בשנת 2006, פחות או יותר במקביל לכניסתה של הרשת החברתית פייסבוק לחיינו, הוקמה בישראל הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע. בשנת 2017 שונה שמה לרשות להגנת הפרטיות. רשות זו היא הרגולטור שמסדיר ואוכף את החוק להגנת הפרטיות בישראל משנת 1981. לא בכדי הוקמה הרשות במקביל להתפתחות הרשתות החברתיות בפרט והאינטרנט בכלל. לא בכדי תוקן החוק לא פחות מ־13 פעמים מאז חקיקתו, כשהתיקון הנרחב והמחייב ביותר אושר באוגוסט 2024, במקביל לכניסתם של מודלי הבינה המלאכותית לחיינו. כמות המידע האישי שאנחנו חולקים עם העולם, במתכוון או שלא במתכוון, גדלה משנה לשנה, ובהתאם לכך גם חובת ההגנה עליו.
השאלה, שהיא חצי פילוסופית וחצי פרקטית, היא עד כמה נושא הפרטיות באמת חשוב לנו. ככל שהטכנולוגיה תתקדם שאלה זו תשפיע כמעט על כל היבט של חיינו.
במידה מסוימת זה מאבק בין־דורי. הדור שגדל וחי חיים בוגרים לפני מהפכת האינטרנט מכונה דור הבייבי בום (או בסלנג מעליב: בומרים). הדור הזה ורוב דור ה־X שבא אחריו גדלו בסביבה שבה הכול היה פרטי כי פשוט לא הייתה טכנולוגיה שאיפשרה לשתף את המידע הפרטי הזה עם העולם, גם אם ממש רצית. רוב קובעי המדיניות בעולם המערבי הם בני הדורות האלה, ובשביל רבים מהם כל חדירה לפרטיות היא פשע.
להלך המחשבה הזה מתלווה גם במקרים רבים תפיסה סוציאליסטית שלפיה תאגידי הענק מנצלים את החשיפה שלהם למידע פרטי כדי לעשות רווח על חשבוננו. את זה אפשר לראות בעיקר באיחוד האירופי, שבו יש חוקי הגנת פרטיות נוקשים ומלחמה בחברות הטכנולוגיה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אמציה סמקאי
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד מאת אמציה סמקאי
אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת אמציה סמקאי
סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה
עוד מאת אמציה סמקאי
30 אלף אתרים מחכים שמדינת ישראל תתעורר כבר
בני דור ה־Y, ובעיקר בני דור ה־Z, צופים במתרחש ולא מבינים על מה כל המהומה. מדובר בדור שמעלה לאינסטגרם צילומים של ארוחת הבוקר, הצהריים והערב, ומדבר בסטורי על החרדות והבעיות הרפואיות שהדור של הוריו התבייש לחשוף. הדור הזה רוצה שהאלגוריתם יבין אותו וימליץ לו על תוכן שבאמת מעניין אותו, ושהבינה המלאכותית תדע לתת לו הנחיות מותאמות אישית.
אפשר לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. להגדיר דרכים לשמור על המידע שלא יזלוג, לאפיין אילו סוגי מידע אפשר לחלוק ומה מוגדר פרטי, לדרוש חובות גילוי וחתימה על פרוטוקולים מלאי אותיות קטנות שאף אחד לא קורא, לאשר לכל אתר אינטרנט שנכנסים אליו לזכור את ההעדפות שלנו (cookies) ועוד הגבלות אין־סופיות. זה בהחלט יספק הרבה עבודה להמון רגולטורים ועורכי דין לתביעות ייצוגיות ויעצבן הרבה משתמשים.
אבל צריך לזכור שמדובר בקרב מאסף, וכשהבינה המלאכותית תשתלב בקרוב בכל רכיב בחיינו, התועלת לציבור משימוש במידע אישי תהיה כה גדולה, עד שהיא תגמד כל פגיעה פוטנציאלית בפרטיות.
ככל הנראה נצטרך להתרגל לכך שזמנה של הפרטיות עבר. אולי זה אפילו לטובה, אולי זה יגרום לנו לעשות פחות דברים שיש סיבה להסתיר אותם.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG
לתגובות: [email protected]
