הודעתו של בני גנץ על פרישה מהחיים הפוליטיים אינה מפתיעה בעקבות הסקרים, אך היא מסמנת נקודת ציון חשובה בפוליטיקה הישראלית. סיומה של דרכו הפוליטית, לאחר שהסקרים הצביעו על ירידה עקבית אל מתחת לאחוז החסימה, מסמן את סופה של תפיסה שלמה שהשתרשה כאן בעשורים האחרונים: האמונה שלפיה רמטכ"לים ובכירי מערכת הביטחון יכולים לדלג מהקריה ישירות אל הנהגת המדינה, ולשנות את המציאות רק מכוח עברם הצבאי.
גנץ נכנס לפוליטיקה כהבטחה הגדולה של מחנה המרכז. בשיאו הוא הצליח לאגד סביבו עשרות מנדטים, הקים את מפלגת כחול לבן, נכנס לממשלה, ונראה היה שהוא בדרך לכבוש את ההנהגה. ואולם פעם נוספת הוכח כי עבר צבאי מפואר אינו מתורגם בהכרח ליכולת פוליטית אפקטיבית. פוליטיקה דורשת היכרות עמוקה עם המערכת הפרלמנטרית, גמישות מחשבתית, יכולת תמרון ובעיקר אינסטינקט פוליטי. את הכלים הללו גנץ לא הצליח לפתח ולשכלל לאורך שנותיו בכנסת ובממשלה.
חוסר הניסיון הזה ניכר שוב ושוב באופן שבו ניווט את דרכו מול יריבים מיומנים ממנו, ובראשם בנימין נתניהו. למרות ההבטחות החוזרות ונשנות לבוחריו ולמרות האכזבות הקודמות, גנץ בחר פעם אחר פעם לתת אמון ולהיכנס להסכמים קואליציוניים שהתבררו בדיעבד כמלכודות פוליטיות. ההסכם לממשלת הרוטציה ב־2020, שהותיר אותו בסופו של דבר ללא תפקיד ראש הממשלה וללא מפלגה מאוחדת, כמו גם ההצטרפות לממשלת החירום ב־2023, נתפסו על ידי רבים כעדות לחוסר הבנה של כללי המשחק הפוליטיים. במקום להציב גבולות ברורים או לנצל מנופי לחץ, הוא נגרר לתוך סיטואציות שבהן הפסיד פעם אחר פעם את ההון הפוליטי שלו.
הדעיכה הפוליטית שלו חושפת טעות כרונית של מחנה האופוזיציה. שוב ושוב בוחרים שם להעמיד בחזית גנרלים נטולי ניסיון אזרחי־פוליטי, במקום לצופף שורות מאחורי פוליטיקאים מנוסים שיודעים כיצד המכונה השלטונית עובדת. כאשר עמדה על הפרק אלטרנטיבה ברורה בדמות נפתלי בנט, אדם שכבר כיהן בתפקיד ראש הממשלה, שמכיר את המערכת הפרלמנטרית לפני ולפנים ויודע לנהל משברים – חלקים גדולים באופוזיציה העדיפו לחפש פתרונות קסם במדים.
אולי יעניין אתכם
המערכת הצבאית פועלת על פי פקודות, מדרג ברור ומשמעת. לעומת זאת מנהיגות פוליטית מבוססת על היכולת לבנות קואליציות, להבין את מפת האינטרסים של השותפים ולדעת להעביר החלטות בסביבה של לחצים מנוגדים וביקורת ציבורית רציפה. פוליטיקאי שצמח במערכת למד את המכונה מבפנים. לעומתו, גנרלים נוטים להניח שהסמכות שלהם תעמוד להם גם כשהם פושטים את המדים, הנחה שהתרסקה עם הקריירה הדועכת של גנץ, שעשה כל טעות אפשרית.
הציבור הישראלי התבגר ומבין כיום שהאתגרים הלאומיים דורשים פתרונות רב־ממדיים. ניהול כלכלה במשבר, טיפול ביוקר המחיה, גיבוש הסכמות בנושאי דת ומדינה או קידום רפורמות מבניות – כל אלה דורשים ידע מקצועי פוליטי, ולא רק רקע בניהול מערכות צבאיות גדולות.
כאן מונח תמרור האזהרה לגדי איזנקוט ולמי שמבקשים להציב אותו כעת בחזית כמנהיג הבא. איזנקוט הוא איש רב־זכויות שתרם רבות לביטחון ישראל, אך נשאלת השאלה אם נכון למחנה לחזור על אותו דפוס פעולה שאכזב בעבר. האם שוב יוצב בראש המערכת איש צבא שכוונותיו טובות, אך חסר לו הקילומטראז' הדרוש כדי להתמודד עם המערכת הפוליטית המורכבת והיצרית בישראל? מי שרוצה באמת להוות אלטרנטיבה שלטונית, חייב להפנים שמנהיגות פוליטית דורשת ניסיון פוליטי מעשי. מי שיתעלם מהכלל הזה, ימצא את עצמו בסופו של דבר בדיוק במקום שגנץ נמצא בו היום.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מנהל שותף במחלקת יחסי הציבור בקבוצת התקשורת אשדיר
