יעל בן ישר
ההתמודדות עם קשיים נפשיים מלווה פעמים רבות לא רק באתגר רפואי ורגשי, אלא גם בתחושות קשות של בדידות, סטיגמה וחוסר אונים של בני המשפחה, ובקושי ממשי להשתלב בחברה ובתעסוקה. מהשטח עולה שוב ושוב מצוקתם של מתמודדי הנפש ושל בני משפחותיהם, אשר נתקלים בחסמים חברתיים, בהיעדר רשתות תמיכה זמינות ובתחושת ניתוק – הן במהלך האשפוז והן בשגרת החיים בקהילה. מתוך היכרות עם הפערים הללו ועם הצורך במענה כולל ונגיש, התפתח המערך של החטיבה לבריאות הנפש ב'עזר מציון'.
החטיבה מספקת מענה מקצועי למתמודדי נפש בוגרים ולבני משפחותיהם. הסיוע ניתן משלב התעוררות הקושי ועד לשלבי השיקום וההחלמה, תוך שימת דגש על שילוב חברתי ועל הפחתת הסטיגמה והבושה. כדי לסייע למתמודדי הנפש במעגלי החיים השונים, ב'עזר מציון' מציעים מעטפת שירותים רחבה, הכוללת סיוע ותמיכה – הן למתמודד עצמו, הן לבני משפחתו והן לקהילה. מעטפת השירותים כוללת סיוע במיצוי זכויות, מרכזי ליווי ומרכזי פנאי, שיקום באמצעות תעסוקה, שילוב בקהילה, נופשים שנתיים ועוד.
מרב לוי, עובדת סוציאלית בהכשרתה ומנהלת חטיבת בריאות הנפש ב'עזר מציון', מסבירה: "בנושא בריאות הנפש אנו מתייחסים לשלושה מעגלים: הפרט – מתמודד הנפש עצמו, המשפחה של המתמודד והקהילה. מטרתה של חטיבת בריאות הנפש היא השילוב בקהילה, הן של המתמודד והן של משפחתו, באמצעות הקניית כלים ומיומנויות ותמיכה להשתלבות בקהילה. במקביל אנחנו מנסים להדריך את הקהילה כדי שתדע להכיל את מתמודדי הנפש בתוכה".
אולי יעניין אתכם
"לא כל הקהילות פתוחות באותה מידה לקבל מתמודדי נפש. קהילות שונות מתנהגות באופן שונה בעניין זה. מחלת נפש היא מחלה שקופה, לא תמיד יש לה נראות מובהקת", מזכירה לוי. "זה לא כמו שנכה יושב בכיסא גלגלים, והסביבה מזהה באופן מיידי את נכותו. בנוסף לשקיפות המחלה, ישנו גם ממד הבושה וההסתרה. שלא בצדק, משפחות נוטות לעיתים לחוש בושה, להכחיש את המצב ולנסות להסתיר את המצב האמיתי של בן המשפחה מתמודד הנפש. רמת ההכחשה, ההסתרה והבושה משתנה בין מגזרים שונים, אבל קיימת בכולם".
ברמת הפרט העמותה מלווה את מתמודד הנפש במגוון מישורים. אחד המישורים החשובים ביותר הוא התעסוקה. "אנו חותרים לשלב את האדם בשוק העבודה ולאפשר לו רצף תעסוקתי. יש לנו מועדון תעסוקתי ומפעלים מוגנים שאנחנו עובדים איתם, המהווים מקומות עבודה שיקומיים למתמודדי הנפש, ובהם מקנים למתמודד מיומנויות תעסוקתיות והכשרה ספציפית. המטרה היא בסופו של דבר להשתלב בשוק העבודה הפתוח בקהילה. לשם כך יש לעמותה ליווי פרטני וליווי קבוצתי", אומרת לוי.
בסניפי 'עזר מציון' בנתיבות, בירושלים ובמרכז הארץ ישנם מרכזים חברתיים, שמטרתם הקניית מיומנויות חברתיות ושילוב בקהילה. מתמודדי הנפש חווים ניתוק חברתי ובדידות, והמרכזים נועדו ליצור מקום מפגש עם קבוצת השווים, כלומר עם מתמודדי נפש אחרים, להעצים אותם ולתת להם כלים להשתלבות חברתית, לצד ליווי במיצוי זכויות, כדי שיוכלו לקבל את כל מה שיש למדינה להציע להם. בנוסף לכך יש הכשרה וליווי לאורח חיים בריא, חוגי ספורט וחדרי כושר. גם למשפחות יש מרכזים וליווי על ידי אנשי מקצוע, הן בצורה פרטנית והן קבוצתית, וכן ייעוץ משפטי וסיוע במיצוי זכויות.
העמותה מפעילה מערך מתנדבים בבתי חולים פסיכיאטריים רבים בארץ: איתנים, הדסה, הרצוג, גהה, שיבא, חיבה (בתוך מעייני הישועה), מעלה הכרמל, באר יעקב ועוד. המתנדבים מגיעים לבתי החולים כדי לשמח את המאושפזים, ובימים מיוחדים מתקיימים אירועים סביב ערבי שבת, ראשי חודשים וחגים. המתנדבים מנגנים ושרים, ומפעילים חוגים כמו האזנה משותפת למוזיקה קלאסית, הרכבת לגו ואומנות. בעיקר הם מנסים להפיג את בדידותם של המאושפזים, שכן אחד המאפיינים של המחלקות הפסיכיאטריות הוא הבדידות ומספרם המועט של המבקרים.
הרבה יותר מכוס קפה
מיזם נוסף וייחודי ל'עזר מציון' הוא הקפיטריות שנפתחו בבתי החולים לבריאות הנפש ובמחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים, שאותן מאיישים מתנדבים מטעם העמותה שעברו הכשרה מיוחדת. הקפיטריה היא עגלת קפה המציעה מגוון משקאות חמים, מאפים וכריכים. כל עגלה מופעלת על ידי זוג מתנדבים, המגיעים לתורנויות שונות בקפיטריות. לדוגמה, בימי חמישי בערב, זמן שנחשב ל"שעה חשוכה" בשבוע. השבת כבר בפתח, מצב הרוח ירוד, והקפה מעודד. צריך לזכור שבמחלקות אלו שעות הביקור מצומצמות ויש מעט מאוד מבקרים. אין פרחים, בלונים או שוקולד, ולכן לנוכחותם של המתנדבים יש משמעות מיוחדת.
המוצרים ניתנים ללא תשלום, והמפגש של החולה עם המתנדבים מאפשר שיחה, הפגת בדידות ותחושה שמישהו רואה אותו. המתנדב שואל איזה קפה הוא רוצה, אם ירצה סוכר או חלב ואיזה מאפה הוא מעדיף. פתאום יש לחולה תחושה שיש לו אפשרות להחליט, שהוא יכול לבחור. ואגב כך מתפתחת גם שיחה מעבר לקפה. המתנדבים עוברים הכשרה ייעודית ויודעים היטב מה מותר ומה אסור להם לומר ולעשות במסגרת זו. "את המאפים אנחנו מביאים מ'הקונדיטוריה של שרה'לה', שמופעלת על ידי מתמודדי נפש, שהם עובדים מן המניין בקונדיטוריה", מציינת לוי. "זוהי דוגמה לשילוב התעסוקתי שאנו שואפים אליו".
מערך המתנדבים של חטיבת מתמודדי הנפש מלווה על ידי משה נטוביץ, עו"ס הקהילה ב'עזר מציון'. המתנדבים עוברים ריאיון אישי והכשרה, וכן הדרכה אישית וקבוצתית. "קשה להיכנס למחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים בארץ", הוא מספר. "בעוד הצוות הרפואי מחויב לאתיקה מקצועית ולסודיות, הם חוששים שמתנדבים שאינם מקצועיים לא יפעלו על פי אמות המידה הנדרשות. ולכן כאשר מתנדבי 'עזר מציון' מגיעים, הצוות יודע שאלו מתנדבים שעברו ריאיון והכשרה שהכינה אותם להתנדבות בתחום בריאות הנפש".
נטוביץ מסביר כי לא די בכך שהמתנדב יהיה אחראי ויגיע בזמן למשמרת כפי שהתחייב. עליו לנהוג באחריות גם בקשר עם המטופלים, ולא לחבל, גם אם בלי כוונה, בטיפול המקצועי. "לדוגמה, אם הוא שומע תלונה מאחד המטופלים, לא לנסות לתת מענה מדעתו האישית, אלא לעודד את המטופל לפנות לרופא ולהציף את הבעיה. לכן הכשרת מתנדבי הקפיטריות במחלקות הפסיכיאטריות כה חשובה". ההשתלבות בפעילות המחלקות נעשית בהדרגה. "לא מופיעים ביום אחד במחלקה כלשהי ומאיישים עגלת קפיטריה כל יום, כל היום. גם הצוות צריך להתרגל. כך, עם הזמן, אפשר לקבוע משמרות קבועות לעגלות הקפיטריה".
חיבור בגובה העיניים
מתברר שגם הצוות הרפואי במחלקות אלו חש לעיתים שקוף ופחות נחשב בעולם הרפואה. נטוביץ מספר על אחות שעובדת כבר 20 שנה במחלקה פסיכיאטרית, שסיפרה עד כמה עגלות הקפה והמתנדבים של 'עזר מציון' תורמים גם לצוות כולו. "מציעים לנו קפה ועוגה ופשוט רואים אותנו". לדבריה, הדבר מחזק את הצוות ומסייע לו להמשיך בעבודתו. נקודה חשובה נוספת שמדגישים בהכשרת המתנדבים היא לדבר עם המטופלים בגובה העיניים. לזכור שהם אנשים מבוגרים וחכמים, וחלקם גם מומחים בתחומם. לא לפנות אליהם, בלי משים, בצורה ילדותית שמקטינה אותם.
"אחת המטרות של הביקורים במחלקה", מוסיף נטוביץ, "היא לחדור מבעד לשכבת האדישות לכאורה ולבועה שבה נמצאים המאושפזים. לפעמים מתנדב אומר שהוא לא ראה שום תגובה או שמחה מצד המאושפזים והוא מרגיש שאולי הגעתו הייתה מיותרת, אבל אחר כך המנהלים שומעים מהמאושפזים שהם בהחלט ראו, שמעו ונהנו. קלידן שהגיע לנגן ולשמח אמר שהוא לא מרגיש שהוא היה חיוני, שמישהו התעניין בנגינה שלו, אבל אחר כך התברר שהמטופלים ציינו בגאווה שמתנדבים באו מבחוץ ועשו להם מסיבה. כך שלעשייה יש משמעות, גם אם הפידבק לא מגיע מיד".
נטוביץ מציין כי בדרך כלל הוא יודע לזהות מי מהמטופלים מתחבר לפעילות של המתנדבים, למסיבה או לנגינה, ואפשר לפנות אליו ולפתח איתו שיחה, ומנגד מתי המטופל נמצא במשבר ומנותק לחלוטין, ועדיף לאפשר לו להישאר במרחב הפרטי שלו. "לפני שהתחלנו עם מיזם הקפיטריות, נפגשנו עם הדיאטנית במחלקה כדי לקבוע את הרכב העגלה. צריך להתחשב בחולי סוכרת ולהחזיק מוצרים בריאים יותר. חטיפים, עוגות, מגוון סוגי קפה, למשל גם קפה ללא קפאין, כדי שהמגוון יתאים למאושפזים ככל האפשר. לדוגמה, נאסר על הקפיטריות להביא סופגניות בחנוכה או פופקורן בהפנינג שהיה, בשל הסכנה הטמונה בהם. העמותה מקפידה בראש ובראשונה על בריאות המאושפזים ועל בטיחות המוצרים, בהתאם להוראות הדיאטנית".
הקפיטריות פועלות בבתי חולים ובמחלקות פסיכיאטריות רבות בארץ. בתל השומר משתדלים לאייש את העגלה במשמרת בוקר ובמשמרת ערב בכל יום. כמו כן יש קפיטריות במחלקות של גהה וחיבה (מעייני הישועה), ברמב"ם ובהרצוג בירושלים. העמותה תשמח לקבל מתנדבים נוספים.
הקפה עלינו, החיוך עליכם
שרה ואיל סגל הם זוג נשוי שמתנדב יחד ומאייש את עגלת הקפיטריה בתל השומר פעמיים בשבוע. "בתל השומר יש כמה מחלקות פסיכיאטריות לנשים ולגברים, מחלקות פתוחות וסגורות ואשפוז יום. עם יציאתנו לפנסיה חיפשנו מקום להתנדב. שמענו מאחיו ומגיסתו של איל על ההתנדבות שלהם ב'עזר מציון' במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם, והעתקנו מהם", משתפת שרה.
בני הזוג סגל שובצו במחלקות הפסיכיאטריות בתל השומר שבהן לא היו מתנדבים. השניים מספרים על מערך התמיכה שמעניקים העובדים הסוציאליים של 'עזר מציון' למתנדבים במחלקות הפסיכיאטריות. אחת לחודש או חודש וחצי נערכים מפגשים הכוללים הרצאות, הסברים והדרכות, וכן מפגש עם מתנדבים אחרים. המשתתפים לומדים זה מניסיונו של זה, מעלים בעיות ודנים יחד בסוגיות שהתעוררו. בעיות שעולות מקבלות מענה משני חושן, האחראית מטעם 'עזר מציון' בתל השומר, או ממשה, העו"ס של 'עזר מציון'. את חושן הם מזכירים בהערכה רבה, ומספרים שהיא זו שמוודאת שיש להם כל מה שהם צריכים לעגלה מבחינה תפעולית.
"המפגשים עם המטופלים נותנים לנו כוח וסיפוק", מציינים השניים. "כשהמטופלים מבחינים בנו מעבר לחלון, הם מסמנים לנו לבוא כבר, שהם מחכים לנו. הם מאושרים כשאנחנו זוכרים את השם שלהם או איך הם אוהבים את הקפה שלהם. הקשר נעשה אישי וחם. אנחנו מחזקים אותם, ולא רק מגישים קפה ועוגה". שרה מספרת שלאחרונה, לאחר שסיימו לחלק קפה ועוגות, חשבו עם הצוות מה עוד אפשר לעשות, והאחות הציעה לערוך ערב שירה. איל מספר שהערב היה מוצלח מאוד ושהיו שתי בנות עם קול מדהים, "ממש כמו ב'דה ווייס'", וכולם נהנו מאוד.
"בשבילנו זו זכות להגיע", אומרים בני הזוג סגל. "כשנעדרנו לאחרונה עקב נסיעה לחופשה בחו"ל, אפילו אנשי הצוות ואנשי הביטחון במחלקה שאלו מדוע לא הגענו. זה מדגיש לנו את החשיבות של נוכחותנו. אנחנו מגיעים פעמיים בשבוע באופן קבוע, בימים שלישי וחמישי, ומתברר שיש מטופלים ששמים תזכורת לכך שאנחנו מגיעים היום. והיו מי שאמרו שביום שאנחנו באים הם מעדיפים לא לאכול ארוחת בוקר, אלא להמתין לקפה ולעוגה שלנו".
גם הקשרים בין המטופלים מעניינים, ואיל ושרה מספרים על הלומי קרב ממלחמת יום הכיפורים שתומכים בהלומי קרב מהמלחמה הנוכחית ונמצאים איתם בקשר, קשר שמראה למטופלים החדשים שאפשר להמשיך לחיות לצד הטראומה.
"'עזר מציון' מתקשרים ומתעניינים באופן קבוע מה אנחנו צריכים עוד לעגלה. יש להם מחסן בתוך המחלקה, ובכל יום שאנחנו מגיעים אנחנו מציידים את העגלה בכל הדרוש ואז יוצאים לסיבוב", מציין איל. שרה מוסיפה שלפעמים המטופלים לא בטוחים אם צריך לשלם או לא. "לכן אנחנו רוצים להכין שלט 'הקפה עלינו, החיוך עליכם', כדי שלכולם יהיה ברור שהכיבוד בעגלה הוא חינם".
לסיכום אומרים שרה ואיל: "יצאנו לפנסיה, וההתנדבות הזאת נותנת לנו פרספקטיבה על החיים. נהיינו חברים של המטופלים".