אפתח באמירה עקרונית: אני בעד חוק יסוד לימוד תורה במדינת ישראל. בעיניי, מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, ואני מצפה כמו רבים אחרים בציונות הדתית לקומה הנוספת שתיבנה בעזרת ה' מעל המפעל הציוני החילוני: הקומה הדתית־רוחנית. מבחינתי ראוי היה שמי שייזום חוק שמעגן את לימוד התורה כערך עליון במדינת ישראל יהיו אנשי הציונות הדתית ולא החרדים, כי הרי מה להם ולמדינת הכופרים. עד כאן באופן עקרוני.
אלא שעקרונות לחוד ומציאות פוליטית לחוד. אף כי תוכן חוק יסוד לימוד תורה שנכנס לספר החוקים של מדינת ישראל בזכות החרדים ושמתמצה בגרסתו הסופית בסעיף אחד – "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל" – הוא ראוי מאוד, בהקשר הפוליטי הנוכחי החוק הוא חילול השם. כל כך למה? כי מה שקובע במקרה זה הוא לא הטקסט אלא הקונטקסט. גם אם אכן מדובר, כפי שטוענים רבים, בחוק הצהרתי בלבד שלחילונים אין מה לחשוש ממנו, הוא נולד מתוך המאבק על גיוס החרדים והועלה על ידיהם כתריס בפני גיוסם. ובתור שכזה הוא פסול.
פרט לאיוולת שהחוק הועלה בהקשר לגיוס החרדים, הוא גם מסב נזק אלקטורלי לנתניהו עצמו. לא נשאר מספיק זמן עד הבחירות כדי שהוויתור של נתניהו לחרדים שהציבור הרחב, כולל רבים ממצביעי הליכוד, מתנגד לו, יישכח. עד כאן הערכתי הפוליטית־אלקטורלית.
נשאלת השאלה, מה היא אפוא התועלת שמשקלה בעיני נתניהו גדול יותר מהנזק האלקטורלי. אם אני מבין נכון, אחד הדברים החשובים לנתניהו, שבשבילו הוא זקוק לתמיכת החרדים, הוא להקים עוד לפני הבחירות ועדת חקירה ל־7 באוקטובר שאינה ועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה שכזו, לאחר שתתחיל לעבוד, תקשה מאוד על כל ממשלה עתידית להקים אחריה ועדת חקירה ממלכתית מתחרה. כללו של דבר: נתניהו נותן לחרדים את מבוקשם כדי שיתמכו בוועדת חקירה שאינה ממלכתית, כזו שלא תחקור אותו או שהופעתו בה תהיה וולונטרית בלבד.
אולי יעניין אתכם
היות שלאף ועדת חקירה (אפילו לא לוועדת חקירה ממלכתית) אין סמכות לאכוף את מסקנותיה, הכוח היחיד שעומד לוועדת חקירה בישראל הוא אמון ציבורי גורף בה, גם של הימין וגם של השמאל. בלי תמיכה ציבורית רחבה אין לוועדת חקירה מסוג כלשהו משמעות, לכל הדעות. נכון לרגע זה, אין בקרב הפוליטיקאים משני הצדדים אפילו ניצנים של הסכמה על ועדת חקירה שכזו.
בסביבתו של נתניהו ואצל נתניהו עצמו יש ניסיון לגמד את משמעות טבח 7 באוקטובר ולפיכך גם את הצורך בוועדת חקירה רצינית. מגמה זו באה לידי ביטוי בריאיון שערכה בתחילת השבוע העיתונאית אסתי פרז עם חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד. אני מעריך את מיקי זוהר ובדרך כלל מסכים איתו. הכיוון הפוליטי של אסתי פרז פחות מתאים לי. אלא שבמקרה זה התהפכו היוצרות.
בשלב די מוקדם של הריאיון מיקי זוהר טרק לאסתי פרז את הטלפון. פיצוץ ריאיון על ידי פוליטיקאי הוא דבר שעלול לקרות, אך זהו נשק יום הדין שפוליטיקאים משתמשים בו במשורה. לכן מעניין לראות בגלל מה זוהר פוצץ את הריאיון: פרז ניסתה לדחוף אותו לאמירה שטבח 7 באוקטובר היה האירוע הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. מיקי זוהר סירב. הוא היה מוכן להודות לכל היותר בכך שזה אחד האסונות – הוא נרתע מלהשתמש במילה טבח – הקשים ביותר שפקדו את מדינת ישראל מאז הקמתה, והוא אף מנה באותה קטגוריה את הנופלים בששת הימים (!) וביום הכיפורים. כאשר פרז עמדה על שלה הוא הגדיל לעשות והאשים אותה בכך שהיא מפלה בין דם לדם כאשר היא מחשיבה את מתי 7 באוקטובר יותר מאשר חיילים שנפלו במלחמות ישראל.
אלא שמיקי זוהר שכח דבר אחד: המאזינים אינם פוליטיקאים. גם אני לא, ולכן אני מרשה לעצמי להתנגד נחרצות לאמירותיו של זוהר, למרות שאני שייך למחנה הפוליטי שלו: אצל רוב האנשים שאני מכיר, הכול השתנה מאז הטבח הנורא ב־7 באוקטובר, הכול! וכן, אסתי פרז צודקת, הטבח של 7 באוקטובר היה בשביל אזרחי ישראל היהודים אירוע טראומטי יותר מכל דבר שקדם לו, בפרט הזוועות שחמאס דאג להפיץ – ואני חוסך מהקוראים את התמונות ואת העדויות שרצות לי בראש – שחלקן לא נראו אפילו בשואה.
פרט לכשל המוסרי בניסיון לגמד את טבח 7 באוקטובר ובכך לסלול את הדרך לוועדת חקירה מינורית בלבד – שתדלג על חלקו של ראש ממשלת ישראל נתניהו בקונספציה שהובילה לטבח – יש כאן כשל הסברתי שמיקי זוהר כנראה לא חשב עליו. לפני שבועות אחדים פרסמה "הנציבות האזרחית לתיעוד וחקר פשעי המלחמה ב־7 באוקטובר ובשבי" את הדוח המפורט ביותר שהתפרסם עד כה על הפשעים המיניים של חמאס. יושבת הראש, ד"ר כוכב אלקיים־לוי, מתרוצצת מאז עם ממצאי הדוח מבמה בין־לאומית אחת לשנייה כדי להוקיע את האדישות של העולם. ועכשיו בא מיקי זוהר ואומר: זה היה נורא, אבל לא נורא יותר ממלחמות ששת הימים ויום הכיפורים! אז למה כל ה"ג'נוסייד" הנורא הזה בפלשתינים, הפיכתם לשוכני אוהלים והעמקת הכיבוש בעזה?! אם זוהר צודק, כל זה לא מידתי ולא מוצדק?
ובכן, לא הפכתי לשמאלן, אבל האמת חייבת להיאמר: הוויתור של נתניהו לחרדים שבא לידי ביטוי בסדרת החוקים האחרונה, נועד לשרת מגמה פסולה שאי אפשר להסכים עימה.
לתגובות:
