הכיסא הריק. בשנתיים האחרונות הנפש שלי מתקשה ללבוש חג. בימים כתיקונם הייתי מתענגת על הבדים הלבנים הבוהקים המקיפים את הסוכה שלנו ומתבדרים ברוח הסתווית (אל דאגה, יש עשרה טפחים של לבוד), והנפש שלי הייתה לובשת חג. גם אם התארחו בסוכה חתולים שמבקשים להידבק קצת בחום המשפחתי הנעים, הם לא הצליחו להשבית את השמחה המתפרצת בליבי.
לא כך בשנתיים האחרונות. קשה לי לשמוח בנקודות האור של לוח השנה, כי המחשבות מתרוצצות בראשי – מי יהיה חסר הפעם בשולחן? אני נזכרת בימים שבהם הייתי רופאה סטאז'רית ואחר כך מתמחה, ובכל חודש התבוננתי בדאגה בלוח השנה כדי לראות כמה ימי חג יש החודש וכמה תורנויות אקבל וכמה איעדר מאווירת החג בבית ואשאיר מאחוריי כיסא ריק. וכך גם היום, כאשר רבים מבני הציבור שלנו ובני משפחתנו סוגרים שנתיים במדי זית.
סוכות של פנים וחוץ. החגים מאירים בפרוז'קטור ענק על היש המשפחתי, וגם על האין. בשנתיים האחרונות בבתים רבים ישנם כיסאות ריקים סביב שולחן החג. ראשית, החטופים שלנו. אבל לא רק הם. ייתכן שזה בן אהוב, חייל בצבא ה', שעלה לשמי מרומים על קידוש השם. ולהבדיל, ייתכן שהוא חייל פצוע, שהעתיק את מקום מגוריו ואת מגורי משפחתו לחדר צפוף בבית החולים. ייתכן שזה חייל מילואים או סדיר שסוגר שוב ושוב התייצבות בחג – כך היה בחנוכה, בסעודת פורים, בליל הסדר, בליל שבועות, וגם בימים הנוראים. בעוד אנו מתפלפלים על מזגן או מאוורר בסוכה כדי לשבת בנחת בצילא דמהימנותא – החיילים האלה נמצאים חודשים ארוכים בחום הלוהט של עזה, עם מדים ארוכים ונעליים גבוהות וחגור. הכיסאות הללו ריקים מבחירה. האנשים האלה ומשפחותיהם, ואלה שנפלו במלחמה או נפצעו להבדיל, נוטלים על כתפיהם החסונות את האחריות לשלומם של אחיהם ומוותרים על הנוחות הפרטית שלהם, הפיזית והרוחנית, למען טובת הכלל. זהו הסיפור של סוכות – פנים וחוץ. האם אנחנו מסתגרים בד' אמות של התענוגות הפרטיים שלנו, או שאנחנו זוכים להפנות את המבט החוצה.
הישראלי המאושר. "והיית אך שמח" – עם ישראל מקיים זאת בהידור, למרות הכול. למרות שנתיים של מלחמה, מדד האושר הלאומי בשיאו. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי 92.4 אחוזים מהיהודים מרוצים מחייהם בישראל. שני שלישים מאזרחי ישראל מרוצים ממצבם הכלכלי, 88.5 אחוזים מהאזרחים מרוצים מהדירה שבה הם גרים ,ו־85.6 אחוזים מרוצים באופן כללי מאזור מגוריהם. תוחלת החיים של הישראלים גבוהה – גברים חיים בממוצע 81.4 שנים ונשים – 85.5 שנים. זה מדהים בכל קנה מידה. היי, אזרחי ישראל, שכחתם שיש מלחמה? שיש חטופים? שבאמצעי התקשורת זועקים כל היום שרק רע כאן? שכל מיני לשעברים מתראיינים ולא שוכחים לסיים את הריאיון במילים הנשגבות "שנזכה לימים טובים מאלה"? לפעמים נדמה כי משדרי החדשות נלקחו מנבואות הזעם של ירמיהו על החורבן, כאשר במציאות מתקיימות בזו אחר זו נבואות הנחמה המרגשות של ישעיהו. אז מי פה הריאלי?
אולי יעניין אתכם
האמת היא שאותי המחקר הזה לא מפתיע. תודעת האושר מורכבת מגורמים כמו משפחה, אמונה ומשמעות לחיים, ומכל אלו יש לנו בשפע. פרופסור יורם יובל, מומחה במדעי המוח, טוען שהדרך לאושר לא עוברת דרך ההנאות הרגעיות, כי הן דועכות לאורך הזמן. המרכיב העיקרי של האושר הוא משמעות ומעשים טובים. ישנם מדדים אובייקטיביים כמו כסף או מעמד חברתי, שבעצם קשורים יותר להנאה מאשר לאושר. האושר הוא משהו תודעתי, והדרך אליו עוברת בהשקעה באנשים שאנחנו אוהבים. זה מתחיל במעגלים הקרובים, אבל ככל שאנחנו בוחרים להרחיב את המעגל של "ואהבת לרעך כמוך", ורעך הופך להיות בעצם האומה כולה, אנחנו חיים חיים משמעותיים של כלל ישראל וזוכים לאושר עילאי, דווקא בזמן שאתה יושב בטנק בעזה במקום להיות בסוכה עם המשפחה. זהו הקיום האמיתי של "והיית אך שמח".
סתיו בריא. ודווקא בסוכות, חג השמחה, קוראים את מגילת קהלת. שלמה המלך, העשיר והחכם, הרגיש אומלל בימי הסתיו של סוף חייו. יש לזה הסבר מדעי. הסתיו בארץ אינו דומה לסתיו האירופי או האמריקאי. אצלנו הוא מתגנב לאט, כמעט בלי שנשים לב. החום עודנו מכביד, השמיים כחולים, ובכל זאת יש רוח אחרת באוויר. חג הסוכות מגיע בדיוק ברגע שבו הגוף והנפש מחפשים מקום מעבר בין קיץ לחורף, בין קבע לארעי. הסוכה מסמלת ארעיות וחוסן גם יחד.
מבחינה רפואית, הסתיו הוא עונה ייחודית. המעבר בין חום לקור יוצר עומס על מערכות הגוף, ולכן זו תקופה של עלייה במחלות דרכי הנשימה, ולעיתים החמרה של אסתמה או מחלות כרוניות אחרות. בתקופה זו מתחילה עלייה במספר האשפוזים, עוד לפני בוא החורף, בעקבות השינויים הפתאומיים בטמפרטורה והתנודות בלחות האוויר. אבל הסתיו הוא גם הזדמנות. השינויים במזג האוויר גורמים לגוף לאמן את עצמו. כלי הדם מתכווצים ומתרחבים בהתאם לשינויי הטמפרטורה, מערכת החיסון נחשפת לאתגרים ומתחזקת, והשינה משתפרת בזכות הירידה בטמפרטורה בלילות. זוהי תזכורת לכך שהגוף אינו מכונה קבועה אלא אורגניזם דינמי שמסתגל, מגיב ומתאים את עצמו לסביבה.
ביציאה מהבית הקבוע אל הסוכה הארעית בעונה הזאת ישנו יתרון רפואי. אנשים ישנים באוויר הפתוח, נושמים לחות קרירה ונחשפים לריחות של צמחייה. מחקרים מודרניים הראו שהשהייה בחוץ מורידה את רמת הסטרס, מאיטה את הדופק ותורמת לשינה טובה יותר. מבחינה רפואית, השהייה בסוכה תחת סכך ירוק באוויר הצח היא סוג של תרפיה עונתית. והסתיו גם משפיע על מצב הרוח. ידוע כי עונות מעבר קשורות לתנודות במאזן ההורמונלי של המלטונין והסרוטונין. קיצור שעות האור גורם לעייפות רבה יותר, ולעיתים גם לתחושת דכדוך עונתי. סוכות, עם שמחת בית השואבה, המפגש הקהילתי והשהייה המשותפת בסוכה עם המשפחה והחברים, פועל כמו טיפול קבוצתי טבעי שמחזק את החוסן הנפשי.
השמחה מדלגת. אחרי שהתייתמתי מאבי, הפכו החגים באחת לסיוט מתמשך. והיית אך עצוב. לא היה מי שילווה את אחיי הקטנים לבית הכנסת ולא מי שיקדש, והשמחה כאילו דילגה מעלינו. יש כל כך הרבה משפחות שבהן חסרים אחים, בנים, הורים, נשים. כאשר תצטופפו סביב השולחן בסוכה המרווחת והממוזגת, תזכרו כמה טוב שכולם יחד. ואולי אפשר גם לזכור את מי שקצת פחות חווה את הביחד, במיוחד את אלו שוויתרו עליו למענכם.
לתגובות:
***
איור: עדי דוד
***