מבחינת היועמ"שית אם השר מדבר עם אזרחים, צריך לפטר אותו

באחת מגלילותיי בטלפון בתחילת השבוע, נתקלתי בריאיון שערך העיתונאי חיים אתגר עם ברק אברמוב – איש עסקים, הבעלים של רשת המסעדות ג'פניקה ושל בית"ר ירושלים. בקטע הקצר מתוך הריאיון שאליו נחשפתי, אתגר מתחקר את אברמוב בתוקפנות מה על שיחת טלפון שניהל עם השר לביטחון הפנים איתמר בן גביר. "נפגשת עם השר?" הוא שואל. "דיברנו בטלפון", אברמוב משיב לו, "הוא העלה נציג בכיר מאוד במשטרה… ועוד ארבעה אנשים. נציגים של המשטרה ושל המשרד לביטחון לאומי. שאלו אותי איך אפשר לעזור, לקחו ממני רשימה של הסניפים".

הרקע לריאיון, למי שהיה מנותק מהחדשות במסגרת חופשת קיץ או צום סלולרי לכבוד ימי בין המצרים, הוא מתקפה מאורגנת של ארגון הפשע מוסלי על סניפי רשת המסעדות היפניות ג'פניקה שבבעלות אברמוב. יותר מעשרה סניפים הותקפו באמצעות רימוני רסס ואש חיה בתוך פחות משבוע. הפרטים המדויקים, את מי מנסים אנשי מוסלי להפחיד כשהם פוגעים בסניפי הרשת ומה בדיוק מפת האינטרסים והקשרים, לא ברורים עד הסוף. בכל אופן, לאברמוב עומדת חזקת החפות, והוא הקורבן הישיר והגלוי להתקפה הפרועה והמסוכנת.

אתגר התעקש. הוא ניסה לחדד עם אברמוב נקודה שסימן מראש: כיצד ייתכן שהשר מתקשר דווקא אליך, מכל נפגעי העבירה בעולם, והאם יש  קשר לעובדה שאתה הבעלים של הקבוצה שאותה השר אוהד? אברמוב כבר לא ידע איך לצאת מזה. הוא הרי לא מנהל את הלו"ז של השר. הוא רק יודע שהיה במצוקה קשה שקשורה לתחום אחריותו של השר, והלה סייע לו בשעתו הקשה. "אתה לוקח אותי לקטע הפוליטי", התלונן אברמוב, "במקום לשבח את השר שרואה מה קורה במדינה שלו ורוצה להגן על אזרחים… אתה מחפש את הפוליטיקה ואומר אולי ואולי".

כשראיתי את הקטע, התקוממתי. השאלה של אתגר פגומה משני הכיוונים: עצם השאלה היא מניפולציה זולה, אבל גם הנחות היסוד שלה פשוט מוטעות. הרי מה הניע את עורכי אולפן שישי, תוכנית הדגל של חדשות 12, להקדיש אייטם של יותר מרבע שעה בלב המהדורה לריאיון עם אברמוב? הרי זה מובן מאליו שהם דירגו את פרשת ג'פניקה, כמו גם כל גופי החדשות האחרים בישראל, במקום גבוה מאוד מבחינת חומרת המצב. אתם עצמכם רואים באירוע הזה עליית מדרגה ומבקרים בשל כך את השר הממונה, אז מה הביקורת על כך שהוא התייחס לאירוע הזה בצורה יוצאת דופן?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת

בנושא 1205b עונש מגוחך לכמאל ח'טיב, שליבה את מהומות שומר החומות

אבל גם הנחת היסוד של השאלה, כפי שאמרנו, היא פשוט המצאה שאתגר בדה מליבו. האם אכן השר מתקשר רק לאברמוב בגלל שהוא הבעלים של בית"ר? אתגר לא טרח לבדוק לפני שקבע מסמרות. אני עשיתי זאת בשבילו. ובכן, מתברר שהשר מטפל ברמה כמעט יומיומית גם במקרים קטנים בהרבה. ביררתי ומצאתי שהוא עומד בקשר עם יישובים וקיבוצים בדרום שסובלים מירי והתפרעויות של שכנים בדואים, שסייע לחנות סלולר בפתח תקווה שנסחטה על ידי עבריינים בסכומי עתק וגרם למשטרה לתפוס את הפושעים בזריזות ולמצות איתם את הדין, ועוד עשרות מקרים שבהם טיפל. יש שיבקרו אותו על עיסוק ספציפי מדי במקרים האלה, ויש גם מידה של צדק בכך, אבל לומר שאברמוב וג'פניקה זה מקרה חריג? פשוט המצאה.

עתירה על סמך הנחה של כתב

מילא, ערוץ מיינסטרים שממציא האשמות נגד שר מהימין זה בבחינת אדם נשך כלב. אבל מה שקראתי יום למחרת, ולא בתקשורת אלא בנייר מסמכים רשמי של מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, כבר עורר את רוחי. ההאשמה המוזרה והאבסורדית הזאת, שאפילו חדשות 12 לא ששו לשים בפרומואים ובדיגיטל שלהם, הפכה לטענה רשמית של היועצת המשפטית לממשלה בעתירה הרגישה ביותר שהוגשה אי פעם לבג"ץ.

אנחנו מדברים על צבר העתירות שהולך ומתנהל בבג"ץ בחצי השנה האחרונה, בדרישה להורות לראש הממשלה לפטר את השר בן גביר מתפקידו. בפרקים הקודמים הגישו העותרים שלל דוגמאות שמוכיחות לטענתם שהשר מתערב באופן לא תקין בעבודת המשטרה, ומערב שיקולים פוליטיים במדיניות האכיפה שלה. היועצת המשפטית לממשלה, שעל פי הספר אמורה להגן על השר, הצטרפה לדרישה לפטרו והוסיפה דוגמאות משלה שמצדיקות את הדרישה. אחרי דיון אחד סוער ומתוקשר בבג"ץ, ההחלטה שהתקבלה לעת עתה היא שינוסחו תנאים שמגבילים את יכולת השפעתו של השר על המשטרה בהסכמת הצדדים.

התנאים מגבילים את בן גביר מלמנות קציני משטרה בתפקידים בכירים ללא הסכמת הסגל הפיקודי הבכיר, וכן אוסרים עליו להתבטא בענייני מדיניות אכיפה בהפגנות. אומנם התנאים האלה לא סיפקו את היועצת המשפטית, והיא ביקשה להוסיף עוד הגבלות שיסרסו כמעט באופן מוחלט את השפעת שר המשטרה על המשטרה. המטרה, אם יורשה לי לפרשן, היא להעמיד אותו במצב שבו לא יוכל להרשות לעצמו להישאר עציץ במשרד, יעבור על התנאים המגבילים הללו ותיווצר עילה לחזור לבית המשפט ולדרוש את הדחתו. על התנאים הנוספים האלה, שעניינם לא פורט בפומבי, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה.

הפרשנות שלי אינה פרי סברת הכרס, אלא התבוננות מושכלת בצעד שנקטה היועמ"שית השבוע. וכאן אנחנו חוזרים לריאיון של אתגר ואברמוב. ביום שני השבוע הגישה היועמ"שית הודעה לבית המשפט, ובה היא טוענת שהגם שלא התקבלה הסכמה לגבי התנאים המגבילים הנוספים, ההתנהלות של השר חורגת מכל אמת מידה סבירה ומהווה התערבות בוטה בעבודת המשטרה. הדוגמה הראשונה שלה (!!!) היא השאלה המביכה וחסרת הבסיס של אתגר לאברמוב.

"בעוד החתומים מטה שוקדים על הכנתה של הודעת העדכון הנוכחית", כותבים עורכי הדין שוש שמואלי ומתניה רוזין ממחלקת הבג"צים בשם היועמ"שית, "התפרסם בחדשות 12 ריאיון טלוויזיוני עם איש עסקים, בו סיפר כי השר בן גביר פנה אליו טלפונית, והעלה לשיחה גורם בכיר מאוד במשטרה בעניין פעילות משטרתית אופרטיבית הקשורה במאבק בפשיעה. מעבר לכך שמדובר בהפרה חמורה של מסמך העקרונות ושל החלטות בית המשפט, זוהי עדות נוספת לכך שמסמך העקרונות איננו יכול לשמש אמצעי אפקטיבי למניעת התערבות שיטתית ונמשכת של השר בעבודת המשטרה, שכן השר איננו מחויב לקיומו".

הטיעון הזה, גם בתוך עולמות ההתנהלות ההזויה של היועמ"שית מול הממשלה, הוא ליגה אחרת של ביזיון. רישול מקצועי וחובבנות מהסוג הגרוע, שחושפים תאוות רדיפה בלתי נשלטת. הרי מאז ומעולם שרים לביטחון הפנים היו רצים לזירות של פיגועים לאומניים ופליליים ומדברים על מה שעשו ומה שיעשו, בכל ריאיון שלהם בתקשורת הם נשאלו על פרשות פליליות מז'וריות וסיפקו תשובות. זה היה תפקידם, ואך טבעי הוא ששר המשטרה יעסוק במשטרה וישים את כל מעייניו בכך שהיא תפעל ביעילות למימוש ייעודה.

בן גביר לא הורה במקרה הזה למשטרה לממש מדיניות ימנית או שמאלנית ולא התערב באופן שבו המשטרה תטפל בבעיה, הוא רק הציב לה דרישה אחת קונצנזואלית ומובנת מאליה – תטפלו. אזרחי ישראל שרוצים לסעוד את ליבם באוכל מהמזרח הרחוק לא אמורים לחוש סכנת חיים. זו האחריות הכי בסיסית שמוטלת עליו כשר לביטחון לאומי. אז מה יש כאן? נותרה רק ההנחה שהניח חיים אתגר, שלפיה הסיוע לבעלים של הרשת מקורו בפרוטקציה. עד כדי כך מביכים וחובבנים הם פרקליטי הצמרת שמייצגים את המדינה בערכאות.

ה"הפרה" הזאת הייתה רק הספתח לרשימה ארוכה ששטחה היועמ"שית. ניתן פה תקציר הרגעים הגדולים של המסמך, רק כדי שתבינו מה להשקפת האישה שרואה עצמה כסמכות המשפטית המרכזית בישראל מצדיק פיטורי שר בצעד תקדימי וקיצוני על ידי בית המשפט העליון. זוכרים את הפינוי האלים של המפגינים החרדים בכביש 4? השר בן גביר חשב שהשימוש ברימוני הלם היה מוגזם. בשל כך הוא צייץ בטוויטר שבכוונתו לקבוע דיון שבו יחדד עם הסגל הבכיר במשטרה מה הם המקרים הראויים לשימוש ברימוני הלם. על פניו, יישום תפקידו כמפקח על עבודת המשטרה, והגנה על האזרח מפני שימוש שרירותי בכוח. אבל בגלל שקוראים לו בן גביר והוא שר בממשלת נתניהו, הדאגה שלו לזכויות האזרח הפכה אצל היועמ"שית לעילה לפיטורין.

עוד דוגמה: צבר אמירות של השר שבהן הוא מעודד שוטרים לירות במחבלים פעילים שבאים לבצע פיגוע. הוא קורא להם לא לחשוש ולהשתמש בנשק, ומבטיח לגבות אותם. מה שנראה לכם כאמירה אלמנטרית, נשמע באוזניי היועמ"שית כהתערבות כה בוטה בעבודת המשטרה, עד שהיא מצדיקה את הצעד חסר התקדים של פיטורין.

אל קלסר ה"הפרות" מצרפת היועמ"שית את הסיורים המפורסמים של בן גביר באזורים שמוכרים כמוקדי פשע, מקומות שבעבר אפילו המשטרה היססה להסתובב בהם. בן גביר, מתוך תפיסה של חיזוק המשילות והאחיזה המשטרתית בהם, נוהג לערוך שם סיורים. הוא הגיע לג'ואריש מעוררת האימה, טובא זנגריה בירת הפרוטקשן, שכונות הפשע בלוד שמככבות בטבלאות החיסולים. בכל אחד מהמקומות דאג לשוחח עם התושבים, ולהטיח בהם אמירות קשות על חובתם לציית לחוק. יש שיסתייגו, יש שיתלהבו – עניין של טעם. מבחינת היועמ"שית זה עניין של פיטורין. העילה? "התנהלות כמעין 'מפכ"ל על'". אני מבין שעכשיו עברנו לניתוח תנועות גוף.

רימית בטאקי, לך לכלא

פרט למצעד הביזארי של ה"הפרות", ישנו מהלך מסוכן מאוד שמסתתר בתוך התצהיר של היועמ"שית לבג"ץ, ולא ראיתי שמישהו הבחין בו עד כה. לפני כחודש כתבתי כאן על רצף העתירות נגד בן גביר בוועדת הבחירות המרכזית. עותרים קנטרנים כדוגמת התנועה לאיכות השלטון הגישו רשימות ארכניות שכוללות כמעט את כל הפרסומים של השר ברשתות החברתיות, והוציאו מתחת האדמה טענות על הפרת סעיפי התעמולה האסורה בחוק הבחירות. לא אפרט כאן מחדש מפאת קוצר המקום, אך מי שירצה יוכל למצוא את הטור בקלות באתר.

באופן לא מפתיע, היועמ"שית הביעה תמיכה נלהבת בעתירות הללו, ולא רק שהצטרפה לדרישה להוריד את הפרסומים אלא אף ביקשה מיושב ראש הוועדה, השופט נעם סולברג, לייצר מנגנון שיעביר אליה לבדיקה מקדימה כל פרסום של השר. צנזורה נוסח רוסיה הסובייטית. סולברג אומנם לא נענה לדרישה ההזויה הזאת, אך שיתף ומשתף פעולה עם העתירות ביד נדיבה. הוא הורה עד היום למחוק עשרות פרסומים, והשית על השר תשלומי הוצאות בסך של יותר ממאה אלף שקלים.

מדוע אני מזכיר את הפרסום ההוא? מפני שבצעד קיצוני ומסוכן, לקחה היועמ"שית את צבר הפסיקות נגד בן גביר בוועדת הבחירות, ועשתה בהן שימוש בעתירה נגדו בבג"ץ כדי להצדיק את פיטוריו. בערמומיות רבה היא מציינת את צבר הפסיקות מוועדת הבחירות, ומציירת את זה כגושפנקא משפטית לכך שהשר עושה שימוש פוליטי במשטרה. לאמור: הנה מר סולברג, אתה בעצמך אמרת שבן גביר משתמש במשטרה ככלי תעמולה בסיורים שלו בשטח, ואף הורית להסיר את הסרטונים מהרשת – אם כן תסכים איתי שהוא חורג מסמכותו ויש עילה לפיטוריו. וגם השופטים האחרים, מן הסתם, צריכים לתת משקל לפסיקותיו של המשנה לנשיא.

קשה להפריז בחומרת המעשה של בהרב־מיארה, ואסביר מדוע. ועדת הבחירות המרכזית היא היכל הקודש של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. תפקידה הוא לשמור על הלב הפועם של המשטר: בחירות חופשיות. כל החלטה שמתקבלת שם אמורה להתקבל במשורה, כדי לא לפגוע בחופש הביטוי של המתמודדים וזכות הבוחרים למידע מלא ואמין. אלה יסודות הבחירה הדמוקרטית. בדיוק בגלל זה, סמכויות ועדת הבחירות המרכזית מתמצות במינימום הנדרש כדי לשמור על חופשיות הבחירות. אף מועמד אינו אמור לחשוש מהשלכות פליליות או אחרות לתעמולה שהוא עושה. הדיון בוועדה שומר על סנקציות סולידיות מאוד, כדי לא להפוך לפקטור שמטה את הבחירות לכאן או לכאן. הוא מתרכז במחיקה או תיקון של פרסומים לפי חוק הבחירות. למעט הנושא השנוי במחלוקת של פסילת מועמדים, שגם כך מוכרע תמיד בבג"ץ.

כשהיועצת המשפטית משתמשת בהליך שהתקיים בוועדת הבחירות כדי לדחוק את בג"ץ להוציא צו תקדימי וקיצוני לפיטורי שר, זה באמת שבירת כל כללי המשחק הדמוקרטיים. זה בערך כמו שאני אגיד לך שרימית במשחק טאקי, ולכן בית המשפט המחוזי דן אותך לשבע שנות מאסר בגין קבלת דבר במרמה. דומה שאין דבר, אבל באמת אין דבר, שהיועמ"שית תבחל בו כדי לפטר שר שנותרו לכהונתו רק כמה חודשים. אנחנו, בכל אופן, כבר מזמן בחלנו בה ובהתנהלותה.

לתגובות:

[email protected]