כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף

ברכות לעופר וינטר, אדם ראוי ששירת שנים ארוכות למען המדינה בצה"ל, ועשה זאת בלי לוותר על הערכים שלו ובלי להתיישר עם המכבש הרעיוני של המערכת. לומר לא התיישר זו המעטה בערכו: הוא פעל כמו נחשון, בנכונות שלו ללכת נגד המערכת אחוזת הקונספציה, גם במישור המבצעי וגם בקריאה בשם ה', למרות המחיר הכבד שיש להניח שלקח בחשבון. איש עקרונות, דבק באמונתו. מבורך שאדם כזה רוצה להשפיע גם דרך הפוליטיקה, תחום ההשפעה הקריטי ביותר אך גם המושמץ ביותר בישראל.

וברכות גם למצטרפים לרשימתו. כולם מועמדים טריים, חפים מניסיון פוליטי, "באים מהעם" כפי שהחליט האסטרטג הפוליטי של וינטר למתג אותם. האם יכול להיות מועמד, אזרח ישראלי, שאינו בא מהעם? לפי מיטב הכרתי התשובה היא לא. האם אני סתם מיתמם, ובדמויות המסוימות שנבחרו לרשימה יש ממד שמבליט את ה"עם" לעומת איזו אליטה מנותקת או ממסד שבע? גם לא. זו חבורה שקשה למצוא חוט שמחבר בין כל רכיביה, ו"עמך ישראל" זה אפילו לא קצה חוט.

אני התבוננתי בהשקה החגיגית שהייתה השבוע מזווית קצת אחרת. הנחתי בצד את פיצול הקולות המסוכן, את השמות שהקו האידאולוגי שלהם לא ברור, את הוויכוח אם מדובר בשיגעון גדלות או לא. אני הולך צעד אחורה, מתבונן באמירה הזאת של המפלגה הטרייה: מועמדים חדשים, בלי פוליטיקאים מכהנים בעבר הקרוב או הרחוק. התירוץ הוא 7 באוקטובר, הסאבטקסט הוא מיאוס מוחלט והפיכת כל חברי הכנסת והשרים לפסולים מעצם היותם נבחרי ציבור.

קודם כול, זו אמירה ילדותית וחסרת בסיס. מה כוונתך, אחריות ל־7 באוקטובר? הבה נפרק. ישנם חברי כנסת רבים, גם מהקואליציה ובעיקר מהאופוזיציה, שהיו חסרי השפעה בכל דרך על הבחירות המוטעות והתפיסות העקומות שהובילו לטבח. יותר מזה, יש חברי כנסת ואפילו שרים, שאנחנו יודעים לנקוב בשמם, שקראו באופן עקבי לנהוג אחרת לגמרי מול חמאס בעזה וחיזבאללה בצפון, עוד לפני שמחת תורה. הם דיברו על העקרונות של וינטר עוד כשהיה בטיול הגדול אחרי צבא מהבית למכולת.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

בנושא 1210b ההישגים של סמוטריץ': הרבה תקציבים, פחות שינוי במנגנונים

פרדוקס חברי הכנסת הראויים

אבל יותר בעומק. זו תפיסה רדודה והרסנית. מי שמחזיק מעט מקום פנוי בתאי הזיכרון שלו, בוודאי יוכל להיזכר אילו חברי כנסת ושרים נפלאים, ערכיים וטובי לב היו כאן אך לפני ארבע שנים. הם הצילו תוכים, חיברו לבבות בין ימין ושמאל, עשו רק מה שטוב למדינה, התנתקו מכל טיפה של אגו. אלה לא תיאורים שלי, אלא פרפראזה נאמנה למקור מדברים שנאמרו יום יום בתקשורת המרכזית. בדיוק אותה תקשורת, שמציירת היום את כל השרים וכל חברי הכנסת מהקואליציה כאטומים, רעי לב, טיפשים ואשמים. אז מה, עופר וינטר, אתה בולע את הנרטיב המהונדס של התקשורת?

הרי אך לפני ארבע שנים הושבעו לכנסת 23 ח"כים חדשים וטריים, לא כולל אלה שהתווספו אחר כך באמצעות חוקים נורבגיים ופרישה של חברים מכהנים. לפי אמות המידה של וינטר, הם היו ראויים בעת השבעתם. וכעת, כחלוף ארבע שנים, מה דינם? נפסלו? כלומר, אתה מקים פה פרדוקס שלפיו חברי הרשימה שלך הם ראויים לבחירה רק עד שייבחרו בפועל, ואז הם הופכים שוב פסולים.

אלה כמובן פלפולי סרק מטופשים, רק כדי להדגיש את הילדותיות שבתפיסת "הפוליטיקה החדשה". וינטר לא המציא את זה, רק לקח למחוזות ההפלגה. הרי גם בנט לא הכניס ברשימתו שלו (לא המשותפת עם לפיד) אף מועמד שהיה חבר כנסת אי פעם. חוץ ממנו עצמו, שהיה ראש ממשלה עד כמה רגעים לפני הטבח. המחשה בוטה אפילו יותר לטמטום שברעיון המסדר של רשימה פוליטית בלי פוליטיקה.

אני, כשלעצמי, רואה את הדברים הפוך. הימים הגדולים שעוברים עלינו כעם וכמדינה, אלה שכבר שכחנו שאנחנו נמצאים בהם מכוח השגרה וההרגל, מזמנים לקברניטים החלטות וצעדים שרמת הלחץ והאחריות בהם גדולה פי כמה מכל קדנציה רגילה. וזה יימשך כמובן גם בקדנציה הבאה. אני לא מקנא במי שיצטרך לקבל החלטות לגבי עזה, לבנון ואיראן, כשמנגד עומדים הלחץ האמריקני, האיומים האירופיים והטילים של משמרות המהפכה. גם לא במי שינווט את המהלכים בסוריה, מול טורקיה שלא מתכננת לעצור.

ועוד לא דיברנו על הלחץ מבפנים, שלעיתים משפיע אפילו יותר ממכבש הלחצים המדיני. תראו את הקמפיינרים של השמאל, הם הרי יודעים היטב את העבודה. ברפורמה הם עברו אחד־אחד מקרב חברי הקואליציה, סימנו את החוליות החלשות, ושיסו בהן את כלבי הטרף בתקשורת ובשטח. כל ח"כ בליכוד שהתחיל לגמגם, קיבל יחס אישי הדוק ממשמרות הבושה ולחץ בלתי פוסק בכלי התקשורת. זו פרקטיקה שרק הלכה והתעצמה עם המאבק לשחרור החטופים בכל מחיר, שם ההתקפות על החוליות החלשות היו הרבה יותר ארסיות, מתחת לחגורה, משחקות בלי בושה על הכאב הקולקטיבי החד.

מבחן העמידה מול היפים והנכונים

אני חיברתי בדמיוני מבחן למועמדים לכנסת. אני מנסה לשער בנפשי: איזה פוליטיקאי יהיה מוכן לקבל את ההחלטה הנכונה, מתוך ידיעה ברורה שלמחרת הוא יראה את פרצופו מרוח על שלט בגודל 150 מטר רבוע באיילון, בגוני אפור, עם הבעה מעוותת ובלתי מחמיאה, בלשון המעטה, ומעליה כיתוב מכפיש? או ישמע בלופים, יום יום, ברדיו, בעיתון ובטלוויזיה, שהוא אטום, חסר לב ואוכל מוות? שיפגינו מול ביתו וירדפו את ילדיו, שיפוצצו כל אירוע בהשתתפותו, שכל האנשים היפים והנכונים מתל אביב יקנסלו אותו עד יומו האחרון? פוליטיקאי שידע בבירור שזה יהיה המחיר של הנפת היד שלו בקבינט או במליאת הכנסת, ובכל זאת יעשה זאת כי זהו המעשה הנכון – הוא הבחירה שלי.

בצלאל סמוטריץ' עשה זאת. הוא הצביע והטיף פעם אחר פעם נגד עסקאות חטופים מופקרות. כך גם אורית סטרוק, שהושחרה על ידי השמאל באופן מכוער שאיני זוכר כדוגמתו. גם בן גביר ומפלגתו עמדו בלחץ. כן, כביכול אותם פוליטיקאים שווינטר פוסל על הסף כי היו שותפים ל"ממשלת הטבח". ואפילו שם, בגרעין הקשה, היו שנשברו – בליכוד, בטח המפלגות החרדיות, ואפילו במפלגת הציונות הדתית.

ומה לגבי וינטר ומפלגתו? אני יכול אולי לקוות שווינטר יעמוד בלחץ, אבל אפילו לו אין שום אינדיקציה לדעת אם אכן כך יהיה. הוא לא עמד בניסיון. קל וחומר חברי רשימתו, שאין לנו אפילו ידיעה לגביהם שהם מחזיקים בדעות הנכונות. ובעיקר יש מקום לחשש גדול מאוד, מפני שמפלגות שמדברות הרבה על אחדות ושאר מילים נחמדות כאלה נוטות להעדיף את הפשרה שתביא חיבוק על פני ההחלטה הערכית שתביא לקמפיין שנאה משתולל. ולמדינה היפה שלנו, למרבה הצער, אין פריבילגיה להשתעשע בחיבוקים כשחיות הטרף נוהמות על הגדר.

לתגובות:

[email protected]