למה ההסתדרות הרפואית הישראלית לא מאמינה לחיילי צה"ל?

מיצג 'פראבדה' מרהיב שכזה לא ראיתי כבר זמן רב. בדף האיגודים האקדמיים של ההסתדרות הרפואית הצליחו אנשי האיגודים, במקצועיות רבה, לנסח בשלושים ושלושה ניסוחים שונים (!) את אותו מסר אחיד ועקבי, בלי לסטות במילימטר של חשיבה ימינה או שמאלה מסכי העיניים שהרכיבה להם ההגמוניה של ההסתדרות. לא משנה אם אתה חבר באיגוד לטיפול נמרץ, לחקר ההשמנה, לרפואת השריר והשלד, פסיכיאטריה, מחלות זיהומיות, רפואת ילדים, רופאי משפחה, מרדימים, כירורגיה או נפרולוגיה – עליך להיות מזוהה אוטומטית עם אותו מסר: "האיגוד מבקש לגנות בכל תוקף אלימות וגזענות כלפי צוותים רפואיים ולהביע תמיכה מלאה ובלתי מסויגת בחברינו ובחברותינו הרופאים והרופאות הערבים ובאלפי אנשי הצוות הרפואי הערבים בישראל.

"כל תלונה על טיפול רפואי חייבת כמובן להיבדק באופן רציני ומקצועי, אולם הניסיון להפוך את מוצאם של אנשי הצוות או את העובדה שהם דוברי ערבית לחלק מהחשדות נגדם, היא בלתי נסבלת. זוהי הכללה מסוכנת וגזענית שאין לה מקום במערכת הבריאות ובחברה הישראלית. אנשי צוות ערבים מטפלים במסירות ובמקצועיות אין קץ בכל ילד, בשגרה ובמלחמה, ללא הבדל דת, לאום או השקפה. לא ניתן יד להשמצות וביטויים גזעניים נגדם", לשון מדגמית של האיגוד לטיפול נמרץ ילדים.

דומה שגם המוכשרים שבכותבים היו מתקשים לעמוד במשימה שכזו, שחייבים לחזור עליה שוב כדי להאמין: שלושים ושלושה מכתבים שונים, שמביעים כולם תמיכה חד־משמעית בצוותים הרפואיים הערביים בבית החולים רמב"ם בעקבות הסערה שהתפוצצה שם בשבוע שעבר, ובעובדי הרפואה הערבים באשר הם. כל זה, תוך גינוי של "הסתה וגזענות" כלפי הקולגות הערבים בשאט נפש ועמידה נחרצת וחד־משמעית לצידם. שום סדק, שום ספק, שום לגיטימציה או אפילו אמפתיה מתבקשת לטענות של הצד המתלונן – משפחה של לוחם צה"ל שנפצע קשה מאוד. בעיני האיגודים הרפואיים, בלי יוצא מן הכלל, האמינות של לוחמי צה"ל היא כקליפת השום מול אמינותו, כבודו ושמו הטוב של אח, רופא או איש צוות אחר ממוצא ערבי. רק העובדה הזאת כשלעצמה צריכה להטריד כל אזרח שנכנס בשערי בית חולים כלשהו בישראל, ומפקיד עצמו בידי רופא שאולי רואה בו בכלל אזרח סוג ב', וזה בלי להתייחס עדיין לשאלת זהותו הלאומית של הרופא.

"הפכו אותי כמו סרדין"

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

עוד מאת חגית רוזנבאום מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב

בתחילת השבוע שעבר חשף דוד צ'סטרמן, אחיו של לוחם שנפצע קשה בלבנון, פרטים מטרידים על התעללות שעבר לכאורה אחיו בבית החולים רמב"ם בחיפה. הלוחם, שנפגע מפיצוץ וסובל מכוויות קשות ב־40 אחוזים מגופו, התעורר ביום שישי, לאחר יומיים של הרדמה והנשמה. צ'סטרמן הדגיש כי רוב הצוות הרפואי היה מסור ומדהים, אך תיאר משמרת לילה ספציפית כ"עוינת". לדברי צ'סטרמן, בליל שבת צוות המשמרת – שהיה מורכב מעובדים ערבים – הוציא את בני המשפחה מהחדר בטענה שיש צורך בהחייאה דחופה לחולה חדשה, טענה שלדבריו התבררה כלא נכונה.

לאחר שעות ארוכות של המתנה מחוץ לחדר, בהן אחיו הפצוע נראה מבקש עזרה ללא מענה, החליט צ'סטרמן לפרוץ את הדלת. הוא גילה כי לא מתבצעת כל פעולה רפואית דחופה, ואחיו שכב במצוקה, לוחש ומבקש מים, אך איש לא התייחס אליו. הדברים החמורים ביותר נחשפו רק למחרת, כאשר הלוחם הפצוע סיפר לאשתו כי התעללו בו. הוא תיאר כי באחת הפעמים "הפכו אותי כמו סרדין ככה, בצורה כזאת, הראש שלי נחבט במיטה", וכי צרח מכאב אך האחיות פשוט כיסו אותו. צ'סטרמן הביע דאגה מכך שלוחם מטושטש שומע סביבו רק ערבית לאחר אירוע כה טראומטי, וכי אין איש צבא או ביטחון ששומר על הפצועים. הוא הדגיש כי אין בדבריו כדי לגרוע מעבודתם המסורה של צוותים אחרים, כולל אחים ואחיות ערבים "שהיו מדהימים".

החשיפה הזאת הביאה לפיצוץ תקשורתי וציבורי, כאשר מחד שר הביטחון ישראל כ"ץ הורה מיידית לגורמים הרלוונטיים בצה"ל לבדוק את התלונות באופן יסודי, ובמידה שתתאמתנה לנקוט צעדים נגד האחראים על מנת שהתופעה לא תישנה. מנגד, פרסם בית החולים רמב"ם הודעה המגבה לחלוטין את העובדים הערבים ואף תוקפת את הביקורת נגדם: "אנו מתייחסים ברצינות מלאה ומתחקרים כל טענה ליחס לא הולם למטופלינו, אבל לא נסכים לקבל התבטאויות שפוסלות או מטילות דופי בצוות המרכז הרפואי על רקע עדתי או אתני". לאחר כמה ימים הודיע בית החולים כי "בדקנו את הטענות והן אינן מוצדקות". תשובת שר הביטחון לפניית 'בשבע' אודות תוצאות הבדיקה שעליה הורה טרם התקבלה עד מועד סגירת הטור.

על אף שצ'סטרמן חזר והדגיש בראיונות כי טענותיו לא באו על רקע אתני, והוא לא פוסל קטגורית את כל עובדי הרפואה הערבים אלא רק צוות מסוים שפגע לדבריו באחיו הלוחם, חגיגת הצביעות כבר הייתה בשיאה ולא ניתן היה לעצור אותה באמצעות עובדות. בית החולים הכחיש את הטענות, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב הגיע לביקור גיבוי של הצוותים הרפואיים, ואחריהם החרו־החזיקו גורמים אינטרסנטיים ופוליטיים שזעקו נגד "ההסתה הגזענית" כלפי עובדים ערבים באשר הם. כל אלה אינם גורמים אמינים בנוגע לשאלה מה באמת קרה שם. למשפחת הלוחם ראוי לתת לכל הפחות 50 אחוזי אמינות מול בית חולים או משרד הבריאות שרוצים להגן על שמם הטוב, או לכל הפחות על פלח העובדים ההולך וגדל בתוכם מהמגזר הערבי.

גוף מקצועי לצד הפלשתינים

אבל כך או כך, בטור זה אנו מבקשים למקד את הזרקור בצביעותה המחוצפת של ההסתדרות הרפואית, הארגון החזק ביותר שמאגד תחתיו את עובדי הרפואה בישראל. ההסתדרות הרפואית מגדירה עצמה כארגון מקצועי, א־פוליטי ועצמאי. אלא שבמקרים מסוימים, ובצד פוליטי מובהק, החליטה הר"י (ההסתדרות הרפואית בישראל) והעומד בראשה עד לאחרונה, פרופסור ציון חגי, שאפשר ואפשר לחרוג מההגדרה המתבקשת ולהשמיע את קולה הפוליטי ברמה. השמעת הקול הפוליטי היא אנדרסטייטמנט כמובן. מר חגי ופקודיו שיבשו את סדרי החיים של אזרחי המדינה, ופגעו בחסרי הישע שזקוקים למערכת הבריאות לטובת החירות הפוליטית שנטלו לעצמם.

המדובר כמובן במחאה נגד הרפורמה המשפטית. כזכור, הגופים החזקים במשק היו שותפים למחאה, והר"י הייתה אחת הבולטות שבהם. הנה כמה דוגמאות: ראשי האיגודים והחברות בהר"י חתמו על הצהרה נגד הרפורמה; הר"י השביתה את מערכת הבריאות ליום אחד במחאה נגד הרפורמה; יושב הראש פרופ' חגי הודיע כי הר"י מתנגדת לחוק ביטול עילת הסבירות; רופאים ורופאות יצאו להפגנות המחאה כחטיבה אחת, והיו חלק בלתי נפרד מגוש קפלן, תוך שהר"י ממשיכה לשחרר הצהרות ואיומים כל העת נגד הרפורמה, ומה יקרה אם היא תעבור.

סוגיה נוספת שבה הפוליטיקה גברה על המחויבות המקצועית הייתה הדאגה לזכויותיהם של הפלשתינים תוך כדי לחימה. במסמך מפורט משנת 2003 – שעלה לדיון שוב סביב הלחימה בעזה – מפרטת הר"י את עמדותיה, כאשר הגוף הישראלי הרשמי האמון על בריאותם של תושבי ישראל נשמע כמו משרד הבריאות של חמאס בעזה. "ההסתדרות הרפואית בישראל רואה באספקת שירותי רפואה ובריאות לאוכלוסייה אזרחית, ישראלית ופלשתינית, ובטיפול בנפגעים ופצועים חלק בלתי נפרד מהמחויבות לשמירת ערך החיים", נכתב במסמך, שגם נותן אישור מוסרי לצה"ל: "ההסתדרות הרפואית בישראל מביעה שביעות רצון ממחויבות צה"ל, כפי שהובאה בפניה על ידי נציגיו הרשמיים, להבטיח את שירותי הרפואה והבריאות גם בזמן סכסוך מזוין. ההסתדרות הרפואית בישראל קוראת לשלטונות צה"ל מתוך מחויבות זו ובהתאם לפסיקת בג"ץ, לנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי להבטיח את הפעילות החיונית של בתי החולים בפרט ושל שירותי רפואה בכלל, לרבות באזורי הלחימה. הנחיות ברוח זו יש להעביר ולממש עד לרמת החייל הבודד בשטח", קובעת הר"י.

דומה כי אין צורך להזכיר את "תרומתם החשובה" של שירותי הרפואה ובתי החולים הפלשתיניים ללחימה לשמירת חיי האדם של לוחמי צה"ל. אבל מבחינת הר"י, כבר ראינו, זכויות הלוחמים או זכויות יהודים בכלל אינן ערך ראשון במעלה. לסיכום, קורא הגוף המקצועי והא־פוליטי: "ההסתדרות הרפואית קוראת לשני הצדדים להפסיק לאלתר את הסכסוך המזוין הגורם לשפיכות דמים, לאובדן חיי אדם ולסבל רב לכל תושבי האזור ולהביא לפתרון הסכסוך בדרכי שלום".

הרפורמה המשפטית והיחס למלחמה בטרור הן רק שתי סוגיות בולטות שמלמדות לא מעט על אופיה ה"א־פוליטי" של הר"י. לכן, מפגן התמיכה האולטימטיבי והנחרץ של הר"י בעובדים הערבים היה עוד יותר מבחיל בצביעותו. לא מפתיע, יש לומר, לאור הבנת מיקומה הפוליטי המובהק של הר"י על המפה הישראלית. אבל בכל זאת הניסוחים הטהרניים של 33 ניירות עמדה על מקצועיות נקייה, בלי התייחסות לזהויות ולאומים של העובדים, נשמעו חלולים משהו מפי הגוף החזק הזה שמיצב את עצמו באופן מובהק בעד הצד הפלשתיני ונגד ממשלת הימין.

לתגובות:

 [email protected]