מי אשם במצבו המדכדך של הגליל היהודי? כמובן, התשובה המיידית היא ממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד מי שעמד בראשן בעשור ומחצה האחרונים, שלא עשו מספיק כדי ליצור תמריצים ותשתיות מתאימות שימשכו אליו המוני תושבים חדשים. בשלוש השנים האחרונות הצטרפה מלחמה שמתלקחת מעת לעת והקשתה עוד יותר על החיים באזור.
אבל, צריך לומר גם את זה, למשפטיזם הקדחתני שהשתלט על מוסדותינו יש מניה של כבוד במציאות העגומה. אתם יכולים לגגל "בג"ץ קעדאן" או להתעניין אצל הבינה המלאכותית הקרובה למקום אצבעכם (מתי ימציאו פועל מיוחד גם לזה?) ולהיווכח באסון שהמיט בית המשפט העליון על יכולתה של המדינה לשמור על אחיזתה בגליל. ואתם יכולים גם לקרוא את הטור הבא, שעוסק אומנם בסיפור של יישוב אחד לא מאוד גדול בגליל, אך מלמד הרבה על הלך הרוח בממסד המשפטי.
למועצה המקומית כפר ורדים חסרה הייתה טיפת מזל: המרחק שלה, בקו אווירי, מגבול לבנון הוא תשעה קילומטרים ועוד כמה עשרות מטרים. הטבות המס שהתקבעו בהחלטות ממשלה בתחילת שנות האלפיים, לצערה הרב, סימנו את ערי הגבול הזכאיות להטבות מס בדיוק בטווח שבין 0 ל־9 קילומטרים מהגבול, כך שהיא נותרה בחוץ. מצד שני, בשל חוסר הבהירות בכללים והשטח האפור שיצרו החלטות הממשלה, יישובים שהיו מרוחקים יותר – אפילו 11 קילומטרים מהגבול – כן קיבלו הטבות כאלה. וכך נציגי כפר ורדים, יחד עם יישובים נוספים שחשו מקופחים בעקבות מדיניות ההטבות הלא אחידה, עתרו לבג"ץ. בג"ץ פסק שמדובר באפליה, והכריח את המדינה לחוקק חקיקה ברורה ואחידה בנושא הטבות המס.
כך נוצר המדרג של חוק הטבות המס, שאחרי דיונים ארוכים בוועדת הכספים בשנת 2015 קבע שלושה פרמטרים: מדד פריפריאלי, מרחק מהגבול ומדד סוציו־אקונומי. הטבות המס נקבעות לפי מספר הנקודות שהיישוב צובר בשלושת הפרמטרים. מעל הרף המינימלי, אחוזי ההטבה נקבעים בהתאם לגובה הנקודות. היישובים שחשו מופלים במתכונת הקודמת קיבלו את מבוקשם, אבל רק יישוב אחד נותר בחוץ – כפר ורדים. המדד הסוציו־אקונומי הגבוה (8), לצד המרחק המדויק מהגבול, הותירו את היישוב הכפרי עם אפס אחוזי הנחה במס הכנסה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד באקטואליה
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד באקטואליה
חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
בשנים שחלפו מאז, ניסו רבים וטובים לתקן את המעוות. אחרי שבג"ץ דחק את הכנסת לחקיקה קבועה של פרמטרים עיוורים, נוצר קושי משפטי אמיתי לטפל ביישוב אחד שנפל בין הכיסאות. יחד עם משרד הפנים רקחו נציגי הכפר רעיון: הבתים האחרונים של כפר ורדים נמצאים רק כמה עשרות מטרים מהיישוב מעלות, שזכאי להטבות ברף גבוה. כדי להכניס את כפר ורדים לתוך הגדרת המרחק מהגבול, שהיא ההגדרה העיקרית לפי החוק, יערכו שתי המועצות המקומיות חילופי שטחים קטנים, באופן שיכניס את כפר ורדים לטווח תשעת הקילומטרים בלי לפגוע במועצה אחרת. שרת הפנים איילת שקד קיבלה את הרעיון וקידמה אותו, אבל אז נתקלה שוב בחומה משפטית.
עורך הדין גיל לימון, שם שבוודאי מוכר לכם, הודיע לשרת הפנים שיש מניעה משפטית לערוך תיקוני גבולות מוניציפליים כאלה. הנימוק היה שתיקוני גבולות נעשים על רקע צרכים גאוגרפיים או שיקולים אחרים שנוגעים לתיקון הגבול באופן מהותי. במקרה הזה, תיקון הגבול הוא רק כלי טכני להקניית הטבה למועצה נוספת, ולפיכך אינו חוקי. אפשר בהחלט להבין את ההיגיון, ואת החשש מפני פרצה שתקרא לגנב ותעודד קומבינות בין רשויות, אבל אפשר גם להבין שיש יוצאים מן הכלל. יישוב אחד בודד, בלב הגליל, שאינו זכאי להטבות שמקבלים שאר היישובים שסביבו.
כפר ורדים נותר ללא הטבות מס בחוק, וכצעד נואש אחרון העבירה הממשלה לטובת היישוב הוראת שעה מיוחדת שהייתה תקפה לשנים מעטות. נמצא לצורך העניין כיס אחר, מעבר למה שהוקצה כחוק להטבות מס לערי הספר, אבל דינו של כיס כזה להתכלות. לפני חמש שנים זה קרה, וכפר ורדים נותר סופית ללא ההטבה.
היישוב השקט הפך לאזור מלחמה
אני עוצר לרגע משטף הסיפור כדי להבהיר את חשיבות העניין. זה נשמע שולי לכאורה: הטבת מס של כמה אחוזים, ביישוב נידח בגליל, למה כל כך הרבה משאבים בכנסת בממשלה וטור בעיתון 'בשבע' מוקדשים לכך? קודם צריך להבין שאומנם למשפחות שמרוויחות קרוב לשכר המינימום, או לחלופין בעלי משכורות עתק, הטבות כאלה זניחות. אבל לציבור שמרוויח קצת מעל המשכורת הממוצעת, ההטבות הללו עשויות להיות משמעותיות. אם שני ההורים מקבלים משכורות מהסוג הזה, החיסכון החודשי למשפחה יכול להגיע גם ל־5000 שקלים, סכום לא מבוטל למשפחה עם הוצאות גדולות על ילדים ושאיפה לחסוך כסף לעתיד.
ולסכומים כאלה יש השלכות מעשיות בשטח. אין מנוס, אם מדובר באזורים שהביקוש בהם גבוה, כמו גוש דן, המדינה לא צריכה לעשות דבר כדי שהגידול וההתפתחות יקרו באופן טבעי. אך באזורים של עדיפות לאומית, כלומר אזורים שהשוק אינו מושך אליהם תושבים אך המדינה מעוניינת מסיבה אסטרטגית שהם יגיעו אליהם, הימנעות מפעולה אקטיבית פירושה נסיגה. כך מצאה את עצמה המועצה המקומית כפר ורדים בגל של הגירה שלילית מאז תום הוראת השעה, כשהיא היישוב היחיד ללא הטבה בסביבה, וחמור מכך – גל של הגירה חיובית מכפרים ערביים בסביבה, שמעוניינים בשיפור דיור ואינם מושפעים מהיעדר ההטבה. רבים מהם, כך נטען, משאירים את כתובת המגורים בכפר המוצא, וכך ממשיכים ליהנות מההטבות המגיעות להם שם – תוך שיפור איכות הדיור בכפר ורדים.
"ההגירה השלילית מכפר ורדים היא עובדה מוצקה שאנחנו מרגישים בכל יום, ואנחנו רואים קשר ישיר בין זה ובין האפליה בהטבות המס לעומת שאר היישובים באזור", אומר ראש המועצה המקומית כפר ורדים, אייל שמואלי. "מספיק להציץ באתר 'יד 2' כדי לראות את הנתונים: כיום יש 120 דירות שמוצעות למכירה באתר, לעומת 35 בלבד לפני חמש שנים – בדיוק הזמן שבו תמה הוראת השעה של הטבות המס".
שמואלי אינו נמנה על חוגי הר המור או מצביעי סמוטריץ', ואפילו לא הליכוד. ועם זאת, הוא אינו חושש לומר את האמת כפי שהיא: "לדירות האלה, לצערנו, אין ביקוש ממשפחות יהודיות. גם באתר מדלן אפשר לראות בקלות שמחירי הדירות צנחו. מה שקורה בפועל, ואת זה אנחנו רואים ושומעים יום יום, הוא שעל כל משפחה יהודית שבאה ומתעניינת בקליטה ביישוב יש כמה משפחות מהמגזר הערבי שמתעניינות לעזוב את כפר הולדתן ולעבור ליישוב האיכותי ביותר בצפון שמציע מגרשים של רמ"י לרכישה".
הדמוגרפיה לא משקרת. אם אתם זוכרים, לפני שמונה שנים עמדה כפר ורדים בפני מצוקה דומה, כאשר מכרז ענק של רמ"י הציע אלפי מגרשים למכירה בכפר, אך בג"ץ לא איפשר להעמיד ועדת קבלה או כל אמצעי אחר שישמר את הצביון היהודי של היישוב. כבר אז נרשמה נהירה של תושבי הכפרים הערביים בסביבה, עד שנאלצו ביישוב לבטל את המכרז. המאזן שנוצר מאז היה נוכחות של משפחות ערביות באחוזים נמוכים יחסית, והכפר חזר למנוחתו. בשנים האחרונות המאזן הזה מתערער, והצביון היהודי של כפר ורדים שוב בסכנה.
ואז פרצה המלחמה, וכפר ורדים הפך מיישוב ספר במרחק גבולי ומדד סוציו־אקונומי גבוה לאזור מלחמה של ממש. אזעקות בלתי פוסקות, נפילות של רקטות וכטב"מים, שיגורים של סוללת כיפת ברזל, ימים ארוכים בלי לימודים וגבורת עמידה של תושבים באזור שלא פונה עם תחילת הקרבות. כעת האבסורד כבר זועק לשמיים – זה מעבר לתמריץ כלכלי, זה המינימום של המדינה כלפי התושבים שמהווים בשבילה חזית אזרחית במלחמה.
היועמ"שים עמדו על הרגליים האחוריות
המציאות הזאת לא נעלמה מעיני נבחרי הציבור. מלבד הכספים המיוחדים שהעבירה המדינה לצפון במסגרת המנהלת המיוחדת שהוקמה לטובת שיקומו, שמופנים אל הרשויות והמוסדות, התחילו לעבוד בממשלה על תיקון העוול בהטבות המס לתושבי כפר ורדים. אך שוב, המשוכה המשפטית לא השתנתה בשנים שחלפו. תושבי הכפר הציעו רעיון, שלפיו תינתן רשות לאלוף הפיקוד להחריג יישובים מסוימים מהקריטריונים בהתאם למדד של איום ביטחוני, אך הייעוץ המשפטי נרתע מפני נתינת מרחב שיקול דעת שכזה לדמות אחת, בכירה ככל שתהיה. ההצעה הזאת ירדה גם היא מעל הפרק.
הצעת חוק אחרת, בנוגע להטבות מס ליישובים ביהודה ושומרון, הייתה הזדמנות פז נוספת מבחינת כפר ורדים. ההצעה הוגשה כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת צבי סוכות, הגם שהיא הצעה שהממשלה עומדת מאחוריה לכל דבר ועניין. אז למה היא אינה מוגשת כהצעת חוק ממשלתית? אתם מפגרים בחומר, רבותיי. למרבה האבסורד, כבר תקופה ארוכה מאוד הממשלה עושה מיקור חוץ לחוקים שלה, ומעבירה אותם באמצעות הצעות חוק פרטיות של חברי קואליציה. וכל כך למה? כי היועמ"שית בולמת כמדיניות כמעט כל הצעת חוק ממשלתית, כך שלא נותרה ברירה אלא לעקוף אותה בדרך הארוכה.
כך או כך, ההצעה של סוכות עברה בקריאה ראשונה, והגיעה לוועדת הכספים לטובת דיון והגשה לקריאה שנייה ושלישית. נציגי כפר ורדים פנו לחבר הכנסת סוכות והזמינו אותו לסיור. הוא נענה להם, והצטלם על רקע בתי הכפר כשהוא אומר: מדובר באבסורד, כפר ורדים חייבת לקבל הטבות מס כמו כל יישובי הצפון הגיבורים, נתקן את החוק. הרעיון לתיקון נשמע מבטיח: בחוק הטבות מס ליו"ש נשנה את הנוסח ל"יישובים מאוימים", וכך נוכל להכניס גם את כפר ורדים – היישוב היחיד בצפון שנותר בחוץ. ההגדרה של יישוב מאוים תימסר למשרד הביטחון או לצבא ולגורמי מקצוע רלוונטיים, ובא לציון גואל.
ובכן, סביר יותר שיבוא לציון גואל לפני שהיועצים המשפטיים יאפשרו לממשלת ישראל ליישם את מדיניותה. היועמ"שים בוועדת הכספים עמדו על רגליהם האחוריות, וטענו שההגדרה הזאת בלתי קבילה ומאפשרת מרחב שיקול דעת גדול מדי בלי קריטריונים ברורים בחוק. הנוסח הסופי היה "יישובים סמוכים לקו עימות מזרחי", מה שמשאיר בוודאות את כפר ורדים שוב מחוץ למשחק.
"או כולם, או כלום"
רגע האמת הגיע – ההצבעה על נוסח החוק בוועדה. משם זה עניין טכני של הצבעה פעמיים במליאה, והחוק נכנס לרשומות. רגע לפני שזה קורה, פורום יישובי קו העימות בצפון הגיע עם דרישה משלו: להשוות את תקרת ההטבה שלהם לתקרה של יישובי העוטף בדרום – 20 אחוזים. בקשה לא מופרכת, נוכח השינוי במפת האיומים בשנתיים האחרונות. חברי הכנסת ניסו לשאת ולתת איתם, כשההצעה הייתה להעלות את ההגדרה רק ליישובים שבקו 2-0 קילומטרים מהגבול. נציגי הפורום התעקשו: כולם או כלום. הוועדה יצאה להפסקת משא ומתן.
הקלף החזק של חברי הפורום היה הרצון של משרד ראש הממשלה להעביר את חוק ההטבות ליו"ש ביחד עם "אלמנט מרכך" לטובת הנראות התקשורתית. הטבה ספציפית ליו"ש, קהל המצביעים של הקואליציה בהכללה, נתפסת לא טוב מבחינה ציבורית. הגדרה רחבה יותר, שכוללת גם את תושבי הצפון שבקונצנזוס, תקל על בליעת הגלולה התדמיתית. לכן, הצורך לרצות את פורום קו העימות – שילמד סנגוריה על החוק – היה גדול.
בד בבד, שר האוצר סמוטריץ' הגיע בעצמו, באישון ליל, לוועדה. הוא כמעט התחנן: הבאתי כסף, צבעתי תקציב, אין שום בעיה לתת לכפר ורדים את הטבת המס. צריך רק את המילים המתאימות בחוק. זה לא ישפיע על אף יישוב נוסף, רק עליהם ואני מתקצב אותם. המשפטנים בוועדה שמעו, הנהנו, והפטירו כדאשתקד. לא ניתן להעניק הטבות בלי קריטריון קשוח בחוק, אך גם אין קריטריון רלוונטי שניתן להוסיף עליו.
קרוב לשעה אחת בלילה הגיע לוועדה גם מזכיר הממשלה יוסי פוקס. הוא ניסה לשכנע את חברי פורום קו העימות, אך העקשנות הייתה גדולה. שני הצדדים לא הצליחו להגיע זה לקצה הגבול של זה, והמשא ומתן התפוצץ. הוועדה התכנסה שוב, והצביעה על החוק במתכונתו הרזה: בלי דרישת פורום קו העימות, ובלי תיקון שיציל את כפר ורדים. רק יו"ש.
האכזבה הייתה גדולה, אך השר סמוטריץ' לא אמר נואש. בישיבת הממשלה שהתקיימה ימים ספורים לאחר מכן עברה החלטה שמבטיחה את התקציבים שעליהם דיבר (חלקם לקוחים ממה שהוקצב להטבות המס ביו"ש, אגב) לטובת הטבות מס בכפר ורדים. בהחלטה נקבע ששר האוצר יתקן בחקיקה את מה שדרוש כדי להעניק את ההטבות ליישוב המופלה. כלומר, אין כאן פתרון אלא התחייבות למצוא אותו. מה שלא נמצא בעשור וחצי האחרונים, אולי יימצא עכשיו. אולי תימצא נוסחת הקסם שתרצה את המשפטנים.
ואם המהמורה הזאת לא מספיקה, עתירה הוגשה בימים האחרונים על ידי 'האגודה לזכויות האזרח' נגד חוק הטבות המס ביו"ש. הטענות הן לשוחד בחירות והגדרות לא סבירות בחוק. לא מן הנמנע בכלל שבג"ץ יקבל עתירה כזאת ויבטל את החוק, כך שגם תשתית להלביש עליה את הטבות המס לכפר ורדים לא תהיה.
ועם זאת, יושב ראש המועצה אייל שמואלי שומר על אופטימיות: "תקוותנו תלויה בשר האוצר בצלאל סמוטריץ'", הוא אומר ל'בשבע', "שלאחר החלטת הממשלה ליישובי הצפון – ובתוכם כפר ורדים כיישוב קו עימות ומאוים בצפון – יביא חקיקה שתשנה את המגמה ותאפשר ליישוב להתפתח ולהביא אליו מהמרכז משפחות צעירות שגדלו בצפון, וכאלו שרואים בגליל היפה בית חינוכי לילדיהם".
לתגובות:
