חסד עשה עימי אלוקי הטיימינג כשקבע את זמן סגירת הרשימות לכנסת שעות ספורות לפני סגירת הטור. הדבר מאפשר לי להבין עד כמה העיסוק באקטואליה יכול להפוך באחת ללא אקטואלי, עד כמה איבדו הפסקאות הבאות מהרלוונטיות שלהן בתוך זמן קצר. כרגע נראה שמפלגת 'עמך ישראל' תזדקק לנס כדי לצלוח את אחוז החסימה ולקבל ייצוג בכנסת. ובכל זאת צריך לדבר על עופר וינטר ומפלגתו, שנמצאים עדיין במשחק ועלולים להכריע את גורל הממשלה הבאה, גם אם לא בנוכחותם.
ימים אחדים לפני שהזדרז להגיש את רשימתו לכנסת, התראיין וינטר בתוכנית 'הפטריוטים' והעניק לכותב שורות אלו הזדמנות להכיר אותו לראשונה כפוליטיקאי וכאדם. במהלך הריאיון בן 20 הדקות ניסה ראש 'עמך ישראל' להצדיק את תכלית קיומה של מפלגתו ולהצביע על הכיוון הפוליטי שלה אחרי הבחירות. האם הצופים יצאו מהריאיון הזה חכמים יותר מכפי שנכנסו אליו? אם כן, זה לאו דווקא בזכות המסרים. למרות שהמנחה ינון מגל היה קשוב וסבלני מהרגיל, קשה היה לחלץ מווינטר יותר משלושה או ארבעה משפטים בעלי תוכן. בשורה התחתונה, וינטר מנסה לרבע את המעגל, להמליץ על נתניהו אבל גם להביא מצביעי ימין שמתנגדים לנתניהו. שיהיה לו בהצלחה עם זה.
וכשהתוכן דל ועתידו לוט בערפל, תשומת הלב ממוקדת באישיות ובסגנון. וכאן, יוסטון, יש לנו בעיה. אם מישהו ציפה לאדם חד, חריף, בעל יכולת רטורית של מנהיג סוחף המונים – ובכן, קיבלנו משהו קצת שונה. וינטר אומנם נראה חביב יותר מכפי שדמיינתי, אבל דיבורו נשמע מגושם. הוא התקשה לענות לשאלות פשוטות כמו "האם תסכים לשבת עם יאיר גולן", הרבה במילות קישור וקישוט והאריך בדברים עד שהגיע לעניין, אם הגיע. במהלך הצפייה מניתי מספר דו־ספרתי של "תראו" וגם מספר דו־ספרתי של "אני רוצה לומר/להגיד/לשאול". בין לבין הוא הרבה להתגאות בעברו הצבאי, תוך שימוש ברטוריקה ילדותית של מדריך בתנועת נוער. מין שילוב של יואב גלנט ונפתלי בנט. הא, ואתם חשבתם ששמו של בנט לא יופיע כאן גם השבוע. אז חשבתם.
לא יודע, אולי אני פשוט קשיש מדי. ייתכן שהכריזמה הפיקודית שעבדה על לוחמים צעירים בשטחי האש תשכנע גם מצביעים צעירים בשטחי הקלפי. ייתכן גם שעם הזמן וינטר יתבגר פוליטית, ואולי אפילו ירגיע את החששות מימין ויהפוך לנץ אידאולוגי עם סכין בין השיניים. ואכן ראוי היה לתת לאיש הנחת טירון פוליטי ותקשורתי, אם הוא עצמו לא היה מתעקש לפתוח את דרכו בפוליטיקה כרמטכ"ל מפלגה. לי אישית לא נראה שהריאיון בערוץ 14 הקפיץ את מניותיה של 'עמך ישראל', והשריונים בליכוד ובציונות הדתית השבוע פגעו בסיכוייה אף יותר. האם ייתכן שאני טועה לחלוטין ושבוי בקונספציה? נחיה ונראה.
אולי יעניין אתכם
פוליטיקאים חדשים, פוליטיקה ישנה
יש גם צד טוב בבוסריות של וינטר, בחוסר הרהיטות, בתנועות הידיים הרחבות, בחיוכים הנבוכים. לפחות הוא נראה ונשמע קצת אחרת. מאז תחילת המלחמה עלתה בציבור הכמיהה לחילופי הנהגה, למתמודדים חדשים שיחליפו את הקיימים. ואכן לקראת הבחירות הקרובות הצטרפו למרוץ לא מעט שמות חדשים, אלא שחלקם כבר מתבטאים כמו יועצי קמפיין ישנים, ובמקום דעות טריות אנחנו מקבלים סיסמאות עבשות. אז מה עשינו בזה?
גרוע מכך: בדרך כלל מדובר באותן סיסמאות, ולא משנה באיזו מפלגה או באיזה גוש נמצא הדובר. כולנו מכירים את מילות המפתח הקבועות: אחדות, אחריות, ממלכתיות, משילות, מנהיגות, ביטחון, דמוקרטיה, נתקן, נשפר, ניישר. ואין לשכוח את הלהיט הלשוני החדש והמרענן: מפלגה רחבה. אז מה הפלא שאנחנו מתקשים להבחין בין מפלגות שונות שרצות בבחירות זו לצד זו, או להבדיל בין מתמודד חדש בן 24 ובין ראשי מפלגתו שכבר החליפו תפקידים ציבוריים, מפלגות, גושים ודעות.
הדברים אינם אמורים לגבי המשוריינים האחרונים ברשימות לכנסת. כאמור, השמות החדשים פורסמו בסמוך לסגירת הטור, ועדיין מוקדם לשפוט את התאקלמותם בבית החרושת להפצת קלישאות וסיסמאות הידוע יותר בשם הפוליטיקה הישראלית. אלא שזהות המצטרפים הטריים מעוררת חשש אחר, מטריד וכואב אף יותר. נצא להפסקת כותרת ביניים ומיד נשוב.
גבורה במבחן
עד השבוע האחרון נראה היה שבניגוד להערכות המוקדמות, מספר המועמדים לכנסת מבני המשפחות השכולות, משפחות החטופים וגיבורי המלחמה יהיה מצומצם יחסית. גם חלק מהאנשים שהכריזו על הצטרפותם למערכת הפוליטית מצאו את עצמם בחוץ: עינב צנגאוקר נדחקה ממפלגת 'הדמוקרטים', דני אלגרט נכשל בפריימריז, יונתן שמריז לא מצא בית פוליטי, ואפילו דדי שמחי אמר תודה ושלום. אבל בסיומם של יומיים סוערים בוועדת הבחירות המרכזית התברר שהייצוג של גיבורי התקופה קפץ פלאים. טליק גואילי, אלישע מדן, איציק בונצל, רפי בן שטרית, שירה שפירא, צביקה מור, ללי דרעי ושרון שרעבי הם רק חלק מהאישים שמנסים לעבור לקדמת הבמה בנסיבות שהיו מוותרים עליהן בשמחה.
האם הרשימה המכובדת הזאת תשנה את פני הפוליטיקה הישראלית? ואולי חבריה יתגלו כדגים מחוץ למים, גיבורים רגעיים שאינם מתאימים למערכת הפוליטית וייפלטו ממנה כשם שנבלעו בה? והשאלה המטרידה מכולן – כיצד יעבוד השילוב בין הבוץ הפוליטי לקודש הקודשים של השכול והגבורה? האם המתחים השקטים בין המשפחות יקבלו תהודה בערוץ הכנסת? האם נראה הורים שכולים מתקוטטים במליאה? וכיצד זה ישפיע על החברה הישראלית? חלק מהמתמודדים הללו נראים היום בעינינו כגיבורים מעוררי השראה. לא נותר אלא להתפלל שיישארו כאלה גם בכנסת ישראל ואף ישפיעו עליה מטובם, אם וכאשר יגיעו לשם כחברים.
*****
נוכח גל המצטרפים החדשים לפוליטיקה, הולך ומתרחב גל נגדי של חברי כנסת מכהנים שלא יהיו בכנסת הבאה. לפחות לאחת מהם אני כבר מתגעגע: חברת הכנסת מיכל שיר מ'יש עתיד'. יש פוליטיקאים שתורמים לאנושות בעקביות ולאורך זמן, ויש כאלה שקונים את עולמם ברגע אחד. "כל אחד ואחד שיושב בספסלים האלה של הקואליציה – אתם כתם! כתם!" צרחה חברת הכנסת שיר על ספסלי המליאה הריקים מאדם, ובכך העלתה את מצב הרוח הלאומי כפי ששום פוליטיקאי לא עשה מעולם. לכל אחד יש תחליף, חוץ ממנה.
*****
דובר צה"ל התיר השבוע לפרסום כי צה"ל התכוון לתקוף מחבל מהזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, אבל אז זוהתה התקהלות אזרחים במקום, והחימוש הוסט ממסלולו כדי לא לפגוע בהם. ובמילים אחרות: צה"ל שוב העדיף את ביטחונם של אזרחי עזה על פני ביטחונם של אזרחי ישראל, ועוד התגאה בכך ברשתות החברתיות. איך כתבה בזמנו שקמה ברסלר: "בספטמבר נתניהו יישאר בלי צבא". היא לא כתבה באיזו שנה. אגב, הגדיל לעשות אתר מעריב שהעניק לידיעה של דובר צה"ל את הכותרת המרגשת "הטכנולוגיה שמנעה אסון".
*****
בעוד כך וכך שעות, בזמן שהעם היהודי ייפרד מהשנה הנוכחית, העולם כולו יציין חצי יובל אזרחי לפיגועי ה־11 בספטמבר. זמן טוב להיזכר בכותרת שהופיעה בגיליון ראש השנה של עיתון הארץ, שישה ימים אחרי נפילת מגדלי התאומים: "ארצות הברית שוקלת לשתף את איראן בקואליציה למלחמה בטרור". 25 שנים חלפו, הנשיא הוא שוב רפובליקני, אבל הכותרת היום מן הסתם הייתה נראית אחרת. לאור יחסיו הקרובים של טראמפ עם הסעודים, הקטארים והטורקים, הכותרת המתאימה יותר היא: "ארצות הברית שוקלת לשתף את הטרור בקואליציה למלחמה באיראן".
