לא פחות מ־600 התנגדויות הגישו חברי הכנסת של 'העבודה' ו'יש עתיד' לתיקון חוק זכויות הסטודנט שהגישה חברת הכנסת לימור סון הר־מלך לוועדת החינוך, שם הוא אושר בשבוע שעבר לקריאה שנייה ושלישית בתום דיון סוער ודרמטי. חברי הכנסת המתנגדים ניסו בכל דרך לצמצם את המרחב שמבקשת הצעת החוק להעניק לאזרחים לכאורה שווי זכויות בישראל – המגזר הדתי והחרדי, שומרי המצוות, המבקשים לרכוש תארים מתקדמים במוסדות ההשכלה הגבוהה בהתאם לאורחות חייהם, וללמוד במסלולים נפרדים לגברים ונשים.
במסמך ההתנגדויות הארכני מנסים חברי הכנסת לחסום בגופם כל פתיחת דלת לשומרי המצוות באקדמיה, וליצור ככל הניתן כפייה של שילובם בחברה מעורבת. בין מאות ההסתייגויות ניתן למצוא דרישות לצמצום מסלולי הלימוד הנפרדים למקצועות מסוימים בלבד, פתיחת מסלולים למגזר החרדי בלבד ולא לדתי לאומי, כפייה של הכנסת נשים לכיתות של גברים כמרצות או מתרגלות, תנאי מחייב של שילוב בעבודה מעשית ללא הפרדה מגדרית, והדמיון היצירתי הביא אפילו את ההסתייגות הבאה: אישור של שר האוצר שמסלולי הלימוד הנפרדים לא יפגעו בפריון העבודה במשק.
ההתנגדות לא נעצרה בין כותלי הכנסת. גל עכור ומוכר של מתנגדי "הדרת נשים" שטף את השיח הציבורי, לקראת אישורה של הצעת החוק בוועדת החינוך ולאחריה. שורה של ארגוני נשים וגופים האמונים על שמירת השוויון הפרוגרסיבי פתחו בנהי קבוצתי, משולב באיומים, כדי לטרפד את התקדמותה של הצעת החוק. היו שם כמובן נעמת, ויצ"ו, שדולת הנשים בישראל, האגודה לזכויות האזרח, אפיק – פורום הפרופסוריות בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד. הללו טוענים כי מדובר בהדרת נשים מהמרחב הציבורי ופגיעה בשוויון ההזדמנויות ובחופש העיסוק של נשים, כמו גם ברמה האקדמית, בהכשרה המקצועית וגם בתוצאות בפועל בשוק העבודה. "ממשלת ישראל החליטה להפוך את ישראל מדמוקרטיה ליברלית למדינת הלכה חשוכה", דקלמה יושבת ראש נעמת, חגית פאר, שגם קראה לנשים וגברים להדיר רגליהם ממוסדות אקדמיים שחלילה יקיימו את החוק לכשייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
גם בתוך האוניברסיטאות היו מי שמיהרו להיאחז בכיסאותיהם, כשהרגישו כי הדמוקרטיה עצמה מעיזה להרעיד את ההגמוניה הרעיונית השלטת באקדמיה. חברי ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) דרשו לקיים דיון נוסף בהצעת החוק, שלדבריהם עלולות להיות לה השלכות מרחיקות לכת עד כדי חלילה הפרדה בספריות ובקפיטריות. הנהלת אוניברסיטת תל אביב פרסמה מכתב שעליו חתומים נשיא האוניברסיטה, פרופ' אריאל פורת, לצד שורה של דקאנים וחברי הנהלה וסגל, ובו הם מביעים התנגדות לחקיקת החוק שלדבריהם "פוגע בערכי הליבה של האקדמיה" ומודיעים כי אם יאושר החוק, הם לא יממשו את המוצע בו: "אנו מתחייבים לשמור שאוניברסיטת תל אביב על כל יחידותיה תמשיך להתקיים כמרחב פתוח ושוויוני בו לא תיכון הפרדה בין גברים ונשים".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
עוד באקטואליה
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד באקטואליה
חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
אוניברסיטת בר אילן, זו שהייתה אמורה להיות בית לסטודנטים המבקשים לשמור על אורח חיים דתי, הצטרפה למקהלת הפרוגרס תוך שהיא מחרה מחזיקה אחריהם ביתר שאת. במכתב שעליו חתומים הנשיא, פרופ' אריה צבן, הרקטורים ודקאני הפקולטות בבר אילן, הם פונים אל חברי הכנסת בדרישה לעצור את החוק המדובר. בשם "המסורת היהודית", הם כותבים, "חוק זה אינו טוב לאקדמיה הישראלית, הוא עלול לפגוע בנשים ואינו טוב לציבור שבשמו הוא מתיימר לדבר". ההמשך הוא כמעט העתק־הדבק של כל הגופים שכבר צוטטו לעיל, כיאה לשיח אקדמי פתוח, חושב ומרענן.
אחרי שלאזרח הפשוט לא נותרה ברירה אלא להפנים שמדובר באסון ערכי, אקדמי, מקצועי ומוסרי, אפשר לעבור לעובדות עצמן. אולי אפילו לחגוג את הרגע הדמוקרטי הקטן הזה, שבו המיעוט הגדול ביותר במדינת ישראל זוכה סוף סוף לקבל זכויות מינימליות אחרי עשרות שנים של אפליה. בטוחני כי רבות ואף רבים כמוני, שישבו על ספסלי האוניברסיטה, היו מגיעים בהרבה יותר נינוחות ופניות לקורסים השונים בידיעה כי לא נצטרך להתחבט בשאלה כיצד להתחמק מסטודנט חילוני חסר מודעות שיחליט לנחות בדיוק בכיסא הצמוד אלינו, או לא לחשוש מסיטואציה מביכה שבה סטודנטית חילונית תבקש ללמוד למבחן עם עמיתה לקורס, סטודנט בוגר ישיבה.
הפרדה מגדרית עם סייגים
סוגיית הלימודים בהפרדה באקדמיה מחזירה אותנו 15 שנה אחורה, לשנת 2011, אז השיקה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) תוכנית חומש שנועדה להגדיל משמעותית את מספר הסטודנטים החרדים באקדמיה. כדי להתאים את הלימודים לאורח החיים החרדי, המל"ג אישרה להקים מסגרות ייחודיות שבהן התאפשרה הפרדה מגדרית בין גברים לנשים בקמפוס.
התוכנית כללה מגבלות משמעותיות, כמו הגדרת מיהו חרדי הזכאי ללמוד במסגרות אלה. עם הזמן נשמעו התנגדויות עזות מארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית, שטענו כי ההפרדה גולשת להדרת נשים, למשל איסור על מרצות ללמד גברים, ופוגעת בליבת הערכים של המרחב האקדמי. בשנת 2021, לאחר שנים של דיונים, הכריע בג"ץ בהרכב מורחב של חמישה שופטים בעתירות שהוגשו נגד המל"ג.
הפסיקה קיבעה כמה עקרונות: היא קבעה כי ההפרדה המגדרית בהחלטת מל"ג היא חוקתית, שכן זו הדרך היחידה לשלב את המיינסטרים החרדי באקדמיה ובתעסוקה. עם זאת, במסלולים הנפרדים נאסר למנוע מנשים להרצות בפני גברים, מטעמי הדרת נשים. כמו כן נקבע כי ההפרדה המגדרית תצטמצם למינימום ותותר בכיתות הלימוד בלבד, ולא במרחבי הקמפוס כמו ספריות, קפיטריות ועוד. בג"ץ גם הגביל את המסלולים הנפרדים ללימודי תואר ראשון בלבד, שכן תואר זה מהווה כרטיס כניסה לשוק התעסוקה. בתארים מתקדמים, טענו השופטים, אין הצדקה לפגיעה בערך השוויון.
לאור פסיקה זו קמו בשנים שחלפו מוסדות ומסלולי לימוד חרדיים לתואר ראשון, שאפשרו לבוגרי מוסדות חרדיים, ישיבות וסמינרים לרכוש לעצמם תואר אקדמי בהפרדה. אלא שהפתרון הזה היה קומץ שאינו משביע את הארי: הציבור התורני שמבקש להקפיד על ההלכה, ולרכוש מקצוע ללא עירוב של גברים ונשים, הלך והתרחב. כבר לא מדובר רק בחרדים הארד קור. גם בציבור הדתי־לאומי גדל הביקוש בקרב צעירים וצעירות תורניים שרוצים לימודים בנפרד, וכך גם מגזר החוזרים בתשובה, ועוד תת־מגזרים סביב הציבור החרדי, שלא עברו במוסדות הידועים.
המציאות בעקבות פסיקת בג"ץ יצרה שתי תקרות זכוכית אטומות, שלמעשה העצימו את האפליה נגד ציבור המבקשים ללמוד בהפרדה. ראשית, המסלולים המאושרים היו לתואר ראשון בלבד, כך שמי שביקש להתקדם במסלול האקדמי מטעמי מקצועיות, קידום בשכר או פשוט בחירה במסלול מחקרי, לא יכול היה לעשות זאת במסלול נפרד, וחופש העיסוק שלו נפגע.
שנית, בשל ההגדרה "מיהו חרדי" בתוכנית המל"ג, המכסות למסלול הנפרד היו מצומצמות מאוד והכניסה למסלולים הללו הייתה במספרים מדודים. המחיר נגבה דווקא מבני הציבור הדתי־לאומי, שהחוק החדש עשוי לחולל בשבילו מהפכה. במשך השנים, מי שביקש ללמוד בהפרדה לתואר ראשון היה צריך להיכנס למכסות במוסדות החרדיים. התוצאה הייתה, למשל, שקרוב ל־12 אולפנות תורניות הגישו את תלמידותיהן לבגרות חרדית במקום לבגרות רגילה של החמ"ד, כדי שתלמידותיהן יוכלו להתקבל למוסדות הנפרדים, וגם זה העניק להן רק מקומות במשורה במסלולים החרדיים.
בדואיות כן, יהודיות לא
חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, יוזמת החוק ויושבת ראש שדולת האישה הדתית והחרדית, נחלצה לתת מענה לבנות האולפנה הללו, וגם לבני ובנות מגזרים נוספים שאינם משתייכים להגדרת "מיהו חרדי". התיקון שלה לחוק פותח את השערים לרווחה: מעתה מוסדות להשכלה גבוהה שיחפצו בכך יוכלו לפתוח מסלולים נפרדים לכל דורש, כולל למשל אישה חילונית שמרגישה נעים יותר ללמוד עם נשים כשמדובר במקצוע טיפולי, וכן ההפך בגברים, ומבחינה חוקית לא ניתן יהיה לטעון נגדם לאפליה.
התיקון פורץ גם את תקרת הזכוכית הראשונה שהזכרנו, ומרחיב את המסלולים הנפרדים גם לתארים מתקדמים, שני ושלישי. מדובר בחוק עוקף בג"ץ שמחולל מהפך דרמטי, כזה שיאפשר שילוב מיטבי ומרבי של האוכלוסייה התורנית באקדמיה ובשוק התעסוקה, והתקדמות בסולם הדרגות האקדמי והמקצועי.
הצעת החוק התגלגלה במסדרונות הכנסת יותר משנתיים, בין השאר בשל ההתנגדויות הרבות שהוא עורר. לא פחות מ־12 דיונים התקיימו על החוק בוועדת החינוך, מספר מופרז ביחס להצעות חוק אחרות. החוק צפוי לעבור בכנסת בקריאה שנייה ושלישית בימים הקרובים. אולם נוכח ההתנגדויות, היו גם נשים רבות ממגזרים שונים שבירכו על החוק החדש שדואג לזכויות הנשים, וטענו נגד צביעות השמאל.
עורכת הדין יסכה בינה מהתנועה למשילות ודמוקרטיה כתבה השבוע כי אין בחוק המוצע התנגשות ערכים. "הרי החוק כפי שנוסח לא כופה הפרדה ולא סוגר מסלולים מעורבים, הוא רק מאפשר בחירה למי שמעוניין בכך ללמוד בכיתה נפרדת. הא ותו לא", היא מדגישה, "אז מה מסביר את התופעות הרדיקליות ואת ההתנגדות הכל כך חריפה לחוק הזה? נראה כי משולב פה רצון עז של קבוצה מאוד מסוימת לשימור כוחה האדיר באקדמיה", תוקפת עורכת הדין בינה את ההגמוניה האקדמית, "משום שיותר נגישות להשכלה גבוהה פירושה יותר השתלבות בעמדות השפעה. פירושה שבירת תקרות הזכוכית, גישה, ביטוי וגיוון רעיוני בשדה הציבורי. חברה בריאה לא מכתיבה דרך אחת", מסכמת בינה, "היא מאפשרת לבחור".
ליזי המאירי, פעילת תנועת 'אם תרצו' וארגון הנשים 'שוברות שוויון', תקפה בפוסט ארוך את אוניברסיטת תל אביב, מוסד שאת ספסליו חבשה, על ההתנהלות הצבועה לדבריה ביחס להצעת החוק. היא מתארת כיצד האוניברסיטה מנופפת בגאווה בקידום נשים בדואיות ללימודים אקדמיים, אלא שתוכניות אלו מתקיימות תוך התאמה תרבותית ובמסגרות מופרדות כדי לעודד את קידומן של הבדואיות בשוק התעסוקה.
"אז למה כל הערכים הנשגבים האלה של שוויון, פמיניזם, קידום נשים ושילובן בעולם התעסוקה התאדו כשלפתע מדובר בנשים יהודיות דתיות וחרדיות שמעוניינות בלימודים אקדמיים בהפרדה בין המינים?" תוהה המאירי, "אתם לא מעוניינים בשילוב חרדים בשוק העבודה, מה שיביא גם לשילובם בצבא והשתלבותם בחברה בכל מובן? למה הפטרונות הזאת שלכם? למה אתם מחליטים שאתם יודעים טוב יותר מנשים אלו מה טוב בשבילן, ולא מכבדים את רצונן?". היא מאשימה את מתנגדי החוק ברמיסת זכויות היסוד של הנשים הללו: "אתם גם פוגעים באפשרות שלהן לשוויון תעסוקתי, קידום כלכלי ושילובן בשוק העבודה. כל כך הרבה זכויות יסוד אתם שוללים מהנשים הללו בגישתכם זו. לימדתם אותי הרבה דברים, אבל יותר מכול לימדתם אותי צביעות מהי!"
בשדולת האישה הדתית והחרדית, שם נולד וקודם החוק, מזכירים כי באמצעות חוק זה ישראל מיישרת קו עם המודלים הליברליים והמתקדמים ביותר בעולם המערבי, בארצות הברית, בבריטניה ובאוסטרליה, "שם מבינים שגיוון אמיתי משמעו הכלה של תרבויות שונות, ולא כפייה כוחנית של מודל אחיד", ולכן מונהגים שם מסלולי לימוד מגדריים כדבר שבשגרה.
יושבת ראש השדולה, חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, אמרה עם אישור החוק בוועדה: "החוק הזה הוא התשובה המוחצת שלנו לאלפי הנשים והגברים שפנו לשדולה בצער ובתסכול על כך שהאקדמיה סגרה בפניהם את השערים. בג"ץ ניסה להנדס את פני החברה וכפה תפיסת עולם פרוגרסיבית רדיקלית, תוך רמיסת החופש של ציבור עצום. פלורליזם אמיתי נמדד ביכולת לכבד את מי שבוחר ללמוד אחרת. מי שמדבר על זכויות אדם לא יכול למחוק את הזכות הבסיסית של אישה מאמינה ללמוד על פי דרכה במדינה יהודית ודמוקרטית. החירות חוזרת היום לציבור ולאקדמיה – הנגשנו את ההשכלה הגבוהה לכולם, בלי תנאים מוקדמים ובלי כפייה".
לתגובות:
