מיליארדים באוויר, אפס תוצאות: מה בין המו"מ בקייב למזה"ת

סיבוב נוסף של פעילות דיפלומטית בהשתתפות השליח המיוחד של ארצות הברית סטיב ויטקוף והיועץ ג'ארד קושנר התקיים במוסקבה ובקייב. הביקור הזה היה ניסיון נוסף של ממשל ארצות הברית לסיים את המלחמה באוקראינה עוד לפני הבחירות לקונגרס. המשלחת האמריקאית הייתה הפעם הרחבה ביותר מאז תחילת המשא ומתן. בהרכבה נכללו נציגים ממשרד
החוץ, ממשרד האוצר ומהמועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, וכל אחד מהם מילא תפקיד נפרד ומוגדר היטב.

נציג משרד האוצר, האחראי על מדיניות הסנקציות, לא הורשה להיפגש באופן אישי עם פוטין. משימתו הייתה להציג את ההשפעה של סנקציות עתידיות אפשריות על כלכלת רוסיה, ולהתוות רשימה של הגבלות שניתן יהיה להקל או לבטל במקרה של סיום המלחמה. החלק הזה הוגדר כמסוכן, כזה שעלול "לקבוע טון שגוי במשא ומתן", ולכן את המידע מטעם הצד האמריקאי קיבל קיריל דמיטרייב, שהבטיח להעביר אותו לפוטין באופן אישי, מבלי להיפגש ישירות עם הנציג.

נציג משרד החוץ היה אחראי על פיקוח כללי על מהלך המשא ומתן, הקפיד שהפקידים האמריקאים לא יחרגו מהסמכויות שסוכמו מראש ויעבירו במדויק את עמדת נשיא ארצות הברית לצד הרוסי. המשתתף השלישי במשלחת, נציג המועצה לביטחון לאומי, קיבל משימה ליידע את פוטין על המצב האמיתי בחזית, לפרט את ההשלכות הצפויות לרוסיה במקרה של המשך שיתוף פעולה צבאי טכנולוגי עם איראן, וכן להתוות את הסיכויים לשיתוף פעולה שלאחר המלחמה בין רוסיה לארצות הברית בתחום הביטחון העולמי.

באופן מובהק, חלק ניכר מהמשא ומתן במוסקבה לא הוקדש לשאלות של הפסקת אש או תנאי שלום, אלא לדיון בפרויקטים כלכליים משותפים ארוכי טווח, ובכללם בניית מנהרה היפותטית מתחת למצר ברינג ומסילת ברזל שתחבר בעתיד את אלסקה למסילה הטרנס סיבירית. העלות המשוערת של יוזמות מהסוג הזה, לפי ההערכות האחרונות, עומדת על 1.5 טריליון דולר, אף שיישום מעשי של הפרויקטים האלה עדיין לא על הפרק.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת לאוניד ברץ גם לאוקראינה אין תוכנית ל"יום שאחרי"

עוד מאת לאוניד ברץ לא בגידה אלא לקח – מה שבאמת התרחש בין וושינגטון לקייב

הפוגות מגזריות: ים ואנרגיה

מישור נוסף בו מופעל לחץ במו"מ הוא סוגיית ההפוגות המגזריות, הימית והאנרגטית. בתחום הזה ממלאות תפקיד פעיל מדינות שאינן צד ישיר בסכסוך אך יש להן בו אינטרס כלכלי ברור.
בעקשנות הרבה ביותר על כינון "הפוגת נמלים" עומדת טורקיה. אנקרה כבר איימה פעמיים על אפשרות סגירת הבוספורוס בפני אוניות היוצאות מנמלי רוסיה ואוקראינה, אם הצדדים לא יגיעו להסכמה על שיט חופשי בים השחור, ופנתה לתמיכת וושינגטון בעניין. עמדה דומה נוקטת באופן עקבי גם הודו, המעוניינת גם היא ביציבות נתיבי השיט הימיים, ומבלי לפרט בפומבי את מניעיה מעלה דרישות דומות, גם היא בבקשת תמיכה מצד ארצות הברית.

לכיוון של דה-אסקלציה, אמנם בפורמט שונה במקצת, דוחפות גם סין וגם הודו, שתיהן מדברות על הצורך בגמישות מצד הקרמלין, כלומר הפגנת נכונות לפשרות. נראה שהתרחיש הריאלי ביותר הוא לא הפסקת אש מלאה, אלא דה-אסקלציה חלקית של תקיפות תשתית אזרחית, ובפרט מתקני אנרגיה. זהו הפורמט הנדון כבר השגה, בניגוד למו"מ על סיום המלחמה, שאליו, לפי הערכת פרשנים, הקרמלין אינו מוכן כרגע להגיע, בין היתר בהסתמך על עמדת בייג'ין להמתין עד האביב. ככל הנראה, אין טעם לצפות להפוגה ימית מעוגנת משפטית בזמן הקרוב, משום שוויתור פומבי כזה מצד פוטין, מוטל בספק רב. יחד עם זאת, שמירה בלתי רשמית ושקטה על הגבלות מסוימות בים אינה נשללת, אף שאינה מובטחת.

האווירה בקייב: לחץ על הבחירות וגורם השחיתות

האווירה של הפגישות בקייב הייתה שונה באופן עקרוני מזו שבמוסקבה. שני הנציגים האמריקאים הגיעו לבירה האוקראינית במצב רוח אחר, נחוש יותר, מתוך כוונה להביא את הצד האוקראיני לצעדים נוספים לקראת הסדר מדיני. יחד עם זאת, לחץ דומה על קייב בכיוון של גמישות מופעל לא רק מצד ארצות הברית – אותות דומים, גם אם ממניעים שונים, מגיעים מגורמים חיצוניים נוספים המעוניינים בדה-אסקלציה. עם זאת, אין כרגע סיכוי ממשי לסיום המלחמה בזמן הקרוב, לפחות לא עד האביב.

נושא נפרד ורגיש ביותר בסדר היום, שכמעט אינו מוזכר בפומבי, הוא הדרישה לקיים בחירות לנשיא אוקראינה עוד לפני הפסקת הקרבות וחתימת ההסכם הסופי. סעיף זה מופיע בין סעיפי מה שמכונה "תוכנית השלום", ותומך בו באופן פעיל פוטין, המתעקש באופן עקבי שהנשיא המכהן של אוקראינה כביכול חסר מנדט לגיטימי מרוב האוכלוסייה. לא מדובר בבחירות לפרלמנט או לרשויות מקומיות, אלא ספציפית בבחירות לנשיאות. על רקע זה, בולטת החפיפה בין גל נוסף של חקירות נגד שחיתות לבין סיבוב חדש של הפעלת מאמצי שלום.

בעיית היעדר מאבק אפקטיבי אמיתי בשחיתות באוקראינה מנוצלת באופן פעיל במרחב המידע, הן על ידי רוסיה, המפיצה נרטיבים מהסוג שאין בשביל מי להילחם כביכול, בזמן שמישהו מתעשר על כך, והן על ידי ממשל ארצות הברית, השולט למעשה בדופק פעילותם של גופי המאבק בשחיתות האוקראיניים. כל "הדלפה" חדשה אינה מקרה בודד, אלא חלק מדפוס חוזר, הקשור לסיבובים הבאים של משא ומתן בהשתתפות הצד האמריקאי, המחזק את הלחץ על השלטון האוקראיני ממספר כיוונים בו זמנית, לרבות בשאלת מועד קיום הבחירות לנשיאות.

עייפות האוכלוסייה וה"יתרון" המוחשי היחיד

על רקע המשא ומתן מתבטא ביתר שאת מצב רוח של עייפות בקרב האוכלוסייה האוקראינית. חלק ניכר מהאנשים, שחיו חודשים ארוכים תחת אזעקות אוויריות מתמידות, מודים בגלוי כי התוצאה המוחשית והמעשית היחידה מעצם נוכחות המשלחת האמריקאית בקייב הייתה שבזמן הביקור נעלמו ההפגזות המסיביות, הפוגה זמנית וסיטואטיבית גרידא, שאין לה שום קשר להתקדמות ממשית במשא ומתן. דווקא הנסיבה הזאת, רגיעה קצרה במחיר נוכחות אורחים זרים, הפכה למעשה לתוצאה המעשית העיקרית של כל סיבוב המשא ומתן עבור האוקראינים הפשוטים.

סיכום: דלק שרוף והיעדר התקדמות

בסיכום הפגישות, המשלחת האמריקאית לא השיגה שום ויתור קונקרטי מצד פוטין. פרשנים רבים תיארו את פורמט המשא ומתן במוסקבה כהדגמה לכך שרוסיה אינה מוכנה כרגע לצעדים ממשיים לקראת הצד השני. המשא ומתן בקייב, מצדו, הביא לאוקראינה לכל היותר הקלה טקטית זמנית בעוצמת ההתקפות, ללא כל שינוי במצב האסטרטגי של המדינה. פרשנים ועיתונאים אוקראינים סיכמו בציניות את המסע של המשלחת במילים: "הרבה דלק תעופה שרוף, אפס התקדמות". המגעים הדיפלומטיים עתירי התקציב לא הביאו עמם שום שינוי בעמדות הצדדים או פריצת דרך אסטרטגית.

בשורה התחתונה, כל סיבוב הפעילות הדיפלומטית, על אף היקף המשלחת ומרחקי הטיסה, הצטמצם למעשה לדלק תעופה שרוף, ללא שום שינוי בעמדות הצדדים, ללא שום התקדמות בשאלות שבאמת מכריעות את מהלך המלחמה.

אם במישור הגיאופוליטי התוצאות היו דלות, הרי שבמישור האישי נרשמה נקודת אור מפתיעה. במהלך הנסיעה הוצעה לחברי המשלחת מחווה ייחודית: יין אוקראיני כשר לצד היכרות מעמיקה עם המטבח ומורשת הטטרים של קרים.  לא ברור אם היין הכשר הגיע כבקשה מיוחדת עבור האורחים, או שמא מדובר בשאריות משיירות המתפללים בדרך לאומן. אגב, ברחוב האוקראיני אף נפוצו שמועות כי המשלחת תנצל את ההזדמנות ותקפוץ לביקור בקברו של רבי נחמן. אומן, שבדיחות מקומיות כבר הכתירה אותה כ"סוללת כיפת ברזל האמיתית של אוקראינה" בזכות הנוכחות הקבועה של אח"מים מארה"ב, ישראל וצרפת, נותרה הפעם מחוץ למסלול.

לקח לישראל

הסיפור הזה נותן מקום למחשבה גם מעבר להקשר האוקראיני, ובפרט עבור ישראל. בחברה הישראלית חלק מהציבור התייחס בזמנו בביקורתיות למעורבותו של ג'ארד קושנר במשא ומתן מול חמאס, מבלי לראות בכך תוצאות מוחשיות. עם זאת, למען ההגינות ראוי לזכור, קושנר הוא זה שהיה הארכיטקט של הסכמי אברהם, אחת הפריצות הדיפלומטיות הממשיות המעטות במזרח התיכון בעשורים האחרונים, ומעמדו כאיש משא ומתן מנוסה עם קבלות מאושש בכך. קושנר-ויטקוף הם עורכי עסקאות פרגמטיים, אך הם נתקלו בחומה מזרח אירופאית, שהראתה להם כי ההיגיון העסקי של "בניית מנהרות" אינו פועל מול אידיאולוגיה נוקשה.

הניסיון של סיבוב המשא ומתן הנוכחי בנוגע לאוקראינה מראה בדיוק את אותו הדבר, היעדר תוצאה מהירה במשא ומתן מול פוטין אינו סימן לחולשה של הדיפלומטיה האמריקאית או של קושנר ומשרד החוץ באופן אישי, אלא שיקוף של העמדה וחוסר הנכונות לוויתורים מצד הקרמלין עצמו. האחריות להיעדר ההתקדמות מוטלת על הצד המתחמק מצעדים ממשיים לקראת שלום, לא על המתווכים הממשיכים להשקיע מאמץ בתנאים קשים ביותר.

חוסר היכולת לקנות אידיאולוגיה בכסף, היא זו שדוחפת את וושינגטון לנקוט בלוגיקה אחרת, ולמרבה הפלא, זה דווקא עובד לטובתנו: הנשיא טראמפ משתכנע יותר ויותר ששלום באמצעות כוח, ולא עסקה, הוא השפה היחידה שרוסיה, איראן, חיזבאללה וחמאס מבינים, שגם הגישה שלהם היא למשוך זמן בדיבורים והבטחות, בעוד שבפועל הם שואפים להשמדתנו.