תסתפקו באישה אחת

לפני כמה שבועות הגיע דיווח מודיעיני למחלק הפוליגמיה בימ"ר דרום. על פי הדיווח, תושב הנגב בן 37, נשוי ואב לשמונה ילדים, התחתן עם אישה שנייה – נערה קטינה בת 15.

לאחר החתונה טס העבריין עם כלתו הקטינה לירח דבש בחו"ל. עם שובם ארצה קיבלו את פניהם בנמל התעופה בלשי היחידה המרכזית של ימ"ר דרום, והבעל נעצר ונלקח אחר כבוד לחקירה. בסיומה של החקירה, שנוהלה במחלק הפוליגמיה, הוגש נגדו כתב אישום שמייחס לו עבירות של ריבוי נישואין ונישואי קטינה. וכך, אם בעבר אותו בעל עבריין היה ממשיך בחייו ובמעשיו באין מפריע, אזי כיום, כך נראה, הדבר מורכב הרבה יותר.

ולא, אין מדובר במקרה יחיד. עשרות רבות של עבירות פוליגמיה מטופלות ונחקרות ממש ברגעים אלה בידי רשויות החוק בישראל. זאת בעקבות הקמתה של יחידה ייעודית למלחמה בריבוי נשים – מחלק הפוליגמיה במשטרת ישראל, לפני שנה. היעד המוצהר: להילחם בעבירת הפוליגמיה, תופעה שהוזנחה במשך שנים, אולי אפילו מאז קום המדינה. היקפה הוא חסר תקדים. על פי הערכות, כ־30 אחוזים מהמשפחות הבדואיות בדרום מקיימות אורח חיים פוליגמי, וישנן הערכות גבוהות יותר.

תופעת הפוליגמיה באוכלוסייה הבדואית היא בגדר נורמה חברתית־תרבותית נפוצה, אף שמדובר בעבירה פלילית האסורה בישראל על פי חוק העונשין, והעונש על עבירה זו הוא מאסר של עד חמש שנים. לפוליגמיה ישנן גם השלכות ביטחוניות חמורות, אבל לא רק. ריבוי נשים, ובעיקר נשים פלשתיניות, גורר גם השלכות כלכליות, דמוגרפיות, סוציאליות, פליליות ואסלאמיסטיות כבדות משקל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר כ"ץ לוינטר: "אתה לא מעודכן. צה"ל ערוך לחסל את חמאס"

עוד מאת רבקי גולדפינגר הורים שכולים לראשי המפלגות: פרסמו תכניותיכם ליו"ש

למרבה האבסורד, לאורך השנים מדינת ישראל לא רק שלא נלחמה בתופעה של ריבוי הנשים במגזר הבדואי, אלא עודדה את קיומה על ידי תמריצים כלכליים שונים ומגוונים. ההתייחסות לתופעה כאל גזרת גורל, יחד עם חוסר טיפול בעבירה מצד רשויות האכיפה של המדינה, נתנו לתופעה של ריבוי נשים לתפוח לממדים חסרי תקדים.

שנה לאחר הקמת היחידה החדשה למאבק בתופעת הפוליגמיה, המצב, כך נראה, מתחיל להשתנות, כאשר בפועל נפתחו יותר מ־160 תיקי חקירה בנושא. ואם בעבר כמעט שלא הוגשו כתבי אישום בגין עבירת הפוליגמיה, גם זה מתחיל להשתנות. בשנת 2022 הוגשו שני כתבי אישום בלבד. שנה לאחר מכן, בשנת 2023, הוגש רק כתב אישום אחד. בשנת 2024 לא הוגשו כתבי אישום כלל. בשנה הנוכחית, שעדיין לא הסתיימה, הוגשו כבר 22 כתבי אישום, ולפי גורמים המעורבים בטיפול בעבירה, הצפי הוא לסיים את השנה עם הרבה יותר כתבי אישום, דבר שלא קרה בישראל מעולם.

חשוב לציין שמדובר בצעד ראשוני בלבד. אומנם זהו צעד חשוב ומכונן, שמביא בשורה חשובה לתושבי הנגב ולאזרחי ישראל בכלל, אך הוא עדיין מוגבל ומצומצם ביכולותיו אל מול התופעה הגואה. אי לכך, שנה לאחר הקמת המחלק לפוליגמיה, רשויות המדינה נדרשות להעלות הילוך, להקצות משאבים נוספים ולהרחיב את פעילות כל רשויות המדינה למלחמה עיקשת בתופעת הפוליגמיה בישראל.

סוגיה כלכלית סופר חשובה

יהודה קאפח, רכז דרום של תנועת רגבים, מצביע על התופעה המסוכנת של ריבוי המשפחות הפוליגמיות בנגב: "אחד הדמוגרפים החשובים, פרופ' ארנון סופר, הצביע כבר בשנת 2003 על מגמת העלייה בפוליגמיה בסדרה של מאמרים חשובים. עד שנת 2003 הוא דיבר על 14 אלף נשים פלשתיניות שנכנסו לישראל למטרת חתונה, ובעקבותיהן הוא דיבר על בין 50 אלף ל־65 אלף פלשתינים שנכנסו לישראל בתוך עשור וחצי במסגרת איחוד משפחות.

זה נתון מטורף.

"זה בהחלט נתון מטריד מאוד. לפי ההערכות, החברה הבדואית מונה כיום כ־320 אלף בני אדם, מתוכם כ־100 אלף מתגוררים בפזורה. על פי ההערכות, מקרב החברה הבדואית בנגב בערך 30 אחוז חיים במסגרת של משפחות פוליגמיות. זה נתון אסטרונומי", הוא אומר, "אנחנו מדברים על חמישית מהילדים באוכלוסייה הבדואית שחיים במשפחות פוליגמיות. חלקם, אגב, הם צאצאים של מה שנקרא איחוד משפחות, התופעה שהכניסה לכאן עוד עשרות אלפי פלשתינים מיהודה, שומרון ועזה. זאת אומרת, לא די שהאישה הפלשתינית מתחתנת כאן בנישואים לא חוקיים ויולדת ילדים שמקבלים אזרחות ישראלית ומתחנכים נגד המדינה, היא גם הביאה אחריה את כל המשפחה. זה לפחות נעצר בעקבות התיקון לחוק האזרחות ב־2003".

למה בעצם הפוליגמיה צריכה להטריד אותנו?

"יש לכך כמה וכמה היבטים. קודם כול, במסגרת העבודה שלנו בנגב זיהינו בשנים האחרונות תופעה מתגברת של הנפת דגלי פלשתין או כל מיני אמירות של נכבדים בחברה הבדואית על הנכבה והזדהות גורפת עם העם הפלשתיני. ב'שומר חומות' זה התפוצץ בגילויי אלימות ותמיכה בנרטיב הפלשתיני. שאלנו את עצמנו, הרי החברה הבדואית באופן כללי היא חברה נוודית, היא לא הייתה חברה דתית או לאומית, אז מאיפה הגיעו לנגב כל כך הרבה אזכורים פלשתיניים? בנוסף לזה צריך לציין שהפיגועים האחרונים שהיו בשנים האחרונות בנגב, ואנחנו מדברים על יותר מ־20 פיגועים, בוצעו על ידי תושבי הנגב, כשרבים מהמבצעים הם אנשים שהגיעו באיחוד משפחות או צאצאים של משפחות פוליגמיות. זו תופעה שהיא מסוכנת מאוד ברמה הלאומית", מסביר קאפח.

"זו אוכלוסייה שחיה וגדלה בתוך מדינת ישראל, לא נאמנה למדינה ולפעמים אפילו מתנגדת לקיומה. הטיפול בחברה הבדואית מורכב, כי לאורך השנים החברה הבדואית הייתה חברה שאוהבת את החיים מתחת לרדאר. זה היה נכון גם בתקופה העות'מנית וגם בתקופה הבריטית, וזה נכון גם בתקופה שלנו. מעבר לכך, גם בגלל הפערים בשפה ובתרבות הרבה מאוד פעמים לרשויות יש נתונים שהם ככל הנראה לא הכי מדויקים".

אבל מנגד, לבדואים עצמם יש אינטרס להירשם למשל בביטוח הלאומי, כי זה שווה כסף, והרבה.

"חד־משמעית. לצורך העניין ניקח אישה שהגיל שלה בטווח של 55-25, והיא רשומה כחד־הורית בצורה פיקטיבית, ויש לה רק שני ילדים מתחת גיל 18 – היא יכולה לקבל קרוב ל־3,000 שקל בחודש, כאשר בפועל אנחנו יודעים שהיא חיה עדיין עם הגבר שכביכול היא מדווחת שהיא מגורשת ממנו".

איך זה נעשה?

"הם עורכים מה שנקרא גירושים קטנים. הם הולכים לבית הדין השרעי, ונרשמים כגרושים כשמבחינת ההלכה המוסלמית הם לא באמת מגורשים. בית הדין השרעי מדווח למשרד הפנים שהזוג הזה מגורש, וכך יוצא שמבחינת ההלכה האסלאמית והנוהג הבדואי היא יכולה להמשיך לחיות איתו כאשתו לכל דבר ועניין, ומבחינת משרד הפנים היא נחשבת גרושה. יותר מכך, כשבית הדין השרעי רושם מזונות, הוא רושם סכומים נמוכים ביותר של 100-50 שקל לחודש, בטענה שהבעל הוא חסר אמצעים, והאישה מגיעה לביטוח לאומי ומבקשת הבטחת הכנסה. ככה בעצם יכול להיות בדואי שחי עם שלוש או ארבע נשים, ובלי לעבוד יום אחד הוא יכול להרוויח עשרות אלפי שקלים מכספי המדינה, רק מעצם העובדה שהוא התחתן עם כמה נשים".

ומדובר בכספי ציבור.

"בסוף זה הכסף שלי ושלך. לכן אנחנו מבינים שזו לא רק סוגיה ביטחונית ולאומית ממדרגה ראשונה, אלא גם סוגיה כלכלית סופר חשובה. הם יודעים לנצל את הפרצות כביכול שיש בחוק בשביל להשתמש בהן לרווח כלכלי. ועדיין לא אמרנו את המובן מאליו, שפוליגמיה זאת עבירה פלילית בישראל. הבעיה היא שקשה מאוד לגבש ראיות לכך, צריך להוכיח שהם מקיימים משק בית משותף וחיים משותפים. זה אתגר גדול, במיוחד בחברה שהיא מאוד קנאית, שומרת על פרטיות ולא מקיימת איזשהו דיאלוג תקין עם הרשויות".

נשים חיות כמו שפחות

מה יחס ההנהגה הבדואית לתופעה?

"כבר ראינו חברי כנסת בדואים שהיו פוליגמיים, ראינו מנהלי בתי ספר", אומר קאפח, "בחברה הבדואית השבט מאוד חשוב, וככל שאתה מביא לעולם יותר ילדים, זה מכפיל כוח בעבורך. לכן זה גם משהו שהוא מאוד טבוע ומאוד תרבותי. אנחנו מכירים מקרה של מאה ילדים לגבר אחד. זה מעניק לו המון כוח ומעמד בשבט, ואם אנחנו מחברים לזה גם את הסיפור הכלכלי, אז קל וחומר שמדובר בעסק משתלם".

בינתיים היקף התופעה רק הולך ומתרחב. איך לשיטתך ניתן להתמודד מולה?

"בשנת 2003 ראש הממשלה דהיום היה שר האוצר והוא ביטל את קצבאות הילדים. הוא היה בטוח שהפריון, גם של האישה הבדואית, ירד. ואכן היה שינוי. אם בתחילת שנות האלפיים היו שמונה ילדים בממוצע למשפחה, אז זה ירד בצורה די דרסטית, עד שהנתון התייצב החל משנת 2010 סביב החמישה ילדים וחצי. מאז זה לא ירד עוד. רק שנבין, בחברה הערבית בישראל ממוצע הילדים עומד על 2.75, ובחברה הבדואית זה עדיין נותר הכי גבוה בקרב הנשים המוסלמיות".

כי אם הרווח הכלכלי מגיע עם הילודה, אז למה להם לשנות את זה?

"בדיוק. ברגבים זיהינו שיש תמריצים נוספים שבאופן אבסורדי ממשיכים לעודד את הבדואים לשאת נשים נוספות, אם זה כסף של הקצבאות מביטוח לאומי, אם זה מגרש שעד לא מזמן כל אישה הייתה זכאית לקבל, אם זה פטור ממכרזים ברשות מקרקעי ישראל, ואם זה השבטיות שמעניקה מעמד גבוה למי שיש לו הרבה בנים. אלה תמריצים שעדיין לא טיפלנו בהם".

קאפח מבקש להצביע על חומרת היקפה של התופעה בפזורה: "חשוב להגיד שבפזורה הבדואית היום יש קרוב ל־50 אחוז משפחות פוליגמיות. המדינות החלשות ביותר בעולם באפריקה עומדות על פחות מ־10 אחוזי פוליגמיה. המדינה השנייה אחרינו עומדת על 16 אחוזים, וזו האיטי. אצלנו בנגב קיימת בירת הפוליגמיה העולמית בפזורה הבדואית, זה דבר מטורף לחלוטין. בפחונים גרים להם ילדים בלי תעודת זהות, בעוני מחפיר. יש שם נשים שחיות כמו שפחות, כחלק ממשפחה פוליגמית".

והן גם לא מאוהדי ישראל.

"לגמרי, אלה נשים שהאח או בן הדוד שלהן יכול להיות מישהו שמוכר לכוחות הביטחון או אפילו מחבל. ברור שיש פה קשר ישיר בין הלאומנות והאסלאמיזציה שמתפתחות בחברה הבדואית לבין הפוליגמיה", הוא פוסק נחרצות, "יש פה קשר ישיר שאי אפשר לנתק. ואנחנו בעצמנו אפשרנו לזה לקרות".

קאפח מביא את הדוח המקיף של עורכת הדין אמי פלמור, שבחן את תופעת הפוליגמיה, כדוגמה למאמצי המדינה להתמודד עם התופעה אך בהצלחה חלקית בלבד. הדוח, שיצא בשנת 2018, בחן את דרכי התמודדות עם השלכות הפוליגמיה. "הם באמת עשו עבודה מאוד מקיפה וחשובה, אבל בסופו של דבר כמעט כל הסעיפים שהם המליצו לטיפול, התמקדו בחיזוק הנשים הבדואיות", הוא מצביע על הבעייתיות בהשפעתו, "זה דבר חשוב, וגם הוכח בהרבה מקומות שזה מפחית את התופעה, אבל כמעט אף אחד מהסעיפים לא התעסק בעבריין עצמו, בגבר הפוליגמי שעושה עבירה פלילית.

"אם לא נשית עונשי מאסר בפועל על העבריינים האלה, שרבים מהם מוכרים למשטרה ולרשויות, לא נרתיע אותם. מאסר, שלילת קצבאות, ואפילו – גם אם זה קצת מסובך משפטית – לדרוש מהם רטרואקטיבית להחזיר לקופת המדינה את הכספים שניתנו להם, כל אלה הם צעדים מרתיעים. אני משוכנע שאם המדינה תיקח את הדבר הזה במלוא הרצינות היא גם תצליח. אנחנו רואים כבר היום שהמחלק המיוחד שהוקם במשטרה לטיפול בפוליגמיה הוא חשוב".

אתה מזהה השפעה של פעילות המחלק בשטח?

"לגמרי. יש הרבה יותר קשב לדבר הזה במוסדות המדינה, אם זה במשטרה, אם זה בביטוח לאומי או במשרד הפנים. צריך לומר, היחידה הזאת במשטרה, שהוקמה לפני כשנה, היא בעצם צעד ראשון וחשוב בהתמודדות עם התופעה. יש היום חוקרות שיושבות והתפקיד שלהן הוא לאתר מקרים כאלה, לחפש את העבריינים שצריך להעמיד לדין. יש חוקרים שמגיעים לפזורה הבדואית, לגברים שחשודים בפוליגמיה, במטרה לאסוף ממצאים ראייתיים, שזו משימה מאוד מסובכת", הוא מדגיש, "אנחנו רואים פה בפעם ראשונה מאז קום המדינה שוטרים שהולכים לשטח ומחפשים את האנשים הפוליגמיים. הם לא הולכים לחפש נשק, אמצעי לחימה או סמים, הם הולכים לחפש עברייני פוליגמיה, וזה חידוש דרמטי. אנחנו אומנם רק בתחילת הטיפול, אבל אני בטוח שאם הם ימשיכו ויתמידו, ואם הם יעמידו לדין ויצאו פסקי דין חריפים נגד אנשים מוכרים שידועים כפוליגמיים, אנחנו נראה שיפור גדול בעניין. נוסף על כך, צריך לציין שברגבים פעלנו רבות לכינוס הוועדה הבין־משרדית לטיפול בפוליגמיה שעורכת הדין אמי פלמור המליצה עליה. לאחרונה התקיים דיון מעקב, וכמובן אנחנו חלק מהוועדה הזאת ולא נרפה מהעניין. ואחרי הכול, אני מאמין שעל פי מידת הנחרצות של כל רשויות המדינה יקום וייפול דבר".

"אנחנו מצילים את הנגב"

מי שהגה והוביל את פתיחת מחלק הפוליגמיה בימ"ר דרום הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. השר בן גביר מתאר את הנחיצות בטיפול יסודי ולא מתפשר בתופעה: "מה שהוביל אותי להחלטה להקים את המחלק זה חומר שקראתי, שחושף את העובדה שרבות מהנשים בנישואי הפוליגמיה הן נשים שמגיעות מיהודה ושומרון. הנשים האלה מגדלות את הילדים שלהן בזהות פלשתינית לכל דבר ועניין, זהות של שנאה כלפי יהודים, של תמיכה בארגוני טרור, של הסתה נגד יהודים. אני מקבל לשולחני המון מידע כזה", הוא מציין, "זה פשע שמתבצע כתוצאה מהתופעה הזאת, וזאת בעיקר שנאה גדולה למדינת ישראל. בכלל, כל מה שהיה בנגב לפני שבאתי היה פצצת זמן שעמדה להתפוצץ. זה היה תפוח אדמה לוהט. ויחד עם נושא הפוליגמיה עשינו כמה דברים ש־30 שנה לא נגעו בהם, כמו בפוליגמיה, בעניין הפרוטקשן ובעניין הריסת הבתים. אלה דברים שכשאני באתי, האנשים במשטרה לא הבינו בכלל מה פתאום אנחנו מטפלים בהם. בהתחלה כשבאתי ודיברתי על הטיפול בפוליגמיה, נאמר לי במשטרה: אנחנו לא מחנכים, זה מצריך איזשהו חינוך. צריך שמורים יעשו את זה. אבל אני התעקשתי, אמרתי שאכן צריך גם מורים, אבל זה לא סותר את העובדה שתפקיד המשטרה לטפל בתופעה הזאת. בסופו של דבר, בל נשכח שזו הפרת חוק. אלה עבירות שכוללות עונשי מאסר לשנים, ולכן אי אפשר שלא לטפל בזה".

אבל אתה מאמין שאפשר באמת לשנות פה מציאות?

"קודם כול, אנשי המחלק החדש כבר מצליחים", הוא מבקש להבהיר, "צריך להגיד את האמת, אם אני זוכר נכון את הנתונים, הם מגיעים ל־160 תיקים. אלה מספרים שבשנים קודמות לא היו. בשנים שלפני הגעתי למשרד, פתחו תיקים ספורים. להגיע ל־160 תיקים בשנה זה נתון מדהים. וברור שכאן צריך גם רגל מסיימת. ברור שצריך שגם הפרקליטות תהיה בנושא הזה. וברור שאני לא יכול להיות בטוח שהפרקליטות תסתכל על זה באותה חומרה שאני מסתכל על זה, אבל עצם העובדה שהמשטרה כן מטפלת בתופעה, עוצרת עבריינים, חוקרת, פותחת תיקים, מביאה לבית משפט – זה סיפור שלדעתי יכול להציל את הנגב".

עד כדי כך?

"בהחלט. כי הבעיה הגדולה בנגב הייתה שאין דין ואין דיין, אין שלטון חוק. זה מתחיל עם לבנות איפה שרוצים, וממשיך עם גביית פרוטקשן, פוליגמיה, שמתחתנים עם מי שרוצים, איך שרוצים וכמה שרוצים, מוציאים כספים ממדינת ישראל ומחנכים דורות של מסיתים. וחשוב לי להדגיש שכמובן לא כל הבדואים כאלה, יש בדואים שמשתפים איתנו פעולה. יש בדואים שאומרים לי: בן גביר, תמשיך, אתם עושים דברים חשובים. וחשוב להגיד עוד דבר, יש עוד הרבה עבודה בנגב. הזנחה של 30 ו־40 שנה לא פותרים לא ביום ולא ביומיים, וגם לא בשנה-שנתיים, אבל בהחלט מתחילים לראות ניצני משילות, והדבר הכי טוב מבחינתי זו אותה הפגנה שניסו במגזר לארגן נגדי בשבוע שעבר. הפגינו נגדי שאני הורס להם בתים, שאני אוכף את החוק, שאני נוקט כלפיהם יד קשה. חלק מזה הוא נושא הפוליגמיה, הם מאוד כועסים שאנחנו אוכפים את החוק. הם טוענים: לא אכפו את זה אף פעם. הם פתאום מרגישים שיש שלטון חוק, וזו מבחינתי תעודת כבוד גדולה".

כחלק מפעילות משרדו, בכל הנוגע למתחולל בנגב השר בן גביר משתדל להיות נוכח פיזית במרחב. "אני מבקר המון בנגב. באחד הביקורים עצר אותי בחור בדואי ואמר לי: תראה, בגללך אני עני, הרסת לי כבר שלושה בתים. לאיזה בחור צעיר יהודי יש בגיל 22-21 שלושה בתים?! וכל בית שם זה בית. איך זה יכול להיות?", קובל השר, "וכשאתה מנתח את התופעות, אתה רואה שחלק מהסיפור זה להוציא כספים מהמדינה. הפוליגמיה היא דוגמה בולטת לדרך שבה מוציאים כסף מהמדינה, מסיתים נגד המדינה, מגדלים לפשע ולעבריינות, ובסוף גם חס ושלום יכולים לגדל את המחבל הבא", הוא מתריע, ומיד מבקש לחדד כי "חשוב לי עוד פעם להדגיש, אני לא טוען שמדובר בכל הבדואים. יש בדואים שניתן לשתף איתם פעולה, ויש בדואים שמתגייסים לצה״ל. הבעיה היא שבעשרות השנים האחרונות, מדינת ישראל אותתה דווקא לאלה שהם לא נורמטיביים, דווקא לאלה שהם נגד המדינה, לעשות מה שהם רק רוצים. היום זה השתנה. ההפקרות נגמרה. חשוב לציין שהרסנו 1,500 בתים לא חוקיים השנה. ויש עוד עשרות אלפי בתים לא חוקיים, שלא תבינו לא נכון".

כך גם בנושא הפוליגמיה. זו תופעה רחבת היקף.

"נכון, אבל תחילת הטיפול ועצם פתיחת עשרות תיקים מביאים להרתעה. זה גורם לכך שהרבה אומרים: רגע, אולי לא משתלם לנו ללכת לכיוון הזה. וזה מבחינתי הדבר החשוב. זה לא היה ככה מעולם", הוא מציין, "במשך שנים לא התעסקו בזה, לא טיפלו בזה, לא הקצו לכך משאבים. במשך שנים לפני שבאתי המשטרה בנגב לא התעסקה לא במשילות ולא באכיפת החוק בפזורה. לא נכנסו בכלל לפזורה. היום זה שונה, ואני מאמין שאם המגמה הזאת תימשך, אנחנו נציל את הנגב. ואני גאה במשטרה שעובדת ללא הרף למען הנגב".

מה אתה משיב לטענה שזו תרבות, ושלא ניתן להתערב באמונה ובהשקפת עולם אחרת? מבחינתם פוליגמיה היא דרך חיים.

"אני לא מקבל שדרך חיים זה לגדל דורות של מסיתים נגד מדינת ישראל, אנשים שבסוף גם יהיו עבריינים, ואני לא מקבל שדרך חיים זה לפגוע בחוקי מדינת ישראל. ממש לא. זו לא דרך חיים, זו דרך לבחור בפשע ובטרור. ושם זה הקו האדום מבחינתי".

מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דני לוי, מבקש להוסיף ולציין כי "מדובר בתופעה אשר לא נאכפה זה שנים, הפוגעת לא רק בנשים עצמן ובתא המשפחתי, אלא סוללת ציר עוקף־חוק לסחר בנשים, לרבות קטינות שאינן אזרחיות ישראל ומובאות לתחומי מדינת ישראל תוך פגיעה בריבונות. עם כניסתי לתפקיד הצבתי מדיניות ברורה לחיזוק הריבונות והמשילות בדרום הארץ ולמלחמה בלתי מתפשרת בעבירות על כל סוגיהן, ויחד עם השר הוקם השנה לראשונה מחלק ייעודי המטפל באופן ממוקד וחסר פשרות בפוליגמיה, בדגש על החברה הבדואית".

אמפתיה ודבקות במטרה

מי שאמונה לגבש תשתית ראייתית לצורך העמדת הגברים הפוליגמיים לדין היא רס"ב אלינור דהן, ראש צוות חקירות במחלק פוליגמיה ימ"ר דרום. דהן מדגישה כי לעבודה במחלק יש מבחינתה משמעות וערך, וזו ממש לא מלאכת אכיפה טכנית גרידא: "החוקרות במחלק מרגישות ממש תחושת שליחות אמיתית. באופן אישי, כשהגעתי למחלק חששתי שיהיה חסר לי אותו ערך מוסף, כי 'הן בוחרות בזה' וכי 'הן רק מתחתנות'. אבל מהר מאוד הבנתי שזה אפילו לא קרוב למציאות. כשאנחנו יושבות מול הנשים האלה, אנחנו מבינות איזה שינוי אנחנו עושות בעולם", היא משתפת בתחושותיה, "זאת תופעה שאסור לתת לה להמשיך להתקיים. העבירה הזאת צריכה לקבל את מלוא חומרת הדין, כי היא נוגעת בדיני נפשות. הילדים במשפחות פוליגמיות משלמים מחיר נורא והנשים האלה משלמות מחירים בלתי אפשריים. אחרי שנה שבה אני נחשפת לאין־סוף מקרים, פוליגמיה היא ממש לא כמו שמנסים לצייר אותה. אם את יושבת לדבר עם הנשים, את מבינה שזה לא בא מתוך רצון אמיתי ונקי של האישה. בסוף יש כאן שיקולים כלכליים, סכסוכים שאפשר לפתור בעזרת נישואים, כוח ואינטרסים. זו תופעה שגם ברמה האנושית חייבת להיעצר".

למרות הטרגדיה האנושית והרגישות הרבה, דהן מדגישה כי המטרה של החוקרות במחלק היא חדה וברורה לאורך כל התהליך: "בסוף אני באה לטפל בעבירה פלילית, ומול העיניים שלי ושל החוקרות אנחנו נראה איך אנחנו מביאות את הראיות. גם כשהאישה בוכה מולנו בחקירה אנחנו נהיה אמפתיות, אבל לא נשכח את המטרה שלנו להשיג את הראיות".

גם רב־פקד איתי בוכריס, ראש מפלג בילוש בימ"ר דרום, שלוקח חלק בפעילות המחלק, מציין את מורכבות המשימה: "אנחנו מגיעים לבתים אחרי שאנחנו מבינים את המצב בדרכים כאלה ואחרות, אם זה מודיעינית ואם זה דיווח של רשויות מקבילות אלינו, ולמעשה מחפשים את הבעל ואת הנשים שהוא נשוי להן. הרבה פעמים אישה שנייה או שלישית בכלל לא מופיעה במערכות הרשמיות, ואנחנו רק יודעים שהן קיימות על בסיס מודיעין", הוא מדגיש, "אנחנו מעכבים אותם לחקירה. בהתחלה הם בכלל לא מבינים מה אתה רוצה מהם, כי עד עכשיו לא היו באים לעצור ולחקור אותם על פוליגמיה. רק לאחרונה, בעקבות הקמת המחלק, התחלנו לאכוף את זה בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ומשמעותית".

בוכריס מתאר את הראיות הנדרשות לביסוס התיק: "אנחנו מחפשים את האלבומים של החתונות ואת המסמכים שמעידים שהם נשואים. אנחנו נכנסים לחיפושים בבתים, בודקים במרשם האוכלוסין, מביאים עדים וראיות לחיזוק התיק. תמיד ישנו המסמך שהאדם שמחתן שומר אצלו, מעין כתובה או חוזה, או שהוא נותן העתק לאמא או לאישה. נתקלתי גם בגבר שהיה נשוי לשש נשים. הוא גירש חלק מהן, וכרגע הוא נשוי לשלוש נשים. והוא אבא ל־46 ילדים".

האם אתם מזהים שככל שהם מודעים יותר לאכיפה המוגברת, הם פועלים יותר להסתיר ראיות ולנהוג בתחכום מולכם?

"כמה אפשר להסתיר בן אדם? כמה אפשר להסתיר 15 ילדים? כמה אפשר להסתיר עוד שתי נשים? אז היא תחזור ליהודה ושומרון לחודש או חודשיים, בסוף היא תחזור לבעל שלה ושם אנחנו נחכה לה".

זאת אומרת שהמשטרה נחושה לאכוף.

"בצורה חד־משמעית. ויש היום את האמצעים, המשאבים וכוח האדם. אנחנו עובדים על זה בלי הפסקה".

מפקד מחוז הדרום ניצב חיים בובליל מכיר גם הוא בערך המוסף שבמחלק החדש: "מחלק הפוליגמיה בימ"ר דרום פועל למיגור תופעת ריבוי הנישואין במגזר הבדואי, כאשר לתופעה היבטים ערכיים חברתיים רבים, בהם פגיעה בנשים ובתא המשפחתי, לרבות היבטים ביטחוניים. בפועל נוצרת כאן בועה פלשתינית בתוך אזור הנגב, תופעה שמחייבת טיפול יסודי. המחוז הדרומי משקיע את מרב המאמצים בטיפול בתופעה שעד השנה האחרונה כלל לא טופלה, בטח שלא באופן מעמיק ונחוש, במטרה לצמצם את התופעה בשלב הראשוני ולהביא למיגורה".