התחלה// נולד וגדל בתל אביב, ובה הוא מתגורר עד היום. "גדלתי בצפון הישן של העיר, שני ההורים ילידי העיר. סבתי עליה השלום נולדה גם היא בעיר. סבתא שלה קבורה כאן בבית העלמין טרומפלדור. טכנית אני דור חמישי פה. ההורים התגרשו כשהייתי צעיר, וגדלתי עם אמא בבית תל־אביבי חילוני, עם אפס עוינות ליהדות".
אבא// אברהם מלמד (79). "איש שיווק ומכירות, ממשיך לעבוד עד היום. נשוי בשנית לעיתונאית יעל פז־מלמד".
אמא// בתיה מלמד (78). הייתה עיתונאית ב'ידיעות אחרונות' וב'לאשה', היום בפנסיה. "גם היא נשואה בשנית ומתגוררת כיום בקיבוץ בית השיטה".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר הממלכתי 'יבנה' בתל אביב, "ה'יבנה' החילוני היחיד ששמעתי עליו". משם עבר ללמוד ב'תיכון חדש'. בכיתה ח' למד במשך שנה בתיכון כללי בגרמניה. "בעקבות נישואיה השניים של אימי ליהודי ממינכן, גרנו שם במשך תקופה. לא ידעתי מילה בגרמנית, זרקו אותי למים. מאז אני מסתדר לא רע בגרמנית".
אולי יעניין אתכם
טרקטור בלי בגרות// בכיתה י' עבר לקיבוץ גזית, "ליד התבור, המקום הכי יפה בעולם", שם למד עד כיתה י"ב. "הייתי ילד חוץ במוסד החינוכי 'תבור' של השומר הצעיר, בשנים שבהן עדיין לא למדו שם לתעודת בגרות, כך שסיימתי 12 שנות לימוד, אך בלי שום מסמך רשמי שמעיד על כך. יצאתי משם עם רישיון על טרקטור, אפילו עברתי טסט ראשון. מאז יצא לי להשתמש ברישיון הזה מעט מאוד".
גל"צניק// עם סיום כיתה י"ב, נכנס לתפקיד קומונר בקן של השומר הצעיר בנתניה במסגרת שנת שירות. "החזקתי מעמד חודש וחצי, כי חינוך זה לא ממש התחום שלי". אל התחנה הבאה הגיע אחרי שעלה על מדים והתגייס לצה"ל. "מכיוון שהתגייסתי באמצע השנה, לאחר שקטעתי את שנת השירות, השתלבתי באמצע תהליך הקבלה לגלי צה"ל, שם שובצתי כעורך תוכנית הבוקר 707 עם אלכס אנסקי. זה היה התפקיד שלי במשך רוב השירות הצבאי. מבחינתי זה היה חלום. לא חיפשתי את המיקרופון".
פגע וברח// עם השחרור מצה"ל בשנת 1992, החל לעבוד בצוות הרדיו בקמפיין הבחירות של רבין. "בסוף הקמפיין, שאחריו רבין עלה לשלטון, קיבלתי חולצה למזכרת – 'ישראל מחכה לאורי'. הרגשתי שעשיתי את שלי, העליתי את רבין לשלטון ועכשיו אני יכול לעזוב את הארץ. טסתי לצרפת, לטיול אחרי צבא, עם כרטיס לכיוון אחד בלבד".
קדימה, אוכל// בצרפת שהה במשך שלוש שנים, שם מצא עניין גדול בתחום האוכל. "זה משהו שנולדתי איתו, אך גם היה לי חסך מסוים מכיוון שלא בישלו אצלנו בבית. אכלתי הרבה כדי להבין במה מדובר. בשנים ההן היה פער קולינרי גדול בין ישראל לצרפת. בארץ היו ארבעה סוגי גבינות, ובצרפת מאות סוגי גבינות. כך גם בתחום היינות, היו עשרות אלפי סוגים. זה היה בעבורי סוג של גן עדן קולינרי. אחרי שהתוודעתי לתחום לעומק, כתבתי ביקורות אוכל למגזין 'גורמה' הישראלי".
אציל// דווקא בצרפת התחיל תהליך של תשובה. "למדתי צרפתית באוניברסיטה הקתולית של פריז. אחד התלמידים שם היה כומר מניקרגואה. הייתי היהודי הראשון שהוא פגש, והוא נתן לי תחושה שיש את אברהם, יצחק, יעקב ואותי. הוא ראה בי בן לשושלת אצולה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, וזה היה מביך מאוד. במקביל, כדי להתפרנס לימדתי עברית בבית כנסת ליברלי. מצאתי שם את ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי, והרגשתי שמצאתי אוצר משפחתי אבוד שלא ידעתי עליו. בהדרגה, מישראלי עברתי להגדיר את עצמי יהודי. ידעתי שיש לזה משמעות, אבל לא היה לי קצה חוט. התחלתי להדליק נרות שבת, ואחרי שעתיים הייתי מכבה אותם, לפני שהייתי יוצא מהבית".
נעים להכיר// בשלב מסוים הבין שכדי להתקדם בתהליך התשובה, עליו לחזור ארצה. "חזרתי לתל אביב והלכתי להתפלל. התייעצתי עם חבר, והוא המליץ ללכת לבית כנסת ספרדי, כי התפילה שם איטית יותר וקל יותר להשתלב. בזכותו במשך שנה התפללתי בנוסח עדות המזרח, כולל אמירת סליחות בחודש אלול. בינתיים עבדתי בעבודות מזדמנות כי נשאבתי לעולם היהדות. בפעם הראשונה נחשפתי לדף גמרא כשהייתי בן 25. הצטרפתי לשיעור עיון, ולא הצלחתי להבין למה קצב ההתקדמות הוא רק כמה שורות בכל פעם".
עצמאי// בהמלצת מכרים, החל ללמוד בישיבה הליטאית 'נתיבות עולם' לבעלי תשובה בבני ברק, וכן בבית המדרש של הרב מרדכי אוירבך בתל אביב. "הייתי לומד חצי יום". אחרי כמעט שנה, החליט לעזוב. "הגעתי למסקנה שהחרדים ואני לא הולכים ביחד. לא היה לי נוח להיות במקום שכולם נדרשים לחשוב אותו דבר. לא בקיבוץ, לא בבני ברק ולא בהמשך".
קונספירציה// משם עבר ללמוד בכולל של אוניברסיטת בר אילן. "למדתי שם סמסטר אחד, בדיוק בתקופה שבה בחור תימני צעיר, סטודנט למשפטים, החליט להרוס לי את קמפיין הבחירות מ־92'. הוא ארגן שבתות לסטודנטים, ובאחת הפעמים השתתפתי בסיור מאורגן שלו בחברון. בליל הרצח, כשאמרו את השם שלו, התגובה הראשונית שלי הייתה: 'אין מצב שזה הוא'. הוא לא היה מסוגל לארגן כלום. זה היה הטיול הכי כושל שהייתי בו אי פעם". התחנה הבאה הייתה מכון מאיר, שבו למד במשך ארבע שנים ובמהלכן התחתן. "שם תקעתי יתד. מצאתי את הרב שרקי, שהפך למורי ורבי".
החצי השני// לאה, גדלה בבית דתי־לאומי בפתח תקווה. "עזראית שרופה, למדה במחזור הראשון של מדרשת אורות עציון ועברה מסלול סרוג קלאסי. הכרנו דרך חברים משותפים". כיום מנהלת את רשת ההמבורגרים 'ממפיס' ומטפלת זוגית־משפחתית. בשנה הראשונה לנישואים התגורר הזוג הצעיר במבוא חורון, ואחריה עברו השניים לירושלים.
שנה ופירש// עם החזרה לירושלים, עבר ללמוד בישיבת הר המור. "למדתי בשיעור של הרב יהושע צוקרמן זצ"ל, שהיה מיועד לבוגרי צבא. אחרי שנה עזבתי כי כאמור היה לי קשה ללמוד במקום שיש בו ציפייה מכולם לחשוב אותו דבר. יש משהו באינטנסיביות שלהם שהיה חזק מאוד".
שליחות// את פרק האברכות בחייו המשיך בישיבת אור עציון אצל הרב דרוקמן, שם למד במשך חמש שנים, ובמהלכן למד בכולל הלכה ועבר הסמכה לרבנות. לאחר מכן יצא עם משפחתו לשליחות בניו ג'רזי, לתפקיד רב הקמפוס באוניברסיטת ראטגרס. "אחרי שנתיים הבנו שאם אנחנו לא חוזרים עכשיו, זה יכול לקחת הרבה שנים".
הצחקת אותי// עם החזרה ארצה, החליט להוציא מהבוידעם את תחביביו שהיו גנוזים מאז החזרה בתשובה. "חזרתי לכתוב על אוכל, הפעם בעיתון 'מקור ראשון', במשך שבע שנים. בנוסף לכך התחלתי לעשות סטנדאפ. עד אז הצחקתי אנשים בהתנדבות, והגעתי למסקנה שיש ברוך השם משפחה וצריך להתחיל להתפרנס מזה. בניתי מופע, כתבתי 70 דקות של פאנצ'ים. חילונים יותר צחקו מהבדיחות, אבל סגרתי יותר הופעות אצל דתיים".
דליקטס// בין לבין, פתח עם רעייתו סניף של רשת 'לחם תושיה' בשינקין. "הייתה הצלחה גדולה, אלא שחליתי בסרטן. לאחר שלוש שנות התמודדות החלמתי. נאלצנו למכור את החנות. ברגע שהתחלתי להרגיש יותר טוב, החלטתי לפתוח המבורגרייה. הרציונל היה שעד אז לא מצאתי המבורגר טעים וכשר. מכיוון שיש לי רף קולינרי גבוה זה עצבן אותי, כי אין סיבה. הציבור הדתי התרגל לקבל מוצר ברמה פחות גבוהה". התוצאה היא רשת 'ממפיס', הכוללת סניף בתל אביב, סניף נוסף בפתח תקווה ועוד שניים בדרך. "קיבלתי תגובות מדתיים 'וואו, אז זה המבורגר!', ומחילונים 'וואו, לא חשבנו שכשר יכול להיות ברמה כזאת'. 'הארץ' שמו אותנו ברשימת עשרת ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב, מקום שבו לא דרך אוכל כשר מעולם".
קול אחר// לפני יותר משנה השיק פודקאסט ובו הוא משוחח עם אנשי ימין בנושאים בוערים על הפרק. "מרגע שהתחילה שנת קפלן הארורה, קלטתי ששמתי לעצמי צנזורה מחשש לפגיעה בפרנסה. לא טעיתי, כשהתחלתי להתבטא – אנשים קראו להחרים את העסק שלי. בשבעה לאוקטובר הבנתי שאין לי את הפריבילגיה לשתוק. אנחנו במלחמה עם אויב מבית. קיבלתי המון תגובות שהמכנה המשותף שלהן הוא 'אתה קול בשבילנו'. אבל גם אם זה לא היה קורה, הייתי ממשיך. מישהו צריך להגיד את הדברים האלה".
זכות// ביום כיפור אשתקד היה בין מארגני התפילה בגן מאיר בתל אביב. "אנשים חששו לארגן את התפילה, ברוך השם זכינו לארגן אותה. פנו אליי הרבה אנשים ויעצו לרדת מזה, מחשש למהומות. סירבתי. אין דבר כזה שבתל אביב אי אפשר לקיים תפילה בפרהסיה".
הנחת// שבעה ילדים: שירה (26), מוריה (24), תמר (22), איילה (20), ימימה (18), נתן מאיר (15) ויהודית (12).
אם זה לא היה המסלול// "בקושי מאמין שזה מסלול החיים הנוכחי שלי".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "אין אצלי סדר יום קבוע. הלו"ז כולל יקיצה בשלב כלשהו ותפילה בשלב כלשהו. על כל השאר אני לא יכול להתחייב".
פלייליסט// "על פי סיכומי השנה של ספוטיפיי, מתברר שאני שומע הרבה מאוד אריס סאן, הרבה מאוד רוק של שנות השבעים וצלילי העוד".
השבת שלי// "שבת אצלנו כוללת אוכל טעים באופן חריג, אפס לחץ לפני שבת ונחת גמורה. זה משהו שאנחנו מקפידים עליו מאוד וגאים בו".
דמויות מופת// יצחק אבינו. "משהו בקרבת אלוקים המיוחדת שלו מדהים אותי".
מפחיד אותי// "מכות".
משאלה// "שייבנה בית המקדש".
כשאהיה גדול// "סטנדאפיסט".
לתגובות:
