הזדמנות בצפון: מניצחון צבאי ליוזמה מדינית

בגבולה הצפוני של ישראל נוצר חלון מדיני נדיר. אין מדובר עדיין בשלום, ואף לא בהסכמה על תנאי הסדר, אלא בהתלכדות ראשונית בין הנהגות בלבנון ובסוריה, ממשל אמריקני המבקש להציג הישגים אזוריים ומאזן כוחות שהשתנה בעקבות הפגיעה באיראן ובחזבאללה. התפתחות זו אינה מצדיקה אופוריה, אך היא מחייבת את ישראל לעבור מהמתנה ותגובה ליוזמה מדינית הנשענת על הישגיה הצבאיים.

בחזית הלבנונית, הנשיא ג'וזף עון הצהיר לצד הנשיא טראמפ כי המטרה הסופית של המהלך המדיני היא לסיים את מצב האיבה בין לבנון לישראל "אחת ולתמיד". טראמפ, מצדו, רמז שללבנון עשוי להיות בעתיד מקום בהרחבת הסכמי אברהם, ואמר כי מדינות נוספות צפויות להצטרף אליהם בקרוב. הדברים נאמרו על רקע הסכם המסגרת הישראלי-לבנוני, המבקש לקשור בין התבססות צבא לבנון בדרום ופירוק חזבאללה מנשקו.

גם בחזית הסורית נרשמת תזוזה משמעותית. הנשיא אחמד א-שרע אמר כי דמשק מבקשת להימנע מעימות עם ישראל ופועלת, בסיוע כמה מדינות, להשגת הסכם ביטחוני. לדבריו, הסכם כזה עשוי לשמש פתח ל"שלום כולל", (אף שהוא ממשיך לטעון לזכות סורית בגולן, לפחות מבחינה רטורית). זו אינה הכרה בישראל ואפילו לא התחייבות לנורמליזציה, אך עצם הצגת ההסדרה כיעד אפשרי היא שינוי חשוב במדינה שמאז הסכם הפרדת הכוחות ב-1974 לא התקדמה לעבר הסדר קבע, למעט דיווחים על אפיזודה קטנה בתקופת אסד הבן ואולמרט.

לישראל יש אפוא הזדמנות לתרגם עליונות צבאית לעיצוב מדיני ארוך טווח. ראשית, אם ירושלים לא תציג יוזמה משלה, וושינגטון ושותפות אזוריות עלולות לעצב את ההסדר מעל לראשה, כפי שטראמפ כבר הוכיח שהוא מסוגל לעשות. שנית, התקדמות הסדרית תסייע לישראל לשקם את מעמדה המדיני והתדמיתי ולהציג לצד עוצמתה הצבאית גם יכולת לייצר יציבות. שלישית, אין להתעלם מהמגמות העולמיות והאזוריות לשים דגש על מסגרות קבע המבוססות על דיפלומטיה – וכן על נתיבי מסחר כמו IMEC, שהסדרים אזוריים יסייעו לקדם. במילים אחרות, ישראל אינה צריכה להתנצל על המלחמה שנכפתה עליה וגם לא על הישגיה הרבים, אלא לתרגם אותם ל"דיפלומטיה נוקשה": נכונות להסדר, בצד תנאים ביטחוניים ברורים, מדידים ואכיפים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין הביקור המשיך למרות הפיגוע: בפריז מהמרים על סוריה החדשה

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

ההזדמנות נובעת גם מחולשתם היחסית של הכוחות שסיכלו בעבר כל הסדרה. איראן מתקשה לשקם את רשת השפעתה, חזבאללה נתון ללחץ צבאי ופוליטי, והנהגות ביירות ודמשק זקוקות לשיקום, השקעות ולגיטימציה בינלאומית. מנגד, החלון עלול להיסגר במהירות: חזבאללה עדיין מחזיק בכוח חמוש ובהשפעה מוסדית, המשטר הסורי טרם ביסס שליטה מלאה, ושני הצדדים עלולים להשתמש בשיח ההסדרי כדי להשיג נסיגה ישראלית וסיוע כלכלי ללא שינוי יסודי. לכן אין להסתפק בהצהרות או בערבויות כלליות.

בלבנון, תנאי היסוד חייבים להיות פירוק חזבאללה, מניעת התבססות איראנית מחודשת והרחקת כל איום שיעי מהגבול. כמו כן יש לעגן מרחב מפורז אפקטיבי, לפחות בקו הכפרים הראשון, כלקח ישיר מטבח 7.10. בסוריה, ישראל צריכה לדרוש איסור מוחלט על התבססות חמושה סמוך לגבולה, ערבויות להגנת הדרוזים, הכורדים ומיעוטים נוספים, ושמירה על הריבונות הישראלית ברמת הגולן. בשתי הזירות על ישראל להתעקש כי מאמצי השיקום וההשקעה לא יפלו לידי גורמים עוינים – ובראשם איראן, קטר ותורכיה – תוך העדפת האמירויות, סעודיה ושותפות ממרכז אסיה וממדינות מערביות.

במקביל, ישראל צריכה להבהיר כי אין לה שאיפות טריטוריאליות בלבנון או מעבר לרמת הגולן הישראלית, וכי לא תהיה מוכנה לצמצם נוכחות זמנית אלא אם יתבסס יישום מוכח של סידורי הביטחון – ובוודאי לא בתמורה לבטחות עתידיות עלומות.

ההסדר אינו צריך להיחתם ביום אחד. נכון לבנותו כתהליך מדורג, עם אבני דרך והישגים מדידים: פירוז והצבת כוחות מדינתיים; שיקום מפוקח; פתיחת נתיבי תעופה ומסחר; יחסים אזרחיים; ולבסוף הכרה דיפלומטית. ויחד עם זאת ההכרה בישראל חייבת להתבטא לא רק במסמכים, אלא גם בתקשורת, בחינוך ובשיח הציבורי – כדי שהדורות הבאים לא יתחנכו על השמדת ישראל ועוינות כלפיה.

בכל שלב יש לקשור תמורות כלכליות ומדיניות לעמידה בהתחייבויות הביטחוניות, ולא פחות חשובה תהיה גם המערכה על משמעות ההסדר. אסור שהוא יוצג בלבנון או בסוריה כניצחון של "ההתנגדות המזוינת" או של הג'האד הסלפי. המסר חייב להיות הפוך: המלחמה הוכיחה את מחיר התוקפנות, ואילו הדיפלומטיה, פירוק הנשק והכרה במדינת ישראל הם שמאפשרים שיקום וריבונות.

אסור לישראל לשוב לאשליות השלום הסהרוריות של שנות התשעים, אך אסור לה גם להפוך את הזהירות לקיפאון. הסדרים בצפון עשויים להתקדם עם ישראל או בלעדיה; הבחירה האסטרטגית היא אם להיות מושא להסדרה שמעצבים אחרים, או הכוח שמנסח את תנאיה.

הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב״מיינד ישראל״