גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת 'ישר!', פרסם אמש (מוצ"ש) כי בכוונתו להקים ממשלה ציונית ממלכתית, ובמקביל לנצל את תוצאות הבחירות כדי להעביר בכנסת חקיקה מהירה של נושאים השנויים במחלוקת בציבוריות הישראלית.
איזנקוט, שמפלגתו זכתה בבחירות ב-21 מנדטים והפכה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת, הציב ארבעה עקרונות לממשלה בראשותו: הכרה בישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ושוויונית; מחויבות לערכי מגילת העצמאות; חובת שירות לכלל אזרחי ישראל; הכרה בחמאס כארגון טרור ובחובה להשמדת הכוח הצבאי-שלטוני שלו ברצועת עזה. לדבריו, כל חבר כנסת שיסכים עם עקרונות אלה הוא שותף פוטנציאלי לממשלה.
בנוסף הצהיר איזנקוט כי עוד לפני הקמת ממשלה, בכוונתו לממש את הרוב הפוטנציאלי שיש לאופוזיציה היוצאת בכנסת כדי לפעול לחקיקה מהירה של חוקים שנויים במחלוקת, וביניהם הקמת ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס, ביטול חוקי הרפורמה המשפטית שהקואליציה היוצאת הצליחה להעביר, ועוד. תוצאות הבחירות, שהעניקו לגוש השמאל 48 מנדטים ולמפלגות הערביות 19 מנדטים, מאפשרות לסיעות השמאל והערבים להחליף את יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, לאייש את ועדות הכנסת ולצאת לבליץ חקיקה גם ללא השבעת ממשלה. צעד דרסטי שכזה יחריף עוד יותר את המתיחות מול גוש הימין, ויקטין את הסיכויים להקמת ממשלת אחדות. בנוסף, בגוש השמאל עצמו אין אחידות אינטרסים, ואיזנקוט ואנשיו יצטרכו להביא להסכמות בין בנט, ליברמן, מפלגת 'הדמוקרטים', רע"מ והמפלגה הערבית המשותפת, שכל אחת מהן תמשוך לכיוון אחר ותציב דרישות גבוהות.
בליל הבחירות, לאחר פרסום המדגמים, נשא איזנקוט נאום בו קרא לראשי מערכת הביטחון לסרב לשתף פעולה עם ראש הממשלה נתניהו אם זה ינקוט יוזמות ביטחוניות דחופות. בדבריו אמש חזר איזנקוט על קו זה, וכתב כי "עד להקמת הממשלה אתן גיבוי למהלכים צבאיים רק במידה ויהיו איומים ישירים ומיידיים כנגד ישראל שלא יכולים להמתין עד להשבעת הממשלה", ברומזו שוב כי לנתניהו אין גיבוי לתקיפה באיראן ולמהלכים ביטחוניים נוספים.
הצהרתו של איזנקוט עוררה כמובן עניין במערכת הפוליטית, אולם לא ברור כיצד הוא מתכוון לממש את העקרונות שהציב. אם בכוונתו אכן לעמוד בראש ממשלה "ציונית ממלכתית", כדבריו, הדבר יעמוד בסתירה לצירוף מפלגות ערביות וחרדיות שלא רק שאינן מוגדרות ציוניות, אלא חלקן אנטי-ציוניות בהגדרה. גוש השמאל כאמור מונה 48 מנדטים, ולאיזנקוט אין אפשרות להקים ממשלה ללא תמיכה של מפלגות ערביות או חרדיות. בנוסף, קשה לראות את המפלגות הערביות מזדהות עם העיקרון של חובת שירות וחיסול חמאס, וכן את המפלגות החרדיות מסכימות לחוק גיוס ולחוקים ליברליים כפי שהשמאל מנסה להוביל.
אם איזנקוט יבחר בממשלת אחדות ציונית עם הליכוד והציונות הדתית, ככל הנראה לא הוא ירכיב אותה אלא בנימין נתניהו, העומד בראש המפלגה הגדולה ביותר (27 מנדטים לליכוד לעומת 21 של 'ישר!'). מה עוד שליברמן ובנט כבר הצהירו שלא יישבו עם נתניהו, ובשמאל נשמעו בסוף השבוע קולות נחרצים נגד ממשלת אחדות ובעד הקמת ממשלה עם הערבים והחרדים. האם איזנקוט יפעל לממשלה כזאת, שאינה "ציונית ממלכתית", ויסביר בדיעבד כי התכוון רק ל"רוב ציוני ממלכתי"? ימים יגידו.
