מה שטוב ליפן לא טוב למשרד החקלאות הישראלי

מניות בלדי צנחו השבוע בכ־15% נכון לכתיבת שורות אלה. זאת לאחר שמשרד החקלאות חזר בו מההחלטה לאשר את המפעל לייבוא עוף בברזיל. בשנת 2024 הגיעה חברת בלדי להסכם עם קבוצת JBS, יצרנית הבשר הגדולה בעולם, על פתיחת קו ייבוא לישראל. לצורך הקמת הקו הכשר, ביצעה בלדי השקעות בהיקף של 21 מיליון שקלים במפעל של JBS בברזיל. בינואר 2025 הנפיקה בלדי בבורסה הישראלית ומניותיה מאז טיפסו די יפה, כשהעלייה נשענת בין השאר גם על הציפייה לגידול המובטח בהכנסות בתחום העוף המיובא, בהיקף צפוי של כ־400-300 מיליון שקלים. ביוני השנה הגיעה מחיר המניה לשיא, אלא שאז הודיעה שופרסל שהיא נערכת לייבא בשר מצונן מדרום אמריקה ביבוא ישיר, מהלך שנועד לצמצם את התלות ביבואניות הגדולות. נהדר לנו הצרכנים, פחות נחמד לבלדי. השבוע, לאחר פסילת המפעל בברזיל, המניה יורדת עוד.

בניגוד למהלך של שופרסל שמוסיף תחרות לשוק, המהלך של משרד החקלאות רע לנו הצרכנים, ולא משנה כמה יעטפו אותו בסיסמאות של בריאות הציבור. קשה לייבא לישראל כל דבר, ומוצרי מזון בפרט. היבואן עומד בפני שורה ארוכה של רגולטורים, שלכל אחד מהם יש מה לומר וחסמים להוסיף. במקביל לסאגה מול משרד החקלאות מתמודדת בלדי גם עם סאגה מקבילה מול הרבנות. מצד אחד ברבנות טוענים שאין להם את המשאבים הנדרשים כדי להעמיד מערך פיקוח מתאים, אך מנגד ממשיכה להחזיק במונופול הכשרות ואינה מאפשרת פיקוח חלופי. יש עוד הרבה מה לכתוב על הבעייתיות במונופול הכשרות של הרבנות ועל המכתבים הסותרים שקיבלו בבלדי מהרבנות עצמה, אבל נחזור למשרד החקלאות. או כפי שאני מכנה אותו – משרד החקלאים.

בינואר השנה הגישה בלדי עתירה מנהלית נגד משרד החקלאות שמשתהה עם האישור. בתגובה הודיע בפברואר ד"ר תמיר גֹשן, מנהל השירותים הווטרינריים, כי הוא השלים את הבדיקה ומכניס את המפעל לרשימת המפעלים המאושרים לייבוא עוף. מניית בלדי זינקה באותו היום ב־6.5%. איגוד מגדלי העופות עתר נגד האישור בטענה שהמהלך יפגע בבריאות הציבור. המדינה, באמצעות הפרקליטות, הגנה עליו בבית המשפט. גשן גם צירף חוות דעת שקובעת שאיכות העוף בישראל לא בהכרח עדיפה על איכות העוף הברזליאי, ועורר את חמת זעמם של מגדלי העופות. עכשיו תשאלו, למה ארגון מגדלי העופות עותרים בשם בריאות הציבור? הם מייצגים את הציבור? האם הם גם עותרים נגד ייבוא סיגריות וממתקים? ובכן התשובה היא כי הם יכולים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

האישור שרד את העתירה, אך אז גשן התפטר במפתיע. גשן לא נימק את התפטרותו, אבל אפשר לנחש. כך התבטא, למשל, מוטי אלקבץ, יושב ראש ארגון מגדלי העופות: "אם הווטרינר הראשי לבריאות העוף במדינת ישראל, שאחראי על הסטנדרטים, מפחיד ומזלזל באיכות המוצר הישראלי, מוטב היה לו לפרוש ולשים את המפתחות". גשן הבין את הרמז, פרש, ושם את המפתחות.

בינתיים, ביולי, נעל בג"ץ גם את המסלול השני: הרבנות הראשית, שגררה רגליים במשך שנה, קיבלה 120 יום אחרונים להיערך, ובסופם, כך קבעו השופטים, יינתן אישור לייבוא. שני המחסומים, הווטרינרי והכשרותי, הוסרו. הדרך נפתחה.

אלא שאז ממלא מקומו של גשן, ד"ר סרחיו דולב, הסיר את המפעל מרשימת המפעלים המאושרים וקבע כי ברזיל, יצואנית העוף הגדולה בעולם, שמשווקת ל־150 מדינות כולל יפן הקפדנית, "לא תהא מאושרת בשלב זה לייצוא עוף לישראל". האם עיתוי הסרת האישור מהמפעל קשור איכשהו למועד הפריימריז בליכוד? לשר דיכטר הפתרונים.

הבה נניח לרגע, לטובת המשרד, שאכן יש חשש ואולי במפעל בברזיל, שעבר את הבדיקות הקפדניות של היפנים, באמת יש בעיה. אך השאלה המעניינת אינה האם ייתכן סיכון, כי סיכונים תמיד יש. אלא מיהו הגורם בעל התמריץ החזק ביותר למנוע אותו. והתשובה הכלכלית חד־משמעית: לא הווטרינר הממשלתי אלא בלדי בעצמה.

תארו לעצמכם מה יקרה לבלדי אם יתגלה זיהום בעוף שהיא מייבאת. או אז הצרכן הישראלי יגיד מיד "לא קונה יותר בלדי". המשפט הפשוט הזה שווה יותר מכל קנס שרגולטור מסוגל להטיל. חברה שהשקיעה 21 מיליון שקלים במפעל, שבנתה על הייבוא כמנוע הצמיחה שלה, ושכל הונה תלוי במותג שעל האריזה – היא השומר הקפדן ביותר של תברואת המפעל הזה. לא מתוך אצילות, לא מתוך דאגה ערטילאית לבריאות הציבור, אלא נטו מתוך אינטרס. זה מנגנון ותיק ומוכר בספרות הכלכלית: המוניטין הוא עירבון, והחברה הפקידה אותו מראש.

והשאלה החשובה יותר היא למה, מלכתחילה, האחריות על מתן האישורים האלה נמצא במשרד החקלאות. ברוב העולם יש רשות מזון אחת. בישראל הפיקוח על המזון מתחלק בין משרד הבריאות ומשרד החקלאות, בחלק מהמקרים גם משרד הכלכלה מעורב, וכמובן תמיד גם הרבנות. הקשר בין משרד החקלאות לחקלאים ידוע. המשרד ראה לאורך השנים בחקלאים לקוחות שלו, והפיקוח על היבוא המתחרה הופך למשהו חמור בהרבה מניגוד עניינים. משרד החקלאות אינו מפקח על החקלאים לטובת הציבור, הוא מפקח על הציבור לטובת החקלאים.

דווקא הרגולטור המקביל הכריז לאחרונה על הרפורמה ברישוי בתי האוכל. הרפורמה הזאת אומנם לא חפה מכשלים פוטנציאליים, אך היא צעד חשוב בכיוון הנכון. הבעיה היא רק שצעד כזה קורה אחת ל־70 שנה. הנהלים הקודמים חייבו מסעדות וחדרי אוכל בבתי מלון בסדרה ארוכה של כללי בנייה: מספר הכיורים, חדרי ההלבשה של העובדים, היכן מכינים כל סוג של מזון ועוד. הרפורמה החדשה מאפשרת לעסק לנהל את הסיכונים בדרך שלו, ובתנאי שהתהליך אושר על ידי משרד הבריאות.

בשני המקרים, הדרך הנכונה יותר מבחן התוצאה. רגולטורים יקרים, אני מבין שאתם רוצים לשמר את התקנים במשרד ולהוכיח שיש עבודה לכולם. אבל שחררו אותנו מרגולציה תהליכית. הבעיה היא שתהליך אי אפשר להפריך. "לא נבדק בפועל מסלול הייצור" הוא נימוק חסין־סתירה, כי המשרד עצמו שולט בקצב הבדיקה. הוא יכול לבדוק מחר, ויכול לעולם לא לבדוק. בינתיים העסק, הציבור, התחרות ויוקר המחיה מחכים להם עד כלות. תנו לנו אינדיקטורים תוצאתיים. בדקו את העוף בנמל, דגמו אותו, מדדו. השיטה הזאת אינה מאפשרת את המשחק הזה, ואולי בגלל זה איש אינו ממהר לאמץ אותה. אי אפשר לתקוע תהליך כי זה מתאים לארגון מגדלים כלשהו, ואי אפשר לדחות עוד ועוד את היזם, סתם כי הגיעה השעה חמש אחר הצהריים והעט נפל בתום יום העבודה של הפקיד.

לפני חודשים אחדים כתבתי כאן על שוק החלב, ועל האופן שבו המונח "ביטחון תזונתי" גויס לחסימת רפורמות. כתבתי אז, באופטימיות, שההיגיון הכלכלי ינצח. המציאות תיקנה אותי, ואני מקבל את התיקון. אז הנה תחזית צנועה יותר, ועמידה יותר בפני הפרכה: ההיגיון הכלכלי לא ינצח כל עוד השופט הוא אחד השחקנים בקבוצה היריבה. בחלב קראו לזה ביטחון תזונתי. בעוף קוראים לזה בריאות הציבור. השם משתנה, הפונקציה קבועה: מילים שנועדו להישמע כמו טובת הציבור, ומתפקדות כמחסום בפני התחרות ובפני טובת הציבור.

בינתיים, הצרכן ימשיך לשלם 70 שקלים לקילו פרגיות, בלי לדעת מאיזה לול הן הגיעו. לפחות על זה אין ויכוח: זה עוף כחול־לבן.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]