כוח איתם

"הכניסה של איתמר לפוליטיקה היא בראש ובראשונה סגירת מעגל מאוד מרגשת בשבילי", פותח תת־אלוף במילואים והשר לשעבר אפי איתם. "כיהנתי כיושב ראש המפד"ל בזמן של אחד האסונות הערכיים, הביטחוניים והמנהיגותיים הקשים ביותר שקרו לנו, כשאריאל שרון הפך את עורו ממוביל וידיד ההתיישבות למהרס והמחריב שלה. הייתי האדם האחרון שעזב את גוש קטיף, לאחר שלפני הגירוש עברנו לגור בנצר חזני. כשר בממשלתו של שרון הייתה לי חסינות ולכן לא פינו אותי. ראיתי איך בלילה, כשהגינות עוד פורחות והממטרות עוד מסתובבות, הרסו את היישוב, ובכעשר דקות מפעל חיים פורח הוחרב. הדבר הזה שבר אותי", הוא מודה. "לא בכיתי באירועים ביטחוניים קשים ביותר, ממלחמת יום הכיפורים דרך שלום הגליל ועד מבצעים שונים שבהם השתתפתי, אבל שם עמדתי ועיניי זלגו דמעות. בשבילי זו הייתה תבוסה איומה, אישית ולאומית".

מדוע ראית את זה כתבוסה אישית?

"כי לא הצלחתי לעצור את זה. לא היה לנו מספיק כוח פוליטי, ולא היינו מספיק ערים לאפשרות שראש ממשלה יבגוד כך בערכיו ובסיפור חייו. האופן שבו הוא דרס אותנו היה נורא", הוא נזכר. "היו לנו שישה מנדטים, אבל הוא התייחס אלינו כאילו לא היינו קיימים. מהבחינה הזאת, הכניסה של איתמר להנהגת הציונות הדתית היא מאוד מרגשת בשבילי, הרבה מעבר לפוליטיקה. עזבתי את הפוליטיקה בזמנו מתוך משבר ומתוך לקיחת אחריות אישית על הכישלון הנורא הזה, והעובדה שאיתמר שותף כעת למפלגת הציונות הדתית ולהנהגתה היא תיקון גדול".

הוא מספר כי ההתנתקות הייתה מלווה בקרע עמוק בתוך המפד"ל: "כיושב ראש המפד"ל קראתי לחבריי לפרק את הממשלה ולא לאפשר את המשך ההתנתקות, אבל חבריי נשארו שם עד שכבר לא היה מה לעשות. על הרקע הזה היה לי קרע מאוד עמוק עם המפד"ל, אבל כעת אני חוזר הביתה ותומך במפלגת הציונות הדתית".

אולי יעניין אתכם

בנושא 1216a רק לצמוח יש

בנושא 1216a עניין אישי והפעם עם הרב אילון צרפתי

למי הצבעת בזמן הקרע העמוק ההוא?

"הייתי פעיל מאוד בליכוד והיה לי מפקד גדול במפלגה. השפעתי לא מעט על הרכב הליכוד, אבל כיום אני חושב שצריך לתת את כל הכוח ואת כל המוניטין לציונות הדתית, גם בהקשר ההתיישבותי וגם בהקשר הצבאי. צריך לזכור שרוב מניינה ובניינה של שדרת המפקדים בצה"ל דהיום, בוודאי במילואים – מח"טים, מג"דים, מפקדי אוגדות – באים מבית המדרש הזה, וזה כשלעצמו אירוע מכונן ומעצב גם לעתיד לבוא, אז אני חוזר הביתה ועושה את זה בנפש חפצה ובהתלהבות גדולה".

"אפי לא תודרך לפני הריאיון", מצהיר בחיוך הדובר שתיאם את הריאיון, לאחר שאיתם האב מדבר בהתלהבות ובעיניים בורקות על הישגי המפלגה שבנו בחר להצטרף אליה. אפי איתם, נזכיר, הוא בעל רקורד פוליטי וצבאי מרשים. בצה"ל הגיע לדרגת תת־אלוף, זכה לעיטור המופת והיה מהקצינים הבודדים חובשי הכיפה בזמנו שהגיעו לדרגה כה גבוהה. הוא שירת במגוון תפקידי פיקוד, ולאחר פרישתו הצטרף למפד"ל בגלגוליה השונים, ולאחר מכן עבר גם קדנציה בליכוד. הוא כיהן כשר במשרדים שונים בכמה ממשלות. בבוקר שמחת תורה, על אף שחצה את גיל 70, יצא להילחם בקרבות.

"התיקון שאני מדבר עליו קורה לא רק ברמה הפוליטית, אלא גם ברמת השטח", מסביר אפי. "כשאני מסייר כיום ברחבי היישובים החדשים, וכשאני עולה על הר בזק, מקום שרגל יהודית לא דרכה בו 25 שנה וכיום יש שם גם חווה וגם מחנה צבאי, ובכלל לאורך ולרוחב כל הארץ, אני מזהה חזרה לתיקון עמוק שהתחלנו בו ובעזרת ה' הוא יימשך מיד אחרי הבחירות, גם בעזה וגם בחלקים אחרים של הגליל ושל הנגב".

אין להם זמן ליחסי ציבור

איתמר, מדוע בחרת להיכנס לזירה הפוליטית?

"זה נולד תוך כדי המלחמה ומתוך תחושת האחריות", אומר איתמר איתם, סגן־אלוף במילואים ומועמד לכנסת מטעם מפלגת הציונות הדתית. "הסתכלתי על כל מה שראינו וכל מה שעבר עלינו, ושאלתי את עצמי מה אני עושה עם זה? האם אני מסתפק במה שעשיתי כמפקד במילואים או שאני הולך עם זה קדימה? חשבתי שאת אותה אחריות שאיתה יצאתי לשדה הקרב ואיתה הובלתי את הלוחמים, צריך להמשיך גם לחיים הציבוריים".

איתם, מג"ד במילואים, נפצע מירי של צלף בצפון רצועת עזה במאי 2024. "הבחירה ללכת לפוליטיקה התחילה להתבשל במלחמה, והמשיכה להתגבש בזמן הפציעה שלי. בחודשים האחרונים הבנתי שזה מה שאני רוצה. התחלתי לבדוק את המפה הפוליטית וזיהיתי בציונות הדתית את המקום הנכון בשבילי".

מדוע?

"בעיקר בשל שתי סוגיות. הראשונה היא מערכת הערכים ותפיסת העולם שבה נטועים נציגי המפלגה, מוסדותיה והציבור שהיא מייצגת. סוגיה נוספת וחשובה בשבילי היא היכולת לבצע ולממש את תפיסת העולם ולשנות את המציאות בשטח. הציונות הדתית, ובפרט השרים בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, יודעים לעבוד עם מערכות המדינה, למנות את האנשים הנכונים ולהביא קבלות על ביצוע בפועל של הדברים החשובים להם ולמצביעים שלהם".

אפי, מה דעתך על בצלאל סמוטריץ' כמנהיג המפלגה?

"אני מכיר את סמוטריץ' עוד כנער צעיר, וליוויתי אותו בשנתיים האחרונות לא מעט. להערכתי מדובר באחד מאנשי הציבור והפוליטיקאים הטובים ביותר שיש כיום במערכת, גם ברמה האידאולוגית וגם ברמת ההוגנות והערכיות האישית. מכיוון שהייתי בפוזיציה שלו, אני יודע להעריך את גודל האירוע: הוא הצליח לפעול רבות ונצורות בחיבור משרדים ממשלתיים שבעבר תוכננו ואוישו כדי להפריע זה לזה – משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד המשפטים ומינהל מקרקעי ישראל, מקבץ שהיווה מלכודת לכל התקדמות ולכל החלטה. בצלאל יצר שם צוות עבודה מתואם שמביא תוצאות מדהימות. הנוסחה הזאת של שיתוף פעולה בין־משרדי תשרת את הציונות הדתית ואת מדינת ישראל בהמשך גם בגליל, גם בנגב ובעזה וכמובן ביהודה ושומרון. כיושב ראש הציונות הדתית והמפד"ל לא הייתי כל כך מוכשר ומוצלח ביכולת לייצר תוצאה בתוך הבירוקרטיה ובתוך העולמות הבין־משרדיים כמו שבצלאל הצליח. גם במפגשים הרבים עם ראש הממשלה במהלך המערכה עמדותיו בעניין המלחמה היו ברורות, נחרצות, לא מתבלבלות ולא מתחנחנות. בעיניי בצלאל הוא המנהיג הראוי לאמון הציבור הציוני־יהודי־לאומי", הוא מצהיר, ואיתמר מוסיף: "חלק מהישגי המלחמה הם תוצאה של השפעה קריטית שהייתה לסמוטריץ'".

אם ההישגים והעשייה של בצלאל סמוטריץ' והציונות הדתית כה גדולים, מדוע הייתם צריכים להתאחד עם פייגלין כדי לעבור את אחוז החסימה? אולי המפלגה הזאת נתפסת כמפלגה מגזרית?

"ההישגים של הציונות הדתית אינם מגזריים בכלל", עונה איתמר. "ההתעקשות על המלחמה, על הניצחון, על ההכרעה, על פירוק החמאס, על הטיפול ברפיח ובאיראן – זה לא עניין מגזרי. גם ההתיישבות ביהודה ושומרון היא לא עניין מגזרי. רצועת הביטחון הזאת ביהודה ושומרון נועדה קודם כול להגן על תושבי כפר סבא, רעננה והמרכז. ארץ ישראל היא לא של הציונות הדתית, אלא של עם ישראל כולו. ההתיישבות היא ערך של אחדות העבודה, של קיבוצי הנגב והגליל. כשרת ההתיישבות אורית סטרוק עוסקת בשיקום הנגב, עוטף עזה, הגליל והצפון".

הוא מציין גם את ההישגים של סמוטריץ' כשר האוצר: "תראי את הנס שבו מדינת ישראל נמצאת כיום: אנחנו יושבים בקניון שוקק חיים בעיר סואנת, אחרי שלוש שנות מלחמה שעלותה מאות מיליארדים, והכלכלה חיה, קיימת ומשגשגת. במדדים העיקריים – באינפלציה, בשקל, באבטלה ובהשקעות חוץ – מדינת ישראל חזקה וסמוטריץ' הוא שר אוצר מצוין".

אז איפה בכל זאת הבעיה?

"הבעיה היא גם בכך שהציונות הדתית לא כל כך טובה בלשווק את הישגיה. חברי הכנסת והשרים שלנו, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, בצלאל סמוטריץ', קמים בבוקר כדי לעבוד בשביל עם ישראל בצניעות ובענווה. כשאתה עובד אין לך זמן לעשות יחסי ציבור, להצטלם עם תנינים או סיכות של חבל תלייה. זה אולי מביא מנדטים, אבל זו לא עשייה. אנחנו מביאים קבלות".

הוא תולה את חולשת המפלגה בסקרים שלפני האיחוד עם זהות גם בקמפיין שהתנהל נגד הציונות הדתית: "היינו נתונים תחת קמפיין שנאה מטורף שצבע את הציונות הדתית ואת נציגיה בצורה מעוותת. קראו לנו אוכלי מוות וציירו את חברי הכנסת שלנו כמי שליבם גס בחטופים ובסבל של המשפחות".

"אם בוגי יעלון ועומר בר לב, ששירתו יחד איתי כתף אל כתף, מסוגלים להגיש עתירה בבקשה לפסול את הציונות הדתית מריצה לכנסת, כפי שהם אכן עשו, זה מראה לאן הם הידרדרו", אומר אפי. "גודל העיוורון נובע משנאה ומדה־לגיטימציה, אבל למרות זאת עם ישראל זז חזק לכיוון היהודי, הלאומי, הציוני וההתיישבותי. הציונות הדתית צריכה להתאזר בסבלנות וכוח כדי לחצות את מערכת הבחירות הזאת ולהתייצב מבחינה פוליטית לקראת השינוי. אני מאמין שנראה פריצת דרך משמעותית מבחינת אחוזי התמיכה של הציבור, שיידע להכיר טובה על ההישגים, על ניקיון הכפיים ועל מנהיגות של משרתי ציבור אמיתיים".

"החרדים הם לא אויבי המדינה!"

איתמר, דיברת קודם על העשייה של הציונות הדתית לעומת קמפיין של תנינים וחבלי תלייה. אני מבינה שאתה לא אוהב את הסגנון של עוצמה יהודית. מה דעתך על העשייה של בן גביר?

"הוא לא עשה מספיק", הוא עונה. "הוא השר לביטחון לאומי ועדיין יש לנו עבודה עצומה בצפון ובנגב בפרוטקשן ובביטחון האישי. אומנם יש לו הישגים, בעיקר בנוגע לטיפול שלו בשירות בתי הסוהר, שזו עשייה חשובה מאוד, והוא גם עשה רפורמה מצוינת בתחום הנשק, אבל זו פחות או יותר כל העשייה שלו וכל השאר זה דיבורים. יש הרבה אנשים, כולל אני, שלא אוהבים את הפופוליזם של בן גביר".

סוגיה בוערת במיוחד, בעיקר במגזר הציוני־דתי, היא סוגיית גיוס החרדים. נראה כי סמוטריץ' איבד מצביעים בשל הוויכוח הנוקב הזה בתוך המגזר.

"הדבר הכי חשוב לי כמי שלחם, נפצע ואיבד חיילים וחברים, הוא שהישגי המלחמה יישמרו", אומר איתמר. "אני מבין את הזעם והקושי של הציבור המשרת, זה אכן קשה וכואב. אני יודע מי לא חי בתחושה הזאת של פחד מהדפיקה בדלת. אבל מי שחושב שעל ידי דריסת החרדים, הרעבתם ונקמה בהם נשיג גיוס, טועה. הרבה אנשים מהמגזר אמרו לי שלא אכפת להם אם זה יביא לגיוס של החרדים או לא, מה שחשוב להם זה לפגוע בחרדים. זו לא שיטת עבודה וזה לא רעיון טוב לניהול מדינה. כשאני מסתובב בישיבות ההסדר החרדיות, במכינות ובחטיבת חשמונאים, אני רואה תהליכים ושינויים, יש שם מוכנות והבנה של האתגרים. השאלה היא אם אנחנו הופכים אותם לאויבי האומה ודוחקים אותם לקצה, או הולכים לתהליך מוסדר".

"מפלגת הציונות הדתית הייתה יכולה להיות הראשונה שצועקת 'גיוס עכשיו'", אומר אפי. "מספר הנופלים והמפקדים אצלנו הוא עצום. אבל כאן מתגלה הגדולה של סמוטריץ', שלא נגרר לפופוליזם של מריצות, סנקציות והרעבה. הייתה לו כל הלגיטימציה לקושש תמיכה פוליטית מזה, והוא לא עשה זאת כי הוא מבין שגיוס החרדים יקרה מתוך תהליך עומק". איתם יוצא נגד הגזרה השווה שעושים חלק מהאנשים בין החרדים לערבים: "השקר שמנסה לחבר בין החרדים לערבים הוא שקר עצום! החרדים הם אחים שלנו, בשר מבשרנו, וחלק מהפוטנציאל של מדינת ישראל. יש לנו ויכוח איתם ואנחנו רוצים שייקחו חלק בנטל, אבל הם אינם אויבי המדינה!"

איתמר מדבר גם על הסכנות הביטחוניות הרבות שעומדות לפתחה של מדינת ישראל: "בעוד חודש וחצי יהיו בחירות ברשות הפלשתינית. דחלאן וברגותי ינצחו בהן, ובעוד שנתיים וחצי אנחנו נעמוד בפני צונאמי מדיני אפשרי, שכבר מכינים אותו בעולם ושידרוש מאיתנו הקמת מדינה פלשתינית. אם תעלה ממשלת שמאל, כל הישגינו עלולים לרדת לטמיון ולא תהיה לנו שום יכולת עמידה מול העולם, לא בעזה, לא בלבנון ובטח לא מול הסוגיה האיראנית וביהודה ושומרון. אנחנו עלולים להביא למצב שבו כל הקושי וכל המאמץ וכל הנפגעים וכל ההרוגים יהיו לשווא, ונחזור לאותה קונספציה ששומעים מיאיר גולן ומאיזנקוט. הגוש הימני הוא הערובה לכך שתעלה ממשלת ימין שתשמור על כל ההישגים הללו והחרדים הם חלק בלתי נפרד ממנו".

איתמר מציין את עיקרי תוכנית גיוס החרדים של המפלגה: תמיכה ממשלתית במוסדות משלבים – ישיבות הסדר ומכינות חרדיות, הכנת הצבא לקליטה מתאימה ומכבדת, וחקיקת חוק יסוד המשרתים שייתן מעמד מועדף ומתגמל מאוד למשרתים לפי מדרג של לוחמים ומשרתים אחרים, ובמקביל מקדם הסכמה של רבנים לגיוס של אלפים. "כשנראה חרדים במדים ברחובות ובבתי הכנסת בהסכמת רבניהם, הדינמיקה תשתנה", הוא בטוח. "האלטרנטיבה של קמפיין שנאה וחרם לא תביא חייל אחד לצה"ל ולא תקדם את המדינה".

"לא לתת למפלגות הערביות לרוץ לכנסת"

דיברתם על הבעיה של ריבונות, בעיקר בנוגע למגזר הערבי. מה לדעתכם צריך לעשות כדי לטפל בבעיות הרבות של המגזר הערבי?

"ערביי ישראל, רובם ככולם, מוחזקים בידי הנהגה שפועלת נגד המדינה. רק לאחרונה צוין כי במגזר הערבי יש מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים, כלומר שכמעט לכל גבר ערבי במדינת ישראל יש נשק. למה הנשק הזה משמש?" תוהה איתמר. "ארגוני הפשיעה במגזר הערבי פועלים למעשה כארגוני טרור. נדרשת החלת ריבונות ומשילות מלאה – בחינוך, באיסוף הנשק, בטיפול בבנייה הבלתי־חוקית ובפרוטקשן. האיום הפנימי הזה פגש אותנו בצורה מצומצמת באירועי שומר החומות. מול איומי החוץ בעזה או באיראן פתחנו את העיניים, אבל מול האיום הפנימי אסור לנו להישאר בעיוורון. נדרשת תוכנית לאומית לחיזוק ההתיישבות בגליל ובנגב, לצד תקנות חירום וענישה מחמירה של עשר שנות מאסר בפועל על החזקת נשק בלתי חוקי".

"לפני חמש שנים פרסמתי מאמר שבו התרעתי שחלקים מקרב המגזר הערבי בישראל בונים צבא. אמרו אז שאני מגזים, כיום כולם מבינים את גודל הסכנה. ראש השב"כ דוד זיני פרסם שבמגזר הבדואי בנגב מתארגנות מיליציות צבאיות", אומר אפי. "כאינדיבידואלים, ערביי ישראל הם אזרחים עם זכויות אזרחיות שוות, אבל אסור לנו לאפשר התארגנות במסגרת מפלגות ערביות בעלות אג'נדה שנועדה לקעקע את זהותה של ישראל כמדינה יהודית. בנושא הזה הדמוקרטיה שלנו צריכה לנהוג כדמוקרטיה מתגוננת. המפלגות הללו אינן שותפות לגיטימיות לשום קואליציה ציונית! בממשלת בנט ראינו שזה לא מחזיק מעמד ושלא ניתן לנהל כך מהלכים ביטחוניים. ברגע שלא תתאפשר התמודדות של מפלגות שפועלות נגד המדינה, והאזרחים הערבים יצביעו למגוון המפלגות הישראליות והיהודיות הקיימות, המערכת הפוליטית תשתחרר מהמלכודת הזאת".

האם אתה אומר שלא צריך לאפשר ריצה של מפלגות ערביות לכנסת?

"כן", עונה אפי, "זו כמובן דעתי האישית, שאינה מייצגת את עמדת הציונות הדתית. אני סבור שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להגן על עצמה ממפלגות שמטרתן היא להילחם בזהות היהודית של המדינה".

שניהם מדברים הרבה על חשיבות האחדות בעם. "איתמר התייעץ איתי כשהוא התחיל להופיע בהופעות ציבוריות", אומר אפי. "אמרתי לו שכשהוא מדבר, שישווה לנגד עיניו את גדוד המילואים שלו. אני ראיתי את הגדוד הזה בכמה מפגשים תוך כדי המלחמה, כולל בטקס הפרידה מאיתמר. זה עם ישראל על כל רבדיו, זהויותיו ומגזריו והוא מאוחד בדבר אחד: אחריות לשמירה על מדינת ישראל גם מהבחינה הביטחונית וגם מהבחינה הזהותית הישראלית והיהודית. כשהגדוד הזה יצא בפעם הראשונה הביתה אחרי הקרבות הם עלו ביחד לכותל, חילונים ודתיים, וכל המשפחות הגיעו עם הילדים. אני התרגשתי מזה מאוד. זו הייתה הבחירה שלהם וזה היה ברור לכולם שכשחוזרים ממלחמה שהאויב קרא לה טופאן אל־אקצה ובכל בית בעזה יש תמונה של ירושלים, אז ברור שכולם עולים להתחבר מחדש לירושלים שלנו".

איתמר חוזר אל הפציעה שלו: "כשנפצעתי ביחד עם הקשר שלי תומר, שנינו נפצענו מאותו כדור שעבר אותו ופגע בי. יש סרטון של חמאס מהאירוע הזה, ורואים בו את העין של המחבל בתוך הטלסקופ מסתכלת עלינו, וברור שהוא לא רואה דתי וחילוני אלא שני חיילים יהודים".

"אנחנו אחים", מוסיף אפי, "נילחם זה בשביל זה וביחד בשביל המדינה. האחווה הזאת היא חוצה מגזרים ומפלגות, ובמידה רבה מאוד הציונות הדתית מבטאת אותה".

הוא חוזר שלוש שנים אחורה, ליום שאחרי הטבח שבו ירד להילחם בעוטף. "אני כבר חייל זקן, אבל ביום השני של המלחמה נסעתי עם הרכב שלי לכפר עזה והשתתפתי בלחימה. ליד מפלסים נתקלתי בחוליית מחבלים. פרקתי מהרכב והתחלתי להשיב אש ואז הצטרפה אליי מחלקת צנחנים צעירים. הקצין הצעיר הסתכל עליי, לבשתי שכפ"ץ ולא ראו את הדרגות שלי והוא ראה רק את הזקן הלבן. הוא אמר לי: "סבאל'ה, אנחנו עכשיו יוצאים להסתערות. אתה ואני מספרי ברזל, צמד ברזל, אל תיעלם לי פה". בעיניי זה בדיוק הסמל של עם ישראל: אנחנו צמד ברזל, וכשאנחנו צריכים להילחם על חיינו, גם הפיזיים וגם הרוחניים, הזהותיים וההיסטוריים, אנחנו צמד ברזל".

רעיון האחווה הוא חשוב, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק גדול ממחנה השמאל רואה בימין בכלל ובציונות הדתית בפרט אויב. הכינוי "אוכלי מוות", העתירה לפסילת המפלגה וההחרמה של המגזר הם לא האחווה שאתם מדברים עליה.

"האחדות היא אמיתית וממנה אנחנו יוצאים לדרך", אומר איתמר. "כמובן שיש ביקורת ויש מאבק רעיוני. ראשי מערכת הביטחון במדינת ישראל – ראשי שב"כ ומוסד, אלופים, ורמטכ"לים, ניהלו קמפיין תבוסה במהלך המלחמה תוך כדי השמצות קשות מאוד כלפי הנהגת המדינה והנהגת הציבור הדתי. זה דבר חמור מאוד ויש לנו ביקורת גדולה על הדבר הזה, לכן אנחנו חושבים שהגיע הזמן שלנו לקחת מנהיגות. האליטה הישנה, אליטת הביטחון של מדינת ישראל, עבר זמנה. הם לא הבינו שום דבר מהאיומים והצרכים של הביטחון וגם לא מבחינה ציבורית ומנהיגותית. אנחנו בהחלט אומרים שהגיע הזמן שלערכים ולתפיסת העולם שלנו יהיה ביטוי בעמדת נהג הקטר של המדינה. הוכחנו את זה בכל המערכות, אנחנו לא מתביישים בזה".

"להעלות את איזנקוט זה חוסר אחריות"

"הייתי ליד ביבי בשעות הקשות ביותר של המלחמה, כשהיה צריך לקבל החלטות קריטיות", מגלה אפי. כשאני תוהה אם נתניהו מינה אותו ליועץ ביטחוני, הוא מסביר: "לא הייתי צריך למרפק אחרים בשביל זה, כי לא היה סביבו אף אחד! הרוב המוחלט והמכריע של חבריי הגנרלים, גם החברים בקבינט של ממשלת האחדות, הובילו רפיסות, ייאוש ומינימליזם מבצעי שמשלים עם זה שטבחו אותנו, ורק מבקש להתכווץ בפינה ולסיים את המלחמה. כמובן בלי חיסול סינוואר, נסראללה ותקיפה באיראן. ביבי היה לבד!" הוא אומר.

"מכל אלפי האלופים ותתי האלופים רק יפתח רון־טל ואני היינו איתו", חושף איתם, "שנינו ישבנו איתו ערב ערב, חיזקנו אותו ואמרנו לו שאי אפשר לסיים את המלחמה הזאת בלי הכרעה, בלי כיבוש רפיח, בלי מלחמה עם חיזבאללה. גם אחר כך בשאגת הארי ובעם כלביא עמדנו לצידו. את הכישלון הענקי של כל המערכת הביטחונית לדורותיה אנחנו לא יכולים לטייח בשם שום אחדות".

אפי סבור כי מקור הכישלון הזה הוא בקונספציה היסטורית שהתחילה באוסלו והובילה גישה של כניעה לטרור ועצימת עיניים. "אני זוכר את הוויכוח שהיה לי עם אהוד ברק כשהיה ראש הממשלה והחליט על הבריחה מלבנון והבגידה בצד"ל שלחמו איתנו. אמרתי לו: 'אנחנו לא יוצאים מלבנון, אנחנו מכניסים את לבנון אלינו! אל תעשה את זה!' ברק אמר לי בחצי חיוך: 'אתה תמיד רואה הכול רק דרך הכוונת. אתה צר מוחין'. בשבעה באוקטובר קיבלנו את האידאולוגיה הזאת בריבית דריבית. כשנלחמתי בעוטף הרגשתי שמה שמתחולל בעוטף הוא תוצאה ישירה של הקונספציה וההפקרות שהחלו בהתנתקות ובבריחה מלבנון. המילים 'אמרתי לכם' בהחלט עברו לי בראש, אבל ברגעים הקשים ההם לא היה זמן לעסוק בזה, היה צריך להילחם ולהכריע את האויב".

אני שואלת את איתמר מהי עמדת הציונות הדתית בנוגע לאפשרות של ממשלת אחדות עם השמאל. "אנחנו חלק מהגוש הלאומי ותומכים בבנימין נתניהו לראשות הממשלה, בלי שום התלבטות", הוא אומר, "יחד עם זאת, אנחנו לא מחרימים אף אחד. כל מי שירצה להיות שותף בממשלה לאומית רחבה וינטוש את גישת 'רק לא ביבי' מוזמן, ונשמח על כך".

אפי, מסכים?

"אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה קיומית נגד איראן וגרורותיה. הדבר הקריטי ביותר בבחירות הללו הוא מה שאני קורא לו רציפות אסטרטגית. להעלות להנהגה אדם שלא שימש אפילו כשר בממשלה כמו גדי איזנקוט, זה חוסר אחריות במצב הביטחוני הנוכחי. הבחירות הללו דומות לבחירת מנתח לניתוח מציל חיים: אתה רוצה מנתח מנוסה שביצע אלפי ניתוחים ויודע לנהל את המערכה".

לקראת סיום, אפי מבקש להעביר מסר: "יש ויכוח בחברה הישראלית אם לקרוא למה שקרה לנו בשמחת תורה 'טבח שבעה באוקטובר' או 'מלחמת התקומה'. זה לא עניין סמנטי, אלא תפיסתי. השאלה היא אם אנחנו שוקעים באסון, או שדווקא מתוך הקושי אנחנו קמים ובונים את הקומה הבאה. הציונות הדתית מביאה עמדה אמונית ומנהיגותית שאומרת: 'מן המצר קראתי י־ה ענני במרחב י־ה'. אנחנו לא שוקעים באפלה, אלא צומחים לתקומה. הגישה שלנו מבוססת על התפיסה שעם ישראל הוא מעצמה, לא במובן של גאווה ויוהרה, אלא במובן של יסוד עצמי המבוסס על רוח, מוסר ועוצמה פנימית. שנים ניסיתי להכניס את הרכיבים הללו לשיקולי הביטחון הלאומי, וכיום ברור לכול שהרוח והחוסן הערכי הם חלק בלתי נפרד מהיכולת הביטחונית של המדינה".