שנת 2023 הייתה שנה פחות נעימה למזרקות המפכפכות בלב תל אביב. לא פעם הן נבחרו להיות יעד אסטרטגי של פעילי מחאה מארגונים שונים, שגייסו את מימי המזרקות הצלולים למיצג ארגמני מחלחל משהו על מנת לזכות לקשב ציבורי. הפעם הראשונה הייתה בתאריך 9.4.23, אז נצבעה המזרקה בכיכר הכנסת בתל אביב באדום בוהק. היו אלה פעילי ארגון 'לחסום את ההפיכה' – שבמסגרת המאבק ברפורמה המשפטית צבעו באדום את המים בבריכה הענקית בלב העיר, כפעולת מחאה שאותה תיעדו בדף הטוויטר שלהם, בליווי "צילומים מעולים" של המזרקה האדומה. "צבענו כעת באדום את המזרקה בכיכר הכנסת בתל אביב", הודו הפעילים בריש גלי, "ממשלת בן גביר חוגגת על הדם של קורבנות הטרור משני הצדדים", נימקו את המחאה האומנותית, "פיטורי גלנט הוכיחו את האינטרס האמיתי של ממשלת העבריינים, שבעבור דיקטטורה יקדמו מלחמת אזרחים והביטחון שלנו הופקר". בציוץ המשך הוסיפו פעילי השמאל והזכירו: "הפעולה הסתיימה לפני כמה שעות, אבל המזרקה עדיין אדומה. שום משאבה לא תנקה את דם הקורבנות של מדיניות הממשלה, בן גביר הביתה!".
עברה כמעט חצי שנה, והפעם הייתה זו מזרקת דיזנגוף שעלתה בגורל. פעילי ארגון השמאל היהודי־ערבי 'עומדים ביחד' הפכו את מימי המזרקה הגדולה לאדומים, והפעם הדימוי המדמם כוון להאשמה אחרת: "צבענו את המזרקה באדום כדי להזכיר את 188 הנרצחים מתחילת השנה". למי שתהה באילו נרצחים מדובר, הם מסבירים: "אי אפשר להמשיך לשתוק כשדמם של קורבנות הפשיעה בחברה הערבית ממשיך להישפך. בן גביר, גם לבקש סליחה לא יספיק הפעם. הדם הזה נשפך במשמרת שלך".
פעולות המחאה האלה צולמו, תועדו והועלו לרשתות, המוחים לא הסתתרו ונחשפו ציבורית, אלא שכל אלה לא רק שלא גרמו למשטרה ולפרקליטות להגיש נגדם כתב אישום בעוון השחתת פני מקרקעין או כל עבירה רלוונטית אחרת, אלא אפילו קנס לא הושת עליהם בגין הנזק שגרמו לעיריית תל אביב. המשטרה, תחזיקו חזק, אפילו לא פתחה בחקירה. המקרה הראשון התרחש לפני שטבעה היועצת המשפטית את הכלל שלפיו "אין מחאה אפקטיבית ללא הפרת הסדר הציבורי", כך שלפחות מבחינת מראית עין של החוק היה ראוי לכל הפחות לפתוח בחקירה.
אבל נניח לרגע את האירועים הללו בצד ונחזור כמעט שנתיים לאחור, לתחילת שנת 2021. מחאת המים האדומים בתל אביב עשתה אז סבב מוקדם יותר, אלא שהפעם מצד אחר לגמרי של המתרס. היה זה כשבועיים לאחר מותו של הנער אהוביה סנדק, שנדרס למוות בידי בלשי ימ"ר ש"י. במשך שבועות ארוכים נמשכו המחאות הציבוריות שדרשו להעמיד את הבלשים הפוגעים לדין, ואחת מפעולות המחאה הייתה צביעת המזרקה בדיזנגוף בצבע אדום, ולידה הונח שלט: "דמו של אהוביה עדיין מבעבע".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
עוד באקטואליה
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד באקטואליה
חדש ביו"ש: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאנשי החוות
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד באקטואליה
בג"ץ הודיע לממשלה: אי אפשר למנות את יהודה אליהו לראש רמ"י בתקופת בחירות
כאן לא רק שנפתחה חקירה מעמיקה נגד קטין שהיה מעורב במעשה, אלא שהיא התנהלה בצורה כה יסודית עד ששנה שלמה עמלה הפרקליטות כדי לנפק מהמעשה הזה כתב אישום, שנתלה בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון והשחתת פני מקרקעין. על אף היותו של הנאשם קטין, כאשר הנחיות החוק מורות כי יש להתייחס בזהירות להכתמתו בפלילים, בפרט כשמדובר בעבירה קלה של השחתת רכוש, הפרקליטות בחרה להתייחס לאירוע באופן המחמיר ביותר.
ההליך התמשך, ושנתיים מאוחר יותר הגיש עורך דינו של הקטין, משה פולסקי מארגון 'חוננו', בקשה לביטול כתב האישום. בין נימוקיו היו המקרים שהובאו לעיל, בהם מחאות שמאל שנקטו אותה פעולה בדיוק והסתיימו ללא חקירה, ודאי שללא כתב אישום. עמלו של פולסקי נשא פרי, והמדינה חזרה בה בסופו של דבר מכתב האישום, ככל הנראה מחשש מה יאמרו השופטים מול טענת האכיפה הבררנית המובהקת. הקטין חויב רק בתשלום בסך 500 שקלים לעיריית תל אביב.
אם הצבע האדום שכיכב עד כה בטור זה יוצר אצלכם אסוציאציה אקטואלית, הרי לזאת הייתה כוונתנו. בשבוע שעבר שפכו מפגינים מהארגונים 'עומדים יחד' ו'חיילים למען החטופים' דליים של צבע אדום ליד ביתו של הרמטכ"ל אייל זמיר בהוד השרון, וגם על הקיר החיצוני של הבית. המפגינים טענו כי הצבע הוא "סימן לנהרות הדם שיישפכו אם ישראל תצא לכיבוש עזה שוב". האירוע זכה לגינויים גורפים, מראש הממשלה ועד ליושב ראש האופוזיציה בני גנץ. שמונה פעילים נעצרו אך שוחררו לאחר מכן למעצר בית של כמה ימים, וקיבלו צו הרחקה של חודש מבית הרמטכ"ל.
ביקשנו לשמוע מהמשטרה אם מתנהלת חקירה נגד החשודים ואם יומלץ להגיש כתב אישום נגד משחיתי המקרקעין באדום. "בתום החקירה יועברו כלל ממצאיה לעיון והחלטת הפרקליטות בהתאם", השיבו לנו מדוברות המשטרה. לנו לא נותר אלא להמתין ולגלות אם הצבע האדום של מפגיני השמאל אדום יותר מזה של מפגיני הימין.
ילדים וילדות משחקים ברחובותיה
פתיחת גן הילדים המדוברת ביותר בתחילת השבוע הייתה ככל הנראה זו של גן הילדים בחומש. הפעם לא יהיה זה פאתוס מופרז להכתיר את האירוע כהיסטורי. בפרספקטיבה של 20 שנה, מדובר בהיפוך תנועת המטוטלת באופן מובהק מגירוש להתיישבות. 20 שנה אחרי שהובלו פעוטות בוכיים ברחובות חומש הרחק מבתיהם ומגן הילדים שאהבו, הגיעו ילדי הדור הבא וממלאים גן ילדים חדש ומקושט ביומה הראשון של שנת הלימודים, כמעט כמו כל ילד ממודיעין או מבאר שבע.
האירוע זכה לחשיפה נרחבת, ואנחנו מבקשים לחדש ולהביא את נקודת מבטה של הגננת בגן חומש, עטרה רובין, שניאותה לשתף את 'בשבע' בתחושות של מי ששותפה למהפכה. רובין ובעלה היו חלק בלתי נפרד מהמאבק רב השנים של ישיבת חומש על המקום, בהובלתו של ראש הישיבה הרב אלישמע כהן. "אנחנו גם זכינו להיות חלק מקהילת חומש ולעלות לשם במשך השנים. בעלי למד בישיבה בזמן שהם למדו במערות ותחת עצים, עם רדיפות צבאיות", מספרת רובין.
איך הייתה התחושה לפתוח גן בחומש לראשונה לאחר הגירוש?
"לי זו הייתה תחושה מרגשת מאוד, זכות ושליחות גדולה. התחושה היא שהגן הוא לא משהו פרטי שלנו, אלא דגל וקריאת כיוון 'חומש תחילה', ובעזרת ה' ייפתחו עוד הרבה גנים כאלה. האמת שלא הבנתי כמה זה ירגש את עם ישראל", היא מודה, "מבחינתי זה איזה שיגעון שלנו של שנים, שאף פעם לא צפינו את ההדים שיהיו לו".
הגן למעשה נפתח כבר בשנה שעברה כגן חומש ביישוב שבי שומרון, שם מתגוררת קהילת ישיבת חומש. התוכנית הייתה שתוך זמן קצר יתקבל אישור והגן יעלה לחומש, אלא שהתהליך נתקע והגן לא תוקצב דרך משרד החינוך כמתוכנן.
"השנה מתחילת החופש נאמר לי שמקווים שהשנה הגן ייפתח בחומש אך עדיין מחכים לאישורים", מספרת רובין, "יצא שרק שבועיים לפני תחילת השנה התקבל אישור. אך המבנה והחצר לא היו שמישים, והיה צורך בשיפוץ רציני של הפנים והחוץ. בזכות קבלנים צדיקים שלקחו את העבודה מעכשיו לעכשיו, ובזכות יוסי דגן ראש המועצה ומחלקת חינוך והנדסה בשומרון, ועוד המון אנשים צדיקים שעבדו במסירות שהגן הזה אכן יוקם, הוא היה מוכן. ביום חמישי שעבר רק סיימו לשפץ, הגיעה ההובלה עם הציוד, וביום ראשון כבר היה טקס חנוכת הגן. הכול היה מאוד צפוף ועמוס".
רובין מספרת כי בגן לומדים כ־20 ילדים בני 4-3, מקצתם מחומש ומקצתם ממשפחות בשבי שומרון שעתידות לעלות לחומש. "אני חושבת שאין ילד בגן הזה שלא ישן באוהל, התפלש בבוץ ובעפר בחומש, עלה לשם בשבתות וחגים לפני שהוקם היישוב", מספרת הגננת, "אין ילד שההורים שלו לא עלו במסירות במשך שנים בחום, בקור, דרך השטח, פינויים ומחסומים, כשהכול עוד היה נראה כמו משהו לא ריאלי ולא רציונלי, רק חלום רחוק. הגן הוקם ממסירות מאוד גדולה של ההורים".
עם כל החגיגות, עדיין לגן במקום כזה ישנם אתגרים שאין למקום אחר: "היישוב הוא עוד צעיר ואין כל כך מענה לתחזוקה, מזכירות, ובנוסף לא כל ההובלות מסכימות להגיע לשם. ישנו גם העניין הביטחוני המורכב בנסיעות על הציר", מסבירה רובין. גם החצר מאוד קטנה, ועדיין אין אישור לצאת עם ילדים מחוץ לחצר הגן. "אך מה הם כל האתגרים לעומת הזכות הגדולה של גן ילדים יהודי לאחר 20 שנה של גירוש? זו ממש גאולה".
לתגובות:
***
