מי מוצלח יותר? בשבוע שעבר זכיתי לראות אלפי נשים בכנס 'בניין שלם', ורחב לבבי. זה כנס שממלא את המצברים שלי לשנה שלמה. היום אני מרגישה שחשוב יותר להשקיע בנשמה. זה הרבה יותר חשוב ומעניין מכנס רפואי שבו אלמד על עוד אנזים או מנגנון מולקולרי. היום ניתן לרכוש ידע ולהישאר בנעלי בית. אבל היו שנים ארוכות שבהן כיתתי רגליים כדי לרכוש ידע בכינוסים רפואיים.
באחד הכינוסים ההם, שעסק במדע המוח, השתתפנו בניסוי קצר, כאשר על המסך הוקרנו תמונות פנים של אנשים שמעולם לא פגשנו. בתוך שניות התבקשנו להעריך מי מהם אינטליגנטי יותר, מי מתאים לתפקיד ניהולי, מי אמין יותר ומי נראה מוצלח יותר. לא ידענו על המצולמים דבר מלבד המראה החיצוני שלהם, ובכל זאת כמעט כל המשתתפים באולם דירגו את הדמויות באופן דומה. זה היה שיעור מאלף על הדרך שבה המוח האנושי פועל. אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו אנשים רציונליים, אבל בפועל כולנו מושפעים מאוד מהמעטפת החיצונית, יותר ממה שנוח לנו להודות.
התופעה הזאת מוכרת בספרות המדעית בשם אפקט ההילה. כשאדם נראה מושך בעינינו, המוח מייחס לו באופן כמעט אוטומטי תכונות נוספות שאין כל קשר מוכח ביניהן ובין היופי, כמו חוכמה, אמינות, חריצות, אחריות, מנהיגות ואפילו מוסריות. הרושם הראשוני נוצר בשברירי שנייה, הרבה לפני שנאמרה המילה הראשונה. אולי אחת הסיבות לכך היא צורך הישרדותי. במשך אלפי שנים האדם נדרש להחליט במהירות האם הזר המתקרב אליו מהווה איום או הזדמנות, וכך מוחו פיתח מנגנונים של קיצור דרך שמאפשרים לו לקבל החלטות במהירות. הבעיה היא שגם בעולם המודרני המוח שלנו ממשיך להשתמש במנגנונים הקדומים הללו, גם כשהם מובילים למסקנות שגויות.
נבואה שמגשימה את עצמה. ההשפעה של המראה החיצוני מלווה אותנו כמעט בכל צומת חשוב בחיים. מחקרים בכלכלה התנהגותית מצאו כי אנשים שנתפסים כאטרקטיביים נהנים לעיתים מפרמיית יופי. הם מוזמנים ליותר ראיונות עבודה, מתקבלים בשכיחות גבוהה יותר למשרות נכספות ואף משתכרים בממוצע מעט יותר מעמיתיהם, גם כאשר רמת ההשכלה והניסיון שלהם זהים. מעסיקים רבים משוכנעים שהם בוחרים את המועמד המקצועי ביותר, למרות שלא פעם פועלת כאן הטיה אנושית.
אולי יעניין אתכם
גם מערכת החינוך מושפעת מכך. מהספרות המחקרית עולה שמורים נוטים לעיתים לצפות להישגים גבוהים יותר מתלמידים שנראים מטופחים או נאים יותר, והציפייה עצמה משנה את היחס שלהם לילד. הוא מקבל יותר עידוד, יותר הזדמנויות ויותר אמון. כך נוצרת לעיתים נבואה שמגשימה את עצמה. אפילו במערכת המשפט נמצאה השפעה דומה. מחקרים מארצות שונות הראו כי נאשמים בעלי חזות נעימה או מטופחת נתפסים לעיתים כפחות מסוכנים וזוכים לענישה מקילה יותר בעבירות מסוימות. גם כאשר השופטים וחבר המושבעים שואפים לאובייקטיביות מוחלטת, המוח האנושי לא תמיד מצליח להשתחרר מהרושם הראשוני.
בשנים האחרונות גוברת המודעות לתופעה שנקראת Weight bias – דעה קדומה כלפי אנשים עם עודף משקל. מחקרים מצאו שגם אנשי צוות רפואי עלולים לייחס למטופלים כאלה חוסר משמעת או אורח חיים לקוי, ולעיתים להסביר כמעט כל תלונה רפואית בעודף המשקל. התוצאה עלולה להיות פגיעה במטופל ויצירת חוסר שיתוף פעולה, ועיכוב באבחון של מחלות שאינן קשורות כלל למשקל. מוחו של הרופא, בלא משים, מקטלג את המטופלים. גם הציבור הרחב נוטה לבלבל בין רזון לבריאות, אך בפועל אין קשר הכרחי בין השניים. אישה רזה יכולה לסבול מסוכרת, מכבד שומני, ממסת שריר ירודה או ממחלות לב, ולעומתה אישה בעלת מבנה גוף מלא יותר יכולה להיות בכושר גופני מצוין, עם לחץ דם תקין, חילוף חומרים בריא ומערכת לב־ריאה מצוינת. הרפואה המודרנית בוחנת את הרכב הגוף, את מסת השריר, את איכות התזונה, את הפעילות הגופנית, את איכות השינה ואת המדדים המטבוליים.
היכן מתחילה האנורקסיה. הרשתות החברתיות הפכו את המראה החיצוני למטבע חברתי. אלגוריתמים מקדמים תמונות מושכות יותר, פילטרים מטשטשים כל קמט ופגם, ותוכנות עריכה יוצרות פנים וגוף שכמעט אינם קיימים במציאות. צעירים וצעירות משווים את עצמם לתמונות שעברו עיבוד מקצועי ומרגישים שהם לא מספיק טובים. במרפאה אני פוגשת נערות ונשים שמבקשות לרדת עוד שניים או שלושה קילוגרמים למרות שמשקלן תקין לחלוטין. חלקן כבר סובלות מתת־משקל, ובכל זאת הן ממשיכות לרדוף אחר אידיאל שלא ניתן להשגה. זה מתבטא בדיאטות קיצוניות שמובילות להפרעות במחזור החודשי, לפגיעה בפוריות, לירידה בצפיפות העצם ולהפרעות אכילה. אנורקסיה נרבוזה, למשל, היא אחת המחלות הפסיכיאטריות עם שיעור התמותה הגבוה ביותר, והיא מתחילה פעמים רבות לא מעודף משקל אלא מדימוי גוף פגוע.
גם תפיסת היופי עצמה אינה אובייקטיבית. בתקופת הרנסנס צייר פטר פאול רובנס נשים מלאות גוף שנחשבו לסמל היופי, הבריאות והשפע. במשך מאות שנים דווקא גוף מלא העיד על חוסן כלכלי ועל יכולת לשרוד תקופות של רעב ומחלות. רק במאה העשרים, עם התפתחות תעשיית האופנה והפרסום, הפך הרזון לאידיאל עולמי. מה שנראה לנו כיום יפה הוא למעשה תוצר של אופנה, תרבות וכלכלה, ולא אמת ביולוגית. אפילו המשיכה האנושית מורכבת הרבה יותר מכפי שנדמה. הוכח מחקרית שפנים סימטריים נתפסים בדרך כלל כאטרקטיביים יותר, אולי בגלל שבימי קדם סימטריה נתפסה כסימן לבריאות. אבל אחרי שפוגשים מישהו פנים אל פנים, זה חסר משמעות. חיוך אמיתי, קול נעים, שפת גוף נינוחה, אינטליגנציה, הומור, ביטחון עצמי, נדיבות ויכולת הקשבה משפיעים על המשיכה הרבה יותר מכל צילום סטטי.
התמונה שלא משתנה. לדאבוננו, התופעה באה לידי ביטוי גם בעולם השידוכים. לאחרונה פנתה אליי אם כואבת שבתה נדחתה פעם אחר פעם עוד לפני שנפגשה עם המועמדים, כי תמונתה לא הייתה מרשימה דייה בעיני חלק מהבחורים. כשתמונה אחת הופכת למסננת הראשונה ולפעמים האחרונה, בנות איכותיות, משכילות, רגישות ובעלות אישיות מדהימה פשוט מתפספסות. תמונה היא דבר סטטי, גם אם לא נערכה כלל. רק כשהאדם שיושב מולנו פותח את פיו, אפשר באמת לקלוט את היופי הטמון בו, אז בוקעת הנשמה המאירה. אגב, בשביל מי שאוהב הפי אנד, לפני כמה חודשים פגשתי שוב את אותה אם, ומצאתי אותה מחויכת כולה. בתה התארסה עם בחור שביקש מראש לא לראות תמונה.
אני רוצה להציע למי שחייב לראות תמונה לפני הפגישה, שתהיה זו תמונות פספורט – תמונת פנים בלבד. הרי האדם ופנימיותו משתקפים היטב במבט עיניו, בחיוך, חוכמת אדם תאיר פניו. וזה גם הדבר היחיד שאינו משתנה במהלך השנים. התכונות, הלב, הפנים שמשקפים את הפְנים. שאר הגורמים שנראים לנו חשובים, כמו השקפת עולם מדויקת עד דק, המצב הבריאותי ומבנה הגוף, עלולים להשתנות עם השנים. אנחנו רואים אצל זוגות נשואים עם השנים תמורות אידאולוגיות, דתיות, בריאותיות וגופניות. מה שנשאר יציב הוא הלב – התכונות, המידות הטובות והאישיות. וזה הרבה יותר חשוב מכמה פיקסלים.
לתגובות:
