יוסי אשרי
קובי ניזרי (43), תושב הצפון ולוחם גבעתי במילואים, שירת במשך יותר מ־20 שנה בגדוד 8717 בחטיבה 261. בבוקר 7 באוקטובר, חודשיים בלבד לפני הגעה לגיל הפטור משירות, הוא הוקפץ מביתו היישר לקרבות בעוטף עזה. מאחוריו נותרה אשתו בחודש השישי להריונה עם תאומים, לצד שני ילדיהם הבוגרים.
במהלך הלחימה הקשה בעזה, שכל ניזרי את רני טחן ויקיר ביטון הי"ד, חבריו הצמודים לחפ"ק המג"ד, שאיתם צעד כברת דרך ארוכה מהשירות הסדיר ועד המילואים. החזרה לבית, שלוותה בלידת התאומים בינואר 2024 ובטלטלת הלחימה והאובדן, הובילה אותו לעשות צעד אמיץ: להפוך את הכאב לצמיחה ולהגשים חלום ישן. החלטה זו הולידה את 'קפה רעות' – בית קלייה ובית קפה כשר במתחם היקב בכפר תבור, שפתח את שעריו ביולי 2024 ומשלב בין תרבות קפה משובחת להנצחת אחוות הלוחמים.
"כשהתגייסתי, אשתי נשארה בבית בחודש שישי בהיריון עם תאומים, ועוד שני ילדים גדולים, עומר ודניאל, שהיו אז בני תשע וחמש", משחזר ניזרי. "היא אמרה: 'כמה שאפשר, אני פה – תלך'. חזרתי אחרי כמעט חודשיים. ב־18 בנובמבר רני ויקיר, שני חברים מהחפ"ק, נהרגו. רני הוא חבר מהשירות הסדיר, היינו בכל דרכנו במילואים יחד, חבר שהוא צמד. בחודשיים קרו המון דברים בחיים שלי, וחיפשתי איך ממשיכים מכאן. הרבה בעזרת אשתי, החלטנו להגשים את החלום הזה".
אולי יעניין אתכם
את החיבור העמוק לקפה טיפח ניזרי במשך שנים. "אני מתעסק בקפה כל החיים. התחלתי כבריסטה, אחר כך היה לי עסק של קפה לאירועים, ותמיד החלום היה לקלות קפה ולשלב את זה עם מקום שיארח אנשים. התאומים נולדו בינואר, וחתמתי חוזה על המקום בינואר 2024, ממש כשחזרתי מהמילואים. ביולי פתחתי את 'רעות', והיה לי ברור שאיכשהו אני מנציח את רני ויקיר בשם של המקום: ערך הרעות, אחוות לוחמים. יש פינה בקפה לזכרם".
העסק החדש, המשלב בית קלייה שמוכר תערובות איכותיות לכל הארץ לצד בית קפה כשר ונעים, זכה במהירות לאהדת הקהל. "היו חסרים מקומות כשרים אצלנו באזור הגליל התחתון, אז זה משך הרבה קהל", מציין ניזרי. "אנשים אוהבים את המקום, אוהבים את הקפה ומתחברים לסיפור". אך למרות ההתלהבות והחיבוק החם מהקהל המקומי, הפתיחה של 'קפה רעות' ביולי 2024 הציבה את ניזרי בלב מציאות ביטחונית וכלכלית מורכבת ביותר. ניהול עסק חדש בצפון בצל הסלמה ביטחונית מתמדת דרש יכולת הסתגלות מהירה וגמישות תפעולית.
"פתחתי בשיא המלחמה", הוא מזכיר. "העסק כל הזמן נתון לשינויים שקורים במדינה ובגזרות השונות. אומנם אנחנו בגליל התחתון רגועים יותר מאשר באזורים צפוניים יותר, אבל ברגע שהתחיל עוד סבב בלחימה – המטיילים פשוט הפסיקו לעלות לצפון. אם הייתי תלוי רק בתיירות ובמטיילים, אני לא בטוח שהייתי מצליח להחזיק מעמד. היתרון הגדול שלי הוא שהעסק אינו רק בית קפה אלא גם בית קלייה, ובתקופות שבהן נעצרה האפשרות להושיב לקוחות במקום, המשכנו למכור קפה לכל הארץ דרך האתר. ההתבססות על הקהל המקומי לצד מכירות האונליין אפשרה לנו להישאר עם הראש מעל המים ולצלוח את התקופות הקשות".
בתוך הטלטלה הכלכלית הזאת, נכנסה לתמונה חברת שטראוס עם התוכנית 'טעם חדש לצפון'. התוכנית בחרה 25 עסקים בתחום הקולינריה מתוך כ־200 פניות של בעלי עסקים בצפון, והציעה להם ליווי מעשי ומקיף ללא תשלום. "בתחילת השנה שטראוס יצאו בתוכנית הזאת, וכשראיתי אותה הבנתי מיד שזה ליווי מקיף שנוגע בדיוק במה שעסק מזון צריך: מספרים, שיווק, תפעול וצמיחה", אומר ניזרי. "אמרתי לעצמי שאני חייב להיות בתוך זה. הפרויקט נמשך כמעט חצי שנה, עם מפגשים שבועיים, הרצאות והרבה מאוד השקעה, וזה פילנתרופי לחלוטין. הנהלת שטראוס הצמידה לנו מלווים עסקיים שליוו אותנו ממש תוך כדי אירועי הלחימה והסגרים, ועזרו לנו לקבל את ההחלטות הנכונות".
פרט למעטפת המקצועית, ניזרי מדגיש את הערך המוסף של הקשר הישיר עם דרגי הניהול הבכירים בחברה. "קיבלתי דחיפה וכלים לדעת איך לעשות את הדברים נכון יותר. המנטורית העסקית שלי הייתה דוברת שטראוס, שסייעה לי בעצות, בהכוונה ובחיבור למחלקות הנכונות בחברה. כעסק קטן, בדרך כלל אין לך גישה לאנשים ולאפשרויות כאלה. בטח בזמן מלחמה, כשאף אחד לא באמת יודע מראש איך לנהל סיטואציה כזאת, הכלים והתמיכה שקיבלנו עזרו לנו להמשיך לפעול ולהיפגע כמה שפחות".
בראנץ' בחזית הגלילית
סיפור מורכב נוסף המציג את תמונת המצב בצפון הוא סיפורו של השף־קונדיטור לוטם דרעי, בעלי 'לוטם דרעי' – בייקרי, בראנץ' וביסטרו כשר ביישוב שכניה. בעקבות אירועי 7 באוקטובר נאלץ ברי לסגור את המסעדה הראשונה שלו. במקום לוותר, הוא בחר להרים את הראש ותוך כדי הלחימה העביר את פעילותו ללוקיישן חדש ומרוחק בגליל.
"אני שף־קונדיטור", מספר דרעי. "אחרי 7 באוקטובר סגרתי את המסעדה הראשונה שלי וחיפשתי לוקיישן חדש. תוך כדי המלחמה, ממש כשהתחילה המערכה בצפון ב־2024, פתחתי את המסעדה החדשה בשכניה. מדובר במטבח גלילי כשר, משהו שמאוד קשה למצוא באזור, במיוחד בכשרות שלא שייכת לרשת. בבוקר אנחנו פועלים כבייקרי עם ארוחות בוקר, תוצרת מקומית וויטרינת מאפים וקינוחים, ובימי חמישי בערב המקום הופך לביסטרו־שף עם דגים, פסטות וירקות צלויים מהחקלאות הגלילית".
הימצאותו של העסק בנקודה מבודדת בגליל יצרה אתגר תפעולי ושיווקי יוצא דופן בזמן הלחימה, כאשר האיום הביטחוני והרגישות בסבבים מול לבנון ואיראן הרחיקו את המטיילים. "פתחתי את העסק במערכה הצפונית ומאז ועד היום זה מאתגר מאוד", מסביר דרעי. "אני לא נמצא במרכז עיר או בתל אביב, אלא במקום מרוחק שצריך להגיע אליו במיוחד. לצאת מאזור הנוחות בתקופה כזאת זה קצת מפחיד ויש חשש. כאן שטראוס נכנסו לתמונה. הם לקחו 25 בעלי עסקים מהצפון והצמידו לנו מנטורים. קיבלתי יועצת עסקית מדהימה, יעל קפלן, שנתנה לנו המון כלים לפיתוח החשיבה והעסק. כעצמאי כמה שנים, מדהים לראות כמה הפרויקט הזה עזר לי".
פרט ליועצים העסקיים, ההשפעה הציבורית והחשיפה התרחשו דרך מהלך ההמשך של החברה, 'בשביל הצפון', שכלל שיתוף פעולה עם יוצרי תוכן ובלוגרים מובילים – בהם נדב בורנשטיין, אופיר הרשקוביץ ועוד – שהגיעו לסקור את העסקים ולהניע את הקהל בחזרה לצפון. "הם הביאו בלוגרים שבאו, קידמו ועשו רעש ברשתות", משחזר דרעי. "יום אחרי שזה פורסם, אנשים פשוט התניעו את הרכב, יצאו ממדינת תל אביב ובאו לגליל. אנשים טיילו והשתמשו במסלולים שהוכנו. זה מדהים שחברה גדולה כזאת מסתכלת על העסקים הקטן וממש תומכת, גם ביום שאחרי".
דרעי מזמין את הציבור הרחב לחזור, ליהנות ולהיות חלק מהחזרה לשגרה בצפון: "פשוט בואו לטייל. הצפון מדהים, פורח וירוק. יש פה קולינריה מעולה, עסקים כשרים ומיוחדים ונוף שאין בשום מקום אחר. אחרי תקופה לא פשוטה, הדרך הכי טובה לחזק את הצפון היא פשוט לבוא ליהנות ממנו".
חיבור היסטורי לצפון
מאחורי התוכניות החברתיות והליווי המקצועי לעסקים הקטנים עומדת תפיסת עולם ששורשיה נטועים בהיסטוריה של החברה. החיבור לאזור הצפון אינו מהלך תקשורתי נקודתי, אלא חלק בלתי נפרד מהזהות של קבוצת שטראוס.
"לשטראוס יש מחויבות מאוד גדולה לצפון, וזה מתחיל בזה שהחברה נוסדה שם בשנות ה־30 של המאה הקודמת", מציין אבי לאופר, סמנכ"ל שיווק ואסטרטגיה, שטראוס ישראל. "המייסדים, ריכרד והילדה שטראוס, עזבו חיים נוחים בגרמניה, באו מתוך ציונות וחלוציות והקימו מחלבה קטנה בנהריה. זו הייתה תחילת הדרך של עסק קטן שהתחיל עם הרבה קשיים, ועבר את מלחמת העצמאות ומלחמות נוספות. המשפחה חיה בצפון המון שנים, והעסקים המרכזיים נבנו שם".
הזיקה ההיסטורית הזאת מתורגמת גם כיום לנוכחות תעשייתית נרחבת ברחבי הגליל והעמקים, החל ממפעל הממתקים בנצרת ומפעל הקפה בצפת, דרך מפעל הסלטים בכרמיאל ועד למחלבה המרכזית באחיהוד, שבה מייצרים את מותגי הדגל המוכרים כמו מילקי, דנונה וקוטג'. בצד המפעלים הוותיקים, בחרה החברה להרחיב את אחיזתה באזור דווקא בצל המורכבות הביטחונית והכלכלית של השנים האחרונות.
"לפני שנה השקנו הקמה של מחלבה צמחית נוספת באחיהוד, בהשקעה של כ־300 מיליון שקלים", מרחיב לאופר. "זו השקעה חסרת תקדים בעשור האחרון לפחות, וההחלטה להשקיע סכום כזה דווקא בצפון נובעת מתוך הראייה והמחויבות לחזק את האזור. ברגע שאתה מקים מפעל כל כך גדול, יש לזה השפעה ישירה על כל האקוסיסטם הכלכלי מסביב – ביצירת מקומות תעסוקה חדשים ובחיזוק מעגל הספקים המקומיים שנהנים מהמהלך. זו המחויבות של החברה, והיא נמצאת בדי־אן־איי שלנו הרבה מעבר למהלכים חברתיים נקודתיים".
מבחינת הנהלת החברה, הפעילות הכלכלית השוטפת והעשייה החברתית שזורות זו בזו באופן הדוק. תפיסה זו קיבלה משנה תוקף לאורך שנות הלחימה והטלטלה הכלכלית בצפון, מתוך הבנה כי התאוששות האזור מחייבת מעורבות פעילה של התעשייה המקומית. "הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו קמים בבוקר הוא לדאוג לשגשוג של החברה, אבל לצד זה יש לנו אחריות לדאוג גם לשגשוג של הקהילה והכלכלה שבה אנחנו פועלים", מסביר לאופר. "כשבחנו איפה נוכל לתת את הערך הגדול ביותר, זיהינו שהעסקים הקטנים בתחום המזון והמשקאות בצפון – מבתי קפה ועגלות קפה ועד מחלבות ומסעדות קטנות – הם הנפגעים העיקריים מאי־הודאות הביטחונית ומהיעדר הלקוחות. אלו עסקים חסרי משאבים גדולים שהיו זקוקים לתמיכה כדי לשרוד".
מתוך מיפוי הצרכים בשטח נולדה התוכנית 'טעם חדש בצפון', שנבנתה בשיתוף קרן אדמונד דה רוטשילד וארגון Elevation, במטרה להעניק לעסקים כלים מעשיים להתמודדות עם מציאות משתנה. "הבנו שבשלב הראשון, כשהמצב הביטחוני לא איפשר תנועת מטיילים נרחבת, העסקים זקוקים לחיזוק פנימי ולבניית חוסן תפעולי", מפרט לאופר. "פתחנו תהליך מיון שאליו ניגשו מאות עסקים, ומתוכם נבחרו 25 עסקים שקיבלו ליווי צמוד במשך כמה חודשים. הצמדנו להם מנטורים ומומחים בתחומי הפיננסים, השיווק, התפעול והטכנולוגיה. המטרה הייתה להנגיש לעסק קטן מעטפת מקצועית של חברה גדולה, כדי שיוכל לנהל את המספרים נכון, להתאים את עצמו למצב ולצאת מחוזק".
המעטפת שקיבלו העסקים לא נותרה ברמת ההצהרות בלבד, אלא תורגמה לשגרת עבודה הדוקה. התוכנית שילבה מפגשי למידה קבוצתיים עם מומחים בתחומי השיווק והניהול הפיננסי, לצד חניכה אישית. לכל עסק הוצמד מנטור מתוך הנהלת שטראוס לדיון בדילמות תפעוליות, ניהול תזרים מזומנים והתייעלות. גולת הכותרת של התוכנית הייתה שלב המענקים המעשיים. העסקים עברו הכשרה בהצגת תוכנית עסקית, ובסיום התהליך הציגו את מודל הצמיחה שלהם בבית שטראוס בפני צוות שופטים. בתום האירוע החגיגי הוענקו מענקים כספיים על סך 60,000 שקלים לשישה מהעסקים המשתתפים – סכום שיועד להצטיידות במכשור מקצועי, להרחבת קווי ייצור או לקמפיינים שיווקיים.
לצד הכלים הניהוליים והתמיכה הכספית, בלטה ההשפעה המוראלית של היוזמה על יזמי הצפון שמתמודדים עם מציאות מורכבת נוכח האתגרים הביטחוניים והכלכליים. "יש פה ערך נוסף מאוד חשוב שאי אפשר לכמת אותו במספרים", מדגיש לאופר. "כאשר אתה עסק קטן שנלחם על הקיום שלך בצפון ועלול להישבר, ופתאום מגיעה חברה גדולה שאומרת לך 'אנחנו רואים אותך ואנחנו כאן כדי לתת לך גב' – זה מעניק מוטיבציה עצומה. פרט לליווי המקצועי, הידיעה שהם לא לבד בסיפור הזה נתנה לעסקים את האנרגיה להמשיך להילחם ולהצליח".
שמים את הצפון במרכז
ככל שהלחימה נמשכה ואי־הוודאות הביטחונית בצפון הפכה לשגרה כואבת, הבינו בשטראוס כי לצד הליווי העסקי, העסקים זקוקים לדבר הבסיסי ביותר: לקוחות ופרנסה. "כששאלנו אותם מה הם צריכים מעבר לכל הליווי, שזה מעולה, הם אמרו: 'אנחנו רוצים שיבואו לקנות אצלנו, שיבואו לבקר אותנו'", הוא משחזר. "אבל זו הייתה הבעיה הכי גדולה שלהם – שלא היו אנשים שבאו לבקר את העסקים האלה. לא משום שהם בקושי מצליחים, אלא פשוט כי לא הגיעו אנשים. ואז באנו ואמרנו: אוקיי, אי אפשר להביא עכשיו אנשים לצפון, אבל בואו נראה איך אנחנו בכל זאת מייצרים לכם עבודה – והבאנו את העסקים מהצפון אל האנשים".
כך נולד המהלך השני והייחודי, 'שמים את הצפון במרכז', שנעשה בשיתוף היזם הקולינרי נדב בורנשטיין. "לקחנו כמה עשרות עסקים במרכז וכמה עשרות עסקים בצפון, ועשינו חיבור ביניהם. אמרנו לבעל עסק מהצפון: אנחנו מחברים אותך עם מסעדת פיצות מצליחה מאוד בתל אביב, ואתה במשך סוף שבוע שלם בא עם הצוות שלך, עם המנות שלך, ואתה הולך לעבוד שם. הוא נותן לך את המסעדה, ואתם הולכים לעשות שיתופי פעולה ומנות מיוחדות".
המהלך גובה בקמפיין תקשורתי נרחב ובהשקעה כספית גדולה כדי ליצור חשיפה משמעותית. "תמכנו בזה תקשורתית ונתנו להם חשיפה גדולה מאוד בקרב הקהל שגר במרכז", מסביר לאופר. "באנו ואמרנו: תראו את הפיצרייה בצפון שכרגע מגיעה למרכז – תבואו, תפרגנו לו, תקנו ממנו ותכירו אותו, כדי שכשתוכלו בפעם הבאה, גם תלכו לבקר אותו בצפון. כשמדברים עם בעלי העסקים הללו, מבינים כמה הם העריכו את זה שרואים אותם, שנותנים להם את הבמה ומחברים אותם עם עוד מומחים".
הערך המוסף של הצעד הזה חרג מהפדיון היומי הנקודתי והחזיר לבעלי העסקים את הרוח הגבית. "פתאום אחרי ימים שלמים שהם בקושי עבדו כי לא הייתה תיירות, הם מגיעים למרכז והם כל היום עובדים. פרט לערך הכלכלי, זה הדבר שנתן להם הכי הרבה אנרגיה וביטחון, והם חזרו לעשייה. ראינו את המסעדות במרכז מארחות את האנשים מהצפון, וראינו כמה עם ישראל הגיע, פרגן ונתן להם פרנסה. והקשרים האלה ממשיכים עד היום, כי שיתופי הפעולה האלה באמת טובים".
עם השינוי ההדרגתי במצב הביטחוני והיכולת לשוב ולטייל באזור, נחשפה היוזמה השלישית של הקבוצה, שנפתחה באוגוסט ונמשכת בתקופת החגים. בשטראוס זיהו כי לצד הנכונות של הציבור לחזור לצפון, עדיין קיים חשש מסוים, והעסקים המקומיים זקוקים להנעה מסיבית של מטיילים כדי לשטוף את האזור מחדש. "הגענו לשלב הזה מתוך ראייה שעכשיו אנשים כן יכולים להגיע לצפון, אבל עדיין יש קצת חשש וכבר לא כל כך מורגלים לזה", מפרט לאופר. "הבנו מהעסקים הללו שהדבר שהכי יכול לעזור להם עכשיו, בטח באוגוסט ובחגים, זה שכמה שיותר אנשים יגיעו לצפון כמו בשנים שלפני המלחמה. ברגע שזה קורה הם יכולים לעבוד ולהצליח, וזה מה שהם הכי מחכים לו והכי יכול לשקם אותם. אמרנו: איך אנחנו יכולים לעזור פה? בואו ננסה לגרום לעם ישראל להגיע לצפון".
כדי להפוך את ההחלטה לפשוטה ונגישה ככל האפשר, חברה החברה שוב ליזם הקולינרי נדב בורנשטיין ויחד בנייה תוכנית מסלולים רחבה. "החלטנו לבנות מגוון רחב של מסלולים בצפון, שבכל אחד מהם נשלב ביקורים בעסקים הקולינריים שאנחנו עובדים איתם. זה יכול להיות עגלות קפה בתצפיות מדהימות, בתי קפה, מסעדות, מחלבות קטנות עם גבינות מיוחדות וסדנאות, מקומות של שוקולד, מבשלות ויקבים. הרעיון היה לגרום לאנשים לצאת לצפון ולעשות להם את זה קל – שכל מה שיצטרכו זה פשוט להחליט וזהו".
המהלך הנוכחי הרחיב את היריעה מחוץ לעולמות המזון והמשקאות בלבד, מתוך תפיסה מרחבית כוללת. "שילבנו לא רק עסקי קולינריה, אלא גם חוות סוסים, צימרים ועסקים עם פעילויות לילדים כמו רייזרים. ההסתכלות הייתה באופן כללי על עסקים בצפון עם מיקוד בקולינריה, כי משם אנחנו מגיעים". התוצאה היא עשרות מסלולים מתוכננים ומודרכים, המציעים פתרון מלא למטייל. "בנינו עשרות מסלולים עם הרבה מאוד מומחים כדי שיהיה מאוד קל לבחור", מציין לאופר. "כאשר אתה בוחר מסלול כזה, אומרים לך בדיוק: הנה, אתה יכול לעצור פה לקפה של הבוקר, פה לארוחת צהריים, ואחרי הצהריים תיכנס לגלידריה הזאת בנהריה כי זה מדהים".
ערבות הדדית בשטח
הצלחת המסלולים בשטח והפיכתם מתכנון מופשט לגל מטיילים בפועל נשענו על הפעלת המערך השיווקי והתקשורתי של שטראוס, תוך גיוס משאבים נרחבים. "פה בדיוק בא לידי ביטוי הכוח של חברה עסקית בנכונות להוביל מהלכים תקשורתיים ולהניע אנשים", מסביר לאופר. "חברנו לעשרות משפיענים מובילים בישראל ושלחנו אותם למסלולים הללו כדי שיתארו, יצלמו ויחוו אותם מקרוב, ואחרי זה יספרו על כך לעוקבים שלהם. בנוסף לכך, בנינו אתר ייעודי שריכז את כל המסלולים – כאלה שמתאימים למשפחות, לזוגות, לחברים ולכולם. על ידי המהלך התקשורתי הזה הנענו הרבה מאוד אנשים לטייל בצפון, ליהנות, ועל הדרך לבקר בעסקים".
בתוך המהלך הושמה הקפדה יתרה על גיוון קהלי היעד והתאמת התוכן לכל סגנון חיים. בחברה דאגו לבחור דמויות רשת מעולמות שונים – ממשפיעניות דתיות ויזמי תוכן למשפחות, ועד לזוגות אחים ויוצרי תוכן צעירים – כדי לאפשר לכל משפחה וציבור למצוא את המסלול המתאים להם. "הייתי שם בכמה ביקורים. כשאנשים מגיעים ורואים מה זה עושה לבעלי העסקים – שפתאום רואים את עם ישראל חוזר וקונה אצלם – מבינים שזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשבילם", משתף לאופר.
מבחינת הנהלת החברה, רתימת הכלים השיווקיים לטובת העסקים בצפון היא מימוש ישיר של היתרון היחסי של תאגיד גדול. "ביומיום, התפקיד שלי כסמנכ"ל שיווק הוא לקדם את המוצרים והמותגים שלנו", הוא מפרט. "הפעם החלטנו לקחת את הניסיון, את אנשי המקצוע ואת המשאבים התקשורתיים והכספיים, ולהפנות אותם לקידום העסקים בצפון. יש פה המון עבודה תפעולית מאחורי הקלעים, והחוכמה היא לייצר את ההד התקשורתי שיגרום לאנשים לקום, לצאת מהבית ולפשוט להגיע למקום כדי לפרגן ולתמוך".
בסופו של דבר, המהלך כולו מבוסס על תפיסה עמוקה של סולידריות והדדיות בין התאגיד, הציבור והיזמים בשטח. "אתה מרוויח פה פעמיים: גם נהנה מטיול בצפון היפה, וגם חוזר הביתה בתחושה שעשית משהו טוב ותמכת באחים שלך", מסכם לאופר. "הכוונה פה היא לערבות הדדית בשני ממדים. ממד אחד הוא הערבות ההדדית של עם ישראל, של האזרחים שנוסעים לצפון ומפרגנים לבעלי העסקים. הממד השני הוא הערבות ההדדית של חברה גדולה שנולדה בצפון, שיש לה כיום חוסן ומשאבים, והיא מרגישה מחויבות כלפי העסקים הקטנים ששרדו תקופה מורכבת וזקוקים לגב כדי להצליח".