"הפצ"רית ידעה שהלוחמים לא ביצעו עבירה"

סאגת פרשת שיבוש ההליכים וזיוף הראיות בהובלת הפצ"רית המודחת יפעת תומר־ירושלמי ממשיכה להתעצם מדי יום. לאחר חשיפת הפרשה ביום רביעי שעבר, עוד ועוד ראיות על העבירות החמורות בפרשת שדה תימן שנעשו בידי צמרת הפרקליטות הצבאית צפות ועולות על פני השטח. השיא, כמובן, הגיע עם ניסיון ההתאבדות המזויף של הפצ"רית המודחת, שנועד לפי המשטרה להעלים את הטלפון הנייד שלה, על מנת להסתיר ראיות חשובות.

מרוב אירועים בשבוע החולף קשה לזכור כיצד החלה הפרשה, שהיו לה השפעות חמורות ביותר על מדינת ישראל לאורך חודשי המלחמה. כזכור, תחילתה של הפרשה ב־29 ביולי 2024, כאשר חוקרים של מצ"ח נכנסו למתקן שדה תימן רעולי פנים ומרכיבים משקפי שמש על מנת למנוע את זיהויים, ועצרו תשעה מלוחמי כוח 100 של היחידה ללוחמה בטרור בחשד לעבירות חמורות ביותר: מעשה סדום ופעולות אינוס בעציר ביטחוני במסגרת חיפוש שנעשה עליו עם הגעתו למתקן.

האירוע התרחש שלושה שבועות קודם לכן, ב־6 ביולי. קבוצת מחבלים הועברה ממתקן אדם למתקן שדה תימן, המקום שבו עצורים מחבלי הנוח'בה שביצעו את הטבח והעצורים העזתים מתקופת המלחמה. המחבל המדובר הוגדר במערכת הביטחון כעציר בסיכון גבוה שחובה לערוך עליו חיפוש מקיף בהקדם האפשרי. החשש היה שהוא יבריח כלי נשק – בעיקר סכינים – וטלפונים למתקן.

החיפוש על העציר נמשך 18 דקות, פרק זמן חריג לחיפושים שכאלה. מאוחר יותר באותו ערב התלונן העציר על דימום כבד מאזור פי הטבעת שלו. הוא נלקח לטיפול מיידי במתחם עצמו, ולאחר מכן לניתוח בבית חולים שמחוץ למתקן. אלה מעט העובדות המוסכמות בתיק. אלא שכל הפרטים מסביב הם לב הפרשה, שככל שעוברים הימים מתבררת מהחמורות שידעה ישראל בשנים האחרונות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הורדת אחוז החסימה ושימוע לשופטים: הרפורמה המשפטית החדשה

עוד מאת אסף משניות האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל

כאמור, שלושה שבועות מאוחר יותר נעצרים תשעה לוחמי מילואים בגין ביצוע מעשה סדום ופגיעה מינית באותו עציר, בטענה שהחדירו לתוכו אלה. ההאשמות ודרך המעצר יצרו את הסערה שידעה ישראל בימים ההם, שכללה הפגנות מול מתקן שדה תימן ואף פריצה לבסיס של מפגינים, מהם חברי כנסת. שבוע לאחר התפוצצות הפרשה פרסם העיתונאי גיא פלג סרטון מחומרי החקירה שהגיע לידיו, שתואר כסרטון המוכיח את טענות החוקרים על ביצוע מעשי סדום באותו עציר. מאותו רגע נכנסה הפרשה לסחרור, וזה הגיע לשיאו בשבוע החולף, שכן הסרטון – כפי שחשפה במהירות העיתונאית איילה חסון – היה ערוך ומהונדס כך שישרת את הנרטיב של הפרקליטות הצבאית. במסגרת עריכת הסרטון שולבו קטעים מסרטונים שונים, שצולמו בימים שונים, כשבאחד מהם העציר כלל לא היה בשדה תימן.

הגילוי המהיר כי הסרטון ערוך ומהונדס היה מאוחר מדי. בישראל, אמינות ההאשמות נגד החיילים התערערה משמעותית בציבור. ברחבי העולם צפו בסרטון כ־100 מיליון איש, כשהסרטון שב ועולה ברשתות החברתיות וכן מוזכר בדיווחים התקשורתיים השונים. בחודש מאי האחרון, בניסיון נוסף של הפרקליטות הצבאית להצדיק את החקירה נגד לוחמי כוח 100, הודלף סרטון נוסף, הפעם לתוכנית התחקירים 'זמן אמת'. הסרטון אומנם איננו ערוך, אך יש בו שתי בעיות עיקריות: הראשונה, ובאופן שלא ניתן להסבר, למרות הצילום הרציף, השעות בו קופצות קדימה ואחורה. השנייה, בצילומים לא רואים שום דבר שמעיד על ההאשמות שבגינן נעצרו הלוחמים כפי שנעצרו. את העובדה הזאת אומר במהלך התוכנית החוקר המוביל את החקירה מטעם מצ"ח, שלמעשה מודה כי הראיות היחידות שיש לחוקרים על טענות מעשה הסדום הן העדויות של המחבל העציר ושל הרופא במתקן שדה תימן שהעלה את החשדות. בכתב האישום, שהוגש בחודש פברואר השנה, הוסר האישום במעשה סדום ובפגיעה מינית. הסיבה לכך לא הייתה קושי ראייתי להוכיח את המעשים, אלא פשוט כי לפי הרופאים שטיפלו באותו עציר מחוץ לשדה תימן, האירוע בכלל לא התרחש.

"כבר מהרגע הראשון הרופאים אמרו שהפציעות והדימום של אותו עציר לא היו יכולות להיגרם מהחדרת חפץ לפי הטבעת שלו. יותר מזה, כבר בטיפול הרופאים אמרו שהפצעים המדממים הם פצעי דקירה, שגם לא ברור אם הם חדשים או ישנים", אומר עורך הדין עדי קידר מארגון חוננו, המייצג את הלוחמים שנגדם הוגש כתב האישום.

ואיך יודעים שלא הלוחמים הם שדקרו את העציר?

"ובכן, לא היו עליהם סכינים. על הלוחמים במתקן אין כלי נשק, לצורך ביטחונם. יש למפקד החוליה אקדח טייזר, יש להם כמה אלות, וזהו. הם לא היו יכולים לדקור את המחבל גם אם היו רוצים בכך. זה פשוט לא היה אפשרי".

הדברים שאומר קידר הם קצה הקרחון של השערורייה בחקירת הפרשה – ששיבוש ההליכים, העלמת הראיות, הגשת תצהירים שקריים לבית המשפט ולבג"ץ הם רק פרקי ההמשך שלה. לפי קידר, כבר כשעצרו חוקרי מצ"ח את הלוחמים, המידע הזה היה ידוע לחוקרים. "את המידע הזה ידעו, או לכל הפחות היו אמורים לדעת, עוד לפני המעצר. המעצר נעשה שלושה שבועות לאחר האירוע, כאשר הרופאים שטיפלו בו מחוץ למתקן כבר כתבו את המסקנות שלהם שלפיהן מדובר בפצעי דקירה שלא היו יכולים להיווצר על ידי הלוחמים. אבל במצ"ח ובפרקליטות הצבאית לא היו מוכנים ללכת ולתשאל את הרופאים. יתרה מזאת, העציר כלל לא רצה להגיש את התלונה, ולקח זמן לשכנע אותו לעשות זאת", טוען קידר.

אז כל החקירה התבססה על טענות הרופא במתקן?

"וכן, ומדובר ברופא מארגון רופאים לזכויות אדם. לא צריך להסביר יותר מדי על הארגון הזה, כי כולם מכירים את מעלליו. הלוחמים נעצרו וההאשמות החמורות הועלו לאוויר, כשכבר היה ידוע ומתועד שאין שום שבב של אמת באישומים הללו. פשוט בפרקליטות הצבאית לא היו מוכנים לעשות את עבודתם. ביקשנו מהם ללכת לרופאים המטפלים והם לא עשו זאת. ביקשנו לחקור את העציר חקירה נגדית, כדי להוכיח שאין שום בסיס לטענות, וגם את זה לא נתנו לנו. בסוף העציר שוחרר בעסקה, ולעולם לא נוכל לבצע חקירה נגדית כדי להפריך את השקרים הללו".

אתה מתאר פה צעדים שנעים בין רשלנות חמורה להתנהלות פושעת בחקירה. יש לך הסבר מה האינטרס לעשות דברים כאלה?

"אני לא יכול להגיד לך מה עבר להם בראש באותו זמן. למה הם ירו את החץ ולאחר מכן סימנו את המטרה סביבו. אני כן יכול לתאר לך מה התרחש באותו זמין במקביל, מחוץ לשדה תימן. באותם ימים היועמ"שית והפצ"רית ניהלו מערכה שלמה לסגור את מתקן שדה תימן, בטענה שמתבצעים בו פשעי מלחמה. בישראל סירבו לעשות זאת, אבל בית המשפט העליון דן בימים ההם בתנאי הכליאה של הנוח'בות במקום. ואז התרחש המעצר שנעשה בצורה מקוממת, ויומיים אחר כך הם התנצלו עליו בכנסת".

פשע על גבי פשע

בעקבות הדלפת הסרטון המהונדס לחדשות 12 הורה שר הביטחון דאז, יואב גלנט, לחקור את פרשת ההדלפה. אלא שבפרקליטות הצבאית עשו ככל יכולתם למסמס את החקירה. מי שסייעה להם בכך, ובשלב זה לא ידוע אם במודע או לא, היא היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, במסגרת העתירה שהגיש ארגון 'בוחרים בחיים' לבג"ץ בנושא. הפרקליטה הצבאית הראשית המודחת תומר־ירושלמי הקימה צוות בדיקה פנימי על ההדלפה, כשמי שאמון על החקירה הוא סגנה, תת־אלוף גל עשהאל, שהגיע למסקנה הרשמית כי לא ניתן לגלות מי המדליף שכן הסרטון הגיע לידיים רבות. הטיעון הזה לא היה נכון מעולם, שכן חומרי החקירה היו אך ורק בידיהם של אנשי הפרקליטות הצבאית וצוות החוקרים.

תומר־ירושלמי גייסה את היועמ"שית בתגובתה לבג"ץ במטרה לשכנע את השופטים שלא להורות על חקירה חיצונית. בהרב־מיארה התגייסה למשימה בשמחה, וטענה בתגובתה לבג"ץ כי "אין מדובר במקרה של דלף מידע בטחוני לידי התקשורת, ואין מדובר בחשיפת סודות צה"ליים או בחשיפת מידע שיש בחשיפתו להביא לפגיעה בביטחון המדינה". התגובה הזאת ניתנה בדצמבר 2024, וישנה חשיבות רבה לתאריך המדובר. הסיבה היא שבמקביל לכך התנהלה חקירת ההדלפה של מסמכו של סינוואר לעיתון ה'בילד' הגרמני, ובו תואר כיצד חמאס מורח את המשא ומתן במטרה למסמס אותו ולגרור את ישראל למלחמת התשה. החשודים בהדלפה ל'בילד' נחקרו בחשד לפגיעה בביטחון המדינה.

בפועל, מה שפגע בביטחון המדינה היה הדלפת הסרטון ולא המסמכים ל'בילד'. בעקבות הסרטון, שבו צפו כאמור כ־100 מיליון איש, ממשל ביידן איים על ישראל באמברגו נשק, שמאוחר יותר גם יושם. הטיעון של ממשל ביידן לאמברגו היה החשדות כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה. פרשת שדה תימן הייתה חלק מאותם טיעונים שהממשל השתמש בהם. אך בכך לא הסתיים הנזק שעשה הסרטון למדינת ישראל: הסרטון הפך לכלי מרכזי בקמפיין כנגד המדינה, בהתגברות האנטישמיות במדינות המערב, ולבסוף הוביל גם לפגיעה ביהודים ברחבי העולם ואף לרצח יהודים.

הפרשה כולה, בדגש על הסרטון והמיתוג שלו, תדלקו את הקמפיין הבין־לאומי נגד ישראל בטענה שהיא מבצעת פשעי מלחמה. בכך למעשה התהפכו היוצרות: הסרטון והחקירה הציגו את הלוחמים כמי שהשתמשו בפגיעות מיניות כלי לחימה, שהן אחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שיש, אף שמהרגע הראשון היה ברור שאין ולו שבריר של אמת בטענות. לעומת זאת, מי שכן השתמשו בתקיפות מיניות ככלי לוחמה היו מחבלי הנוח'בה במהלך הטבח, אלא שבעקבות החקירה טושטשו ההאשמות נגד מחבלי חמאס, עד שנעלמו לחלוטין מהשיח. את מקומן תפסו הטענות נגד חיילי צה"ל, כשאירועי שדה תימן נמצאים בחזית, תחת הטענה שאפילו מדינת ישראל חוקרת את חייליה בגין פשעים אלה.

"מה שאנחנו ראינו זה פשע על גבי פשע. בכל פעם שחשבנו שאי אפשר להידרדר יותר בפרשה הזאת, גילינו שהתחתית עוד יותר עמוקה. מה שעשתה הפרקליטות הצבאית בהובלת הפצ"רית, וכפי שנראה כעת גם בסיוע של היועמ"שית בהרב־מיארה, זה פשוט עלילת דם נגד מדינה שלמה", אומר חבר הכנסת משה סעדה, לשעבר סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים.

שנים היית בצד שחקר פרשיות שכאלה. זכור לך משהו שמתקרב לסדר הגודל הזה?

"לא. מה שאנחנו רואים כעת זה שהפרקליטות הצבאית מתנהלת כמו ארגון פשיעה. העבירות שהם עשו הן עבירות של ארגוני פשיעה, המהלכים שהם נקטו הם מהלכים של ארגון פשיעה, וכמות האנשים הבכירים שמעורבים בזה היא של ארגון פשיעה. זה רקב שאני לא זוכר כמותו במערכת".

הפרשה אומנם הגיעה לשיא השבוע, אבל מההתחלה ידעו שיש בעיות בהתנהלות. איך לא עצרו זאת כבר בהתחלה?

"ניסינו. בסוף ינואר קיימנו דיון בכנסת בנושא, ושם אני באופן אישי תקפתי את סגן הפצ"רית בטענה שהוא מטייח את החקירה. אבל הפרקליטות הצבאית קיבלה שריון מגן מהיועצת המשפטית. ברגע שהיועמ"שית השאירה את החקירה בתוך הפרקליטות הצבאית הבנתי שיש פה משהו מסריח, וכבר אז פניתי ליועמ"שית שתעביר את החקירה לגוף שקיים ונועד לחקור אירועים כאלה – היחידה לחקירות פנים, אבל היא סירבה לעשות זאת. התוצאה הייתה שבינואר ראינו שאין בתיק החקירה כלום. חברי הוועדה אמרו את זה בזמן אמת באותו דיון לסגן הפצ"רית, שהוא לא יכול לגעת בנושא בגלל ניגוד העניינים. אבל לא את הפרקליטות הצבאית ולא את היועמ"שית זה עניין. אנחנו רואים היום שבהרב־מיארה עדיין מסרבת לזוז מהחקירה".

בעיניך, היועצת המשפטית לממשלה שותפה לשיבוש הליכי החקירה?

"בהחלט. זאת אמירה מאוד חמורה, אבל זה המצב. העובדה שהיועמ"שית לא אישרה לעצור את הפצ"רית כבר ביום רביעי שעבר, כשנחשפה הפרשה, ולא הורתה לקחת לה את הטלפון הסלולרי, תרמה רבות לכך שהפצ"רית הייתה יכולה לביים את ההתאבדות שלה כדי להשמיד ראיות. וברור שהסיבה היא שגם היועמ"שית מעורבת. הרי את כל ההתכתבויות שיש בפלאפון של הפצ"רית אפשר להשיג דרך המכותבים, כלומר שאר הנחקרים. רק את ההודעות שנשלחו ליועמ"שית יהיה קשה מאוד להשיג בלי המכשיר הסלולרי שלה".

עבירות חמורות של בגידה

חומרת מעשיה של הפצ"רית ואנשיה אינה רק בשיבוש הליכים, זיוף ראיות בדמות הסרטון המודלף, מסמוס חקירות ותצהירי שקר לבית המשפט העליון. למעשה, תוצאות ההדלפה וניהול החקירה בגין העבירות המדוברות, כשידוע שהן חסרות בסיס, לקחו את הפרשה למחוזות חמורים בהרבה, החמורים ביותר בספר החוקים הישראלי. מדובר בעבירת סיוע לאויב בשעת מלחמה.

סיוע לאויב בשעת מלחמה הוא אחת מעבירות הבגידה במדינת ישראל, שהעונש בגינה קבוע בחוק ואיננו ניתן לשיקול דעת נרחב של בית המשפט. אדם המורשע בעבירה זו דינו מאסר עולם או מוות. על מנת להבין את חומרת העבירות הללו, ישנה רק עבירה אחת בספר החוקים הישראלי עם עונש חמור יותר: חוק עשיית דין עם הנאצים ועוזריהם, שמחייבת גזר דין מוות.

על פי פסק דין וענונו, הסיוע למדינת אויב איננו חייב להיות מובהק כלפי מדינת אויב ספציפית או ארגון טרור ספציפי. מספיק שמדובר במעשה שיש בו כדי לסייע לאויב כלשהו במלחמתו נגד ישראל. לגבי היסוד הנפשי הדרוש לצורך קיום העבירה, קבע היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2005, מני מזוז, את הדברים הבאים: "על היסוד הנפשי של 'כוונה לסייע לאויב' ניתן להחיל את הלכת הצפיות – די להוכיח כי הנאשם צפה כאפשרות קרובה לוודאי שמעשהו עלול לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל. אין צורך להוכיח רצון או חפץ להביא להתממשות התוצאה, אלא רק צפיה שהמעשה יסייע לאויב כאפשרות קרובה לוודאי. עם זאת, יש להקפיד כי השימוש בחזקה זו יעשה רק מקום שקיימות ראיות חזקות ומספיקות לכינונה".

"ככל שעוברים הימים והשעות, אנחנו נמצאים באירוע שלא חלמנו בסיוטים הכי גדולים שלנו שנהיה בו", אומר ד"ר שאול שארף, מומחה למשפט חוקתי ומרצה במרכז האקדמי פרס, "ההאשמות האלה, של סיוע לאויב בשעת מלחמה, הן מהחמורות ביותר בספר החוקים. מזעזע לחשוב שהגענו בכלל למקום שבו השיח מתנהל סביב העבירות הללו".

לעבירה הזאת יש משמעויות כבדות משקל. אנחנו נראה את התביעה צועדת בכיוון הזה?

"אני לא חושב. לא משום שהמעשים אינם חמורים, אלא בגלל ההשלכות שלהם. האירוע שאנחנו נמצאים בו הוא אחד האירועים החמורים בתולדות מערכות האכיפה בישראל. תהליך הבנייה מחדש שנצטרך לעשות הוא חסר תקדים. אם יתווסף גם סעיף מעבירות הבגידה, אני לא בטוח שאי פעם נוכל לשקם את המערכת. לצד זה חשוב להציף את האירוע, כך שגם אם משפטית לא יצעדו במסלול של עבירת סיוע לאויב בשעת מלחמה, בציבור תתקבע ההבנה שאלה המחוזות שאליהם הפרקליטות הצבאית הגיעה, וההשלכות של המעשים שלהם".

מה ההבדל בין הבנה ציבורית לפסק דין בנושא?

"בפסק דין יש ממד רשמי יותר. אם תהיה גושפנקה שמערכות אכיפת החוק בישראל סייעו לאויב בשעת מלחמה, אחת העבירות החמורות ביותר בספר החוקים, לא תהיה לנו מערכת אכיפת חוק. לא בטוח שנוכל לבנות אותה מחדש, כי בכל פעם יעלו הטענות שיקבלו חותמת רשמית של מערכת המשפט בנושא. לכן זה צעד שאני חושב שלא ילכו עליו. במיוחד כששאר העבירות חמורות מאוד כשלעצמן, והן מעידות על ריקבון מחפיר במערכת לאורכה ולרוחבה".

אתה יודע להסביר איך הגענו לריקבון הזה?

"אנחנו נמצאים כבר שנים בתוך התפיסה – שמי שניסחה אותה בצורה הברורה ביותר היא דינה זילבר – שהפקיד הוא הריבון. למקום הזה הגענו מתוך המחשבה של צמרת מערכות האכיפה והחוק שהן עצמן החוק, ושהן אלה שצריכות לקבוע ולנהל את ההחלטות, וששיקול הדעת שלהן גובר על כל דבר אחר. ברגע שמגיעים לאובדן הדרך הזה, מידרדרים עד שמגיעים לעבירות שהפצ"רית המודחת הודתה בהן. יש עוד שלל עבירות שבהן היא נחשדת, ולא הודתה עדיין".

העובדה שלא היינו יודעים את זה בלי אותה בדיקת פוליגרף שנערכה לדוברת הפרקליטות הצבאית שרצתה להתמנות לשופטת צבאית – הופכת את האירוע לחמור יותר?

"זה חלק בלתי נפרד מתוך מלאכת הטיוח. העובדה שלא באמת היו צדיקים בסדום של הפרקליטות הצבאית, ורק במקרה הפרשה כולה נחשפה על שלל ענפיה, מעידה כאלף עדים על המחוזות האיומים שהגענו אליהם. וכשהפצ"רית המודחת כותבת במכתב ההתפטרות שלה שהיא עשתה זאת בשביל להגן על מערכות האכיפה מקמפיין שקרי נגדן, קודם כול צריך לתפוס את הראש בהלם לאור העובדה שמי שניהלו את קמפיין השקר הן מערכות אכיפת החוק עצמן, ומעבר לכך, להבין את אובדן הדרך של המערכות הללו".