אירופה תחת מתקפה, ואין לה מושג איך להתמודד איתה

האירוע הדרמטי שאירע בסוף השבוע האחרון הפך ללא ספק לתמונת מראה חדה וכואבת לשאלת עתידה של ספרד, ואולי גם של אירופה כולה. פלישת עשרות אלפי מהגרים מרוקאים לסאוטה, המובלעת הספרדית, הייתה מחזה יותר ממדהים. נחשול עצום של מהגרים, יש המעריכים שבין 60 ל־70 אלף בני אדם, התפרץ בפרק זמן קצר יחסית אל עבר השטח הספרדי שבצפון אפריקה. בתוך זמן קצר הגבול קרס. כ־80 בני אדם נהרגו תוך כדי הכניסה הסוערת לסאוטה. חלקם טבעו, אחרים נמחצו בריצתם לעבר הגבול. מצב חירום הוכרז והתושבים המקומיים הסתגרו בחשש בבתיהם. נזק כבד נגרם לתשתיות המקומיות. שטף המהגרים לא פסק, וכוחות צבא ספרד הובהלו לסייע למשטרה המקומית להשתלט על המשבר.

בתוך כמה שעות מיהרה ממשלת ספרד להודיע כי השיגה שליטה, ורובם של המהגרים שחצו ממרוקו הוחזרו אחר כבוד אל מעבר לגבול. ראש הממשלה הספרדי, פדרו סאנצ'ס, הגדיר את נהירת המוני המהגרים "הפרת שלמותה הטריטוריאלית של ספרד", והתחייב כי כמעט כל המהגרים הוחזרו למרוקו לאחר ש"הצבא מנע התקדמות לא מאושרת לעבר יבשת אירופה". כוחות הביטחון הספרדיים, שהתפרסו באזור בכוחות מתוגברים, ממשיכים לסרוק את האזור בחיפוש אחר מהגרים שנותרו מאחור. מחסום ימי חדש הוקם, כשהמטרה ברורה: למנוע הסתננות נוספת לשטח הספרדי.

אלא שאירוע הפלישה ההמוני לעיר סאוטה זרע בהלה בקרב אזרחי אירופה, ועורר שאלות הרות גורל בנוגע למדיניות ההגירה בספרד בפרט ובאירופה בכלל. ראש הממשלה הספרדי סאנצ'ס חטף קיתונות של ביקורת על מדיניות ההגירה המקילה שלו כלפי שוהים בלתי־חוקיים. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דרליין, הביעה את דרישתה כי על ספרד "לעשות הרבה יותר כדי לחזק את גבולותיה בנקודות קריטיות". מדינות אירופיות תבעו לבחון מחדש את ההגנה על גבולות האיחוד.

במכתב גינוי ששיגרו 22 מדינות באיחוד האירופי – בהן איטליה, גרמניה, דנמרק, אוסטריה ועוד – הן תקפו את ספרד על רשלנותה ועל הפקרת הגבולות: "אנחנו לא יכולים להרשות שחצייה המונית לא מבוקרת כזו, ניצול ההגירה או כל התקפה היברידית אחרת, ייצרו את הרושם שכניסה בלתי חוקית לאיחוד האירופי היא אפשרית", תקפו. ראש ממשלת ספרד סאנצ'ס הדף את הביקורת והאשים את המדינות החתומות על המכתב בכך שהן "מוּנעות מפייק ניוז ומשיקולים פוליטיים".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר כ"ץ לוינטר: "אתה לא מעודכן. צה"ל ערוך לחסל את חמאס"

עוד מאת רבקי גולדפינגר הורים שכולים לראשי המפלגות: פרסמו תכניותיכם ליו"ש

"משבר הומניטרי" של גברים צעירים

האירוע בסאוטה הוא ללא ספק הרבה יותר מבעיית גבול מקומית, מה שמחדד את עוצמת המאבק האירופי על גבולות היבשת. אולגה דויטש, עמיתה בכירה במכון משגב וסגנית נשיא ב־NGO Monitor, משוכנעת כי הוא בראש ובראשונה חושף ברבים את חולשתה של אירופה. "קודם כול, חייבים להבין את הגאוגרפיה", אומרת דויטש, "סאוטה, העיר הקטנה שמדברים עליה, היא פיזית בצפון אפריקה, ויש רק שתי ערים קטנטנות שנמצאות בחלק הזה של ספרד, שגובל עם מרוקו. אז מצד אחד פיזית פשוט מאוד לחצות את הגבול הזה, אבל ברגע שחוצים ונכנסים לסאוטה – זו רשמית טריטוריה של ספרד".

דויטש מדגישה כי אין זו הפעם הראשונה שבה מתרחש אירוע מהסוג הזה. "לפני כחמש שנים היה תסריט דומה, כאשר כעשרת אלפים מהגרים מרוקאים ניסו לחצות את הגבול. כבר אז דיברו על המקרה כפרשה מדאיגה, אבל זה לא משתווה בשום דרך למה שקרה השבוע. זה לא רק ש־60 אלף איש במספרים אבסולוטיים הם המון, אלא גם ביחס לגודל העיירה מדובר במספר אדיר של מסתננים. בסאוטה גרים כ־80 אלף איש, כך שמספר המהגרים שנכנסו הוא כמעט כמו עיר נוספת. כולם באירופה מדברים על 'פלישה', כי פיזית ומבחינת איך שזה היה נראה, מדובר בפלישה. זה היה מחזה לא נתפס, איך הם דהרו בהמוניהם ונראה כאילו הם משתלטים על העיר", היא מתארת את גודל ההתרחשות, "הם חצו את הגבול בקלות שהיא לא פרופורציונלית. הטענות הן שמהצד המרוקאי לא עשו דבר כדי למנוע זאת. המהגרים עצמם אמרו: שחיתי 200 מטרים והייתי בספרד. מהצד הספרדי, זה שילוב כנראה של פחד וכוחות מוגבלים שהוצבו שם ולא יכלו לעמוד מול אירוע בסדר גודל כזה.

"ההיבט השלישי הוא שהמהגרים היו 60 אלף גברים, כמעט כולם צעירים. ופה זה כבר לוקח אותנו לשאר אירופה ומזכיר את עשרות אלפי המהגרים שבאו מסוריה ומלוב. דיברו על 'משבר הומניטרי', ובפועל הרוב היו גברים צעירים, אז מי עומד מאחורי זה? מה עומד מאחורי זה? איפה המשפחות?"

במה שונה תגובת המדינות באירופה בפעם הקודמת מתגובתן באירוע הנוכחי?

"הפעם 22 מדינות מתוך כל המדינות החברות באיחוד האירופי הגיבו בחומרה למקרה. הן התאגדו במכתב חריף והפנו אצבע מאשימה לספרד. במכתב נאמר שזה לא מקובל שהספרדים מקילים ראש באירוע כזה. לא ייתכן שגבולות אירופה יהיו פרוצים ככה, ומכאן ואילך הן דורשות מספרד להקפיד ולשמור על הגבול בצורה טובה יותר".

מה השינוי? למה פתאום הן מגנות? האסימון נפל?

"במשך יותר מעשור יש באירופה עלייה של הכוחות השמרנים והימניים. היום חלק גדול ממדינות אירופה נשלטות על ידי קואליציות ימניות. באיטליה, באוסטריה, בגרמניה, בשבדיה, בצ'כיה, ואני יכולה להמשיך ולמנות עוד ועוד מדינות. אפילו בהונגריה, שאנחנו פה בארץ מדברים שאיבדנו את התמיכה של אורבן, מי שניצח בהתמודדות נגדו הוא יוצא המפלגה שלו, זאת אומרת ימין. גם בסלובניה הממשלה החדשה היא ימנית, וזה לא נגמר. מדובר בתגובה שהחלה לפני יותר מעשור לכל מה שקורה ביבשת".

אבל אולי זה מאוחר מדי?

"אני לא יודעת אם מאוחר מדי, אבל זו תגובה לפשיעה הגואה ולאלימות הרבה יותר ממה שהאירופאים רגילים. האירופאים מרגישים שאירופה משנה את הצביון שלה. תסתובבי בהרבה מאוד בירות באירופה, ואלה כבר לא אותם נופים מבחינת האוכלוסייה, כמו לפני 10 או 15 שנה. וגם העול על הכלכלה של המדינות הוא אדיר. חלק גדול מהמהגרים לא משתלבים בשוק העבודה ולא עובדים, או עובדים בשחור, וזה מעורר המון דיונים ומחלוקות, והימין שמתחזק יותר ויותר מעלה את השאלות האלה", היא מסבירה ומודה כי "יש פה כמובן גם גל של פופוליזם, כי חלק מהימין גם יאשים את אוכלוסיית המהגרים בכל הבעיות האחרות".

אבל אחרי האירוע בסאוטה, מלבד זעקות הגעוואלד, האירופאים נוקטים צעדים קונקרטיים?

"חלק מהמדינות סוגרות את הגבולות שלהן, מהדקות את הפיקוח ואת האבטחה. איטליה למשל ביטלה עם ספרד את אמנת שֶנְגֶן (הסכם שנחתם בין מדינות אירופה על הנהגת מדיניות הגירה וביקורת גבולות מתואמת, ר"ג). צריך להבין שבאיחוד האירופי אין גבולות בין המדינות, יש חופש תזוזה לאזרחי האיחוד ולמעשה לכל אדם שנכנס לאיחוד. העובדה ש־60 אלף מהגרים נכנסו לתוך אדמת האיחוד האירופי גרמה לאיטליה לבטל את ההסכם עם ספרד. אבל זו רק אמירה, כי לאיטליה אין גבול משותף עם ספרד".

ובתוך ספרד מה קורה? מהן התגובות?

"בתוך ספרד הממשלה מנסה להשתלט על המצב. ממשלתו של סאנצ'ס היא ממשלת שמאל. אנחנו פה בארץ מכירים אותה היטב כאנטי־ישראלית, גם ברטוריקה אבל גם במעשים. חשוב להזכיר למשל שהממשלה הנוכחית בספרד היא זו שלא הסכימה שהספינות האמריקניות שהובילו תחמושת לישראל במלחמה יחנו בנמלים שלה. בתוך ספרד, הימין חלקו פופוליסטי ומנצל את ההזדמנות להעביר ביקורת על הממשלה. חלק מחברי הפרלמנט מיהרו לנסוע לסאוטה ולדבר על גל המהגרים ששוטף את המדינה. וזאת בדיוק הסכנה, שמנצלים את האירוע הזה לקרב פוליטי פנים־ספרדי. ומה שלא מפתיע, לצערנו, הוא שבעיצומו של המשבר האירופי הגדול מאוד הזה, שלא קשור אלינו בשום צורה, איכשהו כל תאוריות הקונספירציה קשורות לישראל. בעיתונים המקומיים, בערוצי הטלוויזיה וברשתות החברתיות מיד מאשימים את ארצות הברית וישראל, שבכוונה יזמו את המשבר הזה יחד עם מרוקו – אשמה שכמובן אין לה שום קשר למציאות, אבל אנחנו רואים מה האווירה הכוללת. וזה אמור להדאיג אותנו מאוד", היא מתריעה.

אירופה לא ערוכה למשבר

דויטש מבהירה כי ההאשמה האוטומטית של ישראל לא נעשית רק באירוע הנוכחי. "שלא נתבלבל, זאת המציאות באירופה וגם בצפון אמריקה בשלוש השנים האחרונות. אנחנו רואים את זה גם בבלגיה, באירלנד, בהולנד ובעוד הרבה מקומות. ברגע שיש משבר גדול בחברה, שהוא יכול להיות כלכלי או פלילי – התאוריות האנטישמיות הן הראשונות שצצות. ושוב, זה לא מפתיע שזה מגיע מהממשלה בספרד ומהחברה הספרדית, כי מנרמלים את זה שם ושומעים את זה מהדרגים הגבוהים ביותר בממשלה".

והעובדה שספרד היא פרו־פלשתינית ותוקפת כל הזמן את ישראל על זכויות ל"פליטים", לא נותנת להם איזו תמונת מראה: תראו איך אתם בעצמכם מתנהגים למהגרים?

"היום השמאל הפרוגרסיבי, שהוא פרו־פלשתיני ואנטי־ישראלי, האמונות שלו לא מבוססות על עובדות אלא על תעמולה ואידאולוגיה דוגמטית. הם לא רואים שום קשר בין מה שקורה בישראל ובין מה שקורה אצלם בבית. יש פה צביעות, שלא מפתיעה בכלל".

דה־פקטו, מציינת דויטש, אין כל סיבה שאותם מהגרים ממרוקו יזכו לקבל אזרחות בספרד. "צריך להבין שבית המשפט העליון בספרד קיבל לפני כחודש החלטה שמי שמגיע לאדמת ספרד דרך הים, יקבל סטטוס של תושב, ויש דיונים בתוך ספרד האם ההחלטה המשפטית הזאת היא שעוררה גל המוני של מהגרים. יש כאלה שטוענים: מה הסיכוי ש־60 אלף מרוקאים מקומיים, שלא מדברים ספרדית ובטח לא אנגלית, שמעו על ההחלטה של בית המשפט העליון בספרד? הרוחות בספרד סוערות, והדעות באשר למניעים של האירוע חלוקות".

איך באמת פתאום יש גל כזה של מהגרים? קשה להאמין שמדובר באירוע ספונטני.

"כולם אומרים שזה לא יכול להיות ספונטני. יש כאלה שמאשימים גופים של מבריחי מהגרים לא חוקיים. אני חושבת שימים יגידו והכול ייחשף".

בתמונות נראה שהם לא הגיעו עם מזוודות או עם תיקים גדולים. הם באו כמו שהם. אולי זה היה רק אקט מחאה ולא באמת כוונה להיכנס פנימה?

"הכול יכול להיות. הם באו כמו שהם, ומקסימום עם איזה תיק קטן של מסמכים וניירת. הם כאילו באו לעבוד, אבל שוב, זה ממש לא ספונטני, כי 60 אלף איש לא פשוט קמים בוקר אחד ורצים אל הגבול. יש פה המון תאוריות. הכול יכול להיות. יש המון דרכים לעורר משבר ושיח פוליטי, וספרד נמצאת בתוך משבר פנימי, אז לכי תדעי אילו גורמים יכולים להיות מעורבים בדבר כזה".

השלכות האירוע המקומי בסאוטה מקרינות לא רק על ספרד, אלא על אירופה כולה. "האירוע הדרמטי הזה שם את האיחוד האירופי במקום לא נוח ומראה לעולם את החולשות שלו", מדגישה דויטש, "חוסר היכולת של אירופה להגיב אפילו, גם אחרי כל השנים שהיא מתמודדת עם סוגיית המהגרים, מעורר סימני שאלה רבים. זה מביא את אירופה שוב ושוב למצבי משבר שהיא לא באמת ערוכה להם.

"כל האירועים האלה יוצרים אווירה לא בריאה באירופה, כי האנשים מרגישים לא בטוחים ולא ערוכים לאתגרים של המאה ה־21. הם רואים ששאר העולם מתנהל בשפה אחרת לגמרי, בקני מידה אחרים לגמרי, מזיזים כוחות, מזיזים משאבים. ואירופה שוב ושוב נשארת בשוליים".

אבל ממשיכה להטיף לישראל.

"לגמרי. זה אזור הנוחות של האיחוד האירופי. במקום להתמודד עם הבעיות של עצמה, הכי קל להטיף מוסר לאחר, ומי המדינה הראשונה ברשימה? תמיד ישראל", היא נאנחת, "למרות זאת, אני רוצה להאמין שהם לא יוותרו בקלות על היבשת שלהם. אני עדיין מקווה שהאירופאי האמיתי מתישהו יתעורר ויגיד: עד כאן. מצד שני, יש יותר מדי ערים במערב אירופה ובצפון אירופה שבהן ראש העיר כבר לא יכול להיבחר בלי הקול המוסלמי. זאת המציאות היום באירופה. גם הקול הלא מוסלמי לא יכול להיבחר בלי תמיכת האוכלוסייה המוסלמית, ובסופו של דבר, אני תמיד אומרת שכל פוליטיקה היא פוליטיקה מקומית. כל פוליטיקאי קם בבוקר וקודם כול חושב איך הוא נבחר שוב, לפני כל דאגה אחרת. אז כרגע המצב באירופה נראה בהחלט לא טוב".

הזדמנות להסברה ישראלית

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ומומחה לגאופוליטיקה אזורית, סבור שהאירוע הדרמטי בספרד יוביל לשינוי התנהגות של מדינות אירופה.

"ברגע שמגיעים 70 אלף פליטים בבת אחת, באופן אוטומטי זה משנה את דרכי התגובה של האירופאים", מציין בלאיש, "האם הם ישנו את תפיסות העולם שלהם? האם לדוגמה הם מבינים שהתפיסות הישנות שלהם על גבולות חיצוניים ליבשת מתמוססות, ופתאום הגבולות הפנימיים בין המדינות הופכים להיות רלוונטיים? לחלוטין אפשר להבין שהאירוע הזה מוביל לשינוי סדרים ויכול אפילו להוביל לשינוי גבולות בעשור הבא", הוא פוסק, "אני חושב שתנועת האנשים, הכמות העצומה והמוביליזציה שלהם ישנו את ההתנהגות האירופית ביחס לפליטות ולא רק את דעת הקהל.

"בעשור האחרון אירופה מנהלת ויכוחים פנימיים סביב סוגיית ההגירה, והם סידרו מערכת אחידה לניהול כל הגבולות החיצוניים של היבשת. למעשה, באירוע הזה בספרד הגיעו עשרות אלפי פליטים ושינו בשנייה אחת את כל מה שהוגדר וסוכם לפני כן. פתאום המדינות באירופה זועמות, מודאגות, חותמות על מסמך שמותח ביקורת על ספרד. פתאום מדברים על שימוש בהגירה כעל איום היברידי. זאת אומרת, אירופה משנה את השפה משפה של הומניטריות לשפה של ביטחון.

"פתאום את רואה קריאה להשהות את הסדרי התנועה מול ספרד, להגדיל את הכוחות הצבאיים והביטחוניים בגבולות עם ספרד ולהדק את הבקרות הפנימיות. פתאום אף אחד כבר לא מדבר על חיזוק הגבול החיצוני של אירופה, אלא מתחילים לחזק את הגבולות מול ספרד. אירופה מפסיקה להתגונן יחד מהאיום מבחוץ, והמדינות מתחילות להתגונן זו מזו. ולכן אנחנו רואים למעשה איך אירוע דרמטי אחד מעביר את הדיון האירופי מהשאלה איך מגינים על גבול חיצוני לשאלה האם אפשר לסמוך עדיין על המדינה השכנה".

אתה מעריך שמדובר באירוע מכונן?

"חד־משמעית אירוע מכונן. בעיניי הוא הרבה יותר מורכב וגדול ממה שהוא נראה. לא קמים ביום בהיר אחד כל כך הרבה אנשים ובמקרה כולם עוברים את הגבול. יכולים להיות שלל הסברים לאירוע: יש פה ניצול של המדיה הדיגיטלית להפצת מידע, יש פה רשתות של הברחות, ויש לקיחת פרשנות שגויה של מידע משפטי וניצול לטובתך. בית המשפט העליון הספרדי קבע שאין להחזיר באופן מיידי מהגרים שהגיעו דרך הים, והתרגום מבחינתם היה שמי שמגיע מהים לא יגורש. זה אירוע קלאסי של להשתמש בכלים הומניטריים ואחרים לטובתך. הם לקחו את הפסיקה שנועדה לכאורה להגן על זכויות אדם, והפכו את המשמעות שלה להחלשת היכולת של המדינה להגן על עצמה".

הם בסך הכול זיהו את הפרצה.

"נכון, מסתבר שאין צורך בנשק ואין צורך בהפרת החוק. מספיק לעוות את הפירוש של החלטת בית המשפט. לכן אני משוכנע שיש פה אירוע מנוהל ומתוכנן היטב ולא משהו ספורדי. ההערכות בישראל הן שהאירוע הזה היה מתוכנן ומנוהל. בישראל, כשאתה רואה תנועה של אזרחים זה תמיד הופך להיות איום ביטחוני. אנחנו מכירים את סוג התרחיש הזה, ולכן אנחנו מבינים שיש יד שמנהלת הכול מאחורי הקלעים. זו יכולה להיות התארגנות מקומית מתוחכמת, זה יכול להיות ארגון כזה או אחר, וזו יכולה להיות מדינה אחת או כמה מדינות. יש כאן מלחמת תודעה. לא סתם ראינו גם סרטונים שמאשימים את ישראל במעורבות באירוע הזה".

אין גבול לאבסורד.

"נכון, אבל ישראל לטעמי הייתה צריכה לענות לאירוע הזה אחרת לגמרי. אין ספק שישראל היא תמיד האשם, ומה שמדהים זה לחבר אותנו ליכולת של הדבר הזה. לא צריך להגיב לכל דבר ובטח לא להגיב בצורה ספורדית אישית, כמו כל מיני תגובות של גורמים בישראל שפגעו בנו. אני סבור שהיינו צריכים להראות איך ישראל חוותה את 7 באוקטובר, ומכאן להגיד שאין רלוונטיות להאשמה הזאת".

לא הבנתי את ההשוואה בין האירועים. הרי ב־7 באוקטובר אלה היו מחבלים שבאו לרצוח, ובסאוטה מדובר במהגרי עבודה ופליטים.

"קודם כול את צודקת, אבל ההשוואה באה ללמד איך יכולה כמות מאסיבית של אזרחים מול גדר לשנות מציאות. אני לא חושב שיש גדר שיכולה לעצור 70 אלף אזרחים. לאור המוביליזציה האדירה של האנשים, אני לא רואה כוח אש שמסוגל לעצור תנועה כזאת. ולכן כדאי למנוע עוד קודם את ההתארגנות ואת התנועה, ולא למנוע את ההתרחשות כשהיא כבר קורית בשטח. אין סיכוי שכמה שוטרים מרוקאים יצליחו לעצור 70 אלף איש שעטים עליהם, אלא בירי המוני – ואני לא רואה את זה קורה".

רוצים דרכון אירופי, לא זהות

באירופה נפל האסימון? אנשים הבינו שההגירה היא פצצה מתקתקת?

"כיום אירופה מבינה את זה", אומר בלאיש, "אני גם מעריך שאירופה היום כבר נמצאת במקום בעייתי מאוד. עוד באביב הערבי התרענו שאלפי ועשרות אלפי מהגרים ישנו את פני אירופה. זאת לא אמירה מהיום. במיוחד לאור העובדה ששיעור הילודה במדינות רבות באירופה הוא נמוך ביותר אל מול האסלאמיזציה שצפויה לעלות. ואני חושב שהבעיה היחידה היא שלאירופאים אין כלים להתמודד עם הדבר הזה".

אירופה כבר נכבשה מבפנים?

"בהחלט. והבעיה שלנו היא שברגע שמאשימים אותנו – כמו במקרה הנוכחי בספרד, שהאשימו שאנחנו אלה שגרמנו לזה – אתה נמצא בעמדה שאתה צריך להוכיח שזה לא אתה. מדובר באבסורד תודעתי, כי ברגע שמישהו מאשים את ישראל שהיא גרמה לאירוע – אז אוטומטית יש כאלה שמאמינים לסיפור הזה ואתה לא עומד בעמדה של הסברה אלא על דוכן הנאשמים. האם ישראל הייתה צריכה לעשות משהו פורמלי? איך מעבירים את נטל ההוכחה מאיתנו אליהם? אני חושב שזה הסיפור".

זה בכלל אפשרי?

"אני חושב שכן. זה תהליך, ואני מאמין שהפליטים הם דווקא דוגמה מצוינת לכך, מהסיבה הפשוטה שבסופו של דבר אתה חייב להפריד בין דעת הקהל כלפיך בעולם ובין המעשה שהם יעשו בתגובה להגירה. בסוף הרי אנחנו רוצים לשנות משהו באירופה לטובת ישראל. יש לנו שני אופנים לעשות את זה. אופן אחד זה לשנות את דעת הקהל, ולומר 'אנחנו מנסים לשכנע אתכם שישראל לא פגעה בפלשתינים, ושהם מחבלים ולא לוחמי חופש'. אבל שינוי דעת הקהל באירופה, בשלב הזה לצערי הוא צעד כמעט חסר סיכוי. ולכן אני טוען שאנחנו צריכים לעבור למשהו אחר, לשינוי ההתנהגות ולא לשינוי דעת הקהל", הוא מבהיר, "כי גם אם זה מה שהם חושבים עלינו, אבל אנחנו מצליחים לשכנע אותם שהבעיה של הפליטות או הבעיה של האסלאמיזציה היא קודם כול הבעיה של אירופה, והם מבינים שהם צריכים לעשות מעשים אקטיביים לצורך תיקון המצב, לפקח, לעצור למנוע הגירה – אחרי שינוי ההתנהגות שלהם נוכל גם לשכנע אותם שיש פה סימטרייה, שיש פה משהו דומה".

בלאיש מסביר כי "האזרח הספרדי יבין את הנזק שנגרם לו ולספרד מהקבוצה הזאת, שיש לה מאפיינים דומים מאוד למה שאנחנו מתמודדים איתו: מוסלמים שרוצים לחיות לפי חוקי השריעה ולא מצייתים לחוק באירופה. אני מכנה אותם 'מוסלמים על אדמת אירופה', כי הם ממש לא רוצים להיות אירופאים. הם אולי רוצים דרכון, אבל לא את הזהות. ולכן אם הצלחת במהלך הזה להראות את מה שעלול היה לקרות אצלם במקרה ש־50 אלף איש היו נשארים בכפר סאוטה ומשנים את המבנה הדמוגרפי שלו, זה היה גורם לאנשים להבין, בלי שום קשר לישראל ולעזה.

"אנחנו בישראל ראינו מה גורמת תנועה של עשרות אלפי אנשים. ואם מחר הספרדים יבינו את הסיכונים הנשקפים להם מתאים אסלאמיים קיצוניים, מרשתות אסלאמיות שנמצאות באירופה, אחרי שהם יבינו את הסכנה הנשקפת להם – יש לישראל סיכוי להסביר בפעם הראשונה מה הסכנה שנשקפת לה.

"כמו ב־7 באוקטובר, התרחיש הזה, התנועה המאסיבית הזאת של האנשים, שקשה לעמוד מולה גם כשאתה הצבא החזק ביותר, הוא קיים. ואם הייתי בונה על זה קמפיין, הייתי אומר לאירופאים שיבינו שאפשר לכבוש מדינה גם בלי נשק. זה המסר. גם בלי נשק, 70 אלף אנשים יכולים לכבוש מדינה. ואם הם לא היו חוזרים והיו מגיעים עוד מאות אלפים – הם פשוט היו כובשים את המדינה. ומה אז הספרדים היו עושים?" תוהה בלאיש, "אפשר לראות לאט לאט תנועה של מדינות באירופה שמבחינות בעוצמת הפגיעה מההגירה, רואות את הצורך לפעול, ומבינות שאם הן לא יפעלו בהקדם – המבנה הדמוגרפי שלהן הולך להשתנות".