משרד החינוך גורר רגליים, ותקציב החמ"ד בסכנה

אם התמזל מזלכם ואינכם נמנים עם הקבוצה המצומצמת של חברי הנהלה ברשתות לחינוך דתי, כנראה הימים האלה עוברים עליכם בנעימים בין אבטיח קר לחוף הים. כי אם לא היה מתמזל כך, ימי החופשה היו מתחלפים לכם בישיבות ארוכות, פגישות בהולות, דיונים בבית משפט, שיחות טלפון לאין קץ, ובעיקר בדאגה עמוקה. שנת הלימודים מעבר לפינה, תקציב של 30 מיליון שקל לקיומה תקוע בצו בג"ץ, וכל המוצר הזה שקרוי חינוך ממלכתי דתי נמצא תחת איום של עותרים משמאל ובית משפט שמקשיב ברצינות לטענותיהם.

הסיפור הזה הולך שנה וחצי לאחור. בהפרש של חודש, שתי עתירות נגד החינוך הממלכתי־דתי. מה שמפתיע זה שהן באות משני כיוונים די שונים. הכיוון המובן מאליו הוא זה של השונאים המקצועיים: קרן ברל כצנלסון, חבר הכנסת גלעד קריב וחבר הכנסת ולדימיר בליאק. הם, בשם עקרון השוויון כביכול, רוצים לפגוע בחינוך הדתי. אין בכך שום דבר חדש.

אבל העתירה הראשונה שהוגשה הגיעה דווקא מארגון שמאוכלס בלא מעט דתיים לאומיים, שלמדו בחמ"ד וילדיהם לומדים שם עד היום. מדובר בארגון בשם 'יוזמת המאה', שאחת ממטרותיו העיקריות היא חיזוק והשבחת החינוך הממלכתי. בצוות המנהל, לצד המייסדת והמנכ"לית פולי ברונשטיין – שמציגה את עצמה בשנים האחרונות כגורם מגשר ומאחה בעם – נמצאות דמויות דתיות לאומיות כמו חברת הכנסת לשעבר תהלה פרידמן. עוד חברה בצוות היא עורכת עלון 'שביעי' והדוברת של מתן כהנא ומפלגת 'ימינה' לשעבר, הילה ניסן פרידמן, שמשמשת מנהלת התקשורת של הארגון. גם בדרגים נמוכים יותר אפשר למצוא עובדים המשתייכים למגזר. על פי מסמכי הארגון, מי שמתקצבת במידה רבה את פעילותו היא קרן פילנתרופית בבעלות משפחת אריסון.

העתירה של 'יוזמת המאה' ושותפותיה מגיעה מכיוון אחר. הסעדים שהיא מבקשת הם בעיקר השוואה של תקציבי החינוך הממלכתי לתקציבי החמ"ד, על כל תצורותיהם וגלגוליהם. האצטלה, כביכול, שהם מתכסים בה, היא רצון להגביר את תקציבי החינוך הממלכתי כדי לשדרג אותו, אם כי יש להעיר בפיכחון שכל הגורמים בעתירה, כלומר המשיבים והעותרים כאחד, מבינים שסעד כזה לא יכול להתממש מבחינה תקציבית. לכל הפחות הוא עתיד להיתקל בקשיים משמעותיים באגף התקציבים באוצר. החינוך הממלכתי גדול פי כמה מהדתי, והעלאת התקציב בשיעור כזה פר תלמיד בחינוך הממלכתי תעמיס מאוד על תקציב המדינה. כלומר, זו עתירה בסגנון הבדיחה על הטייס שהודח וביקש להשתבץ לנ"מ: אם לנו אין תקציב כפי שמתחשק לנו, לאף אחד לא יהיה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

פניתי לתהלה פרידמן כדי לשאול אותה אם היא עומדת מאחורי העתירה שהארגון בהנהגתה הגיש, למרות הסיכון הסביר מאוד שהיא תוביל לתוצאה של קיצוץ עמוק בתקציב החמ"ד. פרידמן הפנתה אותי לרשומה שפרסמה לפני כחודש בעניין, ובה היא מברכת על המהלך, שיביא לדבריה להגברת התקצוב של החינוך הממלכתי והגברת מרכיבי הזהות וההעמקה בו.

תשובה טובה ותשובה נכונה

העתירות הללו הוגשו בחורף 2025, ומאז הן המתינו לתשובת משרד החינוך. נציגי המשרד דרשו ארכה ועוד ארכה, ובית המשפט אישר מעת לעת. בשלב מסוים, כשהדחייה הפכה להיות מוגזמת, פרקליטות המדינה האמונה על מתן התשובה הודיעה למשרד החינוך שתהיה בעיה להפטיר בשנת הלימודים תשפ"ו כדאשתקד, מבלי להתייחס לטענות הקונקרטיות שעומדות מול התקציב לחמ"ד בבג"ץ. משרד החינוך לא התרשם, המשיך למרוח, ואז הגיעה הגזרה: הייעוץ המשפטי הכריז על מניעה משפטית לתקצב את החמ"ד ב־80 מיליון שקל לשנת תשפ"ו, עד שיתבררו הדברים בבית המשפט.

כבר אז, כלומר בפתח שנת הלימודים הקודמת, התעוררה פאניקה בקרב מוסדות החינוך הדתיים. המכה המשמעותית יותר היא בקרב הישיבות, האולפנות והתיכונים הדתיים, שצורכים באופן קבוע יותר שעות לימוד ויותר תקציבים. הגורמים הממשלתיים שעומדים מול המוסדות הרגיעו אותם שהכול יסתדר, ועודדו אותם להשתמש בינתיים בהלוואות ופתרונות מימון זמניים לטובת תשלום משכורות וספקים. המוסדות אכן עשו כך, אך הפתרון בושש לבוא. משרד החינוך, לטענתו בשל צוק העיתים והאירועים הביטחוניים שתכפו בזה אחר זה, לא הגיש במשך שנה וחצי את התשובה המבוקשת. היה זה מנכ"ל משרד האוצר ישראל מלאכי, אדם שהחמ"ד יקר לו באופן אישי כבן המגזר, שלקח את המושכות לידיים והוביל את תהליך כתיבת התשובה.

מבחינת הנתונים בקצה, הודתה המדינה בתשובתה לבג"ץ, אכן ישנו תקציב תוספתי לתלמיד חמ"ד על פני תלמיד ממלכתי. בשנות היסודי הפער עוד קטן יחסית – כעשרה אחוזים – אך בשנות התיכון הפער כבר מטפס ל־28 אחוזים. מדובר על תוספת של 10,000 שקל לתלמיד, סכומים לא מבוטלים בכלל.

אז מה בכל זאת ההצדקה? כאן יש, כפי שנהג לומר אבי הריני כפרת משכבו, תשובה טובה ותשובה נכונה. התשובה הטובה היא זאת שנקראת במסמך שהוגש לבג"ץ "ההיבט התוצאתי". בעברית מדוברת, הכוונה היא שהמאפיינים שיש לחינוך הדתי ולמוסדותיו שונים מאלה של החינוך הממלכתי, והם מצדיקים תקצוב שונה. למשל: כמות גדולה יותר של חינוך מיוחד, עולים חדשים ושאר פרופילים של תלמידים הזכאים לתקצוב גבוה יותר על פי קריטריונים אוניברסליים. או הפיזור הגאוגרפי של המוסדות, שמשליך על גודל הכיתות והמוסדות וממילא על המימון פר תלמיד. ועוד כל מיני חשבונות תקציביים שאולי מגמדים במעט את הפער הגדול בתקצוב.

אבל התשובה הנכונה, האמיתית, עוסקת בקביעה הערכית. יש שאלה פשוטה בבסיס הדברים: האם מדינת ישראל, המדינה היהודית היחידה שקמה לתחייה אחרי גלות ארוכה, מעוניינת להכניס את היד לכיס כדי לחנך את הדור הבא של היהודים שחפצים בכך על ברכי המסורת והתורה. מול השאלה הזאת צריך לעמוד בכנות, ולהכריע. אם אכן יש לחלוחית קודש במדינה, והחוק בה קובע חינוך חובה, היא חייבת לתקצב חינוך יהודי שורשי. כמובן אין כפייה, ומי שמעוניין לוותר על שעות גמרא ומשנה וללמוד בחינוך הממלכתי רשאי, אבל אין זה שולל את העובדה שהמדינה כמדינה יהודית מתקצבת את המשך השושלת של החינוך לתורה ולמצוות.

הדבר הראשון הטוב שעלה מהתשובה הזאת, שהוגשה בתחילת החודש הקודם, היא עצם האמירה העקרונית של המדינה בתשובה רשמית שלה. אומנם הדברים לא נאמרו בלשוני הדוסית אלא בשפה משפטית, אך התוכן אותו תוכן. הדבר השני, שקרה מיד אחריו, הוא שפרקליטות המדינה, שעומדת מאחורי התשובה הזאת, הודיעה מיד על שחרור הכספים המוקפאים. משרד החינוך מיהר אל ועדת הכספים, ו־50 מיליון שקלים הועברו מיידית על המוסדות החנוקים. ה־30 הנוספים, הובטח, יעברו במסגרת חבילה שמתוכננת לעבור באוגוסט לטובת החינוך החרדי.

העותר עלול להיות המשיב

הדבר השלישי שהתרחש בעקבות הגשת התשובה, הוא דיון ראשון בבג"ץ בעתירה. בתשובה לשאלה האם הדבר השלישי גם הוא טוב או לא, ישנן כמה גרסאות. גורמים במשרד האוצר, שנכחו בדיון, טענו כי מצד השופטים התגלתה הבנה לגישת המשיבים. ציטוט שהשמיעו בשם השופטת וילנר, הנמנית גם היא עם הציבור הדתי־לאומי, גורס כך: "האם הבן שלי, שלמד בחמ"ד, צריך לבחור בין פיזיקה לגמרא?". אחרים שנכחו בדיון, מקרב הנהלת רשתות החינוך הדתיות, היו פסימיים יותר. תהלה פרידמן, באותה רשומה שהוזכרה קודם, יצאה מלאת השראה: "בית המשפט הבהיר שהנתונים האלה לא סבירים ושלח את משרד החינוך לעשות שיעורי בית… ולצמצם את הפערים".

ומהפרשנויות לעובדות. בג"ץ הכריע שלא להכריע אחרי הדיון הזה. התחנה הבאה היא בדק בית של משרד החינוך, שנדרש על ידי בית המשפט להגיש תוכנית מלאה ומפורטת של כל סעיפי התקצוב לחמ"ד בכל הגילים, ולא רק סיכום של ההוצאה לתלמיד ולמוסד כפי שהביא לדיון בחודש יולי. היעד שנקבע הוא תחילת נובמבר. על בסיס הנתונים האלה יתחיל הדיון: אילו טענות של המשיבים מקובלות על השופטים, ומי מסעיפי התקצוב הקיימים אכן מתיישב עם הנימוקים הללו. ואז נראה את גזר הדין: מה יקוצץ, מה יישאר ומה יועתק לחינוך הממלכתי.

אותם 30 מיליון שהיו אמורים לעבור אל המוסדות אחרי הפשרת התקציב, אם שאלתם את עצמכם, לא הגיעו לשם עד היום. הם אכן עלו להצבעה בוועדת הכספים לפני שבוע יחד עם סעיפי תקציב למוסדות חרדיים, אבל מיד לאחר מכן הוגשה נגד כל החבילה עתירה לבג"ץ, והוא הקפיא בצו ביניים את החלטות ועדת הכספים. ושוב, הפעם באופן מקרי ובלי קשר לסוגיה שלהם, מצאו את עצמם המוסדות עם חוב שהם לא יודעים מהיכן לכסות. לא מעט, יש לציין, בשל ההתרשלות וההתמהמהות של משרד החינוך מול בג"ץ.

אבל עם כל הכבוד לסכום המכובד הזה, הפנים כעת הלאה אל ההכרעה בעתירה עצמה. מבלי להיות אלרמיסט, מדובר בפסק דין שעלול לגזור כליה על החינוך הדתי כפי שהכרנו אותו. בתסריט הרע בג"ץ דבק בעקרון השוויון, גוזר שתקציבי החמ"ד והממלכתי חייבים להיות שווים, ומשאיר את שיקול הדעת בשאלה כיצד ישוו למשרדי האוצר והחינוך. גם בתסריט חיובי יותר, שבו הוא מכיר בצורך גדול יותר של החמ"ד, קרוב לוודאי שהוא לא יאשר את כל מה שקיים כיום. פגיעה תהיה מורגשת, והשאלה היחידה שתיוותר היא אם היא תבוא לידי ביטוי בדילול תוכנית הלימודים או בהגדלת הנטל על ההורים.

ובדיוק בגלל זה, כמעט הכול מתנקז למסמך המפורט שנדרש משרד החינוך לספק לבג"ץ. אם הוא יתעשת, בניגוד למריחת הזמן שלו בהליך עד כה, ויגיש את המסמך בזמן – זה יקרה ממש רגע לפני הבחירות או ימים ספורים אחריהן. לשר החינוך הימני, מהליכוד, שיושב שם, תהיה השפעה על תוכנו. אבל אם משרד החינוך שוב יתמהמה, והמושכות במשרד יעברו לידי שר אחר – אז אנחנו כבר במשחק אחר לגמרי. תאורטית, לא מן הנמנע שהעותר בבג"ץ השני, חבר הכנסת גלעד קריב, יהפוך להיות המשיב בתור שר חינוך. זהו כמובן רק משל לסבר את האוזן, אבל הרעיון גמור. התמהמהות פירושה הפקרה של גורל החמ"ד לידי תמורות פוליטיות בלתי ניתנות לחיזוי. לא משהו שעושים למפעל קריטי ששנותיו כשנותיה של המדינה.

ויש גם צד חיובי. בסופו של דבר, ברור שהחריש העמוק שיעשה בג"ץ בסעיפי התקציב ייתן להם גושפנקה ומעמד בלתי ניתן לערעור. ומדוע זה משמעותי? משום שכיום, וכך זה כבר שנים ארוכות, חלקים משמעותיים מתקציב החמ"ד תלויים בדיל הפוליטי שנסגר באותה שנה – מה שמוכר בשם כספים קואליציוניים. זה מצב חולה עבור מוסדות ותיקים עם תוכניות לעתיד. בסוף התהליך, במידה שהתסריט החיובי יתגשם, מוסדות החמ"ד עוד עשויים לצאת מחוזקים. עם אותו תקציב, אבל הפעם כשהוא מעוגן בבסיס התקצוב של משרד החינוך על פי חוק. זה תלוי בבג"ץ, אבל תלוי לא פחות מכך בנבחרי הציבור שלנו ובמוטיבציה שלהם להשלים את חלקם בהליך בצורה הזריזה והטובה ביותר.

לתגובות:

[email protected]