"השמאל הקפלניסטי מאוהב בעצמו עד כלות. לכן לא מדובר רק בציבור אנטי משיחי, אנטי דתי. מדובר בציבור יודופובי, שזה כבר סיפור אחר לגמרי, כי יודופוב לא שונא את עצמו. יודופוב שונא את האחר היהודי, שמסרב לקבל את לוחות הברית החדשים מידיה של הכוהנת הגדולה של כנסיית הפרוגרס, שהדיבר הראשון שחרות עליהם הוא 'לא יהיה לך אחר ואני'. הדיבר הזה מצווה על המאמינים לבטל את ההבדל בין גוי ויהודי, שלמרות כל מאמצי המיסיון הכנעני, מצרי, יווני ונוצרי, צאצאיו הלגיטימיים של אברהם מתעקשים בעזות מצח בלתי נסבלת להמשיך להיות עם אחר – נבדל/ נבחר/קדוש – שמסרב להפר את הברית שלו עם נצח ישראל. שכמה שלא תנסה – גם ג'ודית באטלר לא תוכל לפגוע באחרותו".
המילים הנוקבות הללו פורסמו באחד מטורי הדעה הרבים של ד"ר צבי סדן, שמודע לחלוטין לפער בין החזות החיצונית שלו לתכנים שהוא מפרסם. "אני נראה כמו קפלניסט", הוא מחייך. "תל אביבי מבוגר, קיבוצניק במקור, נטול סממנים דתיים ודוקטור להיסטוריה של עם ישראל. לכן זה חזק במיוחד שדווקא אני כותב באופן קונסיסטנטי נגד הפרוגרס ונגד המלחמה של הפרוגרסיבים ביהדות".
ימין זו לא אופציה
ד"ר צבי סדן גדל בקיבוץ ארז, בן להורים ניצולי שואה. "גדלתי בקיבוץ שיתופי כמו פעם, בלינה משותפת, וכל העולם שעטף אותי היה עולם סוציאליסטי", הוא פותח. "בקיבוץ חונכנו לשנאת חרדים ולחילוניות גמורה. לא הכרנו את היהדות, ודת בכלל לא הייתה אופציה".
אולי יעניין אתכם
ובכל זאת אתה זוכר את הילדות בקיבוץ כילדות טובה, כולל הלינה המשותפת.
"כן", הוא אומר. "אני חושב שזה קשור לקשר עם ההורים. אם הקשר שלך עם ההורים הוא פחות טוב, אז הלינה המשותפת היא חוויה טובה".
היה לך קשר לא טוב עם הוריך?
"אפשר להגיד", הוא בורר את מילותיו. "אני לא רוצה לדבר סרה בהוריי אבל כן, זה היה קשר בעייתי. שניהם ניצולי שואה, והטראומות הקשו עליהם לנהל חיי משפחה מתפקדים ובריאים".
גדלת בקיבוץ ארז בעוטף עזה. מה זכור לך מהשכנים העזתים בתקופה של לפני מלחמת יום הכיפורים?
"אני זוכר שהיינו נכנסים לשג'אעיה כדי להביא פועלים לקיבוץ", הוא מחייך. "היינו מסתובבים בשווקים של עזה בלי כל פחד".
כיום אתה מזוהה עם עמדות ימין מובהקות. האם בצעירותך היית מזוהה עם השמאל ועם הסוציאליזם?
"ברור. אני זוכר שבבחירות של 1977, הייתי אז חייל משוחרר וראיתי את התוצאות בטלוויזיה היחידה שהייתה בקיבוץ. חשבתי שהשמיים נופלים עליי, שהכול נגמר", הוא משחזר. "הייתי שקוע בתוך העולם שלי, ובכלל לא עלתה אצלי המחשבה שימין זו אופציה. תוסיפי על זה את העובדה שהיינו חילונים גמורים, ותביני באיזו תודעה גדלנו".
אז לא הייתה לכם תודעה של זהות יהודית?
"לא למדנו על זה ולא גדלנו על זה, אבל דווקא הזהות היהודית הייתה מאוד ברורה לנו. אני אספר לך סיפור שימחיש את זה: למדנו בבית ספר אזורי, וכדי לחסוך בכסף בית הספר היה מוכן לקבל תנ"כים שחילק המיסיון, שכללו את התנ"ך ואת הברית החדשה. אנחנו, שהיינו חילונים גמורים, היינו קורעים את הברית החדשה מהספרים ומשאירים רק את התנ"ך. קיבלנו חינוך חילוני לגמרי, אבל הוא היה חינוך יהודי. כמו שהיה ברור לי שאני שמאלן וסוציאליסט, ככה היה ברור לי שאני יהודי. בכלל לא הייתה שאלה של זהות. מישהו אמר לי שכשמישהו מדבר על זהות זה אומר שהוא כבר איבד אותה, ואני חושב שזה נכון".
סדן שירת כלוחם בסיירת שקד במלחמת יום הכיפורים. "אני בוגר מלחמת יום הכיפורים, ונפגעתי ממנה כמו שהרבה אחרים נפגעו ממנה, כל אחד בדרך שלו. בתגובה למוראות המלחמה וכתוצאה ממנה, חלק ממי ששירתו איתי בצבא חזרו בתשובה, מהם הרב אביחי רונצקי ז"ל שהיה המ"פ שלי, והרב ישעיהו דורון שייבדל לחיים. בדור של מלחמת יום הכיפורים היו מי שבעקבות המלחמה חזרו בתשובה, והיו שהלכו לחפש במקומות אחרים, כמוני. המלחמה הזאת השפיעה בדרכים שונות על אנשים וזה דבר מעניין, כי זה שונה ממה שקורה במלחמה הזאת, שנראה שמשפיעה רק בכיוון אחד – חזרה ליהדות והתחזקות".
אמרת שבעקבות המלחמה הלכת לחפש במקומות אחרים. איפה חיפשת?
"כבר במהלך המלחמה שאלתי את עצמי: האם טוב למות בעד ארצנו? התשובה שלי הייתה שלא טוב למות בעד ארצנו ושאני לא רוצה למות בעד ארצנו. מכיוון שהזיקה שלי ליהדות הייתה חילונית, החלטתי שאין לי מה לחפש פה וחיפשתי דרכים לעזוב את הארץ".
בעקבות ישעיה הנביא
הוא נסע לטיול ארוך באוסטרליה וחזר רק כשנגמר לו הכסף, אבל החיפוש נמשך. "יום אחד החלטתי שאני צריך לקרוא את ספר ישעיהו, אל תשאלי אותי למה. היום אני יודע שהייתי בפוסט טראומה מהמלחמה, סבלתי מהלם קרב. אז לא הבנתי את זה ולא הייתי מודע לכך, ואולי זה מה שהביא אותי לקרוא את ישעיהו". הספר הזה השאיר אותו נפעם: "הייתי בהלם ובהתפעלות גדולה, ואז שאלתי את עצמי למי אני צריך להאמין עכשיו – לישעיהו הנביא או למורה לתנ״ך שלימד אותנו את הדברים כספר היסטוריה ומבלי לדבר על אלוקים? לימודי תנ"ך כספר היסטוריה שיעממו את כל התלמידים, ואותי המורה אפילו זרק מהכיתה לצמיתות. בעבורי זה היה בלתי נסבל ללמוד תנ"ך באופן כזה".
הוא החליט להאמין לישעיהו הנביא ולתנ"ך עצמו, שמעיד על אלוקים כמעט בכל פסוק. "בשבילי זה היה סוג של חזרה בתשובה", הוא אומר. "אומנם לא סיגלתי לעצמי גינונים של אדם דתי, אבל זה היה סוג של התפתחות, הארה או התגלות, ומחוסר עניין מוחלט התנ״ך נהפך אצלי למעין מורה דרך. התחלתי לקרוא תנ״ך ולהאמין במה שכתוב שם".
זה הביא אותך גם לשמירת מצוות?
"לא בשלב הראשון. שמירת המצוות התחילה בגיל הרבה יותר מאוחר". באיזשהו שלב בחיפושי הדרך, סדן התקרב דווקא לנצרות: "החלטתי שאני צריך ללמוד תנ״ך ונצרות בארצות הברית. הגעתי לשם בדרך לא דרך, ולמדתי שם תנ״ך לתואר שני באוניברסיטה נוצרית שקיבלה אותי בלי בגרות ובלי תואר ראשון. הייתי צריך לשכנע אותם שאני ראוי לתואר, ומכיוון שהייתי תלמיד טוב, הם אישרו לי את הלימודים".
יהודי לומד תנ"ך באוניברסיטה נוצרית?
"כן. יום אחד המורה שלי, פרופסור למקרא, אמר לי: 'תשמע, אתה יהודי. אתה צריך ללמוד את רש"י'. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני: מה לי ולרש"י? אבל התחלנו ללמוד את רש"י. אחרי זמן מה אמרתי לו שהדרך שבה לומדים את התנ״ך באוניברסיטה זה כמו שחיין ששוחה עם מסכה ושנורקל, ואילו ללמוד את רש"י זה כמו לצלול עם בלוני חמצן. בעבורי זה היה כמו לצלול ולראות הכול בתלת ממד, זה הבדל בחוויה שאני בכלל לא יכול להסביר. יש פה סיפור מוזר מאוד, שבסופו של דבר דווקא הנצרות מובילה אותי להכרה שהיהדות היא לא רק הדת שלי, היא לא עניין אישי או סובייקטיבי, אלא שהיהדות זה זה. היהדות מקיימת את העולם. בלי יהודים אין עולם".
הוא התחיל ללמוד ולהכיר את היהדות, והתעוררו אצלו הרבה שאלות ותהיות. "היה לי קשה למשל עם התלמוד, שיש בו דברים רבים שמנוגדים למחשבה מערבית משכילה, אבל היום אני מאוהב בתלמוד". סדן מצטט את הפילוסוף עמנואל לוינס, שאמר שחז"ל חשבו על כל השאלות ונתנו לכולן תשובות: "לוינס טען שעל כל שאלה שאת יכולה להעלות בדעתך יש כבר תשובה בתלמוד או בכתבי חז"ל", הוא אומר. "בהתחלה זה הפתיע אותי: מה אתה אומר לי? שחז"ל היו נביאים?! לא הבנתי אותו, אבל היום ברור לי שהוא צדק. הבוקר אפילו כתבתי פוסט על העניין הזה והשלכתי את זה גם על הסידור. כתבתי שגם בסידור יש את כל התשובות לכל השאלות שאי פעם שאלנו וגם לשאלות שלא נשאל לעולם, ונתתי לכך כמה דוגמאות. היהדות וכתבי חז"ל הם דבר על־טבעי לחלוטין, זה פלא, אבל גם פלא צריך לדעת לזהות ולהכיר".
אתה שומר מצוות כיום? שומר שבת?
"אני שם את עצמי בקטגוריה של תינוק שנשבה", הוא אומר בכנות. "תינוק שנשבה לא יכול לקבל על עצמו את כל עול המצוות כי הוא לא יעמוד בזה, עול המצוות ישבור אותו ואני ער לזה גם מתוך ההתנסות האישית שלי. הבנתי שאם אני אלך על זה בכל הכוח, יקרה לי מה שקורה להרבה מאוד חוזרים בתשובה שחוזרים בשאלה. זה נכון גם בעניין שמירת השבת שלי, שכל הזמן מתחזקת אבל מאוד בהדרגתיות".
הוא לומד תורה במסגרות שונות ובחברותות. "הגמרא היא הספר האהוב עליי, אין משהו שמתקרב לזה", הוא אומר. "אי אפשר לתאר את זה במילים, זו חוויה מרוממת באופן שקשה לתאר". הוא מדבר בעיניים נוצצות גם על הלימוד בחברותא: "מי שלא מתנסה בזה לא יוכל להבין". יש לו חברותא עם אדם מוכר בציונות הדתית שהוא מבקש לא לנקוב בשמו, וכבר כחצי שנה הם לומדים יחד את כתבי הרב קוק. "זה נפלא", הוא מעיד.
הפרוגרס סוגד לאסלאם
ביום שהריאיון נערך בו, התעוררה מיני־סערה תקשורתית על קיומו של איסור צה"לי לשיר את 'שיר לשלום' על ידי הלהקות הצבאיות. פורסם כי הרמטכ"ל כעס על ההוראה והנחה לבטל אותה. סדן מתייחס לכך בשיחתנו ואומר כי "שיר לשלום הוא שיר אנטי יהודי".
מדוע?
"כי הוא יוצא נגד תפילת עמידה", הוא אומר. השיר מבקש משומעיו "שירו שיר לשלום, אל תלחשו תפילה". הוא מציין כי יענקל'ה רוטבליט, מחבר השיר, לפחות ידע מה זו תפילת עמידה. "רבים בציבור כלל לא יודעים מה זה. אני זוכר שיום אחד נכנסתי לחנות של צומת ספרים ושאלתי את המוכרת אם יש לה מחזור תפילה". המוכרת הביטה בו במבוכה. "שאלתי אותה: את רצינית? את לא יודעת מה זה מחזור תפילה?! והיא אמרה לי שמעולם לא שמעה על המושג".
סדן, בשנות ה־70 לחייו, נשוי ואב לשלושה, סב לנכדים, הוא דוקטור להיסטוריה של עם ישראל. "למדתי באוניברסיטה העברית כי רציתי לקנות את הכלים הדרושים כדי לדבר על הנושאים שעליהם אני מדבר היום".
כבר עשר שנים סדן כותב ועוסק בשסע בין הימין לשמאל ובפרוגרס. "אלה דברים שמעסיקים אותי כל הזמן, כי הם עניינים קיומיים", הוא מסביר. "בתחילה ניסיתי להבין את השמאל הקפלניסטי, וכשהבנתי שהוא יונק מתורות של פרוגרס התחלתי להתעמק בנושא".
למה דווקא תופעת קפלן והשמאל הלא מתון עניינו אותך?
"בגלל הנזק שהם גורמים", הוא עונה. "ניסיתי להבין מה עומד מאחורי הדבר הזה, מה מניע אותם, מה תפיסת העולם שלהם, וככה הגעתי לפרוגרס. כולנו חייבים להבין מהו הדבר הזה ומה הוא עושה לנו. אם לא נתמודד עם זה, הפרוגרס יחסל אותנו".
הפרוגרס הוא תורה חדשה יחסית. מה הם שורשיו?
"בעיניי השורשים של הפרוגרס נטועים במהפכה התרבותית של ארצות הברית שהתחילה באמצע שנות ה־60 , עם הביטניקים וילדי הפרחים ותנועת השלום. שם זה מתחיל לקבל צורה של הגות אקדמית, שבסופו של דבר שינתה את המערב והובילה אותו למקום שבו הוא נמצא היום, כשהוא נופל כפרי בשל בידי הכיבוש האסלאמי. ברגע שהתחלתי להיכנס לתוך הסיפור של הפרוגרס, הבנתי עד כמה הדבר הזה מסוכן".
לדבריו, טבח שבעה באוקטובר הוא התכנסות של הרבה מאוד וקטורים פרוגרסיביים למקום אחד בזמן אחד: "הפרוגרס הוביל לטבח בעקבות התפיסות הפרוגרסיביות שהשתרשו כאן לעומק, שאומרות שאין דבר כזה טוב ורע. הן מטשטשות את תפיסת האויב, וכל הרלטיביזם הזה מוביל להתמוטטות מוחלטת של ערכי הביטחון, הלאומיות והמשפחה וגם למלחמה נגד כל מה שהוא יהודי".
מדוע זה קשור ליהדות?
"הפרוגרס נלחם ביהדות. זו השורה התחתונה של הפרוגרס, ולכן הוא אנטישמי. הפרוגרס במהותו הוא תופעה של אידאולוגיה אנטישמית, ולכן הוא מתחבר לאסלאם הקיצוני".
אבל זה כביכול הפוך לחלוטין מהאסלאם. האסלאם הוא דת.
"הפרוגרס לא מזדהה עם הדת המוסלמית, כי הרי הפרוגרסיבים הם אתאיסטים ומטריאליסטים ואין להם שום עניין בדת, להפך: הם דוחים את כל העניין של מטאפיזיקה ומתנגדים לזה באופן מוחלט. החיבור המופרע בין השמאל לאסלאם הוא בגלל דבר שאנשים לא שמים לב אליו והוא הפראות המוסלמית. הברבריות הזאת היא מה שמושך את הפרוגרסיבים לאסלאם".
אבל הפרוגרסיבים יוצאים נגד אלימות.
"נכון", הוא מסכים. "הם אפילו המציאו את המושג הזה שנקרא 'מיקרואגרסיה', שאומר שאפילו הביטוי הכי חלש של אלימות שאת יכולה לדמיין הוא אלימות שצריכה להיות מטופלת. לא מזמן פרסמתי בפייסבוק שלי סרטון קצר של שוטר באנגליה שעוצר נכה על כיסא גלגלים משום שאמר לאדם שדיבר אליו 'דבר אליי באנגלית'. מבחינת השוטר זה היה פשע שנאה". הוא חוזר להסבר על המשיכה של הפרוגרס לאסלאם: "מכיוון שהפרוגרסיבים לא יכולים לעשות מהפכות כי מהפכה היא דבר אלים, הם נושאים עיניים אל הג'יהאד האסלאמי כמודל למי שמוכן לעשות הכול למען האסלאם, והם שואבים השראה מהמוסלמים ומהנכונות שלהם למסור את נפשם על מה שהם מאמינים בו. מפה נובע החיבור בין הפרוגרס לאסלאם, וכמובן בנוסף לכך מה שמחבר ביניהם הוא האנטישמיות".
סדן איננו מתלהם והוא מדבר בשקט ובאיטיות, אבל כשהוא מדבר על השמאל ועל הקפלניזם הוא מתבטא בחריפות רבה: "כשאת בוחנת ברצינות ובשיקול דעת את התופעה שנקראת קפלן או שמאל רדיקלי בישראל, מתברר לך בלי שום ספק שההזדהות של הקפלניסטים עם חמאס ועזה לא נובעת מתוך חמלה כמו שהם רוצים שנאמין, אלא מתוך מאמץ להשיג את אותה מטרה שהיא חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ההבדל ביניהם הוא שחמאס רוצה לעשות את זה דרך רצח ממשי, וקפלן רוצים לעשות את זה באמצעות רצח מטאפורי של היהדות, אבל לא אכפת להם שחמאס יעזרו להם בדרכם. יש פה זהות של אינטרסים, ולכן הם רצו להפסיק את המלחמה. קפלן זו תנועה פרוגרסיבית שתכליתה חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".
מה לדעתך יציל אותנו מהפרוגרס?
"קודם כול חייבים להיות ערים לזה ולהבין שהפרוגרס פועל כדי לפרק את מדינת ישראל מיהדותה. את חושבת שזה מקרה שהקפלניסטים אומרים שנתניהו הוא אויב גדול יותר מחמאס?!" הוא שואל. "הרי מה האיום של נתניהו על קפלן? רק היהדות, אין איום אחר. הוא לא מאיים על החיים שלהם, הוא לא מאיים על הפרנסה שלהם, הוא לא מאיים על ההשכלה שלהם. הוא לא לקח ולו מקפלניסט אחד את הפרנסה שלו, הוא לא לקח מהם כלום. הדבר היחיד שהוא מנסה לקחת מהם הוא הלגיטימציה למדינת כל אזרחיה. זה הסיפור, אין סיפור אחר, ומי שיגיד לך אחרת משקר. נתניהו הוא קולט הברקים של כל הסיפור הזה, כי מה שקפלן רוצים זו מדינה פלשתינית".
מהן לדעתך הפעולות שיש לנקוט נגד זה?
"בשביל זה יש לנו כנסת וממשלה שצריכות לדאוג שהמדינה הזאת תישאר יהודית, שכל העולם ידע שאנחנו קודם כול יהודים. זאת החובה שלהם, זאת סיבת קיומם. אין להם זכות קיום אחרת".
"להט"ביזם זה לא נורמלי"
גם סוגיית גיוס החרדים היא בעיניו הסחת דעת של הפרוגרס ממה שהם באמת שואפים אליו. "הם מנסים לפרק את החברה החרדית כי הם נלחמים ביהדות. זו הסחת דעת שכל כך הרבה דתיים נופלים במלכודת שלה! לפעמים הדתיים הלאומיים כל כך מאכזבים אותי: איך אתם לא רואים? למה אתם משתתפים במשחק הזה בכלל?".
הוא סבור כי הקואליציה צריכה להבין שמאורעות שבעה באוקטובר לא היו אירוע מנותק מההקשר הרחב של השמדת מדינת ישראל: "אני חושב שהרבה אנשים עדיין לא מבינים שהניצחון של המלחמה הזאת הוא לא ניצחון על חמאס, אלא ניצחון של הציונות ושל היהדות. אני חושב שהרבה מאוד חברי ממשלה בכלל לא מבינים את זה ולא חושבים במושגים האלה. מה שקרה לנו פה הוא נס, היהדות ניצלה והיא מנצחת וזה הסיפור עכשיו. מי שלא מבין את זה, לא מבין כלום".
הוא כותב ומדבר על הנושאים הללו כדי להרחיב את ההבנה על הפרוגרס: "אני מתמקד בנזק שהפרוגרס עושה ובדרך שבה הוא משפיע עלינו. אנשים כבר כל כך הפנימו את המסרים של הפרוגרס, שהם אפילו לא שמים לב לכך".
למה אתה מתכוון?
"תראי למשל איך נתניהו מתגאה בעובדה שיושב ראש הכנסת שלו הוא להט"ב", הוא אומר. "אני נגד נרמול התופעה הזאת. הרי אם אתה מצהיר שאתה הומוסקסואל, אתה עובר על איסור עריות, שהוא ייהרג ובל יעבור, ואתה צריך להבין את המשמעויות של זה. זה לא שאני חושב שצריך חלילה להוציא להט"בים להורג, אבל מה פתאום אתה משבח ומהלל את התופעה? נכון, התופעה קיימת ואנחנו לא נילחם בה חלילה באלימות, אבל ודאי שלא נקדם או ננרמל אותה. איך נתניהו לא מבין את זה? ברור שכולנו חוטאים שכל הזמן צריכים את החזרה בתשובה, כי אנחנו בני אדם ואנחנו עושים שטויות, ולכן יש את מרחב ההכלה של אנשים, אבל לא של התופעה", הוא מדגיש. "לכן גם יש לנו את 'כל נדרי' ביום הכיפורים ומתירים לנו להתפלל עם העבריינים. זה דבר עצום!" הוא מתרגש. "אין היתר כזה באף דת אחרת! היהדות למדה לחיות גם עם מי שעובר על העריות, אבל היא מעולם לא נרמלה את זה. הנרמול של התופעה הזאת הוא בלתי נתפס והימין לא יכול לנרמל את זה, אסור לו. הימין לא יכול להגיד שהוא יהודי ולנרמל עריות. אם אתה רוצה להיות פרוגרסיבי, אתה לא יכול להיות יהודי. אלה שתי תפיסות עולם שנמצאות בקונפליקט חסר פשרות, ממש כמו המלחמה בינינו לבין האסלאם, שגם בה אין פשרות. אם אתה רוצה לחיות, אתה צריך לנצח אותם".