טראמפ רצה לסיים מהר. כשזה לא קרה הוא עשה פניית פרסה

האמירה שאולי תיזכר כמטומטמת ביותר מצד הממשל האמריקני במהלך המשא ומתן מול איראן היא זו של סגן הנשיא האמריקני ג'יי די ואנס. האחרון, בניסיון להצדיק את ההסכם האמריקני מול האיראנים, הרחיק עד מלחמת העולם השנייה והזכיר שגם בסיומה התקיים משא ומתן במטרה להגיע להסכם. עדיין לא הוברר אם האמירה הטיפשית הזאת נבעה מרצון מכוון להטעות או שזו סתם בורות. שהרי לפני המשא ומתן וההסכם, שאכן היו, גרמניה הנאצית נכנעה צבאית והרימה דגל לבן, ואותו הדבר גם ביחס ליפן. אחרי הכניעה הגיע תורו של ההסכם. צריך להבין שהנשיא טראמפ לא שינה את מה שהוא חושב על האיראנים, וגם לא את ההבנה שאסור שיהיה למשטר הזה נשק גרעיני. סביר להניח שהוא גם לא ממש מאמין שהם יעמדו בהסכם או שיש בכלל ערך לחתימה איתם. הוא גם ככל הנראה לא באמת חושב שמה שישראל עושה בלבנון אינו מוצדק. אבל טראמפ הוא איש עסקים, לטוב ולרע, והוא נשאר כזה.

כשהוא נכנס למערכה עם איראן בחודש יוני 2025, במהלך מבצע 'עם כלביא', הוא הגיע לאירוע קצר מועד שנמשך 12 יום, כשגם בו הוא הצטרף רק לקטע האחרון, לאיזה חצי שעה, ותקף את מתקני הגרעין. לאחר מכן הודיע שעשה את שלו ובזה נגמר העניין. ככה בדיוק הוא אוהב את זה. זו המערכה הקלאסית מבחינתו. כשראש הממשלה נפגש עם טראמפ בחודש פברואר 2026, שם כבר נתניהו הציע לו לצאת למערכה כוללת, שבסיומה תהפוך איראן במקרה הרע לבובה על חוט, ובמקרה הטוב יופל המשטר לגמרי. נתניהו לא עבד על טראמפ ביחס לתרחישים הללו, ועובדה שגם בממשל האמריקני גיבו את הדברים. בתכנון המוקדם הם תחמו את האירוע לכזה שיימשך בין ארבעה לשישה שבועות. טראמפ גם אמר את זה פומבית יותר מפעם אחת.

בתוך התקופה הזאת של קרוב לשישה שבועות קרה בערך הכול מבחינתו – היו נפגעים אמריקנים, נרשמו פגיעות בכלכלה והשלכות פוליטיות פנימיות, וגם השלכות על המצב האזורי במזרח התיכון וגם על זה העולמי. שישה שבועות עצימים מאוד, אך ללא התוצאה המובטחת. בלי ה־Delivery המפורסם שהובטח לו ושהוא מחפש בכל עסקה. במהלך החודשיים של שיחות המשא ומתן שבאו לאחר מכן, טראמפ הגיע למסקנה שאף אחד לא מבטיח לו שתקיפת מתקני האנרגיה האיראניים תביא לו את הכתר המצופה. אפילו להפך. הציגו לו שזה רק יביא עוד בעיות, מול סעודיה, מול האמירויות ועוד. משם הוא כבר נדחק להסכם, במסגרת חיתוך ההפסדים שעושה בשלב הזה כל איש עסקים. אין דרך אחרת להגדיר סיטואציה שהחלה בהכרזה טראמפית על כך שהאיראנים יֵצאו עם דגל לבן והסתיימה בהסכם המדובר.

יש כאלו שאומרים שמבחינתו מדובר בשידור חוזר למה שהוא עבר בסיפור של עזה. כשטראמפ התמנה לנשיא והתבקש על ידי נתניהו לאפשר לו לגמור את חמאס, הוא הגיב פחות או יותר בתעשה מה שאתה רוצה וכמה זמן שאתה רוצה. ולא רק זה, הוא גם ליווה את זה בהכרזה על תוכנית ההגירה המפורסמת של העזתים. חודשים לאחר מכן, כשראה שהעסק תקוע, פנה בלית ברירה לקו המדיני, להסכם החטופים ולעצירה צבאית. אצל טראמפ, לטוב ולרע, זה יסתכם בסוף בשאלה: האם אתה יודע לסגור לי את זה או לא? האם אתה יודע לספק את הסחורה? אם לא, אני עובר למהלך העסקי הבא שלי.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1200b לחץ בדלני, בחירות אמצע ואכזבה מישראל – לטראמפ קפץ הפיוז

עוד מאת זאב קם היו זמנים: כשבן גוריון רצה לספח את עזה למדינת ישראל

מי שצריך לצעוק – שיצעק

ולכן הכעס שכביכול הופגן פומבית כלפי נתניהו הוא לא אישי. היחסים ביניהם, גם עכשיו, עדיין מצוינים וקרובים, למרות השיחות הקשות שנערכו השבוע. הכעס בכלל קשור לסיכום שהם סגרו כשנתניהו הגיע אליו לביקור שבועיים לפני שהחלה המלחמה – הדבר הראשון שסוכם הוא שיש מפקד אחד לאירוע, וזה טראמפ. והדבר השני שסוכם הוא שהמאמץ העיקרי של המערכה מופנה לאיראן, וכל דבר אחר, כולל לבנון, הוא מאמץ משני. מבחינת טראמפ, וגם אם זה נשמע מוטרף בעינינו, גם אחרי חודשיים של שיחות משא ומתן הוא עדיין המפקד העליון, ולבנון היא עדיין זירת משנה, גם בזמן הפסקת האש. ואז נתניהו, לפחות בעיני טראמפ, לא עומד בסיכום ביניהם. לא מעניין אותו שנתניהו עושה זאת (תוקף בלבנון) בגלל האינטרסים הכי לגיטימיים מבחינתה של ישראל. מבחינתו יש סיכום, ונתניהו לא עומד בו.

ועדיין, גם בנקודה הנמוכה הזאת שנקלענו אליה, עדיף להיות עם בעל ברית, גם כשיש איתו ויכוחים ואפילו עצבים שמופגנים כלפיך באופן פומבי. איך אמר פעם דודי אמסלם? "אחד שמדבר איתי כמו שכונה, אני יודע שהוא אח שלי. אנחנו יודעים לריב חזק, אבל גם להתחבק מהר". אחד העקרונות שאיתם טראמפ נכנס לבית הלבן הוא שכל מדינה צריכה לדעת לשמור על הגבולות שלה בעצמה, ולכן שלא יהיה ספק – הוא מבין היטב את המחויבות של נתניהו לעשות הכול כדי לשמור על הגבול שלנו עם לבנון. סביר גם להניח שנציגי הצבא האמריקני שנמצאים פה בישראל, בבורות הפיקוד המשותפים, אינם מופתעים כשצה"ל יוצא לתקיפה בלבנון, ואולי אף מעודכנים על כך בזמן אמת. ולכן, גם כשהנשיא האמריקני צועק עלינו כלפי חוץ, ברור לו היטב שמי שצריך לעשות את המעשה הצבאי יקפיד לעשות את המעשה הצבאי, ומי שצריך לצעוק על אותו מעשה צבאי, בעיקר כדי שהעולם ישמע, יקפיד לצעוק.

לדעת לומר לא

הנקודה הבעייתית ביותר שנובעת מההסכם, ודיברנו עליה בשבוע שעבר, היא נושא הכספים. אותה דלת מסתובבת באמצעות קטאר שאמורה להעביר לאיראנים עשרות מיליארדי דולרים. כלפי חוץ יטענו האמריקנים שהנכסים האיראניים המוקפאים אינם מופשרים, אלא שכמו שהסברנו בשבוע שעבר, הכסף הזה יגיע לאיראנים באמצעות הלוואה פיקטיבית קטארית. הבלוף הזה הוא אינדיקציה נוספת לכמה האמריקנים מוכנים לעקם את המציאות בעבור הגעה להסכם. וגם אם איכשהו בעתיד זה יתהפך, האווירה הכללית כרגע בעולם היא שארצות הברית התקפלה מול איראן. ויש לזה השלכות עולמיות רחבות, לא רק עלינו, אולי אפילו עד לעימות בין סין לטייוואן, כשהסינים מבינים היטב שהאמריקנים לא מחפשים עכשיו הרפתקאות צבאיות, אפילו במקרה של תקיפה סינית על טייוואן. וזו רק דוגמה אחת. המשמעות היא, וזה הוצף על ידי דרגי המקצוע בישיבת הקבינט, שקטאר ואפילו איחוד האמירויות הגיעו למסקנה שעליהן לשלם פרוטקשן כדי שהאיראנים לא יפגעו בהן במקרה של עימות צבאי נוסף בעתיד. "אין לנו עניין להיתפס כמי שמחבלים בהסכם", פנה ראש הממשלה לשרים בישיבה, "אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים מעת לעת לנקוט עמדה ברורה בדברים שאנחנו לא יכולים לקבל, וזה מה שאני עושה. כמו למשל, לא לנסיגה מלבנון וגם שלא נקבל ירי על היישובים שלנו".

הקבינט בכלל כונס בתחילת השבוע כדי להחליט על התגובה הצבאית לירי שחשבו שאולי יגיע מאיראן בעקבות תקיפת ישראל בדאחייה בביירות. לאחר שבצבא הציגו את תוכניות התקיפה השונות, הם נשאלו על ידי השרים סמוטריץ' וסטרוק אם גם יש תוכנית לתקיפה בלבנון בתגובה לירי האיראני. אם לבנון כל כך חשובה לאיראנים, אז בואו נכה אותם גם שם. ראש אגף המבצעים אישר שאכן יש תוכנית תקיפה משמעותית גם מול לבנון. "כרגע מה שיגיע לאיראנים זה עשרות מיליארדי דולרים", עדכן את חברי הקבינט ראש חטיבת מחקר באמ"ן. "זה אולי נשמע הרבה, אבל זה לא מתכתב עם העומק של הצורך שלהם, שהוא הרבה יותר גדול מזה". הקצין הבכיר דייק את הסיטואציה כשהסביר שהחתימה השבוע היא לא באמת על ההסכם, למרות שזה המונח שמשתמשים בו, אלא על מזכר הבנות שבעיקר מעצב את כללי המשחק למשא ומתן על ההסכם עצמו, שאמור לעסוק בגרעין ובעבורו מקצים 60 יום של שיחות. "אבל אחד הנזקים הגדולים של זה הוא הפער שנחשף בין ישראל לארצות הברית בסוגיה האיראנית", הודה.

ובכל זאת, לכל מי שחושב שהאמריקנים כבר לא איתנו, ראש אמ"ן גילה לשרים שהאיראנים דרשו מהאמריקנים במהלך השיחות התחייבות שישראל תיסוג מהשטחים שכבשה בלבנון, וארצות הברית הודיעה בתגובה שזה לא יקרה. ואז האיראנים רידדו את הדרישה לנסיגה ישראלית לפחות לקו הפסקת האש מלפני חודשיים, מה שקרוי הקו הצהוב הלבנוני, שסביבו צה"ל נערך כשהחלה הפסקת האש מול איראן. וגם לזה האמריקנים התנגדו. ולמרות שעדיין לא ידוע לאן זה הולך, מה שברור הוא שהאמריקנים דחו את הדרישות.

הכסף שהולך לעבור לאיראן לא עומד לפתור שם את בעיות הענק ואת ההרס האדיר שנוצר בעקבות המלחמה. "המחסור באיראן הוא ברמות של מאות מיליארדי דולרים, ולכן זה ברמת אקמול", הסביר ראש אמ"ן. רגע לאחר מכן גם נציג המוסד אמר דברים דומים: "40 מיליארד דולר זה מעט אל מול הסכום הענק שחסר לאיראן, אבל מצד שני זה אוויר לנשימה למי שאין לו בכלל אוויר". המשפט הבא שלו היה הדבר המטריד באמת. "אבל בסוף הדרך מחכים להם מאות מיליארדים", הזהיר. בהמשך נקרא נתניהו לשיחת הטלפון המפורסמת עם טראמפ, והקבינט נאלץ להמתין שיחזור. גם שר הביטחון ישראל כ"ץ נקרא לשיחה מקבילה עם שר ההגנה האמריקני. לאחר שחזר, תיאר ראש הממשלה שיחה מתוחה עם הנשיא האמריקני. "אני דיברתי עם הגרסה המרוככת", הגיב שר הביטחון בחיוך. שתי השיחות היו לא קלות. בתמצית, האמריקנים לא הבינו במהלכן מדוע מדינת ישראל לא עוברת לדום ברגע שהם סוגרים משהו. והתשובה לשאלה הזאת, בלי קשר למה שנאמר בשיחות הטלפון, היא שמדובר בחיים שלנו. האמריקנים, היום הם פה ומחר שם. אנחנו בעזרת השם נהיה פה לעד, ועבור הדבר הזה צריך להגיד לאמריקנים מדי פעם גם "לא".

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]