מירי בן־דוד ליוי
כשמדברים על מהפכת התחבורה בגוש דן, בדרך כלל חושבים על הרכבות, התחנות, הרחובות שנחפרים והמנהרות שעתידות להיחפר מתחת לעיר. אלא שמתחת לכל אלה מתרחשת מהפכה נוספת, שקטה הרבה יותר, ובלעדיה אי אפשר יהיה לקדם את הפרויקטים הגדולים: רשת החשמל שנדרשת להתפתח יחד עם העיר.
כאן נכנסת לתמונה חברת החשמל, עם תפקיד כפול ומורכב. מצד אחד היא צריכה לאפשר לפרויקטים הלאומיים, ובראשם פרויקט המטרו, להתקדם בהתאם ללוחות הזמנים ולצרכים שלהם. מצד שני, היא חייבת להמשיך לספק חשמל ברציפות לתושבים ולעסקים, גם כאשר הרחובות שבהם עוברת הרשת הופכים לאתרי עבודות, נחפרים ומשנים את פניהם.
"המשמעות היא שהעבודה על פרויקטי התחבורה מתחילה שנים לפני שהציבור רואה רכבת נוסעת או תחנה נפתחת", אומר אברהם ראבוחין, מנהל אגף רשת דן והחוף בחברת החשמל, שמכיר היטב את המורכבות של העבודה בלב גוש דן. "צריך לתכנן מחדש תשתיות, להעתיק רשתות ותיקות, להניח תשתיות חדשות, להעביר אליהן לקוחות, להתמודד עם פגיעות שנגרמות במהלך העבודות ולוודא שבכל שלב החשמל ממשיך לזרום".
אולי יעניין אתכם
"הסיפור מתרחש ברובו המוחלט בגוש דן", הוא אומר, "שהוא אזור עמוס מאוד מבחינה תחבורתית, אבל לא פחות מזה עמוס גם מבחינה חשמלית. מערכת החשמל בגוש דן היא הוותיקה ביותר בארץ. כאן הוקמה תחנת הכוח הראשונה בישראל, ומכאן למעשה הגיע החשמל לשאר חלקי הארץ. התוצאה היא מערכת צפופה, שבחלקה ותיקה מאוד ובמקביל גם מאוד עמוסה".
אל תוך המציאות הזאת נכנסה כבר לפני יותר מעשור מהפכת הסעת ההמונים. הפרויקט הראשון היה הקו האדום של הרכבת הקלה, ובהמשך הגיעו הקו הירוק והקו הסגול. בניגוד למטרו, שרובו המוחלט צפוי לעבור מתחת לפני הקרקע, חלק גדול מתוואי הרכבת הקלה עובר על פני השטח, ולכן הוא פוגש ישירות את התשתיות שכבר נמצאות ברחובות.
כשנתיבי תחבורה עירוניים (נת"ע) מגיעים לרחוב ומתחילים להכין אותו לרכבת, מה למעשה הדבר הראשון שחברת החשמל צריכה לעשות?
"לפנות את תוואי הדרך. במקומות שבהם הרכבת צריכה לעבור, צריך להזיז את התשתיות הקיימות. כאשר מדובר ברשתות שהונחו לפני 50, 60 ואפילו 70 שנה, אין היגיון להעתיק אותן בדיוק כפי שהיו. לפעמים אפילו אי אפשר להישאר באותו רחוב. אם צריך להזיז רשת מרחוב בן יהודה, למשל, אין בהכרח מקום להניח אותה מחדש באותו רחוב. במקרה כזה מעבירים את התשתית לרחוב אחר, ובמקביל מעבים את הרשת ומגדילים אותה, כדי שתוכל להתאים לצרכים החדשים של גוש דן, ובראש ובראשונה של תל אביב".
מדובר בתשתיות חשמל, אבל גם במים, ביוב ותקשורת. במקרה של חברת החשמל, מדובר פעמים רבות בתשתיות שמוטמנות בקרקע, וחלקן ותיקות מאוד. הסיבה לכך שהתשתיות חייבות לזוז קשורה למבנה של הרכבת עצמה. יש פסי רכבת, מעליהם עמודי חשמל שמניעים את הרכבת, ומתחת למסילה נוצקת תשתית בטון. ברגע שהיא נוצקת, כל מה שנמצא מתחתיה הופך לבלתי נגיש. לכן כל מה שנמצא מתחת לפסי הרכבת ובשוליים צריך לזוז משם. אלא שהמילה להעתיק עלולה להטעות. חברת החשמל לא פשוט לוקחת כבל ומעבירה אותו כמה מטרים הצידה. כל הטופולוגיה, כל מבנה הרשת, משתנה.
בנקודה הזאת נכנס האתגר העיקרי מבחינת חברת החשמל. "הרי אנחנו לא אחראים על הרכבת, אלא על החשמל", הוא מזכיר. "צריך להבין שאנחנו כספק שירות חיוני אחראים על אספקת החשמל לתושבים. מבחינת התושב, הרכבת שתגיע בעוד כמה שנים חשובה, אבל החשמל שהוא צורך עכשיו חשוב לא פחות. כרגע הוא צריך להפעיל מכונת כביסה, הוא צריך מזגן. התושבים רוצים חשמל, נקודה. ואם חס וחלילה אין להם חשמל, הם לא שואלים אם זה בגלל הרכבת, המטרו או כל פרויקט אחר. הם פונים לחברת החשמל ושואלים מתי יהיה חשמל, ובצדק. בשביל זה אנחנו כאן".
עבודה תוך כדי תנועה
מכאן נוצר למעשה התפקיד הכפול של חברת החשמל בתוך מהפכת התחבורה: לאפשר לפרויקט הלאומי להתקדם, ובה בעת להבטיח רציפות באספקת החשמל לתושבים ולעסקים.
איך עושים שינוי גדול כל כך בתשתית, בלי להפסיק את אספקת החשמל למי שחי ועובד מעליה?
"זו עבודה הנדסית מורכבת מאוד", הוא משתף. "זה כמו שאתה צריך לטפל במנוע של הרכב שלך תוך כדי נסיעה. העבודה נעשית למעשה תוך כדי תנועה. קודם מתכננים רשת חדשה, מניחים אותה ומתאמים את המעבר. אחר כך מעבירים את הלקוחות מהתשתית הישנה לתשתית החדשה, ורק לאחר שהמעבר הושלם אפשר לפרק את התשתית הישנה ולאפשר לרכבת להתקדם. אנחנו מבטיחים אספקה רציפה של חשמל, ובמקביל אנחנו מניחים תשתית חדשה. העבודה הזאת מתחילה שנים לפני שהנוסע הראשון רואה רכבת נוסעת".
בקו האדום, למשל, חברת החשמל השלימה את העבודות שלה בתחום העתקת התשתיות והאספקה כשלוש עד ארבע שנים לפני שפעילות הרכבת החלה. בקו הירוק ובקו הסגול, לדבריו, גם כן הושלמו העבודות הנוגעות להעתקת התשתיות ולחיבורי החשמל. "כלומר, חלק ניכר מהעבודה שמאפשרת את מהפכת התחבורה מתרחש הרבה לפני שהמהפכה נראית לעין".
במקביל לעבודות של חברת החשמל, מתבצעות ברחובות עבודות פיתוח רחבות היקף. חופרים, בונים מחדש רחובות ומשתמשים בכלים הנדסיים כבדים, ובמהלך העבודות האלה עלולות להיפגע גם תשתיות חשמל. "הבעיה מורכבת במיוחד כאשר מדובר בתשתיות ישנות. חלק מהתשתיות הונחו לפני 70 או 80 שנה. במשך עשרות שנים הרחובות שינו את פניהם, ובמקרים מסוימים אפילו לא תמיד ידוע בדיוק היכן נמצאת תשתית ישנה. רוב הפגיעות, אומר ראבוחין, קורות במהלך עבודות מסיביות מאוד".
מה קורה ביום שבו פגיעה כזאת משאירה תושבים בלי חשמל?
"זה בדיוק האתגר הנוסף שחברת החשמל מתמודדת איתו במהלך פרויקטי התחבורה. לצד העבודות המתוכננות, שבהן החברה מתכננת רשת חדשה, מניחה תשתיות ומעתיקה תשתיות ישנות, היא מתמודדת באופן שוטף עם פגיעות שנגרמות בגלל קבלני התשתיות השונים ודורשות תיקון מהיר. כשאין לך חשמל בבית, את לא צריכה לחפש מי עבר שם עם טרקטור בדרך וקרע את כבלי החשמל. את לא מכירה את נהג הטרקטור אלא את חברת החשמל. מה שמעניין אותך זה שאין לך חשמל בבית".
חשוב לזכור, מדובר בפרויקט שנמשך כמה וכמה שנים, יום ולילה. "לכן, לצד היכולת לבצע את העבודות המתוכננות, חברת החשמל נדרשת גם להגיב במהירות למצבים בלתי צפויים, לתקן פגיעות ברשת ולהחזיר את אספקת החשמל לתושבים. יש כאן גם תוצאה נוספת, חיובית יותר: העבודות שנעשות במסגרת פרויקטי התחבורה מחזקות במקרים רבים את רשת החשמל עצמה".
ראבוחין מדגיש כי כאשר החברה נדרשת להעתיק רשת ותיקה, היא אינה מעתיקה אותה כפי שהייתה, אלא מתכננת אותה מחדש ומשדרגת אותה בהתאם לצרכים העתידיים. "הפרויקטים האלה הם גם הזדמנות להוריד מתח עילי ישן לקרקע, להטמין כבלים ולהכניס שנאים לתוך הבניינים במקום העמודים ברחוב. ככה אנחנו לא רק מפנים מקום לרכבת, אלא גם מעבים את הרשת ומשפרים את אמינות האספקה ללקוחות הקיימים. במילים אחרות, עבודות התחבורה הן גם הזדמנות לחיזוק רשת החשמל באזורים שבהם הן מתבצעות ושיפור נראות המרחב הציבורי".
יש לחברת החשמל תפקיד נוסף בפרויקטים האלה: בסופו של דבר היא גם צריכה לספק חשמל לרכבות עצמן.
"נכון. וזהו נדבך חשוב בפרויקט, אבל מבחינת היקף הפעילות הוא פשוט יותר מהעבודות המורכבות של העתקת הרשת. במקביל להכנת התשתיות לתחבורה העתידית, החברה צריכה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה מדי יום: לספק חשמל למי שכבר חי בעיר.
"אם הרכבת הקלה מחייבת את חברת החשמל להתמודד עם תשתיות לאורך רחובות שלמים, פרויקט המטרו מביא איתו ממדים חדשים. פרויקט המטרו הוא הפרויקט התחבורתי והתשתיתי הגדול ביותר במדינת ישראל, עכשיו ואי פעם. ההערכה הראשונית של עלות הפרויקט עמדה על 150 מיליארד שקלים. התוואי צפוי להגיע לכ־150 קילומטרים ולעבור ב־24 רשויות מקומיות, ובשלב הסופי מדובר בכ־110 תחנות".
אתגר תת־קרקעי
אלא שמבחינת חברת החשמל, לא כל 150 הקילומטרים הם האתגר. "רובו המוחלט של המטרו נמצא מתחת לפני הקרקע. המנהרות צפויות לעבור בעומקים של 40 ולעיתים 60 מטרים, ולכן לאורך רוב התוואי הן אינן פוגשות את תשתיות העיר הקיימות. האתגר הגדול יותר נמצא בתחנות שנבנות באמצעות חפירות מורכבות, וממוקמות דווקא במקומות שבהם הצפיפות העירונית והתשתיתית גבוהה במיוחד".
ראבוחין ממחיש את ממדי האירוע באמצעות דוגמה: תחנה יכולה להגיע לאורך של 200 עד 250 מטרים, ברוחב של עשרות מטרים ובעומק גדול. "זה משהו עצום שחוסם את כל האזור, מקיר של בניין אחד לקיר של בניין אחר, ובתוך אזור כזה נמצאות כמובן גם תשתיות החשמל. הניסיון שנצבר בפרויקטי הרכבת הקלה גרם לחברת החשמל לשנות את אופן ההיערכות שלה למטרו".
מה למדתם מהרכבת הקלה, ומה עשיתם אחרת לקראת המטרו?
"אחרי שנים של ליווי הפרויקטים הקודמים, בחברת החשמל הבינו שבפרויקט בסדר גודל כזה צריך להבטיח מראש עבודה משותפת ומסודרת עם נת"ע. את כל הליווי המקצועי מול נת"ע מוביל מנהל הפרויקט מטעם חברת החשמל, ארנון מור. הוא מלווה את החברה עוד מהקו האדום, דרך הקו הירוק והקו הסגול, וכיום מוביל את היערכות החברה לפרויקט המטרו".
במסגרת ההיערכות למטרו קיבלה חברת החשמל גם תוספת משאבים לטובת ביצוע הפרויקט, והוקמה בחברה מנהלת מיוחדת שכל עיסוקה הוא פרויקט המטרו, ממשאבים ותכנון ועד הביצוע. "המטרה היא לא לחכות עד שהעבודות התחבורתיות יגיעו לשטח ואז להתחיל להתמודד עם התשתיות, אלא לתכנן מראש ולבצע את ההעתקות מוקדם ככל האפשר. מבחינתי, זה גם השינוי בתפיסה של חברת החשמל".
חברת החשמל אינה פועלת לבדה בפרויקטים האלה. נדרש תיאום בין גופים רבים, ובראשם חברת החשמל, נת"ע ועיריית תל אביב, לצד רשויות מקומיות וגופים נוספים. "לעיריית תל אביב", מציין ראבוחין, "יש מאות ואלפי פרויקטים שרצים במקביל, ושיתוף הפעולה בין הגופים הללו הוא חלק חשוב ביכולת לבצע את השינוי".
גם אחרי כמעט ארבעה עשורים בחברת החשמל, הסקרנות המקצועית של ראבוחין לא נעלמה. לאחרונה הוא השתתף בכנס בין־לאומי גדול בתחום מערכות החשמל, שבו משתתפים אלפי אנשי מקצוע מכל העולם ומוצגים הפתרונות החדשים בתחום הציוד, התוכנה והחומרה. "יש דברים שאתה לא יכול ללמוד באוניברסיטה. אתה צריך ללכת, לראות, למשש בידיים. לפעמים אני רואה בכנס משהו שמתחבר מיד לצורך קיים בישראל, ואז מתחילה החשיבה כיצד אפשר להשתמש בו. אבל מה שבאמת הכי חשוב, בשורה התחתונה, זה הלקוח".
באגף שהוא מנהל יש יותר ממיליון ו־200 אלף לקוחות, ומתבצעים בו כמעט מחצית מהחיבורים החדשים במדינה. "גם בימי המלחמה, הפיתוח לא פסק לרגע. אנחנו ממשיכים לפתח, ובמקביל נותנים שירות ללקוחות הקיימים. הלקוחות לא צריכים לדעת מי תכנן את הרשת, מי העתיק את הכבל ומי דאג לחיבור. הם פשוט רוצים ללחוץ על המתג ושיהיה חשמל, ואנחנו עושים את המקסימום שזה אכן יקרה לכל אורך הדרך".