המבוגר האחראי?

כבר ברור לכל שהקרב על ראשות הממשלה יתנהל בין ראש הממשלה נתניהו מטעם גוש הקואליציה לבין גדי איזנקוט מטעם מחנה האופוזיציה. ההצהרות שנשמעות בימים האחרונים מטעם השחקנים האחרים באופוזיציה, בנט וליברמן, לא באמת משנות את המציאות. כי כמו שנראה כרגע בסקרים ובמגמות, איזנקוט בדרך להתקרב לקידומת 3 במספר המנדטים.

הנהירה אחר הצבעה לאיזנקוט נובעת ממספר סיבות: האחת, מצביעי האופוזיציה מאמינים כי הוא זה שיכול לנצח את נתניהו. זאת התפיסה הרגילה והקבועה שיש במחנה האופוזיציה. לרוב מדובר במחנה בעל הצבעה אסטרטגית. כשבמחנה ראו כי הרצוג, אי אז ב-2015, עשוי לנצח את הבחירות, הם התכנסו סביבו. כשגנץ היה המוביל, כחול לבן, ברשימה אחת יחד עם יש עתיד, קיבלה 36 מנדטים. הפעם המחנה מתרכז סביב איזנקוט.

מדובר על תפיסה פוליטית שונה בתכלית ממחנה הקואליציה, שמראש מתייחס אל עצמו כאל גוש שצריך להגיע ל-61, ולא בקרב על המפלגה הגדולה ביותר. למעשה, הפעם היחידה שבה מחנה האופוזיציה הצליח להזיז את נתניהו מראשות הממשלה היתה כשהוא התנהל בדיוק כמו מחנה נתניהו. לפיד היה המפלגה הגדולה בגוש, עם 17 מנדטים בלבד. בנט הרכיב ממשלה עם 6 מנדטים. אבל את השיעור מאותה הצלחת בחירות ב2021 מחנה האופוזיציה לא הצליח להסיק, והוא מתרכז סביב איזנקוט, בעוד כל האחרים הולכים ודועכים.

הסיבה השנייה היא שאיזנקוט נתפס כמשהו שעוד לא ניסינו. רמטכ"ל לשעבר, איש שקט ונחמד על פניו. אדם שהוא לא פוליטיקאי, והציבור הישראלי סולד כיום מפוליטיקאים ורואה במקצוע מילת גנאי. אז נכון, לא היו חסרים לנו רמטכ"לים בשנים האחרונות במערכת הפוליטית, ובעדינות נאמר כי לא היה מדובר בהצלחה יתרה. וגם ניסינו בעבר את הפוליטיקאי החדש, זה שמביא התנהלות אחרת. אלה היו ההבטחות של לפיד ושל בנט והאמת של כמעט כל שחקן חדש שרוצה לזכות במנדט הציבור. אבל הזיכרון הישראלי אולי קצר משהו, ולכן הציבור, לפחות כרגע בסקרים, הולך אחר איזנקוט.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

מפקד האוגדה שלא הבין את המציאות בשטח

הסיבה השלישית היא המרתקת ביותר. איזנקוט נתפס כמבוגר האחראי, זה שיכול לתקן את המשבר אליו נקלעה ישראל בעקבות המלחמה. הטענות ברורות: איזנקוט לא היה במערכת הפוליטית בשנים שקדמו לטבח. בפרוץ הטבח הוא בכלל היה באופוזיציה. הוא האיש שקפץ לקריאתו של נתניהו עם פרוץ המלחמה והקים את ממשלת החירום שניהלה את המלחמה. אהה, והוא רמטכ"ל לשעבר, אז ברור שהוא מבין בביטחון כמו שצריך.

על הטיעונים שבסיבה השלישית ארחיב את השורות הבאות, ואנסה לפרק אותם למול העובדות. נכון, לאיזנקוט יש ניסיון ביטחוני עצום. פשוט לא מדובר בניסיון מוצלח. זאת לא הערכה שלי, אלא של קצינים בכירים ששירתו תחתיו, מולו או החליפו אותו לאורך השנים. קחו למשל את יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים. בראיון לפודקאסט של נדב פרי לפני מספר שבועות הוא ביצע את אחד הפיגועים התודעתיים הגדולים ביותר שאיזנקוט יכול היה לספוג. נכון, הוא אמר שבעיניו יו"ר מפלגת ישר הוא המועמד של הגוש לראשות הממשלה, אך מה שאמר בכל הדקות שקדמו להכרזה הזו הוא זה שצריך להטריד את המצביע הפוטנציאלי, מימין ומשמאל.

גולן תיאר את כניסתו לתפקיד מפקד אוגדת איו"ש, בימים שלאחר ההתנתקות. אל התפקיד הוא נכנס כשהוא מחליף את איזנקוט עצמו. בשיחת החפיפה ביניהם, כך מתאר גולן, אמר לו איזנקוט כי הוא מעריך שהולכת להיות לו תקופה רגועה מאוד בקדנציה שלו ביו"ש. "למה?" שאל אותו גולן, והתשובה היתה לא פחות ממדהימה: "הפלשתינאים רואים שאנחנו עוזבים מרצוננו את השטחים שלהם, ולכן אין להם אינטרס לבצע פיגועי טרור. הם מקבלים את מה שהם רוצים גם בלי טרור, כמו שיצאנו מצפון השומרון ומרצועת עזה. לכן תהיה לך תקופה רגועה".

התקופה לא היתה רגועה. הפוך מכך. גולן נאלץ להתמודד עם גל טרור כבד, שדורבן בעקבות הנסיגה מגוש קטיף ומצפון השומרון. המציאות הוכיחה כי קרה ההיפך המוחלט ממה שאיזנקוט העריך שיקרה. גולן עצמו, בהגינות רבה יש לומר, ציין זאת במפורש. כך גם נדב פרי.

הכישלון במלחמת לבנון השנייה

כישלונותיו של איזנקוט בקריאת המציאות לא היו אירוע חריג. כך למשל העיד בטורו השבוע הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת "מאיר הראל", בטורו השבוע בעלון השבת שבתון. הרב שנוולד תיאר את התנהלותו של איזנקוט כראש אגף המבצעים בזמן מלחמת לבנון השניה, כשהרב שנוולד מכהן כקצין אג"ם בפיקוד צפון: "המלחמה בלבנון תאמה באופן כמעט מלא את המתארים והתרחישים שאליהם צה"ל התכונן. במשך כארבע שנים עסק הגיס בכך, והכין את המענה במסגרת תוכנית "מגן הארץ", ולאחר מכן במסגרת תוכנית "מי מרום". הרעיון היה שלאחר שלב ההכנה באש תבוצע הנחתה לילית בהפתעה של אוגדת עוצבת האש על נהר הליטני, שתבודד את דרום לבנון ותתקוף את חיזבאללה מעורפו, ובמקביל יתקפו מספר אוגדות מדרום וממזרח, כדי להשתלט על כל המרחב ולהשמיד באופן יסודי את תשתיות חיזבאללה. הגיס תרגל את האוגדות לכך פעמים רבות. בפעם האחרונה היה הדבר כחודש לפני המלחמה, בתרגיל הגדול "שילוב זרועות", שדימה את תרחיש המלחמה כמעט באופן מדויק.

מי שהובילו את המלחמה בדרג המדיני היו ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ. בדרג הצבאי-המטכ"לי היו אלה הרמטכ"ל דן חלוץ וראש אגף המבצעים גדי איזנקוט. לאורך כל המלחמה היו חילוקי דעות בין פיקוד הצפון לבין המטכ"ל. המטכ"ל סבר שניתן יהיה להכריע את המערכה באמצעות אש אווירית ואש מנגד, ובכך גם לחסוך נפגעים, ואילו הפיקוד סבר שכדי להכריע אין ברירה אלא לממש בנחישות את התמרון הקרקעי, בהתאם לתוכנית "מי מרום". ויכוח זה זוכה להתייחסות מיוחדת בדו"ח ועדת וינוגרד.

כמי שהיה לצד מקבלי ההחלטות בשעות המשמעותיות, חוויתי את אותם מאפיינים של חולשה מנהיגותית בדרג המדיני, שגרמו לזיגזוג הססני, ואת החשש של המטכ"ל מלהפעיל את התמרון הקרקעי. לשם המחשה: כתוצאה מחילוקי הדעות נאלצנו לכתוב בפיקוד הצפון שלוש-עשרה תוכניות שונות במהלך שלושים וארבעה ימי הלחימה – נתון שאין לו אח ורע. חלקן בוטלו על ידי המטכ"ל עוד לפני שמוצה נוהל הקרב מול האוגדות, דבר שגרם לבלבול באוגדות ובחטיבות ולחוסר אמון".

את תוצאות מלחמת לבנון השניה כולנו יודעים. חווינו אותן במערכה בצפון, בהיקפי הכוח העצום של חיזבאללה, הן מבחינת חיילים ולוחמים והן מבחינת מאגרי הטילים. מי שאמור היה להניח על השולחן את התוכניות שיכריעו את חיזבאללה כבר באותה מלחמה היה איזנקוט. וכמו שמתאר זאת הרב שנוולד, התרחישים היו ידועים. אף אחד לא הופתע מהם. אבל איזנקוט, שוב, פשוט לא ידע מה צריך לעשות.

האיש שבנה את צבא ה-7 באוקטובר

אפשר היה לטעון כי איזנקוט החכים לאורך השנים, והתבגר. שבתפקידיו הבאים, כסגן רמטכ"ל וכרמטכ"ל זה כבר היה נראה אחרת. זה כמובן לא מה שקרה. איזנקוט כיהן כסגן הרמטכ"ל בזמן צוק איתן. ללא כל ספק, מלחמה כושלת במיוחד. נכון, עיקר האשמה נפלה ובצדק על הדרג המדיני בהובלת נתניהו ועל בני גנץ כרמטכ"ל. ועדיין, אי אפשר לנקות את סגנו של גנץ מחלקו בניהול הכושל של צוק איתן.

וכמובן, גם כהונתו כרמטכ"ל היתה כהונה כושלת במיוחד, שהובילה אותנו למשבר החמור שבו אנחנו היינו עם פרוץ המלחמה. מדובר גם על כשל ערכי, וגם על כשל צבאי. בכשל הערכי, ניתן להיזכר באמירותיו על כך שהוא לא רוצה שצה"ל יירה על "ילדים שבסך הכל שמפריחים עפיפונים", אמירה שנאמרה בהקשר לטרור העפיפונים ששרף את הנגב המערבי. או אמירתו כי הוא "אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים", בזמן טרור הסכינים כאשר נערות אכן ביצעו פיגועים ופגעו בחיילים ובאזרחים באמצעות, בין היתר, מספריים. הוא גם אמר בשיחה עם תיכוניסטים כי הרעיון של "הבא להורגך השכם להורגו הוא סיסמא שצה"ל לא פועל על פיה".

בכשל הצבאי אין גבול לכמה אפשר להעריך. איזנקוט הוא זה שבנה את צה"ל שהגיע ל-7 באוקטובר, לא מצויד, נטול כוח אדם, ובעיקר לא כשיר. נכון, הוא לא התחיל את התהליך של "צבא קטן וחכם". הוא הוא העמיק אותו לרמת הקיצון. איזנקוט לא האמין שעוד נחווה מלחמות רגילות, כמו שהעולם רואה בשנים האחרונות באינספור זירות. הוא האמין כי עיקר המאמץ הצבאי שלנו צריך להיות מאמץ מסכל. כך קיבלו בכורה מוגזמת חיל האוויר ואגף המודיעין. שם הושקעו התקציבים, לשם הוסבו החיילים, בעוד צבא היבשה יובש עד דק. כבר בזמן אמת התריעו בפני איזנקוט על המשבר שהוא גרר את צה"ל אליו, במסגרת תר"ש גדעון. אחד מאותם מתריעים היה רומן גופמן. אותם דברים שאמר גרמו לכך שהוא לא קודם במשך שנים ארוכות לתפקידים משמעותיים, עד לפרוץ המלחמה. היום, כידוע, הוא ראש המוסד.

מסרב להתפכח

הבעיות עם אינזקוט אינן שייכות רק לעבר הכביכול רחוק, זה של העולם שלפני ה-7 באוקטובר. נכון, איזנקוט הוא מראשי מעצבי הקונספציה. בדיוק כמו נתניהו. אלא שאחת השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מה עשו אותם אלה שמבקשים עכשיו את המנדט לאחר ה-7 באוקטובר. גם במישור הזה, איזנקוט לא מתגלה כאופציה טובה במיוחד.

את חצי השנה הראשונה של המלחמה איזנקוט העביר בקבינט המלחמה, לצד נתניהו, גנץ וגלנט. ניהול המלחמה האיטי, המסורבל, זה ששחק הרבה מאוד מתמיכה הבינלאומית בישראל ושאר הדברים שאנחנו מתמודדים איתם מאז, התרחשו כשאיזנקוט שיחק תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות. למעשה, חלק מאותן החלטות, שחלקן לא יצא לפועל, אף התקבל בעקבות לחצים שלו. איזנקוט לא יכול להגיד שהוא לא היה אחראי לניהול המלחמה, כשאת כל החודשים הראשונים שלה, שהיו החודשים העצימים ביותר, הוא ישב סביב השולחן בו התקבלו ההחלטות.

גם התוכניות לעתיד של איזנקוט לא מבשרות על התפקחות ולמידת לקחים מהטעויות. איזנקוט הציע בשבועות האחרונים להכניס לישראל 150 אלף פועלים מהרשות הפלשתינית, כשמבחינה מדינית הוא טוען כי צריך לחזור לרעיון המדינה הפלשתינית. ואלה רק הדברים שהוא אמר בקולו בראיונות. גם כמה מחברי רשימתו, כדוגמת שאול מרידור, אמרו דברים דומים.

גדי איזנקוט איננו אדם אנונימי עבור המצביע הישראלי. מדובר בדמות שמלווה אותנו כבר שנים ארוכות. הוא לא משהו חדש. הוא אדם שיש לנו דרך לבדוק האם הוא יכול להיות ראש ממשלה מוצלח למדינת ישראל או לא. בכל הקשור לתחום המומחיות שלו, קרי התחום הביטחוני והצבאי, אינזקוט כשל פעם אחר פעם. וגם כאשר המציאות הכתה לכל החברה הישראלית בפנים, הוא סירב להתפקח