ראשי הצבא התעלמו מההתרעות של עצמם

התגובה הראשונה של כל אזרח ישראלי עם התבהרות אסון טבח 7 באוקטובר הייתה כאב נוראי. השנייה, הבאה אחריה, הייתה התמיהה: איך זה קרה? יש שיגידו שהתמיהה קדמה לכאב. אלה כבר עניינים של תאוריות בפסיכולוגיה. כך או כך, ברור שהדרישה הציבורית להבין לעומק איך הגענו לשפל המזעזע הזה, מהדהדת מהקצה הימני ועד למקבילו השמאלי מאז אותו יום ועד לרגע זה.

בפועל, הצורך הזה עדיין רחוק מלבוא על סיפוקו. הוויכוח הפוליטי מרחיק כל הזמן את האפשרות של ועדת חקירה אפקטיבית, דוחות המבקר היו רחוקים מלגעת בלב הדברים, וגם התחקירים שהציג צה"ל טשטשו במידה רבה את עוצמת הכישלון ופרטיו. ניצוץ של תקווה הוצת כאשר לתפקיד הרמטכ"ל נכנס דם חדש, רב אלוף אייל זמיר, שהיה כביכול מחוץ למערכת בזמן הכשל והביא איתו אג'נדה של תיקון ובנייה מחדש. הוא אפילו מינה צוות מומחים מיוחד מטעמו, בראשות אלוף במילואים סמי תורג'מן, כדי שיחקור את התחקירים שכבר בוצעו. השבוע, ביום שני, הממצאים הוצגו לרמטכ"ל ובאופן חלקי גם לציבור.

על הבעייתיות שבהעמדת תורג'מן – אלוף פיקוד הדרום בזמן מבצע צוק איתן, שספג ביקורת חריפה ממבקר המדינה על תפקודו – בראש הצוות, כבר כתבנו כאן בהרחבה בעבר. אבל גם אם נניח את זה בצד, בצה"ל הסבירו השבוע שההנחיות של הרמטכ"ל לצוות התוו מודל מאוד מצומצם של תחקור. ראשית, הרמטכ"ל הקפיד להדגיש שהמיקוד הוא בתחקירים שיש בהם ערך לימודי לעתיד, ולא בבירור של העבר. זה אולי מוצדק מבחינתו, אבל לא מגביר את האמון הציבורי בצה"ל ולא מספק את הצורך הבסיסי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מה עומד מאחורי הגברת החיסולים של משתתפי הטבח ב-7.10?

עוד מאת יוני רוטנברג "הייעוד של המודיעין הוא להיות התקפי, לא לשמור על השקט"

העניין השני הוא שגם מודל ההפעלה של הצוות לא היה כזה שמסוגל לתת לאזרחי ישראל תמונה מלאה על נסיבות המחדל. הצוות לא קיבל מנדט לתחקר את אירועי 7 באוקטובר והשנים שקדמו לו, אלא לבחון את רמת התחקירים הקיימים. כלומר, מה שהיה שם בפועל הוא קריאה של התחקירים על ידי המומחים, סיווג שלהם לרמות איכות לפי הקטגוריות ירוק, צהוב ואדום, ובמקרה הצורך תשאולים והשלמות מול קצינים בצה"ל. לפי צה"ל, הצוות שוחח עם 80 מרואיינים בסך הכול. זו לא כמות שמבטאת חקירה מן היסוד, אלא רק בירור על גבי התחקירים הקיימים.

הרמטכ"ל התייחס לכך, בדרכו הממלכתית המעורפלת, בדברים שאמר בעת קבלת הממצאים. "דוח צוות המומחים שהוצג היום הינו צעד משמעותי בדרך להבנה כוללת, הנדרשת לנו כחברה וכמערכת", אמר זמיר, "אולם כדי להבטיח שכשלים כאלה לא יחזרו לעולם, נדרשת ההבנה הכוללת את הממשקים הבין־ארגוניים והבין־מדרגיים, שלא תוחקרה עד כה. לשם כך נדרשת כעת חקירה מערכתית רחבה וכוללת".

ועדיין, גם בממצאי הצוות הממוקד מסתתרות כמה תובנות מעניינות. הראשונה שבהם היא קביעה חד־משמעית לגבי הניתוח הכולל של כשל ליל 7 באוקטובר. כשמשקיפים שנתיים לאחור, אפשר לזהות ממש מהפך הדרגתי בתפיסה הציבורית של אותו לילה. האינסטינקט הראשוני, להוציא את תאוריות הבגידה, הוא שהמודיעין היה עיוור לחלוטין למתרחש בעזה. ניתנו לכך הסברים שונים, אבל הצד השווה היה שהכשל נבע מחוסר ידיעה מוחלט.

ככל שחלף הזמן רבו התדרוכים וההדלפות, והתפרסמו תחקירים עיתונאיים שחשפו את קיומן של ידיעות מודיעיניות בעלות ערך רב במהלך הלילה ההוא. הפרסומים הלכו ונערמו, עד שנוצר הרושם שהיה בסיס מסוים לחשוד בפעולה רחבת היקף של חמאס, ולייצר התרעה בזמן. הידיעות המפוזרות הללו התכנסו אל התחקיר הצה"לי המלא. שוב, צה"ל נמנע מלחשוף אותו לציבור במלואו ואני סבור שמדובר בטעות ערכית ותדמיתית, אבל גם מהתקציר שכן נחשף אפשר להבין תמונה מסוימת לגבי הלילה ההוא.

לפי התחקירים, עניין הדלקת כרטיסי הסים נקלט במודיעין הישראלי, גם ירידת אחד הבכירים לבונקר, ובנוסף לכך עוד שלושה סימני היערכות ברורים של חמאס. ועם כל זאת, התחקיר הצה"לי טען שלצד הסימנים החריגים היו "סימנים אחרים שהעידו על שגרה", וכן ש"לחלק מהסימנים החריגים היו גם הסברים אחרים, או סימנים מחלישים". בסופו של דבר, המידע המודיעיני שהגיע לצה"ל בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר מתואר בתחקירים כצבר חריג אך לא הכרחי של סימנים. כלומר, המידע הנקלט כשלעצמו לא חייב את המסקנה שיש להוציא התרעה מיידית על מלחמה – ייעודו הראשי של חיל המודיעין.

אסון הסרבנות לא הופנם

בנקודה הזאת צוות תורג'מן קובע בחריפות שזו לא התמונה האמיתית. הניסוח של מסקנות הוועדה הוא כזה: "צוות המומחים קבע כי הפתעת 7 באוקטובר לא הגיחה מתוך חלל ריק ממידע, ואף ההפך: בליל 7 באוקטובר הצטבר מידע מגוון שאילו היה מנותח באופן מקצועי, ניתן ואף נדרש היה להעלות התרעה לפעולה משמעותית. המתקפה התרחשה על רקע מידע איכותי וחריג במאפייניו שהיה ברשותם של גופי צה"ל השונים".

זאת פצצה. 7 באוקטובר לא היה כשל באיסוף מידע, קובע הצוות. כל המידע הנדרש כדי לספק התרעה היה על השולחן באותו לילה. זה לא עניין של פרשנות לא נכונה לסימנים, טוענים מחברי הדוח, אלא של רשלנות בניהול המקצועי של האירוע. "לא גובשה תמונת המודיעין ולא נערך דיון מקצועי על נושא מדרג ההתרעה, שנדרש היה להעלותה", מתואר בממצאים. שוב, לציבור מפרסמים רק ראשי פרקים, ובצה"ל מסרבים לפרט מעבר לכך גם בשיחות רקע (לפחות איתי), אבל כן אפשר להבין בוודאות שהכשל היה בגורם האנושי שפיקד על האירוע ולא ביכולות המודיעיניות.

חשוב לציין שאין באמור כדי לגמד את השגיאות הקונספטואליות בסגנון "חמאס מורתע" או עסוק בסוגיות אזרחיות. הן בוודאי עמדו בשורש העיוורון. העניין כאן הוא שבניגוד לדברי הרצי הלוי "חמאס הערים עלינו", המודיעין דווקא זיהה את התרמית ורק עיניהם של מפקדי הצבא וחיל המודיעין טחו מראות.

ועוד מסקנה מעניינת יש לממצאי הצוות, שכנראה מכריעה ויכוח ציבורי גדול שמתנהל בישראל כבר שנתיים. הנרטיב של נתניהו, שאיתו הוא ילך לוועדת החקירה אם תקום, היא "למה לא משכו בדש מעילי", או "למה לא העירו אותי באותו הלילה". הנרטיב הנגדי, שיש לציין שלקח לו כמה חודשים להמציא את עצמו אחרי הטבח, הוא שמערכת הביטחון אכן התריעה בפני ראש הממשלה. בזו אחר זו התחילו לדלוף לתקשורת התרעות ממקורות וסוגים שונים. שב"כ טוען שהתריע, חטיבת המחקר, הרמטכ"ל, אפילו יאיר לפיד מעלה סרטון שבו הוא מתריע. כמובן, בעיניי היו אלה טענות ריקות, משום שכל ההתרעות האלה היו חלק מקמפיין פוליטי נגד הרפורמה המשפטית, אבל כעת יש לכך גם גושפנקה מקצועית.

"במהלך שנת 2023 התריעו גורמים בכירים צבאיים על כך שאויבי ישראל מזהים תהליך היחלשות פנימית אשר פוגע בהרתעה הישראלית ומגביר את הסבירות להסלמה", מתמצתים כותבי הדוח את הטענות שהשמיעו בדיעבד ראשי מערכת הביטחון. "בהסתכלות צבאית פנימית עולה כי על אף ההתרעה, לא ננקטו פעולות צבאיות מתחייבות לשיפור הכוננות והמוכנות בצה"ל ולהתאמת היערכות כוחות צה"ל בזירות השונות".

שימו לב לדיוק כאן: זה לא שהם סיפקו התרעה אמיתית, ורק פספסו את החזית וכיוונו לצפון ולא לדרום. לא לא. הם לא האמינו בכלל להתרעה הזאת. היא הייתה התרעה פוליטית. והראיה, שגם בצפון הם לא שינו אפילו פסיק בסדרי הכוחות והתוכניות המבצעיות. יתר על כן, הגזרה היחידה שבה כן תוגברו כוחות היא יהודה ושומרון. עד כדי כך לא חשבו בפורום מטכ"ל שצפויה מלחמה באיזושהי חזית. אבל להתריע בפני ראש הממשלה כדי שיעצור את הרפורמה? כן, זה דיני נפשות. חייבים לעצור מיד.

ויש גם את מה שלא נכתב. תחקירי צה"ל, ובפרט תחקירי חיל האוויר, פטרו את הביקורת בנושא הסרבנות בכך שהלכה למעשה לא היו טייסי מילואים שהגיעו למצב של אי־כשירות בזמן פרוץ המלחמה, וגם אם היו כמה בלתי כשירים זה לא היה יכול להשפיע על התגובה ב־7 באוקטובר. חשבתי, שלא לומר קיוויתי, שהצוות שמבקר את התחקירים יבקש להרחיב בנקודה החמורה זאת. זו הרי הקטנת ראש מביכה. כאילו טייס פלוני או אלמוני הוא הסיפור. הרי התרחש כאן קבל עם ועולם ריסוק של הזרוע האימתנית ביותר של צה"ל, היתרון המובהק ששומר עלינו כאן בלב הג'ונגל.

לאכזבתי, גם הצוות של תורג'מן התעלם כליל מהאירוע המז'ורי והצר עולמו כעולמה של נמלה. אף מילה על הנושא הזה. גם כשניסיתי לעורר ולאתגר נעניתי שאין כבר מה לחקור, שהרי התקבלו תשובות ברורות בתחקירים הקודמים. זו סתם אמירה שנזרקת באווירה הציבורית, הייתה רוח הדברים. דווקא בנקודה הזאת, שאכן יש הרבה לקחים להפיק ממנה כדרישתו של הרמטכ"ל, בחרו בצה"ל לטאטא מתחת לשטיח ולהיטפל לפרטים שוליים במקום לעיקר. עוד לא הפנימו שם את האסוניות שבסרבנות פוליטית.

איני אופטימי באשר להיחשפות הציבור לנסיבות האמיתיות של הלילה שקדם לטבח והתקופה שלפניו. להערכתי, יש עוד מים עמוקים לצלול אליהם כדי להבין את כל מה שקרה שם, אבל אין צפי ריאלי שהציבור יזכה לדין וחשבון שהוא ראוי לו. בין הרמטכ"ל שמבקש להסתכל רק קדימה, והדרג הפוליטי שלא מצליח לכנס ועדת חקירה אמינה ואפקטיבית, הציבור שנפגע ב־7 באוקטובר הוא גם זה שנדחה בשאט נפש ביום שאחרי.

לתגובות:

[email protected]