כשר, אבל: המנכ"ל שוב החליט בניגוד לדעת הרבנים הראשיים

אלו בהחלט לא ימי הזוהר של רפורמת הכשרות שהוביל שר הדתות לשעבר מתן כהנא. היו לה ימים יפים בהרבה. אך לפני חמש שנים, השינוי המבני שהעביר שר הדתות בממשלת בנט-לפיד במסגרת חוק ההסדרים במערך הכשרות, הצליח לעורר סערה פנים־דתית בקנה מידה בלתי רגיל. גם אני הקטן הקדשתי כמה טורים ושיחות עם השר לבירור היתרונות והחסרונות שבה, ולמען ההגינות אציין שהקו בסך הכול היה ביקורתי.

כך או כך, הרפורמה אומנם עברה בהצבעות בכנסת ונכנסה לספר החוקים, אך נתקלה בקשיים בעולם המעשה. לשר כהנא היה רוב בכנסת, אבל לא במסדרונות הרבנות הראשית. והם, החברים שמסתובבים שם במסדרונות ופיתחו התנגדות עמוקה למהלך, אלה שאמורים להוציא אותה לפועל – להקים גוף מפקח, לסדר מחדש את מצבת כוח האדם, לקבוע את הסטנדרטים ולהעניק את האישורים לחברות ההשגחה הפרטיות. בעצם, לבצע מהלך של שינוי עמוק מגוף שמפעיל את מערך הכשרות לגוף שמפקח עליו כרגולטור. זה תהליך קשה כשלעצמו, ותהליך בלתי אפשרי כשהוא מגיע עם אפס מוטיבציה ואפילו רצון להכשיל.

בשארית הקדנציה הקצרה שלו, ניסה כהנא להניע את המהלך בכל זאת. הוא פעל למנות מנכ"ל זמני משלו לרבנות הראשית, התמודד עם בעיות בירוקרטיות לא קלות, אבל זה לא החזיק מעמד. בסופה של הקדנציה המצב נותר כך: הפאזה הראשונה של הרפורמה, שאינה דורשת שום שינוי מבני ברבנות הראשית, נכנסה לתוקף – רבנות מקומית של רשות מוניציפלית אחת רשאית להעניק כשרות ברשות מוניציפלית אחרת. מיני תחרות. אבל השלב העיקרי, שבו מוחל סטנדרט אחיד על כל נותני הכשרות והשוק נפתח לכל גוף שיקבל את אישור הרגולטור, לא התממש בפועל. וכשהמשרד עבר לידי ש"ס, לא היה לכך שום סיכוי.

במשך ארבע שנים שכב החוק בספר החוקים כאבן שאין לה הופכין. הפאזה הראשונה, של פתיחת אזורי ההשגחה, כן יצרה כמה שינויים במערך הכשרות, אבל רק שינויים מינוריים משום שהרבנים המקומיים של המועצות הגדולות סירבו לשתף איתו פעולה. הפאזה השנייה, העיקרית, בכלל לא קודמה. היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שתימחק גם היא מספר החוקים בהסכמת הקואליציה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

המנכ"ל הלך לנקודת הקצה

זה אומנם התעכב, אבל כשריח הקץ של הממשלה החל לעלות באפם של חברי הקואליציה, זה הגיע. חוק חדש־ישן לכשרות הממלכתית נוסח והובא להצבעה. השר סמוטריץ' ומפלגת ש"ס שיבחו אותו, כהנא וחוגים דתיים לאומיים ליברליים יותר יצאו נגדו בחמת זעם. טענו שהוא בסך הכול תוספת דלק לתעשיית הג'ובים המפוארת של ש"ס. איני נכנס להכריע בין הניצים בסוגיה הזאת, אלא עוסק במה שקרה לאחר מכן.

הגוף שמושפע באופן הכי ישיר מהחוק החדש ומביטול רפורמת הכשרות, שלא לומר כמעט היחיד שנפגע, הוא גוף הכשרות של צֹהר. לצֹהר מערך כשרות מתפקד, שכבר משגיח כמה שנים בפועל על מסעדות ובתי עסק, והאישור החוקי־ממלכתי הוא בשבילו הזדמנות לפריצה עסקית גדולה. זה היה קרוב מאוד אז, בתקופת כהונתו של כהנא, אבל הוקפא לשנים ארוכות. עם החוק החדש של ש"ס והציונות הדתית, זה כבר נראה גמור. אבל אז חל מפנה של הרגע האחרון.

בסוף השבוע שעבר יצאה לתקשורת הודעה מפתיעה, כאשר מנכ"ל הרבנות הראשית יהודה כהן ניצל כביכול את הסמכות שמוקנית לו בחוק של כהנא, שעודנו בתוקף, לאשר את גוף הכשרות של צֹהר כגוף שמוסמך להעניק תעודות כשרות באופן ממלכתי וחוקי. עצם הסמכות החוקית מוטלת אצלי בספק, הרי החוק דיבר על מנגנון שלם שאמור לאפשר את ההכרזה על גוף כשרות כעומד בסטנדרט, ועוד קודם לכן צריך להיקבע סטנדרט. שום דבר מכל אלה לא נעשה. המנכ"ל הלך אל נקודת הקצה, אל סוף התהליך, וכביכול השתמש בחוק באופן שבוודאי לא היה בכוונת המחוקק.

ההודעה הזאת עוררה סערה ציבורית, אבל עוד יותר מזה סערה פנימית ברבנות הראשית. הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, מחה בפומבי נגד המהלך והודיע כי לא יכבד אותו. כך גם חברי מועצת הרבנות הראשית שלא עודכנו במהלך והוא לא נעשה דרך באמצעות וקבלת החלטה בדרך המקובלת במועצה. איני רוצה להתנבא, אבל קשה לראות כיצד המהלך הזה יניב פירות מעשיים כשההתנגדות כה גדולה והמנכ"ל שחתום עליו כבר רגל וחצי מחוץ לתפקיד. זה כנראה גם היה ידוע מראש לכל המעורבים.

למי שעוקב אחרי מעללי המנכ"ל, ואחרי הטורים שלי, אין כל הפתעה בדרך ההתנהלות הזאת. זו ההיסטוריה שלו על קצה המזלג: תלונות נגד ההתנהלות שלו נשמעו מחברי מועצת הרבנות הראשית והרבנים הראשיים, הנוכחיים ואלה שקדמו להם, כבר כמה שנים. מאוחר יותר, התלונות במסדרונות ובתדרוכי כתבים הפכו לתלונה רשמית לנציבות שירות המדינה, שלאחר חקירה משלה הזמינה את המנכ"ל לשימוע לפני הגשת כתב אישום משמעתי.

כהן עתר לבג"ץ נגד ההליך, אבל תוך כדי תנועה העתירה התייתרה. שר הדתות שהחליף את השר מלכיאלי מש"ס, השר יריב לוין, החליט לפתוח מצידו בהליך מנהלי של הדחת המנכ"ל מתפקידו על פי קריטריונים שקבועים בחוק. הוא ביקש ממנכ"ל המשרד, יהודה אבידן, להכין לו סיכום של כל מעללי כהן בתקופת כהונתו, ושיגר אותו לנציב שירות המדינה הרשקוביץ בצירוף בקשה להדיחו מתפקידו. הדברים נמתחו ונמרחו כנהוג בשירות המדינה, אך בתום משא ומתן של כהן והרשקוביץ הם הגיעו להסכמה משותפת על פרישה מוקדמת מרצון. כהן הודיע שיעזוב באמצע חודש יולי, ממש בעוד כמה ימים.

עזבו פרוצדורה, תתמקדו במהות

כך שאת מתן האישור לכשרות צֹהר, צריך לראות קודם כול כמתנת פרידה של כהן לרב קלמן בר, אחרי תקופה ארוכה של עוינות והתכתשויות. אין דבר שהוא אצבע בעין בשביל הרבנות הראשית יותר משבירת המונופול שלה בכשרות, ועוד דרך הארגון שסימן את עצמו כאלטרנטיבה כבר לפני שנים. יש הרבה מקום לפקפק בטוהר המניעים של כהן, בוודאי כשמבינים שמאחורי הדף החתום הזה אין שום מנגנון שמתכתב עם דרישות החוק של כהנא.

אבל יותר עמוק מזה. החוט המקשר בין רוב המעללים של כהן שיצרו את החיכוך עם הרב הראשי ומועצת הרבנות הראשית היה הקו העצמאי שהוביל על אפם ועל חמתם. בניגוד להגדרות התפקיד, שבהן הרב הראשי והמועצה קובעים את המדיניות ההלכתית והאסטרטגית והמנכ"ל מוציא אותה לפועל, כהן הפך את היוצרות. הוא ניסה לקבוע מה תהיה המדיניות של הרבנות הראשית, והרבנים הם אלה שאמורים ליישם אותה.

ניתן כאן רשימה חלקית: כהן החליט לבטל את שליחת מפקחי הרבנות הראשית למשחטות בשר בחו"ל, בניגוד לדרישה החוזרת של הרב הראשי. הוא קיצר את שעות מפקחי אגף הכשרות וקיצץ בסמכויותיהם. בטור שלי מהשנה שעברה חשפתי עוד שלוש התנהלויות דומות, שנכנסו למכתב של השר לוין: כהן התערב בהליך ענישה של מפעל שחיטה בחו"ל שנמצאה בו טריפה של ממש, וגרם בעקיפין לביטול העונש. הוא התערב לטובת משגיח שנעדר מהארץ יותר מ־60 יום ללא רשות, תוך מניעת גישה מראש אגף פיקוח למערכות מחשב חיוניות. במקרה האחרון הוא החליט להעניק רישיון לשחיטת עופות בחו"ל לחברת 'בלדי', בניגוד לעמדת מועצת הרבנות הראשית.

אחרי שמבינים את ההקשר, אין שום דבר מפתיע באקורד הסיום שבו בחר מנכ"ל הרבנות הראשית יהודה כהן. יש בו את כל האלמנטים המתבקשים: פעולה על דעת עצמו ובניגוד למדיניות הרבנים, נקמה ביריביו המושבעים, וצפצוף כללי על ייעודו וגבולות תפקידו. מה שכן מעורר מעט הפתעה הוא הבחירה של צֹהר לשתף פעולה עם הצעד הזה. כלומר, ברור לי שהם מנסים בכל דרך לקבל הכרה ממלכתית וזו דרכם המוצהרת, אבל לעשות זאת דווקא באמצעות אדם שנוי במחלוקת רגע לפני עזיבתו – זה לכל הפחות צעד תמוה.

ממערך כשרות צֹהר נמסר בתגובה: "העובדות שונות מן האופן שבו הן מוצגות. מאז כניסתו של חוק הכשרות לתוקף, לפני כשלוש וחצי שנים, פעלה כשרות צהר במסלול החוקי שנקבע, כדי לקבל רישיון כגוף נותן הכשר הפועל תחת אסדרת הרבנות הראשית. לאורך השנים עמדה כשרות צהר בדרישות ההלכתיות והמקצועיות הנדרשות, כפי שאף עלה מביקורות שנערכו על ידי גורמי הרבנות הראשית עצמה. לצערנו, במשך שלוש וחצי שנים נמנע קיום דיון מהותי בעניינה של צהר, אף שבית המשפט העליון הורה לרבנות להכריע בבקשתה על פי החוק הקיים. בכך נמנעה בפועל האפשרות להרחיב את מעגל הכשרות בישראל, לטובת עסקים רבים ולטובת ציבור רחב המבקש כשרות אמינה, מקצועית ונגישה.

"לפני כשבוע וחצי ניתן לצהר רישיון רשמי מאת הגורם המוסמך על פי חוק, הממונה על אסדרת הכשרות ברבנות הראשית. בעקבות זאת החלו מאות בתי עסק לקבל תעודות כשרות על פי החוק ועל פי ההלכה. מאז כבר פנו אלינו עשרות רבות של מסעדות ובתי עסק נוספים, ובהם גם עסקים שאינם מחזיקים כיום בתעודת כשרות כלל, בבקשה להצטרף למהלך של הרחבת הכשרות בישראל. אנו מצרים על כך שהדיון הציבורי מוסח לעיסוק בטענות פרוצדורליות ואישיות, במקום בשאלה העיקרית: כיצד מרבים כשרות בישראל על פי ההלכה, בשקיפות, באחריות ובשירות טוב לבעלי העסקים ולציבור.

"כשרות צהר תמשיך לפעול באחריות, מתוך מחויבות מלאה להלכה ולחוק, ומתוך רצון כן לעבוד במסגרת אסדרת הרבנות הראשית, כדי להגדיל את הכשרות בישראל ולאפשר לעוד ועוד יהודים לאכול כשר".

לתגובות:

 [email protected]