לימוד תלמוד לנשים
שאלה: האם טוב לאישה ללמוד גמרא בעיון? האם נכון לעודד לכך, או כפי שיש טוענים שהדבר אינו רצוי, כי יש בכך פגיעה במסורת שעלולה לגרום לפגיעה בנאמנות לקיום המצוות?
תשובה: תחילה יש לבאר שישנם שני חלקים במצוות תלמוד תורה: האחד, לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים, ובחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד. החלק השני, להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה. בחלק זה רק גברים חייבים, כפי שיבואר בהמשך.
חובת הנשים ללמוד לשם הדרכת החיים בעבר וכיום
בעבר, כאשר אנשים הוצרכו להקדיש את כל זמנם ומרצם להשגת מזון, להכנתו, להחזקת הבית ולטיפול בילדים, האנושות הייתה שקועה בבערות, ורק אחוזים ספורים ידעו לקרוא. בזמנים ההם, נשים למדו את הדרכת התורה לחייהן ממה ששמעו מהוריהן ומדרשות הרבנים בשבתות ובחגים, ועל כן לא טרחו ללמד את הבנות לקרוא כפי שטרחו ללמד את הבנים. רק יחידות סגולה התעמקו בתורה ונעשו חכמות ונביאות.
ואולם בדורות האחרונים, תנאי החיים השתפרו והחוכמה התפשטה בקרב האנושות, עד שקרוב ל־90 אחוז מהמבוגרים בעולם יודעים לקרוא. בתוך כך, נשים רבות החלו לרכוש השכלה, לעבוד בכל המקצועות, להשתתף בלימוד ובמחקר האקדמי, ולהיות שותפות מלאות בחיי הציבור ובהנהגתו, והאתגר להמשיך את דבר ה' וברכתו לעולם נעשה הרבה יותר מורכב. גם נשים שמנהלות את משק ביתן ומגדלות את ילדיהן, נחשפות לדעות שונות בתחומי האמונה, החברה, המשפחה והאדם, וכבר אין די להן בידיעה כללית של התורה.
אולי יעניין אתכם
לפיכך, כדי לדעת כיצד לחיות כיום על פי התורה, ולדעת את הדרכתה בתחומי האמונה והמוסר, היחיד, המשפחה והחברה, חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו. בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה, כדי להבין את החזון הכללי של התורה. כמו כן חובה ללמוד את יסודות האמונה ואת תולדות גילוי האמונה על ידי ישראל, כמבואר בתנ"ך ובדברי חכמים, ראשונים ואחרונים, כדי להבין את הרעיון המוסרי והאידיאלי שבתורה לתיקון העולם. ככל שאישה מוכשרת יותר בלימוד, כך האתגרים שלפניה גדולים יותר, ובמקביל עליה להעמיק יותר בלימוד התורה.
לימוד שאינו לשם הדרכת החיים
באשר ללימוד תורה שאין בו צורך לקיום חיי התורה, נחלקו התנאים. מבואר במשנה סוטה (כ, א) ובגמרא (שם כא, א) שלדעת בן עזאי "חייב אדם ללמד את בתו תורה", וזוהי דעת סתם המשנה שם. מנגד, לדעת רבי אליעזר "כל המלמד בתו תורה – לומדה תפלות", וגם רבי יהושע מסכים עימו. ובירושלמי סוטה (ג, ד) מבואר שלדעת רבי אלעזר בן עזריה מצווה שנשים ישמעו את התורה, אבל לא שילמדוה בעיון.
למעשה פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים. כך כתבו: רבנו חננאל, רש"י, רמב"ם (תלמוד תורה א, יג), רבי עובדיה מברטנורא (סוטה ג, ד) ועוד רבים (אומנם לריא"ז סוטה א, ב, מותר לאב ללמד את בתו תורה שבעל פה, אך אינו חייב בכך).
כלומר, כיוון שאין לנשים זמן ותנאים ללמוד תורה שבעל פה ברצינות ובעיון הנדרשים, יש חשש שאישה תבין ותפרש את התורה באופן לא נכון, וחכמים לא ציוו שלא ללמד את הבנות תורה. רק את מי שמתאימה ורצתה בכך באופן מיוחד לימדו תורה, כפי שיבואר בהמשך. אגב, זהירות זו שייכת גם לגברים, שמי שאינו מוכן ללמוד ברצינות ובענווה הנדרשת, נחשב תלמיד שאינו הגון, שאין ללמדו תורה לפני שיתקן את דרכיו.
ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה
באופן עקרוני ההוראה שלא ללמד את הבת תורה שאינה לשם הדרכת החיים חלה על תורה שבכתב ושבעל פה. ואולם דברי חכמים "כל המלמד בתו תורה – לומדה תפלות" חלים על תורה שבעל פה ולא על תורה שבכתב, כפי שכתב הרמב"ם (תלמוד תורה א, יג): "ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות, במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם לימדה אינו כמלמדה תפלות". וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה רמו, ו).
הסיבה להבדל היא שהחשש להוצאת דברי תורה לדברי הבאי הוא בלימוד תורה שבעל פה, שבה לומדים את דרכי הלימוד והסברות, אך לא מתורה שבכתב (סמ"ג עשין יב; שו"ת מהרי"ל החדשות מה).
הוסיף הט"ז (רמו, ד) שהאיסור לכתחילה בתורה שבכתב הוא בלימוד בעיון, שעלול להוביל להבנות לא נכונות. אך בבקיאות שאין התיימרות להבין ולפרש, מותר אף לכתחילה (וכך כתב ציץ אליעזר ט, ג; בני בנים ג, יב).
אישה שרוצה ללמוד גמרא יש לה מצווה
כל מה שלמדנו עד כה הוא לגבי ההורים והרבנים, שהורו חכמים שלא ילמדו את הבנות תורה מעבר לנצרך להדרכת החיים. ואולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך. וכן כתב הרמב"ם (תלמוד תורה א, יג): "אישה שלמדה תורה – יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית. וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו, אין שכרו כשכר המצוּוה שעשה, אלא פחות ממנו".
הסיבה שאין פגם בלימוד של אישה שרוצה ללמוד מעצמה גמרא היא שהואיל והתנדבה ללמוד ולהעמיק לשם שמיים, אין חשש שתרצה להוציא את דברי התורה לתפלות. וכך כתב מהרי"ל (החדשות מה), גדול רבני אשכנז בסוף תקופת הראשונים. וכך כתב הרב שמואל ארקיוולטי (שו"ת מעין גנים י), וכך כתב הרב יהושע פלק כ"ץ (פרישה יו"ד רמו, טו), שבכך שבחרה ללמוד מעצמה, הוכיחה שיצאה מהרוב שאינן יכולות ללמוד כראוי, ויש לה זכות. וכן כתב מרן הרב קוק (אגרות ראי"ה ב, תסז).
נשים חכמות יכולות להורות
לכן במשך כל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה. וכן כתב החיד"א (טוב עין ד), שאם האב רואה שבתו רוצה ללמוד באמת, מותר ללמדה. ורבי יהודה אסאד (יהודה יעלה א, יורה דעה מח), כתב שאישה שרוצה, יכולה ללמוד הלכות שחיטה (וכך כתב ציץ אליעזר ט, יג).
יתרה מזו, כתב החיד"א (ברכי יוסף חושן משפט ז, יב): "אישה חכמה יכולה להורות הוראה" בהלכה. וכן כתב בספר החינוך (מצוה קנב), לעניין המצווה שלא להורות שתוי יין, שהיא חלה גם על "אישה חכמה הראויה להורות".
הבעיה בפועל
אומנם בפועל ישנה בעיה: לימוד התלמוד דורש מיומנות גבוהה וידיעה רחבה בתורה, ובלא זאת מסתבר שהלומד ישגה בהעלאת סברות מוטעות. לשם כך הבנים לומדים בבית המדרש שעות רבות, ורק לאחר שנים רבות הם לומדים לטעון טענות שיכולות להתקבל להלכה. ואף זאת בתחילה תוך דיון עם פוסקים מנוסים, וכך בתהליך הדרגתי מוסיפים משלהם. וכיוון שקשה לנשים להגיע לרמה הנדרשת בלא אותה השקעה של זמן ובלא בית מדרש ושימוש תלמידי חכמים, יש חשש שיטענו טענות מוטעות.
פתרון הדרגתי
בכל אופן, אחר שחובת המצווה לנשים התרחבה מאוד, מוסכם שחובה להקדים ללמוד תחילה את מצוות התורה והלכותיהן, עם סברותיהן וטעמיהן, וכן את יסודות האמונה והמוסר. כך הדין לגברים, שחייבים בלימוד התלמוד, ועל אחת כמה וכמה לנשים שאינן חייבות בכך. לאחר לימוד רחב ויסודי של כל המצוות וההלכות, החשש שהתלמוד יילמד באופן מוטעה פוחת, אך לא נעלם. לפיכך, לומדות התלמוד צריכות לזכור שלימוד תלמוד ברמה בסיסית, או בלא קבלת מסורת בית מדרש, עלול לגרום להבנות מוטעות. לעומת זאת בלימוד הלכה באופן יסודי, עם הסברות המזוקקות שעולות מהתלמוד ומפרשיו, אין כמעט חשש טעות. ומי שתחזור שוב ושוב על לימוד ההלכה, תוכל לשמש מורה טובה להלכה, שיודעת לענות על רובן הגדול של השאלות ההלכתיות שמזדמנות לאדם. מתוך כך, על גבי הבסיס המוצק של לימוד הלכה, אמונה ומוסר, נשים שירצו בכך יוכלו להמשיך להתעלות בלימוד התלמוד עד לרמה הגבוהה ביותר.
החזון לעתיד
אף שחובת לימוד התורה לנשים התרחב מאוד, נשאר שוני עקרוני בין גברים לנשים, שגברים צריכים ללמוד גם מחמת החובה, ונשים צריכות לעסוק בתלמוד מתוך חופש ורצון, וכך על ידי שילוב החובה והרצון עם ישראל ייבנה (ראו פניני הלכה תפילת נשים פרק ג, ושמחת הבית וברכתו פרק י).
אחר הכול, במסגרת עליית הדורות, החזון הוא שנשים ילמדו הרבה תורה, וכפי שמובא ברמב"ם (יסודי התורה ד, יד), שיש מצווה לכל אדם לאהוב את ה' ולירא ממנו, והדרך להגיע לאהבתו ויראתו היא על ידי לימוד התורה, בתחילה ב'הוויות אביי ורבא', בידיעת המותר והאסור בכל המצוות, ולאחר מכן במעשי בראשית ומרכבה. וכתב על זה הרמב"ם: "שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה, כדי לנחול העולם הבא. ואפשר שידעֵם הכול: גדול וקטון, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר" (כן דייק הרב רבינוביץ' ביד פשוטה). וכדברי הנביא (יואל ג, א-ב): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם… וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי".
לשאלות הלכתיות: