ובכן, צבי סוכות עשה מעשה מתוקשר על דעת עצמו. אם מבודדים את המעשה של סוכות מההקשר הפוליטי־מדיני, אני מניח שרוב אזרחי ישראל הפוסט־טראומטיים אחרי שבעה באוקטובר יסכימו איתו, בפרט אחרי שנודע להם רק בעקבות המעשה(!) שיש דבר כזה: אנדרטאות לרוצחי יהודים בשטחי B (שהם באחריות ביטחונית של מדינת ישראל). הן פשוט עומדות שם כאילו כלום. בשנתיים האחרונות צה"ל אומנם מבטיח "לטפל" באנדרטאות האלה, אלא שעדיין לא נמצאו כוח האדם והפטישים הדרושים לכך (אם לשפוט לפי התמונות, לא צריך 9D, ממש לא).
עכשיו סוכות עשה את זה, בלי תיאום עם צה"ל, בלי תיאום עם הקואליציה שבה הוא חבר ואפילו בלי תיאום עם סמוטריץ'. באמת לא יפה מצידו, מה גם שהוא סיפר לצה"ל שהוא רק רוצה לסייר בשטח, בעוד בפועל הגניב פטיש חמישה קילו (והפגין איתו, אגב, כושר גופני לא רע בכלל). עד כאן תמונת המצב. כל השאר הוא האפטר־פרטי – מה שעשו מזה לא רק אנשי האופוזיציה אלא לצערי גם אנשי הקואליציה, בתוכם אנשי שלומנו, לעומת מה שלדעתי היו צריכים לעשות עם זה, אחרי שזה כבר קרה.
הדבר הנכון היה למנף את המעשה של סוכות לכדי הזדמנות להסברה לאומית מוצלחת. פוליטיקה, יחסי ציבור והסברה חייבים להיות גמישים. לצד תוכניות יזומות (שאגב אינן נראות באופק) חייבת להיות גם מדיניות הסברה תגובתית מושכלת לשלל אירועים שקורים סתם ככה, בלי שאף אחד מתאם אותם איתנו. ניפוץ האנדרטה על ידי צבי סוכות הוא דוגמה מובהקת לאירוע שכזה. את הלימון הזה היה אפשר להפוך בקלות ללימונדה. במקום זה הפכו אותו למרור.
עיון אקראי בתקשורת הבין־לאומית הדיגיטלית מראה את הנזק שנגרם למדינת ישראל על ידי הגינויים מקיר לקיר שספג סוכות – כאמור לא רק מיאיר גולן אלא מכל הקשת הפוליטית, כולל מהקואליציה, החל מהאופורטוניסט גדעון סער ועד ליושב ראש סיעת הציונות הדתית בכנסת אוהד טל. אפילו סמוטריץ' הביע הסתייגות – אם כי בלשון רפה – במקום לתמוך בפה מלא. וכמובן גם ראש הממשלה גינה.
אולי יעניין אתכם
מה כבר קרה?! אנדרטה שמהללת רוצחי יהודים נופצה באופן בלתי חוקי על ידי חבר כנסת מהציונות הדתית. נורא ואיום. מעשה זה הובא בתקשורת הבין־לאומית וגם על ידי האופוזיציה כדוגמה בולטת לטרור יהודי: היהודים הקיצוניים האלה משמידים בלי תיאום עם צה"ל אנדרטאות שמהללות את רוצחיהם?! הייתם מאמינים?
בדיווח על כך שהופיע ב'דר שפיגל', עיתון מספר אחת בגרמניה, לא היה זכר לעובדה שמדובר באנדרטה המהללת רוצחי יהודים, אבל כן צוטטו בהרחבה כל המי ומי בישראל שגינו את המעשה הנורא הזה שבו סוכות בעל הפאות (לפי מיטב הדימוי האנטישמי הקלאסי) מכלה את חמתו על אבנים חפות מפשע בכפר פלשתיני פסטורלי.
אין לי תלונות על יאיר גולן, יש ויש לי תלונה על ראש הממשלה ועל אנשי הקואליציה שהזכרתי קודם. אחרי מעשה ולמרות הביצוע הפרטיזני, אלה היו צריכים לתמוך, לפחות כלפי חוץ, ולכל היותר להסתייג מכך שזה נעשה בלי תיאום עם צה"ל. הם היו יכולים לנצל את ההזדמנות להסברה ישראלית באופן כזה שלא 'דר שפיגל' ולא שום כלי תקשורת אחר בעולם היו יכולים להתעלם מההקשר, ולו מהסיבה הפשוטה שכל המגיבים שהיו מצדיקים את המעשה היו מנמקים מדוע הם מצדיקים אותו.
אוהד טל ציין שהמעשה של סוכות לא תואם את אסטרטגיית הבחירות של הציונות הדתית. אלא שנכון לעכשיו האסטרטגיה הזאת, שממנה מתפרנסים מן הסתם לא מעט יועצים, לא נושאת פרי. לדעתי, גם כלפי פנים, בהקשר האלקטורלי, המעשה של סוכות היה יכול לשרת את מפלגת הציונות הדתית יותר מהאסטרטגיה האלקטורלית שלה, שלא ממריאה. בפוליטיקה שם המשחק הוא הרבה יותר קפיצה על הזדמנויות מאשר התקדמות על פי קווי מתאר שנקבעו מראש.
בהקשר המדיני־הסברתי, ניפוץ אנדרטת המחבלים על ידי צבי סוכות מדגים היטב את הכשל בהסברה הישראלית. כשל זה הוא פועל יוצא של המשך הקונספציה הידועה לשמצה: במקום לתקוף, מתגוננים. גם בשדה ההסברתי, שיטה זו מביאה רק נזק, אבל זה כבר נושא למאמר אחר.
לתגובות:
