התרבות הפוליטית בישראל הידרדרה בעשור האחרון. הידרדרות מצערת זו מתבטאת בין היתר בתופעת ההונאה הפוליטית. תופעה זו הייתה קיימת תמיד, אבל בזמן האחרון היא נהייתה בוטה יותר ויותר. אם זה נתניהו שהבטיח קבל עם ועדה לגנץ רוטציה ובסוף פשוט הוציא לו לשון, אין לי מילה מתאימה יותר, לעיני מיליוני צופים. אם זה בנט שהחליף מפלגות כמו גרביים, חתם על הצהרה מצולמת שאותה הפיץ שלא יקים קואליציה עם עבאס, כדי בסוף לסחוט ראשות ממשלה עם ששת המנדטים, בקואליציה עם עבאס. לאחרונה החליף בנט גם אלקטורט. אם לא ילך עם אג'נדה ימנית, אז תהיה אג'נדה שמאלנית. העיקר שיהיה בנט.
ועכשיו איזנקוט. איזנקוט הוא אב שכול שבנו גל הי"ד מסר את נפשו למען עם ישראל. גם אחיינו מאור הי"ד נפל בקרב בעזה. אין ספק שאת החינוך למסירות נפש למען עם ישראל ספגו בני משפחת איזנקוט בביתם. ההערכה שלי על כך והכרת התודה שעם ישראל חייב למשפחת איזנקוט ולכל משפחות השכול בישראל היא מוחלטת. עם זאת ברור ששכול אינו הופך אדם למועמד ראוי לראשות הממשלה.
להלן תיאור של ראש מפלגת ישר, גדי איזנקוט, מועמד לראשות הממשלה, כפי שהוא מצטייר לנגד עיניי: איזנקוט היה רמטכ"ל כושל שיש לו חלק גדול בקונספציה של "צבא קטן וחכם" ובקידום אג'נדה פמיניסטית על חשבון הכשירות הקרבית. פגשתי אותו פנים אל פנים רק פעם אחת. זמן קצר מאוד לאחר תום כהונו כרמטכ"ל הוא נתן הרצאה בקהילה שלנו, ביוזמת אחד מחברי הקהילה שהכיר אותו מתוקף תפקידו בצבא. מההרצאה שלו נחרט בזיכרוני משפט אחד: "הפילוג הפנימי הוא איום קיומי גדול יותר למדינת ישראל מאשר האטום האיראני".
כבר אז תפסתי את הראש, ומשתי סיבות. ראשית, זו אמירה שבאמצעותה אפשר בזול למצוא חן בעיני אנשים שאוהבים לשמוע אמירות שגורות שהתחפשו לתובנות עמוקות. אבל זה לא הופך את האמירה הזאת לנכונה. הפילוג הקיצוני הוא רע לנו מאד, אך בניגוד לאיראן הוא לא איום קיומי. אני זוכר שבשיא המאבק על הרפורמה המשפטית אחד מבניי שלומד בישיבה הלך לצפות בהפגנת קפלן ולשוחח עם הצועדים בה. למרות חזותו הישיבתית, שגם הסגירה את עמדתו, הוא וגם אני לא חששנו לרגע שהוא יותקף פיזית. וזה אכן לא קרה, וגם לא היה קרוב לקרות. מאז אומנם היו כמה אירועים אלימים בין ימין ושמאל, אך אלה היו מקרים בודדים. אין מה להשוות עם מצבים דומים שקורים בחו"ל, כולל באירופה. אנחנו ברוך ה' לא על סף מלחמת אזרחים וגם לא בכיוון, למרות התת־תרבות הפוליטית שלנו.
אולי יעניין אתכם
הסיבה השנייה לכך שהזדעזעתי מדבריו היא שהדברים נאמרו מתוקף סמכותו כרמטכ"ל. תפקידו של הרמטכ"ל איננו לזהות תהליכים חברתיים וגם לא להעריך את המצב החברתי של אזרחי המדינה. בשום מקום בעולם זה לא התפקיד של ראש הצבא. בזה הוא הרי לא מומחה יותר מכל אזרח אחר. תפקידו של רמטכ"ל הוא להכין את הצבא למלחמה, ובמקרה הצורך לנהל מלחמה בצורה מיטבית. רמטכ"ל שמוטרד יותר מהמצב החברתי (או ממעמד האישה) מאשר מאיראן, מגלה איפה הקשב שלו. וזה חמור כפליים אם הערכת המצב החברתית שלו, פרט להיותה לא רלוונטית לתפקידו, בנוסף לכך גם מוטעית. עד כאן להיכרותי האישית הקצרה עם איזנקוט. אבל גם בלי זה איזנקוט בעצמו הודה שהוא היה חלק מהקונספציה שהביאה לטבח 7 באוקטובר. אז אילו קבלות הוא מביא עימו?
נכון, כולם היו חלק מאותה הקונספציה. גם נתניהו. עם זאת, ברור שניהול המלחמה וסוגיית החטופים על ידי נתניהו היה נכון יותר ממה שאיזנקוט הציע. הארכיון הדיגיטלי אכזרי, ואפשר לשמוע בו שאיזנקוט הציע להפסיק את המלחמה בשלב מוקדם יותר ולהיכנע לדרישות חמאס בנוגע לחטופים. בהנהגת נתניהו קיבלנו תוצאה טובה יותר, לכל הדעות.
וכעת, כפי שנחשף בתוכנית 'עובדה' לפני כמה חודשים, איזנקוט מקבל ייעוץ מאחד היועצים המוצלחים ביותר בתחום הייעוץ הפוליטי, סטיב מילר, תלמידו של ארתור פינקלשטיין האגדי שניהל קמפיינים של נתניהו. אין בזה כמובן שום פסול, הכול בסדר. עם זאת, מסתבר שהייעוץ מתרכז בנושא אחד מרכזי: כיצד לגרום לאנשי ימין לחשוב שאיזנקוט הוא אחד מהם, או כפי שניסח זאת בסרטון שנראה ב'עובדה' אחד ממקורביו: "מה שגדי אומר הוא: אתם אומרים לי 'תזוז', 'תזוז' (ימינה), אבל אתם לא אומרים לי איך. על איזה נושאים אני צריך לדבר כדי שהבנאדם יחשוב שאני ימין". עוד הונאה פוליטית בתרבות רוויה הונאות פוליטיות.
לגדי איזנקוט אין קבלות כמנהיג ציבור, ובטח ובטח לא כמדינאי שצריך להבין את התמונה המדינית השלמה, והרקורד שלו כאיש צבא הוא רקורד של קונספציונר מצוי שלא ראה את התמונה השלמה בתחום הצבאי שהיה מופקד עליו. הוא יכול להיות אולי שוב שר בממשלה, וגם אז אסור להקשיב לו בעניינים קריטיים לביטחון המדינה, אבל כל מימוש של שאיפתו הפוליטית מעבר לכך אינו מומלץ לא לימין ולא לשמאל, כי מבחינה ביטחונית באמת אין שמאל וימין. כולנו באותה סירה.
לתגובות:
