להגן על תיקי נתניהו בכל מחיר

העיניים כולן מופנות בימים אלה אל בכירה אחת במערכת המשפט – הפרקליטה הצבאית הראשית. אין ספק, המעצר הדרמטי וההתפטרות הם סיפור שלא פוגשים בכל יום, גם במדינה מוכת אקטואליה כמו ישראל. אבל הרחק מאור הזרקורים, נחשפת בימים אלה התנהלות מרתיחה של בכירה אחרת במערכת המשפט, ועוד אחת כזאת שפעם אחר פעם שמה נקשר בשערוריות ומחדלים. עד שנשאלת השאלה: איך ייתכן שגם כיום, שבע שנים אחרי שהוצנחה לתפקיד ונחשפה פעם אחר פעם בקלונה, קרן בר מנחם עדיין מכהנת כראש המחלקה לחקירת שוטרים?

הסיפור הנוכחי פחות בולט, אך בדרכו הסמויה והאפרורית השפיע באופן קריטי על המשפט החשוב ביותר שהתנהל אי פעם בישראל – משפט נתניהו. הוא התחיל לפני שבועיים בדיוק, כאשר ברגע דרמטי בבית המשפט בתל אביב, חשף חוקר מח"ש דובי שרצר בעדותו דמות שהייתה אנונימית בתיק עד היום, והחליטה לצאת מהמסתור בשידור חי.

זה חומר לדרמה משפטית בנטפליקס. כבר שנים ארוכות שיודעי ח"ן בתיקי נתניהו מכירים פנייה אנונימית שהגיעה למחלקה לחקירות שוטרים תוך כדי החקירות, אי אז לפני שבע שנים, אך לא נעשה איתה דבר. התלונה דיברה על חריגה מנוהלי חקירה, אך לא מוצתה מעבר לזה. ואז, ברגע אחד דרמטי, לעיני העיתונאים, הצדדים בתיק והשופטים, העד דובי שרצר גילה את הזהות שמאחוריה: סגן־ניצב צחי חבקין, חוקר בכיר בתיק 1000. ולא רק שזהותו התגלתה, אלא הפתעה של ממש ציפתה ליושבי האולם: חבקין המתין מחוץ לדלת, נכון להעיד בעצמו, וקיבל את הרשות מהשופטים לעשות זאת.

מבלי להיכנס לעומק הפרטים, חבקין סיפר שיצר קשר עם חוקר מח"ש דובי שרצר, חבר אישי שלו, וסיפר לו שנעשים מעשים פסולים בחקירת תיקי נתניהו. כעת, אחרי שפרש משירותו במשטרה, הוא מבקש מבית המשפט הגנה מפני הפללה עצמית, מפני שבאמת המעשים האלה היו הרבה יותר מפסולים. בעדותו, שנמשכת עד ימים אלה, חבקין מתאר כיצד הרחיב יחד עם שאר החוקרים בתיק את סמכויות החקירה ותחומיה, הרבה מעבר לאישור שנתן היועץ המשפטי דאז אביחי מנדלבליט. צריך לדעת שכאשר מדובר בראש ממשלה זו לא סתם חריגה, זו הפרת חוק ממש. החוק מחמיר מאוד בנהלים של חקירת ראש ממשלה, בשל הרגישות הדמוקרטית שבדבר, ומחייב אישור כתוב מהיועץ המשפטי כמעט לכל צעד ושעל בה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת

עוד מאת יוני רוטנברג מבחינת היועמ"שית אם השר מדבר עם אזרחים, צריך לפטר אותו

חבקין גם הזכיר את התרגילים המכוערים שנעשו לניר חפץ בחקירה, אלה שגרמו לו לחתום על הסכם עד מדינה ולהפוך לראיית מפתח במשפט, וטען שדיווח עליהם למח"ש. השופטים די נדהמו מהעדות, וניסו לברר שוב ושוב מה חשבו לעצמם החוקרים כשנטלו דרור לעצמם לחקור בנושאים שלא הוסמכו אליהם. תשובתו של חבקין הייתה: "זרמנו". את השופטים היא לא סיפקה.

המידע שהעביר חבקין לשרצר היה יכול להשפיע דרמטית על התיק. נתאר לעצמנו שנפתחת חקירה של מח"ש, כגוף עצמאי ובעל שיניים, עוד לפני שמוגש כתב אישום. ונניח גם שחוקרים מסוימים היו נענשים במישור הפלילי או המשמעתי. אין ספק שנקודת מוצא כזאת לתיק הייתה עשויה לגרום לפרקליטות לסגת מראש מסעיפי אישום שהופקו ישירות מתוך פעולות חקירה לא חוקיות, שנחקרות בעצמן על ידי מח"ש. בכלל, כתם פלילי על פעולות החקירה נגד נתניהו היה משנה דרמטית את קבלת ההחלטות בתיק רגיש כזה. אף שאצל החבר'ה שלנו מהפרקליטות לעולם אין לדעת, בדרך ההיגיון אין זה מהלך טקטי ללכת על תיק דגל של העמדת ראש ממשלה לדין כשעוד לפני תחילת הדיון התביעה מוכה וחבולה ציבורית ומשפטית.

אז איך בצומת הקריטי הזה, שהוביל את מדינת ישראל לטרלול קיצוני כבר חמש שנים, שהטה מערכות בחירות ופרם שותפויות פוליטיות, שאילץ ראש ממשלה בזמן מלחמה קריטי לדווח לעולם כולו ולאויב מתי יש לו התייעצויות ביטחוניות ופגישות חסויות – איך בצומת הזה נבחרה דווקא הפנייה אל הגשת כתב האישום? התשובה היא בת שלוש מילים בלבד: קרן בר מנחם.

דובי שרצר לא שמר את המידע לעצמו – הוא העלה אותו אל הדרג שמקבל את ההחלטה באירוע מז'ורי שכזה. חבר הכנסת משה סעדה, שהיה אז סגן ראש המחלקה לחקירות שוטרים ומנהלו הישיר של שרצר, סיפר השבוע את הפרטים כהווייתם. על פי עדותו, חבקין ביקש לשמור על חיסיון פן יבולע לו בעודו קצין משטרה בכיר. קרן בר מנחם, כששמעה שקצין המשטרה חושף השחיתות מבקש להישאר תחת מעטה חשאי, דחתה את המידע הדרמטי וטענה שאינה יכולה לתת לו חסינות. לפי סעדה, היא זכתה לתמיכה של הפרקליטות. סעדה אף טען שהוא ושרצר ניסו לפנות לנציב התלונות על הפרקליטות, אך הפרקליטות ניצלה את האנונימיות של חבקין וטענה כנגדם שאין מתלונן כזה והשניים משקרים. ובכן, לפני שבועיים התברר מי השקרן.

בהערת סוגריים נעיר שהפרשייה הזאת היא עדות מאירת עיניים על הבעייתיות שיש בהכפפת מח"ש לפרקליטות. על שולחן הכנסת מונחת כבר כמה שנים הצעת חוק שעניינה הוצאת מח"ש מהפרקליטות והכפפתה ישירות למשרד המשפטים. המטרה היא למנוע את האנומליה הזאת, שבמסגרתה אותה פרקליטות שעובדת יד ביד עם המשטרה בחקירות הרגישות ביותר, מופקדת גם על הגוף שמטרתו לחקור את המשטרה ללא מורא וללא משוא פנים. הצעת החוק הזאת תויגה, ברוח הפופוליזם הוולגרי הנהוג, כחלק מ"ההפיכה המשטרית", וכך הניחה לשחיתות לחגוג בשם עקרון שלטון החוק.

"אינטרסים של המדינה"

הסיפור הזה מרתיח בפני עצמו, ובמדינה מתוקנת היה מוביל לשימוע מיידי של בר מנחם אצל הממונים עליה. אבל כאשר הוא מתחבר לידיעות מעורפלות שיושבות במערכת כבר כמה שנים, הוא מאיר לנו את כל הסיפור באור מושחת במיוחד. כשמחברים את הנקודות, מבינים שבר מנחם לא נקלעה לסיטואציה וקיבלה החלטה גרועה, אלא היא מימשה באופן מלא ומסור את המטרה היחידה שלשמה מונתה לתפקיד.

כדי להבין את זה, צריך לחזור מעט אחורה בזמן. שנת 2017, ראש מח"ש הוותיק, עורך הדין אורי כרמל, חולה במחלה שמונעת ממנו למלא את תפקידו. את מקומו תופס באופן טבעי סגנו, עורך הדין משה סעדה. במשך שנה הוא מנהל במרץ תיקים נגד המשטרה ועומד מולה ללא משוא פנים. באותו שלב המינוי של סעדה הוא זמני, כממלא מקום. כרמל עוד מקווה לחזור לתפקיד אחרי החלמה.

באותה שנה מתפוצצות שתי פרשיות דרמטיות. האחת, סביב חשדות נגד ניצב רוני ריטמן. ריטמן נחשד כבר ב־2015 בביצוע עבירות מין נגד קצינה במשטרה. מח"ש בראשות עורך הדין כרמל חקרה את החשדות, והגיעה למסקנה שיש להגיש כתב אישום. אולם היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, קבע שאין די ראיות כדי להעמיד את ריטמן לדין. מח"ש ניסתה לפנות למפכ"ל דאז, רוני אלשיך, בבקשה שינהל הליך משמעתי לכל הפחות נגד ריטמן, אך הוא דחה אותם בבוז והחזיר את ריטמן לתפקידו כראש להב 433.

המתלוננת לא ויתרה. היא עתרה לבג"ץ, וב־2017 קבע בית המשפט העליון שחקירת מח"ש דווקא מעלה חשדות מבוססים, והמליצה למפכ"ל לשקול מחדש את כהונתו של ריטמן. אלשיך, אנוס על פי הדיבור, שחרר הערה פיקודית רפה ומלאת קריצות לריטמן, אך השאיר אותו במשטרה. כך או כך, אלשיך רשם לעצמו ברשימה השחורה את כרמל וסעדה שניהלו את החקירה.

באותה שנה התפוצצה גם פרשת אום אל־חיראן. הגרסה המיידית והחד־משמעית של אלשיך לאירוע הייתה שמדובר בפיגוע טרור שבו נהרג שוטר, ואולם הראיות בשטח לא התכתבו עם הגרסה הזאת. מח"ש, בתקופתה כגוף רודף אמת ללא משוא פנים, חקרה את האירוע ובדקה אם הירי של השוטרים ביעקב אבו אלקיען היה מוצדק. עוד ועוד ראיות שהצטברו הראו שהיה מדובר בתאונה בחסות החשכה, עד שבתחילת 2018 הגישה מח"ש דוח לפרקליט המדינה ולפיו מדובר בתאונה ואובדן שליטה של אלקיען. שי ניצן, פרקליט המדינה, לא התרשם והורה לסגור את התיקים נגד השוטרים היורים.

אך הסיפור האמיתי התרחש מאחורי הקלעים. כפי שחשף אז עמית סגל, לא השוטרים היורים ולא אלקיען עניינו את ניצן ואלשיך. במייל פנימי שנחשף מסביר ניצן לכרמל כי אין זו העת לערער את אמינותו של המפכ"ל שהתגלה כבדאי בחקירת מח"ש, מפני שבאותה העת חקירות המשטרה נגד נתניהו חגגו בכותרות, והכול צריך לשרת את המטרה הגדולה. "אם מתרוממים מעל האירוע ומסתכלים במבט מגבוה על כלל מערכת יחסי הפרקליטות-משטרה", כתב לכרמל, "להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. המפכ"ל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול".

זה הרקע, רבותיי. זמן קצר לאחר מכן כרמל מודיע שכבר לא יחזור לתפקיד. רבים העריכו: זה כבר לא ענייני בריאות, אלא חוסר יכולת לעבוד עם ניצן ואלשיך. ממלא המקום והמחליף הטבעי, עורך הדין סעדה, זכה לאהדה גדולה בוועדת המינויים. ועם כל זה, באורח פלא, פרקליטה זוטרה יחסית ממחוז ירושלים, ללא יום אחד של ניסיון בחקירת שוטרים, מונתה לראש המחלקה לחקירות שוטרים. התירוץ הציני של ניצן היה ש"הגיע זמן שתכהן אישה בתפקיד". אבל אחרי החיכוכים החוזרים שלו ושל המפכ"ל בן בריתו עם כרמל וסעדה, הסיבה האמיתית הייתה ברורה לכולם.

שבע שנים נאלצנו להמתין כדי להבין את עומק הקנוניה. כעת זה נחשף. בר מנחם ישבה שם, בצומת הקריטי הזה, כדי להגן בכל מחיר על פרויקט הדגל של הפרקליטות – הדחת נתניהו. "אינטרסים של המדינה", כלשונו של ניצן. היא ישבה שם בדיוק בשביל הרגע הזה, שבו יגיע חוקר ישר ויזעק: נעשה פה עוול, והיא תדאג שקולו יידום והחקירה תימשך ללא הפרעה. הרבה שנים נדרשו כדי שאור השמש יחטא הכול, אבל הגיעה העת. קנוניית אלשיך-ניצן-בר־מנחם נחשפה במלוא כיעורה. כעת אין מנוס מהצעדים המתבקשים: סיום משפט נתניהו, וסיום כהונתה של קרן בר מנחם.

לתגובות:

[email protected]