ההשפעה הקטארית חדרה לכל הדרגים והמחנות הפוליטיים. לציבור מגיעות תשובות אמיתיות

עכשיו זה כבר ברור: אי אפשר לפטור את החשיפות האחרונות על עומק הקשרים בין ישראל לקטר כ"לא מעניין" או כ"עוד ספין פוליטי שנועד להפיל ממשלת ימין". הפרטים שנחשפו בשבועות האחרונים מדאיגים מכדי שניתן יהיה להתעלם מהם, אך גם רחבים מכדי שאפשר יהיה להטיל את האחריות על מחנה פוליטי אחד. הם חושפים שתי בעיות חמורות, שונות אך קשורות זו בזו: החשדות לקשרים אישיים וכלכליים בין מקורבים למוקדי השלטון בישראל לבין גורמים שפעלו לקידום האינטרסים של קטר; ולצדם כשל תפיסתי עמוק של הדרג המדיני והביטחוני, שאפשר לדוחה להפוך לשחקן מרכזי בעיצוב המציאות ברצועת עזה חרף הקרבה האידיאולוגית והממסדית לחמאס. הציבור הישראלי זכאי לתשובות על שתיהן.

פרשת "קטרגייט", שבמרכזה החשד כי גורמים שעבדו בסביבת ראש הממשלה פעלו במקביל לקידום האינטרסים של קטר תמורת תשלום – היא רק התחנה הראשונה. בהתכתבויות שחשף אבישי גרינצייג מ-i24, שכותב גם כאן ב'בשבע', נחשף כיצד מקורבי ראש הממשלה פעלו להחדיר לתקשורת הישראלית מסרים שנועדו להציג את קטר כמתווכת אמינה והכרחית בעסקאות החטופים, תוך השחרת תפקידה של מצרים. המסרים הועברו לעיתונאים לעיתים כמידע מפי גורמים ישראליים ואמריקניים בכירים, מבלי שנחשף מקורם האמיתי. בהמשך נחשף קשר בין אחד היועצים הללו אל הלוביסט הקטרי ג'יי פוטליק, וכן חוות דעת משפטית שהזמין פוטליק מעורך דין ישראלי, שבחנה את חוקיות פעילות ההסברה הקטרית בישראל.

מכלול החשיפות מעלה חשש מטריד להשפעה זרה על השיח הציבורי בישראל, באמצעות אנשים שפעלו בקרבת מוקד קבלת ההחלטות הרגיש ביותר במדינה. החשדות מחייבים בירור יסודי, ובוודאי שאין לקבוע אשמה פלילית בטרם הסתיימו ההליכים. חשוב גם להבחין בין פעילות אישית של יועצים, חמורה ככל שתתברר, לבין טענה שהחלטות ראש הממשלה עצמו נקנו בכסף קטרי. לכך נדרשות ראיות נפרדות. אולם גם אם יתברר שמדובר ביוזמות פרטיות, עצם האפשרות שאנשים בעלי גישה למוקד קבלת ההחלטות הרגיש ביותר בישראל פעלו במקביל לקידום האינטרסים של מדינה המממנת את חמאס מחייבת בדיקה עמוקה של מנגנוני הפיקוח, ניגודי העניינים ואבטחת המידע בלשכת ראש הממשלה.

הקונספציה הקטרופילית

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין והכול בגלל חג׳אב: מתיחות ביחסים בין תורכיה לאזרבייג׳ן

עוד מאת אהד מרלין איראן וארה"ב על סף הסלמה נוספת: האם טראמפ יבחר במלחמה או בהסדר?

ואכן הסיפור הגדול באמת אינו מסתיים בגורמים בודדים בלשכת ראש הממשלה. הוא מתחיל בקונספציה שאפשרה לקטר לקנות השפעה באמצעות כסף, ושבה היו שותפים בכירים משני צדי המפה הפוליטית ומכל זרועות מערכת הביטחון. תחקירו המקיף של עמרי מניב בחדשות 12 מציג כיצד התפתחה במשך יותר מעשור מערכת יחסים שבמסגרתה הפכה קטר לגורם מרכזי במימון החיים ברצועה. ראשיתה, לפי התחקיר, בפגישה בין נתניהו לראש ממשלת קטר כבר ב-2011, והמשכה בהסדרים להעברת כספים, דלק וחומרי בנייה לרצועה, בתמורה להבטחה לשקט ביטחוני.

במשך שנים התקבעה בישראל ההנחה שלפיה כסף קטרי יאפשר לשפר את התנאים הכלכליים בעזה, לרסן את חמאס ולדחות את העימות הבא. אלא שהכסף, כך עולה מהתחקירים ומדיווחים מודיעיניים שפורסמו, סייע במישרין ובעקיפין גם להתעצמות הארגון. ישראל ידעה שחמאס מנצל משאבים אזרחיים לצרכים צבאיים, ושמנגנון המימון מאפשר לו להפנות משאבים נוספים למנהרות, לרקטות ולהתעצמות צבאית. למרות זאת, המנגנון נמשך.

רשימת המעורבים בקונספציה הזו אינה מסתכמת בלשכת ראש הממשלה. היא כוללת בכירים במתפ"ש, במטכ"ל, באמ"ן, בשב"כ ובמוסד. לפי התחקיר, מפקדים בכירים בצה"ל ביקשו מהקטרים להמשיך להעביר כספים כדי לשמר את השקט, ואילו ראשי מערכת הביטחון קיימו קשרים ישירים עם השליח הקטרי מוחמד אל-עמאדי. אותו שליח, שנהנה ממעמד חריג בישראל, שהה בקביעות במלון יוקרתי בירושלים, החזיק במספר טלפון ישראלי ונפגש עם בכירים מדיניים וביטחוניים.

גם כאשר התעוררו חשדות לגבי אופן העברת הכספים, המנגנון זכה להגנה. לפי הפרסומים, בשב"כ ביקשו לבדוק את רכבו של השליח הקטרי לפני כניסתו לעזה, אך הדרג המדיני מנע זאת מחשש לפגיעה בכבודו של השליח. במקביל, דרישות לסגור את שידורי אל-ג'זירה בישראל לא נענו במשך שנים. כך נוצר מצב שבו מדינה שאפשרה לחמאס להתעצם נהנתה ממעמד של שותפה מועדפת בניהול הזירה העזתית.

גם ממשלת בנט לא השתחררה מהתפיסה הזו. אף שבנט מתח בעבר ביקורת חריפה על מזוודות הכסף הקטריות ושינה את מנגנון המזומנים למתווה המבוסס על כרטיסי אשראי ניתנים למעקב, דלק והסדרים כלכליים אחרים – הרי שלפי תחקיר מניב, המגעים שהתנהלו באמצעות השליח הקטרי הובילו למתן הקלות ולהגדלת התמיכה הכלכלית. כלומר, אף שהמנגנון השתנה, תפיסת היסוד נותרה דומה: רווחה כלכלית (ולצידה התעצמות צבאית) היא ערובה שקט.

מעניין במיוחד הניסיון למצוא מקורות מימון חלופיים. לפי התחקיר, הן נתניהו והן בנט בחנו אפשרויות להסתייע בסעודיה ובאיחוד האמירויות. אלא שדווקא המדינות הערביות, שמכירות היטב את חמאס ואת האידיאולוגיה של האחים המוסלמים, סירבו להיכנס למנגנון. בריאד ובאבו דאבי, העוינות את אידיאולוגיית האחים המוסלמים, הבינו את הסיכון שבמימון גורם עוין שעלול להשתמש בכסף להתעצמות ולחזור ולתקוף. בישראל, לעומת זאת, המשיכו להאמין שאפשר לקנות שקט.

ואם לא די בכך, הקשרים עם קטר זכו גם ללגיטימציה פומבית. לפי תחקירו של מניב, הנשיא לשעבר ראובן ריבלין פרסם דברי הערכה למאמצי דוחה לאחר פגישה עם השליח הקטרי ב-2020, לדבריו לבקשת גורמי ביטחון שלא פירטו. אפילו לאחר טבח 7 באוקטובר, ראש המל"ל צחי הנגבי פרסם הודעה המשבחת את תרומתה הדיפלומטית של קטר ואת חשיבותה בקידום פתרונות הומניטריים. הדברים ממחישים עד כמה עמוק השתרשה התפיסה שקטר היא חלק מהפתרון, גם כאשר המציאות הצביעה על תפקידה בבעיה.

המנגנון הקטרי מול ישראל

קטר פעלה לאורך השנים בשני מסלולים מקבילים: ביד אחת הציעה כסף, תיווך ושקט, וביד השנייה טיפחה את קשריה עם חמאס ואפשרה להנהגתו לפעול משטחה. בעוד בישראל ובמערב התייחסו אליה כאל גורם מייצב, חמאס בנה את כוחו הצבאי והכלכלי, עד שהוציא לפועל את טבח 7 באוקטובר, שבו נרצחו כ-1,200 בני אדם ונחטפו 251 נשים, גברים וילדים.

גם לאחר הטבח המשיכה קטר ליהנות ממעמד מרכזי במגעים לשחרור החטופים. העובדה שהנהגת חמאס התארחה בדוחה הייתה צריכה להפוך למנוף לחץ משמעותי עליה, ולא להפך. מדינה המארחת את מנהיגיו של ארגון טרור אחראית לכל הפחות להשתמש במלוא השפעתה כדי להביא לשחרור בני הערובה, ולא רק להציג עצמה כמתווכת נייטרלית. במקום זאת, ההנהגה הקטרית המשיכה למלא תפקיד מרכזי במשא ומתן שבמסגרתו נדרשה ישראל לשלם מחירים כבדים, לרבות שחרור רוצחים ואנסים רבים – בתמורה לנשים, ילדים, זקנים, וגברים. גם לדברי מי שיטען שהתיווך הקטרי סייע בפועל לשחרור חטופים – אין בכך כדי למחוק את השאלות הקשות לגבי אחריותה של דוחה להתעצמות חמאס וליכולתה להפעיל עליו לחץ.

יהיו מי שיצביעו על התקיפה שהורה עליה נתניהו בדוחה, או על יוזמתו האחרונה של בנט להכריז על קטר כמדינת אויב, כהוכחה לכך שהמנהיגים הפנימו את הלקח ושינו את תפיסתם. ייתכן שאכן כך. אלא שתקיפה בודדת, שאחריה באה התנצלות חרפתית, או הצעת חוק שסיכוייה להתממש אינם ברורים, אינן תחליף לחשבון נפש פומבי. אם נתניהו ובנט סבורים שמעמדה של קטר התחלף מנכס מדיני לאיום אסטרטגי, עליהם להסביר מדוע הסתמכו עליה בעבר, מה גרם להם לשנות את עמדתם, וכיצד בכוונתם למנוע את הישנות הטעות.

הדברים נכונים באותה מידה גם לראשי המוסד, השב"כ, אמ"ן וצה"ל, שבמשך שנים היו מעורבים בעיצוב המדיניות כלפי עזה. אין די בהטלת האחריות על הדרג המדיני, ואין לקבל גם ניסיון של פוליטיקאים להסתתר מאחורי המלצות מערכת הביטחון. כל אחד מהמעורבים נדרש להסביר את חלקו, את המידע שהיה בידיו ואת שיקוליו.

קטר, היא, כזכור, פטרונית מרכזית של תנועת האחים המוסלמים העולמית, שחמאס היא אחת מסניפיו. בכירי חמאס מתארחים במלונות הפאר של דוחה כבר שנים ארוכות. בדוחה גם ישב שיח' יוסף אל-קרדאוי על הפיירול הקטרי, שפרסם את הפתוא שהתירה ועודדה פיגועי טרור נגד ישראל והוביל מערך של ארגוני "צדקה" שלמעשה גייסו כסף ממוסלמים ברחבי העולם לטובת תנועת חמאס בעזה. ראשיה ומנהיגיה התבטאו בשבחם של סנואר, השבעה באוקטובר וגדודי עז אל-דין אל-קסאם; ערוצי הפרופגנדה שלה כמו אל-ג'זירה ו-AJ+ הם ראשי חץ בקמפיינים ארסיים של דה-לגיטימציה נגד ישראל, בנות בריתה ואפילו נגד הסכמי אברהם.

היא רוכשת קרבה למקבלי החלטות ולמובילי דעת קהל מימין ומשמאל כדי להפיץ את עמדותיה האנטישמיות שמטרתן הקרסת מדינת ישראל – ולאחרונה עלו טענות שהיא גם שלחה יד אל הבחירות בישראל. ביום ה-7 באוקטובר, בעוד בתי הקיבוצים עולים באש, קטר פרסמה הודעת גינוי לישראל על ההסלמה שטרם הגיעה, ומעולם לא נדרשה לחשבון נפש על תפקידה בקידום אידיאולוגיות קיצוניות ורצחניות, ולא על החיבוק הכלכלי, החברתי, האידיאולוגי והאישי שנתנה לחמאס ולבכיריה.

ומי יעדכן את הציבור הישראלי?

לציבור הישראלי מגיעות תשובות. הוא זכאי לדעת מי פעל מתוך אמונה מוטעית שאפשר לקנות שקט בכסף קטרי, מי התעלם מאזהרות מודיעיניות, ומי, אם בכלל, ניצל את הקרבה לדוחה לטובתו האישית. האחריות הפלילית, ככל שקיימת, תוכרע בבתי המשפט. האחריות הציבורית והלאומית, מאידך, אינן יכולות להמתין.

מעל לכול, הציבור זכאי לשמוע מה נשתנה. אם מנהיגי ישראל ומערכת הביטחון הבינו שקטר אינה רק מתווכת אלא גם גורם שסייע לבניית כוחו של חמאס, עליהם להציג מדיניות חדשה שתמנע מדוחה לשוב ולרכוש השפעה על עתידה של עזה באמצעות כספה וקשריה עם הארגון.

אחרי 7 באוקטובר, אסור להסתפק בעוד הצהרת גינוי או בעוד חילופי האשמות בין ימין לשמאל. נדרשת הכרה בכישלון, נטילת אחריות והצגת דרך חדשה. זהו המינימום שמגיע לציבור הישראלי ממי שהובילו את מדיניותה של ישראל לאורך השנים שבהן התעצמה מפלצת הטרור בעזה.