רפואת אריכות החיים. לואיז בראון, ילדת ההפריה החוץ־גופית הראשונה, חגגה לאחרונה יום הולדת 48. אחד מהחלוצים בתחום זה בישראל הוא פרופסור משיח, שהלך לעולמו בשבוע האחרון. זכיתי לעבוד תחתיו במסגרת רוטציה בהתמחות במחלקת ההפריה החוץ־גופית בבית החולים שיבא. זו הייתה תקופה מרתקת. תחום ההפריה החוץ־גופית היה עדיין צעיר יחסית, וכל יום הביא איתו אתגר חדש. פרופסור משיח שילב מקצוענות נדירה וחשיבה יצירתית. הוא עודד מחקר, הכשיר דורות של רופאים, והאמין שהרפואה צריכה להסתכל רחוק. דור שלם של מומחי פריון בישראל צמח בהשראתו, והשפעתו ניכרת עד היום במרפאות, בחדרי הלידה ובמחלקות הפריון. התרשמתי ממנו לא רק כרופא מבריק אלא כאדם שהבין שכל ילד שנולד הוא תחילתו של סיפור ארוך.
במשך שנים רבות התמקד עולם הרפואה בשאלה כיצד להציל חיים וכיצד לטפל במחלות לאחר שהתפרצו. אחר כך הגיע עידן הרפואה המונעת, שניסה למנוע את הופעתן של מחלות באמצעות חיסונים, גילוי מוקדם ושינויים באורח החיים. בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום נוסף: רפואת הלונג'ביטי, רפואת אריכות החיים. המטרה היא להוסיף שנים בריאות לחיים, לדחות ככל האפשר את הופעת הסוכרת, מחלות הלב, הדמנציה, השבריריות והמחלות המטבוליות, כך שהאדם יישאר עצמאי ומתפקד גם בגיל מבוגר. כיום מתבססת תפיסה חדשה שאומרת שבריאותו של אדם בגיל 70 מתחילה להיבנות עוד לפני שנולד, בזמן שהייתו ברחם. מסתבר שהמפתח להזדקנות בריאה נמצא בחדרי הלידה, בטיפות החלב ובגני הילדים.
חותמת ביולוגית מהרחם. אחד התחומים המרתקים ביותר הוא האפיגנטיקה, מדע העוסק בשינויים הכימיים המשפיעים על ביטוי הגנים בלי לשנות את רצף הדי־אן־איי עצמו. יותר ויותר מחקרים מראים כי תנאי החיים ברחם משאירים חותמת ביולוגית שיכולה ללוות את האדם עשרות שנים קדימה. תזונת האם, סוכרת הריונית, יתר לחץ דם, עישון, זיהום אוויר, סטרס ואפילו איכות השינה של האם ההרה הם גורמים משפיעים, ובכך היא שולחת את לחמה על פני המים.
רופאי הנשים מכירים היטב את הנתונים הללו. תינוק שנולד לאם עם סוכרת הריונית נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות מטבוליות בהמשך חייו. גם ילדים לאימהות שסבלו מיתר לחץ דם בהיריון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח יתר לחץ דם בבגרותם. ההיריון הוא חלון הזדמנויות יוצא דופן לעיצוב הבריאות העתידית. אותו הדבר לגבי שנות הילדות. ילדים צעירים שישנים מעט נמצאו בסיכון גבוה יותר להשמנה, לסוכרת ולהפרעות קשב בהמשך החיים. הרגלי תזונה, פעילות גופנית וחשיפה לאור יום טבעי הם השקעה בבריאות שתבוא לידי ביטוי עשרות שנים מאוחר יותר. זה מטיל עלינו אחריות כהורים. שלח לחמך על פני המים. מה שנטמיע בגיל צעיר בהרגלים בריאים ישפיע על הילד גם בזקנותו.
אולי יעניין אתכם
האם זה תמיד עובד? יש לי מחותנת שהייתה מגיעה הביתה מקניות ומכריזה: "ילדים, הבאתי לכם ממתקים" כשהיא שולפת מהשקיות כרוב, חסה ופטרוזיליה. והילדים אצים רצים לחטוף כמה עלים ומלקקים את אצבעותיהם. זה עבד לה. עד היום הנכדים המשותפים שלנו הם כמעט היחידים שלא מתלהבים מהסוכריות של סבתא חנה. גם אנחנו השתדלנו, לא בהצלחה מרובה. לדוגמה, גידלנו את ילדינו על טהרת הסוכרזית, גם משנאת המן (הסוכר) ובעיקר מאימת טיפולי שיניים כשאנחנו אברכים דלפונים. ומסתבר, את זה גילינו רק לאחר שנים, שהם היו מלקקים בחשאי מבקבוקים של מוקסיפן המתוקים. היום, כשאנחנו באים לבקר אותם בבתיהם, הם מגישים לנו קפה ומתנצלים שאין להם סוכרזית. כולם מגדלים את ילדיהם על טהרת הסוכר.
לצד המחקרים המורכבים, יש גם דוגמאות יומיומיות הרבה יותר. אחת מהן היא תופעת צוואר הטק. לפני שני עשורים כמעט לא ראינו צעירים עם קמטים אופקיים עמוקים בצוואר. כיום התופעה הפכה שכיחה כל כך, עד שמנתחים פלסטיים ופיזיותרפיסטים כבר העניקו לה שם רשמי. הרכינה הממושכת אל מסכי הטלפונים החכמים יוצרת עומס קבוע על עמוד השדרה הצווארי, מחלישה את השרירים וגורמת לקפלים מוקדמים בעור הדק של הצוואר. פרט לפגיעה האסתטית מופיעים גם כאבים בצוואר, נוקשות ולעיתים אף שינויים ביציבה העלולים להפוך לכרוניים. הגוף זוכר. זה סוג של גירסא דינקותא בתחום הפיזי. אלפי שעות של הרגלים קטנים, תנוחת ישיבה, שעות שינה, פעילות גופנית, תזונה וחשיפה למסכים מצטברות בהדרגה ומשפיעות על הבריאות לאורך שנים. אין רגע אחד שבו האדם פתאום מזדקן. מדובר בתהליך איטי, יומיומי ומתמשך.
ייתכן שבעוד עשור או שניים רפואת הלונג'ביטי כבר לא תהיה נחלתן של מרפאות יוקרתיות בלבד. היא תתחיל במרפאת הנשים, תמשיך במעקב ההיריון, בטיפת חלב, בגני הילדים ובבתי הספר. רופאי נשים, רופאי ילדים, מומחים לבריאות הציבור, תזונאים, פסיכולוגים וחוקרי בינה מלאכותית יעבדו יחד כדי לזהות מוקדם ככל האפשר את הגורמים שעלולים להסיט את מסלול הבריאות, ולשנות אותו בזמן. אם אכן ניתן יהיה בעתיד לזהות כבר בילדות מסלולים המעידים על סיכון עתידי, ייתכן שנוכל להתערב מוקדם, לפני שהשינויים מתקבעים. במקום להמתין עד שאדם בן 50 יפתח סוכרת או יתר לחץ דם, נוכל אולי למנוע את הופעתם כבר בילדות ואולי אפילו עוד ברחם. מעקב ההיריון שאנחנו מבצעים כרופאי נשים יהפוך לחלק מרצף טיפולי בתחום הלונג'ביטי. את החזון הזה פרופסור משיח חזה עוד לפני שנים רבות.
חתונת הקריסטל. אבל קודמת לכול שאלה בסיסית: האם אנחנו באמת רוצים שהמחקר בתחום אכן יביא לשנים ארוכות כל כך? האם נמשיך לברך זה את זה בברכת "כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך"? כשאני רואה קשיש בן 99 שוכב בפרוזדור בחדר המיון העמוס לעייפה, ולצידו עומד כפוף בנו הצעיר והמסור בן ה־78, אני חושבת בליבי: הרי אין ספרות מקצועית מודרנית המכילה תצפיות על איכות החיים, על הורות על וזוגיות בגילים הללו. אז אם אנחנו צפויים לעבור את סף גיל המאה, אנחנו חייבים לכתוב את הספרות. ולגבי זוגיות של 80 שנה, אני תוהה איך קוראים לחגיגת שנת ה־60 לנישואין, חתונת הקריסטל? ולחגיגת ה־70 – היהלום? וה־80 – הסנפירינון? נצטרך כנראה להוסיף עוד כמה מושגים ללקסיקון המשפחתי.
לתגובות:
