מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים קיבלו את שמותיהן בהסכמה רחבה בגלל שהשמות ביטאו משהו מהותי ששיקף את סיבת המלחמה או לחילופין פרט תודעתי שנחרט בזיכרון הקולקטיבי.
מלחמת העצמאות כשמה כן היא – המלחמה שכוננה את המדינה. שמה של מלחמת ששת הימים משקף את המהירות שבה הובסו צבאות ערב – שישה ימים בלבד. ובשם מלחמת יום הכיפורים משתקפת יותר מכול האימה וקו הדין הנטוי על עם ישראל שהורגש ביום הנורא והקדוש שבו פרצה המלחמה.
אין לנו בינתיים מושג כיצד המלחמה הנוכחית, שלמרות ההצהרות לא הסתיימה ולא יכולה להסתיים כל עוד חמאס שולט ברצועה, תכונה בספרי ההיסטוריה – כאשר היא תהפוך להיסטוריה. העדר השם המתאים משקף מצב נתון: אנחנו עוד לא יודעים כיצד כל זה ייגמר. אי־ודאות זו באה לידי ביטוי בשם הפרוביזורי של המלחמה: מלחמת 7 באוקטובר. אני אישית מעדיף כרגע את השם הזה. השם מלחמת שמחת תורה מעורר דיסוננס נורא. חרבות ברזל? סתמי מדי ולא משקף לא מהות וגם לא משהו שנחרט בתודעה הקולקטיבית. אז נחכה עם השם הסופי עד שיבשיל. יש דברים שצריכים זמן. ובהמשך – פוק חזי מאי עמא דבר (צא וראה איך העם ינהג), כלומר מה יתקבל על ידי רוב הציבור כשם המתאים למלחמה הזאת.
למרות אי־הוודאות באשר לשם שיישאר איתנו לדורות, אפשר בכל זאת להצביע על מאפיין ייחודי אחד לעומת כל המלחמות הקודמות שללא ספק ייחרט בתודעה הלאומית הקולקטיבית: סוגיית החטופים. באשר לסוגיה זו, כולנו יודעים שלא פחות מאשר בזירת המלחמה עצמה – הזירה מול חמאס, האויב החיצוני – התנהל מאבק חריף גם בזירה הפנימית, בתוך תוכה של החברה הישראלית.
אולי יעניין אתכם
נס בעזרת נתניהו
שיבת החטופים שהתרחשה עתה במסגרת עסקת טראמפ היא נס, ולנתניהו יש חלק חשוב בנס זה. בלי הסכמתו העסקה לא הייתה מתגשמת. גם אם הטענה שטראמפ כפה אותה עליו נכונה – ואני בספק כי לא כך מצטייר היחס ביניהם – זה לא משנה מאומה. כי גם במקרה זה, טראמפ ידע איזו עסקה הוא יכול לכפות על נתניהו ואיזו לא. בדיוק בהקשר זה הוא אמר על נתניהו בנאומו בכנסת שהוא לא אדם קל. טוב שכך, אפילו טוב מאוד. מישהו רוצה ראש ממשלה קל?
עדות נוספת ממקור ראשון על חלקו של נתניהו בהסכם נשמעה מפורשות מפיו של ויטקוף. בעת הופעתו בכיכר החטופים נשמעו קריאות בוז כאשר הוא הזכיר את שמו של נתניהו בתור אחד מאדריכלי העסקה. ויקטוף לא ויתר ואמר למפגינים שזה הוא, ולא הם, ש"שכב בשוחות עם נתניהו", והמשיך: "תאמינו לי שהיה לו חלק חשוב מאוד בעסקה". אבל המוחים חשבו שהם יודעים יותר טוב ממנו. גם חברי האופוזיציה בפרלמנט הישראלי. בעת נאומו של טראמפ בכנסת הם נעמדו ומחאו כפיים לכל מי שטראמפ הודה לו – למעט לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. איזה ביזיון למדינת ישראל, לעיני העולם כולו!
לביזיון הזה יש היסטוריה: ההאשמה שהוטחה בנתניהו לאורך החודשים האחרונים הייתה שהוא טרפד כל עסקה לשחרור החטופים. לפי שונאי נתניהו – אני חושב שהביטוי הזה יותר מדויק מ"מתנגדי נתניהו" – גם את העסקה האחרונה הוא ניסה לטרפד. הכותרת של מאמר המערכת של עיתון 'הארץ' ממחרת הצהרתו של טראמפ על העסקה זעקה: "טראמפ, אל תיתן לנתניהו לטרפד את ההסכם". ברצוני להתמקד בשורות הבאות במילה המנחה "לטרפד" שקישטה במשך כל התקופה האחרונה את הדמוניזציה שעשו כאן לנתניהו.
המונח "לטרפד" נושא עימו קונוטציה של חרישת מזימות מאפיונרית מרושעת. משהו שעושים בהיחבא. וכאן צריך לשאול: האם זה לא מתפקידו של מדינאי לנווט את הספינה לא רק בגלוי אלא גם בתחבולות? ואם כן, מה רע בלטרפד עסקאות אם הן נתפסות בעיני מקבלי ההחלטות (במקרה זה נתניהו) כעסקאות רעות למדינתם, בפרט אם לא ניתן לסכל אותן בצורה גלויה?
אכן אין להתעלם מכך שטרפוד העסקאות פגע בחלק מהחטופים ובבני משפחותיהם, אשר היטלטלו מתקווה לייאוש וחוזר חלילה. אבל האם לנתניהו, שכזכור הסכים לשתי העסקאות הראשונות (כלומר לא "טרפד" אותן) וגם לתוכנית טראמפ הנוכחית, אך התנגד לעסקאות מצריות, קטאריות, סעודיות ועוד שהוצעו לישראל בחודשים האחרונים, הייתה דרך אחרת לעשות זאת חוץ מאשר "לטרפד" אותן? באשר למשפחות החטופים – אלה הנושאים בשם העמותה שלהם את הא הידיעה, למרות שלא כל משפחות החטופים השתייכו אליהם – יש לומר שאין לבקר אותם בשום דרך.
קמפיין נגד טרפוד הכניעה
כל מי שהילד שלו חטוף בעזה רשאי לדרוש כל דרישה כדי להציל את חייו. אלא שלא רק משפחות החטופים אלא גם אלה שתמכו במאבקן נגד הממשלה לא היו מוכנים לשמוע מנתניהו משהו אחר מאשר כניעה לדרישות קטאר, מצרים וחמאס. האם הם היו מרשים לו לומר בפה מלא שעם כל הטרגדיה האנושית הנוראה הכרוכה בכך, טובת כל אזרחי המדינה קודמת לטובת הפרט ולכן אין לאפשר עסקה שטובה לחמאס? האם היו מאפשרים לו להצביע בגלוי על העובדה שלא היה ולו מקרה אחד (!) בהיסטוריה שמדינה כלשהי הפסיקה מלחמה צודקת שבה ידה על העליונה והתקפלה בגלל שחטפו לה אזרחים? אם הוא היה מעז לומר משהו ברוח זו, מועצת חכמי האקדמיה, הקרם דה לה קרם של מערכת המשפט שלנו, האלופים והתת־אלופים הטלוויזיונים (Television Generals, כלשונו הקולעת של טראמפ) ואושיות התקשורת היו מסתערים עליו כעל מפלצת שעוד לא הייתה כמותה בתולדות האנושות. אז מה עשה נתניהו? טרפד. אשריך שטרפדת, כבוד ראש הממשלה! מגיעה לך תודה ענקית על התעקשותך ועל הטרפוד.
נתניהו כבר לא אדם צעיר. אני משוכנע שהוא רוצה להיזכר בהיסטוריה כמי שתיקן את מה שניתן היה לתקן מהמחדל הנורא של 7 באוקטובר – שבו הייתה לו אחריות עליונה כראש ממשלה – והוביל את מדינת ישראל למחוזות טובים יותר שלפני שנתיים לא העלינו על דעתנו שהם אפשריים. ההאשמה שהוא נהג כפי שהוא נהג בסוגיית החטופים כדי להאריך את המלחמה עד אין קץ הייתה חסרת היגיון מלכתחילה והתבררה עכשיו לעיני כל העולם כשקר זדוני. נתניהו הסכים להתנצל בפני קטאר, לשחרר ארכי־רוצחים פלשתינים ולסגת בתוך הרצועה תמורת שחרור החטופים ותמורת הסדר שלדעתי ולדעת רבים הוא טוב לישראל, כי הוא כולל את פירוק חמאס מנשקו.
ההשתלחות חסרת הרסן בנתניהו על ידי ישראלים שאיבדו את הבלמים תיכנס לספרי ההיסטוריה כעוול לא רק כלפיו אלא גם כלפי מדינת ישראל. אם אנחנו באמת רוצים לדאוג להרגעת הרוחות ולריפוי של החברה הישראלית, עלינו לדרוש – מעבר לבקשה מכל הצדדים הפוליטיים להוריד את גובה הלהבות – את מה שנראה לי כתנאי מרכזי לריפוי שכזה: עלינו לדרוש מכל אדם (שאינו שייך למשפחות החטופים) שבאמצעות המיקרופון שהזדמן לשפתיו השתלח בנתניהו – בהסתמך על הרהורי ליבו ולב שונאי נתניהו בלבד – שיתנצל. זה מגיע לא רק לנתניהו אלא לכל אזרחי ישראל שנתניהו הוא ראש ממשלתם. כבודו של ראש ממשלת ישראל הוא כבודה של מדינת ישראל.
