נגמרה הקייטנה

תגובות מעורבות עורר הסרטון יוצא הדופן, שבו נצפה בשבוע שעבר השר לביטחון פנים איתמר בן גביר נכנס לתוך תאו של האסיר הפלשתיני הבכיר מרואן ברגותי, יחד עם נציב שב"ס קובי יעקובי, ומטיח בו אמירות קשות. יש שחששו לתגובת נגד אצל שובי החטופים, כאילו אפשר להתייחס גרוע יותר לאחינו שבשבי ממה שהוכיחו התיעודים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי. יש שנהנו מהשפלת מנהיג פלשתיני על ידי שר בישראל, ויש שצבעו את האירוע כולו בצבעים של גרוטסקה סרת טעם.

אבל פרט אחד, חזותי, לא ניתן לוויכוח בסרטון הזה, והוא כמעט לא נידון כלל. מרואן ברגותי, שאת פרצופו מכיר כמעט כל ישראלי, לא היה מזוהה על ידי אף אחד מהצופים לולא הכיתוב שבתחתית המסך. האיש העגלגל במקצת, בעל הפנים הרחבות עטורות הזקן, נראה בסרטון כחוש, עייף ובאופן כללי לא דומה לעצמו.

מי שעוקב אחרי אסירים ביטחוניים שסיימו את תקופות מאסרם ושוחררו לאחרונה מהכלא, לא היה מופתע. זו תופעה שחוזרת על עצמה. תקופת השבי, כך מעידות הפנים המיוסרות והגופים הדקים, לא עוברת יותר בנעימים על הטרוריסטים החפצים בהשמדת עם ישראל. היא הפכה, באיחור מיותר ומכעיס, למה שהייתה צריכה להיות מלכתחילה – סיוט עלי אדמות שירתיע מחבלים פוטנציאליים ממעשים דומים, ולא קייטנה שהופכת לעיתים לגורם מתמרץ לטרור בשביל אנשים ששבילי חייהם השתבשו.

כמה נכתב על כך בכלי תקשורת ימניים, ובמיוחד בעיתון הזה. כתבות אין־ספור שתיארו את גובה ההפקדות בקנטינה שמקבלים האסירים מהרשות הפלשתינית וגורמים אחרים, מוסד ה"דוברות" השערורייתי, ההרתעה שיצרו האסירים מול הסוהרים באמצעות הפגנות אלימות ושביתות רעב, טלפונים מוסלקים ששימשו להכוונת טרור מהכלא ותצלומי בקלאוות ומסאחן שדלפו מתוך התאים. ועדות הוקמו, דוח קעטבי המפורסם קבע כללים ברורים, אך היישום נתקל בכל פעם באזהרות והבהלות מפני מיס־קלקולציה על פי מסורת שב"כ. רק כשחברו שני גורמים יחד, השינוי קרה – ובאופן דרסטי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות

עוד מאת יוני רוטנברג כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי? 

הראשון היה אירועי 7 באוקטובר. זעם מעורב בהתפכחות עזר להסיר את הכפפות בבתי הכלא הביטחוניים. כשחמאס החליט להפוך את כל הקלפים ולגלות אותם על השולחן, קלף ה"הסלמה אם יפגעו באסירים" איבד כליל את ערכו. הגורם השני הוא נציב שב"ס שמונה לתפקיד בתחילת 2024 על ידי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר – רב גונדר קובי יעקובי. לפעמים אפשר פשוט לפרגן בלב שלם לבכירי מערכת אכיפת החוק שלנו. יעקובי ביצע מהפכה בזמן קצר מאוד, ושינה את התנאים של מחבלים פלשתינים בבתי הכלא מן הקצה אל הקצה.

הנה רשימה קצרה מתוך השינויים שחלו בבתי הכלא הביטחוניים: מעמד הדובר השערורייתי בוטל לחלוטין. תפריט המזון צומצם עד המינימום האפשרי בחוק, למורת רוחם של ארגונים שעותרים על כך תדיר לבג"ץ ושל השופטים עמית וברק־ארז. הטלוויזיות – שהדעת לא מצליחה לעכל מדוע היו שם מלכתחילה – הוצאו מהתאים. שעות החצר והמקלחת צומצמו באופן דרמטי. נסגרו הקנטינות. בוטלו ההפקדות וביקורי המשפחות.

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שהתוצאה שאליה הטיפו כל העת דורשי הרעת התנאים בכלא הביטחוני, היא ככל הנראה בדיוק זו שהתקבלה, ובתוך זמן קצר למדי. יש מין נטייה ישראלית להתייחס לאויב האסלאמי הרצחני שעומד עלינו לכלותנו כאל מפלצות בלתי ניתנות להשפעה או לשבירה. זה בא לידי ביטוי באמירות שנשמעו בשנתיים האחרונות כמו "חמאס הוא רעיון, ואי אפשר להרוג רעיון" או ההנחה שאלפי הרוגים ועשרות אלפי בתים חרבים לא נוגעים כלל למחבלי החמאס. האמת היא שמדובר ביצורים אנושיים לחלוטין, וכמו כל בני האדם הם מגיבים לתמריצים: אם משהו משתלם להם – כלכלית, דתית או לאומית – הם ישובו ויעשו אותו. ואם הם יחושו מופסדים – הם יימנעו מכך.

לחלק גדול מהמחבלים, מסתבר, החשבון הוא קצת יותר מורכב מאשר הקרבה מוחלטת של גוף ונפש. כך מעידים נתוני המשטרה העדכניים בנוגע למספר הפיגועים שבוצעו על ידי מחבלים פלשתיניים בישראל. במשטרה מדווחים על ירידה דרמטית במספר הפיגועים בשנת 2025, נכון למחצית חודש אוגוסט, שקשה לבטל אותה כסטיית תקן או עניין מקרי.

על פי מניין המשטרה, מתחילת השנה ועד 16 באוגוסט 2025 בוצעו 34 פיגועים או ניסיונות לפיגוע, 12 מתוכם בתחום האחריות הישיר של המשטרה – כלומר בתוך גבולות הקו הירוק. כשמתייחסים ל"פיגועים" ברשומה הזאת, הכוונה לאירועי פח"ע מסוג ירי, מטען, דקירה, דריסה או אירועים שמשלבים שניים ויותר מתוכם. מתוך ההשוואה נבין עד כמה הירידה גדולה: בשנת 2024 כולה נרשמו 119 פיגועים בסך הכול, 33 מהם בתוך הקו הירוק, וב־2023 בוצעו 129 פיגועים, מתוכם 34 בתחומי הקו הירוק (לא כולל טבח 7 באוקטובר, כמובן). אם מנרמלים את הנתונים לפי נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים, מדובר על ירידה של כ־70 אחוזים במספר הפיגועים לעומת השנים הקודמות.

חשוב להבחין שה־7 באוקטובר כשלעצמו לא גרם לשינוי דרמטי במספר הפיגועים לכאן או לכאן. השנים 2023 ו־2024 דומות למדי. יש כאן שינוי שקשה מאוד להתעלם ממנו, וה־7 באוקטובר אינו יכול להסביר אותו.

גורמים במשטרה שעימם שוחחנו מסבירים בביטחון מה הוביל לשינוי הדרמטי. הם מתארים כמה תהליכים שהתחילו לרוץ מאז טבח שמחת תורה ונתנו את אותותיהם כעבור זמן – כאשר המחירון החדש לעיסוק בטרור הופנם בקרב האוכלוסייה הפלשתינית. גורם מרכזי, בעיניהם, נמצא דווקא בארגון אחר, מקביל אליהם – בשב"ס.

"מבחינה מודיעינית אתה מבין ששינוי התנאים בבתי הסוהר מוריד את המוטיבציה לביצוע פיגועים", מסביר גורם בכיר במשטרה, "אם פעם מישהו שמע ברמדאן איזה דרשה מתסיסה ואמר 'יאללה נעשה פיגוע, מקסימום נשב כמה חודשים', היום יש פחד גדול מזה. פגעו בהם משמעותית, נותנים להם רק את המינימום שחייבים על פי החוק, וזה נותן את אותותיו".

הגורם המשטרתי מציין עוד נוהל שהשתנה, הפעם תחת אחריותה של המשטרה, ששוב מוכיח טענה עתיקת יומין של המחנה הלאומי בעניין ההרתעה. הריסת בתי מחבלים, כלי שהשב"כ מתעקש כבר שנים לטעון שהוא אפקטיבי למדי, סורס במשך שנים ארוכות על ידי בג"ץ והפך לסוג של בדיחה ערב ה־7 באוקטובר. שיהוי הזמן של הדיונים העצלים מסמס את האפקט, ההריסה בוטלה לא מעט פעמים בצו בית המשפט, וגם כשאושרה – זה בדרך כלל היה דרדל'ה.

במשטרה מספרים שמאז ה־7 באוקטובר הנהלים השתנו לחלוטין. כיום אין בג"ץ ואין בצלם. כשמדובר במחבלים שביצעו פיגועים בגזרת המשטרה, שבהם היא אחראית גם על יישום הענישה, מדווחים שם על קיצור דרמטי במהירות ההריסה. אם פעם טווח הזמן להריסה עמד על בין שמונה חודשים לשנה ואפילו יותר, מאז אוקטובר 2023 קוצרו הזמנים דרמטית וחלק מההריסות בוצעו בתוך חודש. האפקט, כך מסבירים גורמים במשטרה, הוא זה שאנו פוגשים בנתוני הפיגועים השנתיים.

יש במידע הזה נחמה אך גם תסכול. על הפעולות של השב"ס והמשטרה יש לברך, ועל מגמת הירידה בפיגועים כל שכן. אך העובדה שנדרש אסון נורא כל כך כדי לקדם צעדים שכבר מזמן סומנו מימין כהכרחיים להרתעה – פוצעת את הלב. קשה לסמן את המשטרה או את השב"ס כאשמים העיקריים בכך. יש הרבה אבות לקונספציה המביכה של "חמאס מורתע" בזמן שישראל הייתה המורתעת העיקרית. נותר רק לקוות שהרוח שהביא איתו השר לביטחון לאומי תישאר בתוך הארגונים הללו לדורות, וההרתעה הישראלית תתקבע כקיר ברזל ממשי ולא תחזור להיות מילה ריקה שגנרלים כושלים משתמשים בה כדי לסמא את עיני הציבור.

להחליף את הסנן

ואם בענייני "אמרנו לכם" עסקינן, הנה עוד סוגיה שהכתובת בה הייתה על הקיר – תרתי משמע. מי שהסתובב בדרום תל אביב בחודשים האחרונים, כמעט בוודאות נתקל לפחות בגרפיטי אחד שנושא את האותיות SSQ. הפירוש של האותיות הסתומות האלה הוא כנופיית שכונת שפירא, שמה הלא מתחכם של חבורת ילדי מסתננים מאריתריאה וסודן שמצאה אפיק תעסוקתי חדש ושונה מזה של דור ההורים.

הכנופיה הזאת, שמאגדת בתוכה בני נוער צעירים יחסית, התחילה בהטלת אימה כללית ברחובות. אבל אז, כדרך העולם, הבריונות הפכה למקור הכנסה. החל משנת 2023 הכנופיה חיפשה קורבנות קלים ברחובות, ושדדה אותם באיומי נשק קר. ככל שחלף הזמן והתעוזה גברה, הם השיגו גם אקדח או שניים והחלו לאיים על בעלי עסקים ולשדוד בהיקפים גדולים יותר. כשהרגישו שהם בשלים יותר לעלות למגרש של הגדולים בעולם הפשע, נוצרו הקשרים הנכונים עם גורמים עברייניים, והחבורה משולחת הרסן משכונת שפירא הפכה למוציאה לפועל של משפחות פשע באזור.

לפני שלושה שבועות נעצרו 12 מחברי הכנופיה. מעשי השובבות של הילדים, מתברר, הפכו למעיין נובע של פשיעה. על פי החשדות, ילדי הזרים יצרו קשר עם איסמעיל ג'רושי, בן למשפחת הפשע הרמלאית המפורסמת, והציעו את שירותיהם. הם היכו, איימו, סחטו והוציאו לפועל בשביל ארגון הפשע הערבי. ממש שיתוף פעולה בין־לאומי כאן אצלנו במדינת היהודים. בשיא הפעילות הם הציעו שירותי רצח לגורמי פשיעה ב־100 שקל לראש, מחירים שכבר לא מוצאים היום. אם המדינה לא מצליחה להילחם ביוקר המחיה, לפחות בתחום אי־המחיה יש תוצאות לא רעות.

אין אפילו גרם של הפתעה בתופעות האלה. כשהימין ניסה להילחם, במקרה הזה גם דרך הכנסת והממשלה, בתופעת ההסתננות המאסיבית, הוא חזה בדיוק את התוצאות האלה. לא צריך להיות נביא, פשוט להציץ מעט מערבה, לשינויים המבעיתים שעוברות מדינות בעלות מדיניות הגירה ליברלית באירופה, ולהבין לאן מובילה הרחמנות הנאיבית על "פליטי מלחמה". הפשיעה היא פועל יוצא מתבקש באוכלוסייה שמנוכרת לאתוס הלאומי, עוינת את המוסדות, מתייחסת למדינה כמקור לניצול בלבד ומגיעה מתרבות בעלת קודים התנהגותיים שונים בתכלית.

העניין הוא שבתחום ההגירה, קשה להצביע על שינוי גישה בולט והתקדמות לקראת פתרון הבעיה. השבוע פורסם דוח מטעם משרד המשפטים, שסוקר את פעילות בתי הדין לעררים בשלוש השנים האחרונות. בתי הדין לעררים הם מוסד צעיר יחסית, שמטרתו לברר טענות של שוהים בלתי־חוקיים מכל הסוגים בישראל, ולהכריע אם דינם לגירוש או לשהייה בישראל, או אפילו לאזרחות. הדוח החדש מציג כמובן תהליכי התייעלות ופעילות מסורה של הדיינים, כנהוג בדוחות מהסוג הזה, ואין בידי להפריך את הטענות האלה, אך התמונה הכללית שעולה מדאיגה בהחלט.

"מנתוני השנים האחרונות עולה כי נרשמת עלייה בהגשת בקשות מקלט, מספרים המכפילים עצמם מדי שנה", נכתב בדוח. הדוח נותן לדוגמה את בלארוס, מדינה שבה פרצו בשנת 2020 הפגנות נגד המשטר הרודני שעלה שם לשלטון בדרך לא כשרה, ודוכאו ביד קשה על ידי המשטרה המקומית. על פי הנתונים, באותה שנה של הפגנות הוגשו כאן בישראל שמונה בקשות מקלט של אזרחי בלארוס על הרקע הזה, מספר שיכול אולי לשקף מצוקה אותנטית. אך משגילו בבלארוס את הפרצה שהשאירה מדינת ישראל מרצונה, בשם הרחבה מטורללת של הגדרות הענקת המקלט שנקבעו בחוק הבין־לאומי, המונים נעמדו בתור להיכנס בה. נכון לשנת 2023, מדובר ב־688 בקשות מקלט של אזרחי בלארוס, שבאו לנצל את הוויזה הפתוחה שמעניקה להם מדינה מערבית משגשגת ועשירה.

באופן כללי, מאז התחיל הסחף האפריקני לישראל בשנת 2009 ועד היום הוגשו יותר מ־100 אלף בקשות מקלט בישראל, 26 אלף מתוכן עדיין תלויות ועומדות ולא סיימו להתברר. תקשיבו טוב למה שהדוח הזה אומר: מדובר באחד הנתונים הגבוהים בעולם (!) ביחס לגודל האוכלוסייה המקומית. וזה עוד במדינה שהכריזה על עצמה כמדינה יהודית, דבר חריג לעומת שאר מדינות העולם שמזדחלות הרבה מאחורינו במספר מבקשי המקלט. אג'נדה פרוגרסיבית מטורללת שהטמיעו בג"ץ ודייני ההגירה הפכה אותנו לאלופי העולם בהרס עצמי וייבוא כנופיות פשע חסרות מעצורים.

העניין הוא שגם בתוך בתי הדין לעררים כבר מבינים את הטרלול. הם אומנם לא סבורים שיש להעלות את כל המסתננים הבלתי־חוקיים על משאיות ולהשיב אותם אל חיק מולדתם, אבל מצביעים על שיטת ההצפה בבקשות מקלט כבעיה שדורשת פתרון מיידי ופרצה רצינית בגדר. בפסק דין שכתב לאחרונה הדיין אסף נועם לגבי זוג מסתננים מבלארוס, הוא מתאר כיצד השניים טענו בתצהיר שהוכו ואוימו על רקע פוליטי בארץ מוצאם, ולאחר בירור התברר שלא היה ולא נברא. המסקנה שלו הייתה ברורה: זמני הטיפול הארוכים בשל העומס בבקשות המקלט הפכו את ישראל לגן עדן למסתננים. מגישים בקשה מופרכת וחסרת בסיס, ונהנים מהשנים שבה היא מתבררת. בעברית קוראים לזה שיטת מצליח, ואיך בבלארוסית?

לתגובות:

 [email protected]        

***