יש סבורים שהמשיח יביא את הגאולה, ואולם הרב קוק לימד שהגאולה היא שתביא את המשיח. ההבדל בין שתי התפיסות האלה הוא שלפי הרב קוק אנחנו חיים בעידן גאולי במהותו, ולכן המעשים שאנו נדרשים לעשות צריכים לשאת אופי משיחי. לעומת זאת לפי התפיסה האחרת, קיום המצוות בהידור, כלומר מעשים הנושאים אופי דתי פרטי, הם שיביאו ליציאה מעבדות לחירות.
ההיסטוריה של 200 השנים האחרונות מראה בבירור שכוונת ההשגחה היא שעם ישראל יהיה זה שיפעל את תהליכי הגאולה. לכן מוטל עלינו להתבונן במאורעות על מנת לכלכל את צעדינו ולא להישאר בשולי ההיסטוריה.
ת"תן – בהקשר הזה יש להבין את הנעשה בתנועת עזרא. כמסר מרכזי לחודש הארגון תנועת עזרא הציבה לעצמה יעד לטווח הבינוני: שנת ת"ת (בעוד 14 שנה, התחלתה של מאה חדשה במניין העברי) סומנה כתאריך יעד, כדי להשלים את התהליכים המופלאים שעמנו נמצא בעיצומם. יש לנו סבלנות, אבל לא יותר מדי. כשמה כן היא, שנת ת"ת תובעת מכל אחד לתת, מעצמו, מליבו ומכוחותיו, לשם השגת היעד.
אחרית – זו הגאולה השלמה. אומנם כבר גאלנו ה' בתש"ח, אך המלאכה רק החלה. מתוך הכרה במעשה ה' אנחנו צועדים לקראת האחיזה השלמה בארץ ישראל, האחיזה השלמה בלבבות עם ישראל והאחיזה בתורת ה' בשלמותה, שפסגתה באה לידי מימוש בבית המקדש, בחזרת השכינה לציון, בחידוש הנבואה ובהשפעתו האוניברסלית של דבר ה' על כל העולם כולו. אומנם "אין אדם יודע הדברים האלו איך יהיו עד שיהיו" (רמב"ם סוף הלכות מלכים), אבל הכיוון הכללי חייב להיות מבורר.
אולי יעניין אתכם
בימיך – על השאלה "ציפית לישועה?" ששואלים את האדם ביום הדין (שבת לא, א), מפרש הר"ן: "להתקיימות דברי הנביאים בימיך". לא די להאמין ולצפות שביום מן הימים תתקיימנה הנבואות על גאולת ישראל. יש לתור אחרי שעות הכושר המזדמנות לפנינו, לממש את פוטנציאל הגאולה. דורנו עד למאורעות כבירים שניתן בהחלט לראות בהם את מימוש הנבואות על מלחמת גוג ומגוג. מיגור הרוע העולמי, המתחיל בעקירת חמאס מרצועת עזה, איננו פעולה של הישרדות לאומית בלבד, כי אם יצירת חזית קדמית במאבק למען עולם טוב ומאושר יותר.
בהשמדת היכולת הגרעינית של איראן השיעית יש משום מעורבות של מדינת ישראל במעשה ה' המגן על ירושלים: "והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגויים הבאים על ירושלים" (זכריה יב, ט). הבצורת הקשה הפוקדת את איראן מממשת את דברי הנביא: "והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צ־באות, ולא עליהם יהיה הגשם" (זכריה יד, יז). אך מלבד הפעולה המדינית, יש לפעול לאיחוי החברה הישראלית: "אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים" (ישעיה יא, יג).
מלחמת שמחת תורה על ייסוריה המרובים פתחה פתח לתהליכי עומק של בירור הזהות בחברה הישראלית. גם ההתייצבות הנחרצת של האומות בעד או נגד מדינת ישראל מצטרפת לבירורים האלה. תהליכים אלה אינם צפים על פני השטח ואינם מדווחים בכלי התקשורת, וזה מה שמאפשר להם להתרחש הרחק מאור הזרקורים, בלי זיהום. זו הזדמנות להיות קשובים לקול הפנימי המהדהד בלב כל איש ואישה בישראל, מכל הקצוות.
קיימת ציפייה עמוקה להתחדשות נוסחאות הקיום שלנו. זה מוליד יוזמות רצויות יותר ורצויות פחות, אבל כולן מבטאות את הכמיהה לשינוי. בתוך הגלים הסוערים האלה תצמח מנהיגות חדשה, אליטה רוחנית ואינטלקטואלית פעילה, שתדע לצקת תוכן חדש בחברה הישראלית. תנועות הנוער יובילו ביצירת התהליכים האלה. זאת המשימה הגדולה העומדת לפתחנו בשעות נוראות הוד אלה של חיינו.
הכותב הוא רב תנועת הנוער עזרא
