זה היה יכול להיגמר אחרת. דקות בודדות הפרידו בין ביקורו ההיסטורי של נשיא צרפת עמנואל מקרון בדמשק לבין תרחיש בלהות שהיה עלול לטלטל את המזרח התיכון ואת אירופה כולה. שני מטעני חבלה התפוצצו סמוך למלון שבו שהה הנשיא הצרפתי, ופצעו עשרות בני אדם – מספר דקות בלבד לאחר שמקרון עזב את המקום. מקרון לא ביטל את ביקורו. להפך – הוא המשיך כמתוכנן, נפגש עם הנשיא אחמד א-שרע ועם בכירי המשטר החדש, וחתם על שורת הסכמים כלכליים ומדיניים. דווקא ההתעקשות להמשיך בביקור הייתה המסר החשוב ביותר של צרפת: פריז החליטה להמר על סוריה החדשה.
זהו ביקור ראשון של מנהיג מערבי בכיר בסוריה מאז נפילת משטר אסד, והוא מסמן כיוון משמעותי במדיניות האירופית: אם בשנים האחרונות אירופה התמקדה בבידוד דמשק, כעת היא מבקשת ליטול חלק בקלחת המדינות השואפות לקחת חלק בעיצוב המדינה מחדש. מקרון הגיע בראש משלחת שכללה בכירי חברות צרפתיות בתחומי האנרגיה, התשתיות והתחבורה, והכריז כי צרפת מוכנה לסייע בשיקום הכלכלה והמערכת הבנקאית של סוריה, ואף להשיב יותר מ־50 מיליון אירו שהוחרמו ממשפחת אסד לטובת פרויקטי פיתוח.
הכלכלה היא רק חלק מהסיפור. בעיני צרפת, סוריה החדשה מסוגלת לשמש צומת אסטרטגי במזרח התיכון. הנשיא א-שרע הדגיש כי ארצו מבקשת לשוב ולהיות "גשר בין מזרח למערב" ו"חוליה מרכזית במסדרונות הסחר העולמיים", תוך מתן עדיפות לשיתוף פעולה עם צרפת בתחומי הנמלים, האנרגיה והתשתיות. מבחינת פריז, מדובר בהזדמנות להבטיח דריסת רגל אירופית במרחב שבו טורקיה, מדינות המפרץ, סין, ארצות הברית ורוסיה כבר מתחרות על השפעה.
העיתוי אינו מקרי. במקביל לביקור התקיימה פסגת נאט"ו באנקרה, שבה חתר מקרון לשמר דיאלוג עם תורכיה, למרות המתחים. בשבועות האחרונים אף הצהיר כי תורכיה חייבת להיות חלק מהארכיטקטורה הביטחונית העתידית של אירופה. מבחינתו, שיתוף פעולה עם אנקרה הוא תנאי ליציבות גם בסוריה, לניהול סוגיית ההגירה ולבלימת ההשפעה הרוסית והאיראנית. אלא שהגישה הזו יוצרת מתח מובנה מול ישראל, הרואה בהתעצמות ההשפעה התורכית בסוריה איום אסטרטגי הולך וגובר.
גם בהיבט הישראלי השמיע מקרון מסרים חריפים. לאורך ביקורו הדגיש כי על ישראל לכבד את ריבונותה של סוריה ולהימנע מצעדים העלולים לערער את יציבותה. אמירות אלו נתפסו כביקורת עקיפה על מדיניות התקיפות הישראליות בשטח סוריה ועל הרצון הישראלי לשמר מרחב פעולה ביטחוני. מנקודת המבט הצרפתית, סוריה יציבה היא אינטרס אירופי; מנקודת המבט הישראלית, סוריה שאינה מאפשרת חופש פעולה מול איומים איראניים או ג'האדיסטיים עלולה להפוך דווקא לבעיה ביטחונית.
וכמובן שאי אפשר שלא להזכיר את לבנון. צרפת רואה עצמה עדיין כפטרונית הבינלאומית האחת והיחידה של לבנון לאור קשרים היסטוריים בין הכנסייה המארונית לזו הקתולית בצרפת, ובפריז עדיין לא התגברו על העלבון שבהדרת צרפת מהשיחות בין ירושלים ובירות. לכן לא מן הנמנע שהביקור בדמשק וההתקרבות לאל-שרע נועדו גם להשפיע על הזירה הלבנונית ולהראות כי פריז חפצה בדריסת רגל לבנטינית משלה. בפריז מעריכים כי ללא תיאום עם סוריה יהיה קשה לייצב את לבנון, להתמודד עם הברחות הנשק, לקדם שיקום כלכלי או לעצב מחדש את יחסי הכוחות במדינה. מבחינת מקרון, הקשר בין דמשק לביירות אינו רק היסטורי – אלא גם מנוף להשבת ההשפעה הצרפתית באזור.
הפיגוע בדמשק המחיש עד כמה הדרך עוד ארוכה. העובדה שמטענים הונחו סמוך למקום שהייתו של נשיא צרפת, דווקא במהלך ביקור שנועד לסמל יציבות, מזכירה כי סוריה עדיין רחוקה מהתייצבות מלאה. אך דווקא משום כך בחר מקרון שלא לסגת. בפריז מבינים כי אם הם לא ייכנסו כעת לסוריה – אחרים יעשו זאת במקומם.
