תסמונת החוזר בתשובה: רוצה להתבטל בפני טראמפ, ובעצם לא

לפני זמן לא רב התחיל הטרנד של דרישה לסנקציות אמריקניות נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ונגד בכירים אחרים במערכת המשפט הישראלית.

את הקו הזה הוביל איש שמאל, יש שיאמרו שמאל קיצוני, שאך לאחרונה יחסית ראה את ה״אור״ והצטרף למחנה הלאומי, ובמסגרת המגלומניה שלו חיש מהר הפך את עצמו מחוזר בתשובה טרי לאדמו״ר של המחנה.

אני מדבר על פרופ׳ משה כהן־אליה. לולא החשיבות הציבורית והעקרונית, הייתי מוותר על הטור הזה. אבל לא ללמד על כהן־אליה יצא הטור, אלא ללמד על התופעה ההולכת ומתרחבת של כל מיני רואי אורות, שהופכים חיש מהר לנושאי הדגל שמחנכים את אלה שהלכו בתלם השמרני והלאומי עשרות שנים ללא זגזוגים וללא טרלולים.

כך לדוגמה כתב פרופ׳ כהן־אליה באוגוסט 2025: ״יש לי בקשה אחת מרכזית מהנשיא טראמפ: להטיל סנקציות משתקות על גלי בהרב־מיארה ועל יצחק עמית – ראשי הדיפ סטייט הישראלי – ובכך לסייע לעם ישראל להחזיר את ריבונותו לידיו ללא מלחמת אזרחים. הכה בריקבון היוריסטוקרטי הישראלי מכה אנושה: שלול מהם ויזות, הקפא את נכסיהם, אסור על חברות טכנולוגיה אמריקאיות לספק להם שירותים, ושלול ויזות גם מכל מי שעובד מולם או בשיתוף פעולה איתם. פגע אנושות באילי ההון שהזינו את המחאה, שקיבלו במישרין או בעקיפין כספים פדרליים מממשל ביידן. ‏שלול מהם את הפטור ממס על תרומות, ודרוש את השבת כל הכספים שהגיעו אליהם באופן בלתי חוקי מישראל. ולבסוף דרוש את הסגרתם של ראשי הדיפ סטייט לארצות הברית כדי שיעמדו לדין על הפרה לכאורה של הדין האמריקאי בתחום דיני מימון עמותות ובתחום דיני מיסים. זהו הצעד שיחסל אותם סופית – ויחזיר את הריבונות לעם ישראל״.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

אבל אם אתם חושבים שהוא מתמקד רק בנשיא עמית או ביועצת המשפטית בהרב־מיארה – אתם טועים. כהן־אליה קרא להטיל סנקציות אמריקניות גם על ראש השב״כ (דאז) רונן בר, וגם על סולברג, שתואר על ידי הפרופסור כ״אחד מראשי הדיפ סטייט הישראלי״.

תראו, זה באמת מדהים. אדם שסיפר בעצמו שהצביע למרצ וליש עתיד בסבבי הבחירות האחרונים – מכנה את השופט השמרן סולברג, איש המחנה הלאומי, איש ארץ ישראל השלמה, אדם שפיו וליבו שווים – אחד מראשי הדיפ סטייט.

למען הסר ספק, אפשר לבקר את ההחלטות ואת פסקי הדין של סולברג. אין עם זה שום בעיה. אפשר גם לבקר בצורה חריפה. אבל אצל החסיד־האדמו״ר זה לא ביקורת, זה פשוט לבלבל את המוח ולהשתמש בביטויים הכי מוקצנים והכי מופרעים כדי לשכנע.

הדבר המדהים הוא שבמשך 15 שנה מחנה הימין מחכה ומייחל להתממשות הדיל שנקבע עוד בשלהי 2011. בשמאל הישראלי יצאו מכליהם נגד המינוי. בעיתון 'הארץ' פורסמה הדרישה למנוע את קידומו מכיוון שמדובר במתנחל. עוד ועוד הסבירו עד כמה מדובר במינוי שנוי במחלוקת (שזה ביטוי יפה למינוי שאנחנו לא מסכימים איתו).

יושב ראש הקואליציה דאז, שהיה גם יושב ראש סיעת הליכוד, אמר כך: "זוהי שמחה לניצחון השכל הישר. השופט סולברג הוא שופט מצוין שרצו לפסול אותו רק בהיותו מתנחל חובש כיפה". גם אורי אריאל יצא מגדרו כדי לשבח את המינוי ואת הדיל. וכך כל מי שזכה וציינו את תגובתו בפרסומים מאותו יום.

במשך שנים מחכים כאמור שהדיל יגיע לקו הגמר, וסולברג יהפוך לנשיא בית המשפט העליון. הרי על פי עקרון הסניוריטי, היה ידוע מראש עם מינויו של סולברג שהוא יהפוך לנשיא ב־2028. ואז, רגע לפני שהאירוע הזה מתרחש, מגיע גל עכור של טרלול כשמתאמצים להסביר עד כמה סולברג בעצם שמאלני, או רקדן מה יפית, או ראש הדיפ סטייט, או רפורמי (ברצינות, זו לא בדיחה), ואפילו נטען כלפיו שהוא תומך טרור. לקרוא ולצערי כן להאמין. כי זה עידן הטרלול שאנחנו נמצאים בו.

תנו לקיסר אשר לקיסר

בחודש אפריל 2026 הצטרפה השרה עידית סילמן לטרנד וכתבה כך: ״אם הנשיא הרצוג לא יעניק בקרוב ממש חנינה, אפנה לנשיא טראמפ לקדם מיידית סנקציות על גלי בהרב־מיארה ויצחק עמית״. זה לא מפתיע בעיניי שהטרלול הזה יצא דווקא מאדם כמו עידית סילמן. כזכור, סילמן סירבה להיות באותה מפלגה עם בן גביר, ואז כן, ואז הצטרפה לבנט ושקד. ואז הפכה ליושבת ראש הקואליציה של בנט, לפיד, מרצ ורע״מ של מנסור עבאס. זאת כשהיא מסבירה לנו שזו הגאולה האמיתית. לאחר מכן חצתה שוב את הקווים, והסבירה עד כמה היא הצילה את המדינה. לא פלא שאדם כזה הופך לשר וקורא לנשיא מעצמה זרה לפגוע בריבונות ובעצמאות של המדינה שלו ולהטיל סנקציות על אזרחי המדינה.

ברשותכם, בואו נחזור שוב למשה כהן־אליה. הקמפיין שלו המשיך בכל הכוח. ארגן חתימות, גייס כספים. הסתכסך עם אנשי ערוץ 14 (כי הם האליטה הישנה לשיטתו), ובינתיים כבר הספיק להשלים איתם.

אבל לפני כמה ימים פתאום חל מפנה מביך. נשיא ארצות הברית הגיע להסכם (שממש לא ברור מה יצא ממנו באמת, אבל זה לשמחתי לא התחום שלי) שמנוגד לעמדה הישראלית ב־180 מעלות. פתאום היחס לנשיא טראמפ התהפך בציבוריות הישראלית מן הקצה אל הקצה.

כהן־אליה כבר קבע שהנשיא טראמפ מכר אותנו. מלבד זאת הוא כתב כי ״‏הלקח המרכזי מההסכם של טראמפ עם איראן הוא שישראל לא יכולה להיות יותר תלויה רק במעצמה אחת – ארצות הברית. כי בסופו של יום גם בן הברית הקרוב ביותר שלנו, טראמפ, דואג רק לאינטרסים שלו ושל המדינה שלו, כשלישראל אין כל מנופים עליו. שלא לדבר על מה שצפוי לנו בעידן שלאחריו – עם ואנס המקורב לקלרסון מצד אחד, ועם דמוי ממדני הווק מהצד השני״.

זה אותו פרופ׳ משה כהן־אליה שניהל קמפיין של תחינה בפני הפריץ שיטיל סנקציות על נעם סולברג. פתאום הגאון הגדול הזה מבין שלא נכון להיות תלויים בנשיא המעצמה העולמית. אם כהן־אליה היה בוחר ללמוד קצת מההיסטוריה היהודית, הוא היה יודע מה קרה לנו כאשר החלטנו להעביר את הסכסוכים הפנימיים שלנו למנהיג הזר. טוב לא יצא מזה.

סולברג, בהחלטה שגויה בעיניי, כתב לפני שלושה חודשים מכתב תגובה לפנייתו של כהן־אליה אליו והזכיר לו את העבר. ״הקריאה לממשל האמריקאי להשית 'סנקציות משתקות' על הנשיא יצחק עמית ועל היועצת המשפטית לממשלה, מחייבת להזכיר נשכחות משכבר הימים: בשנת 67 לפני הספירה, לאחר מותה של שלומציון המלכה, נלחמו בניה על כס המלוכה. לבכור, הורקנוס השני, הובטחה המלוכה, אך אחיו הצעיר, אריסטובולוס השני, קרא עליו תיגר ונישל אותו מן השלטון. המחלוקת הידרדרה למלחמת אחים עקובה מדם. השניים פנו למצביא הרומי פומפיוס, על מנת שיכריע ביניהם. פומפיוס העדיף את הורקנוס, אשר נחזה כנוח יותר לרומאים. ואכן, בשנת 63 לפני הספירה, כבש פומפיוס את ירושלים, הביא לקץ העצמאות המדינית של בית חשמונאי, והפך את יהודה למדינת חסות רומית. מוסר השכל: לנו הפתרונים, גם אם הם קשים; לא לזולתנו״.

כמו סולברג כתבו גם הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל ורבים נוספים ממובילי דעת הקהל השמרנית והימנית. אבל כהן־אליה החליט שיש ללמוד לקח אחר. לשיטתו, הלקח הוא לא להסתבך עם מנהיג המעצמה הזרה.

כהן־אליה התייחס לאזכור של ״פניית החשמונאים לפומפיוס שיציל אותנו מהמלחמות הפנימיות שלנו – פנייה שלדעת סולברג (ולדעת הסרוגים של פעם) הובילה לחורבן הבית השני״. שימו לב לניסוח ״הסרוגים של פעם״. לפני רגע האיש הצביע למרצ. עכשיו הוא כבר במעמד שהוא יכול להשתמש בביטוי ״סרוגים של פעם״ ככינוי גנאי לאנשים שלא מספיק נאמנים לאמת.

על כל פנים, לדבריו ״אני שב ומזכיר לכבוד השופט סולברג את מה שכל היסטוריון מתחיל יודע: הרומאים היו כובשים את יהודה בכל מקרה. הם שלטו בכל אגן הים התיכון. דווקא בתקופת הרומאים הגיעה יהודה לשיא של שגשוג בתקופת הורדוס. והלקח האמיתי מן ההיסטוריה הוא שלא כדאי להסתכסך עם הקיסר, אלא לעבוד איתו בשיתוף פעולה. אז הקיסר היה טיטוס, וכיום הוא טראמפ. והמבין יבין״.

יפה. אז הלקח לשיטת הפרופסור הוא שאסור להסתכסך עם הקיסר טיטוס, שכיום הוא טראמפ. שצריך לדרוש מטיטוס להעמיד לדין את ראשי הקהל היהודים, ואחר כך אם הוא מוכר אותנו – לקוות לטוב. והמבין יבין. אני למען האמת לא הבנתי. אבל מה שלמדתי זה שצריך להיזהר מאנשים כמו אותו פרופסור. אנשים שבבת אחת עוברים ממחנה למחנה, שמנסים להתבלט באמצעות קיצוניות וזלזול בכל אלה שקדמו להם תוך הצגתם כלא מבינים כלום ולא אמיצים ולא ראויים, ומדי יום מגדילים עוד ועוד את סכום ההימור.

שמרנות לא מסתכמת רק בפרשנות של סעיפי חוק, אלא גם בהבנה שהזזה חזקה מדי של ההגה עלולה לגרום לסטייה לא מתוכננת או אף לסחרור ואיבוד שליטה על הגלגלים. שמרנות היא גם צניעות. הבנה שאנחנו ננסים על גבי ענקים. הבנה שאנחנו טבעת אחת בתוך שרשרת אין־סופית. אנחנו לא בהכרח צריכים לחשוב שכל אחד שהיה לפנינו היה ענק. אבל אם מגיע מישהו מהמחנה השני ומתאמץ לשכנע שכולם גמדים ורק הוא הענק של המחנה שזה עתה הוא הצטרף אליו – עדיף לשמור ממנו מרחק.

לתגובות:

 [email protected]