרה שפייסבוק מעניקה לפי הכללים שלה, ואין לשר או לאנשיו שום שליטה בקבלת התואר הנכסף.

צריך להבין שמדובר במלחמת התשה שבה צד אחד לא יכול להיות מותש. בניגוד לשר ולשכתו, שצריכים להתעסק באלף משימות חשובות יותר ומוגבלים בתקציב מסוים לקמפיין, הארגונים שמנגד לא חוסכים אפילו שקל אחד או שעת עבודה במשימה הקדושה. הם יערמו עתירות כמה שיידרש, במטרה לסרס ולנטרל כמה שיותר ניסיונות פנייה ושכנוע של בן גביר אל בוחריו. עד היום הם הצליחו להשית על המפלגה הוצאות של יותר ממאה אלף שקלים, בעזרתו הנדיבה של סולברג שאף הציע לעותרים לתבוע מהשר הוצאות אישיות כדי להגביר את אפקט ההרתעה.

ומילה על סולברג. עזבו ימני, ננמיך ציפיות. בואו נלך על שמרן. שופט שמרן היה מצמצם את הוראות חוק הבחירות לתקופת הבחירות. פרסומים מפברואר אינם עונים על הגדרה כזאת בשום צורה. אבל פתאום בחר יושב ראש ועדת הבחירות, באופן לא אופייני, להמציא נימוקים משפטיים מסברת הכרס בסגנון יצחק עמית. "גם אם מועד הבחירות אינו מיידי… רוח הבחירות מרחפת על פני הארץ", הסביר מדוע הוא מקבל עתירות שהולכות חצי שנה לאחור. באמת שדברים כאלה, חסרי ביסוס ותלויים בארוחת הצהריים שאכל השופט עובר לכתיבת פסק הדין, לא ציפיתי לראות מסולברג.

זה רציני לגמרי. השמאל הולך על כל הקופה בבחירות האלה, ולא יבחל בשום אמצעי. אם צריך לפטור את כל החרדים מגיוס כדי להקים איתם ממשלה – הם יקבלו מסמך ריק עם חתימה למטה. אם צריך לכרות ברית עם תנועות שמיודדות עם חמאס – זה יקרה. קל וחומר, וזה כבר קורה, שאם מה שדרוש הוא לסתום את הפה של מפלגות הימין באמצעות ועדת הבחירות – זה מה שהם יעשו. ומה שכבר תיארנו פה, עוד הרחק מתחילת הקמפיינים האמיתיים, הוא רק ההתחלה.

לתגובות:

 [email protected]