נכון לזמן כתיבת שורות אלה, המהלך הסוחף של שוחרי השקיפות והתיקון במערכת המשפט שנקרא פרשת הפצ"רית נבלם ביעילות מרובה על ידי תשלובת בג"ץ־יועמ"שית־מח"ש. כמו המשל המפורסם, שלפיו כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת, גם במאבק על תיקון המערכות בישראל הימין יוזם מהלכים מרהיבים ומלהיבים, אך בסוף נתקל בחומה בצורה של כוח בלתי מוגבל שנתון ביד אותה תשלובת.
המהלך התחיל במינוי מפתח של הימין – ראש השב"כ דוד זיני, שהעביר מידע שעלה בבדיקות פוליגרף אצלו בארגון לגורמים הרלוונטיים. משם הגיעו ההישגים בזה אחר זה: היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עורכת הדין יעל קוטיק, השתכנעה שליועצת המשפטית לממשלה יש יד ורגל בפרשה, ולפיכך קבעה בחוות דעת שהיא מנועה מלעסוק בתיק החקירה של הפצ"רית לשעבר. לאחר מכן בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים, אשרר את הקביעה הזאת תוך הדגשת חומרת התיק, והעניק לשר המשפטים את הסמכות למינוי מחליף שילווה את החקירה.
נראה היה שמגדל הקלפים עומד לקרוס ברגע – ואז הגיעה ההתעשתות והמהפכה. היא התחילה אצל השופט עמית, שכמו קפטן של קבוצה ברגעי ההכרעה של הגמר החליט לקחת על עצמו את כל האחריות ולקטול במו ידיו כל הזדמנות לניצחון של הימין. אבל המאמץ לא היה רק שלו. זה היה מאמץ משולב בשלוש זרועות, שפשוט דיכא את חשיפת הפרשה הזאת, שכנראה הייתה פותחת תיבת פנדורה. כל אחד מהמשולש הבלתי קדוש בג"ץ-יועמ"שית-מח"ש פעל בגזרתו, והצליח לבלום את הימין באפקטיביות.
בשלב הראשון סיכל השופט עמית את ההחלטה של השופטים וילנר, כנפי־שטייניץ ושטיין, שהעניקה את הסמכות לשר המשפטים. עמית ניצל בקשה לדיון חוזר שהגישה העותרת – עמותה קיקיונית בשם משמר הדמוקרטיה, שעל פי אתר גיידסטאר של משרד המשפטים אפילו לא מחזיקה אישור ניהול ספרים תקין – והוציא בפרוצדורה חדשנית ותקדימית צו ביניים בבקשה לדיון נוסף, שמקפיא את סמכות שר המשפטים למנות מלווה חקירה עד לדיון הנוסף שייקבע.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
עוד מאת יוני רוטנברג
מבחינת היועמ"שית אם השר מדבר עם אזרחים, צריך לפטר אותו
עוד במשפט
הטרדה או מחאה לגיטימית? ארגוני שמאל עתרו נגד הנהלת בתי המשפט
עוד במשפט
מנדלבליט על פרקליטות מחוז ירושלים: "הרגשתי לא בנוח איתם"
עוד מאת יוני רוטנברג
השופטים לא אהבו את המינויים של קרעי, והמציאו ועדה חדשה
עוד מאת יוני רוטנברג
שרגא דרש מהשופט שטיין לפסול את עצמו. הסיבה: הוא שמרן
זה לא הספיק לעמית, שמגודל תחושת האחריות האדירה הפשיל שרוולים ודחף עצמו לעתירה נוספת. ביום ראשון שעבר הוגשה עתירה נוספת, הפעם נגד הניסיון השני של שר המשפטים, בהתאם להחלטת בג"ץ המקורית, למנות כמלווה חקירה מטעמו את השופט בדימוס יוסף בן חמו. השופט התורן באותו שבוע, דוד מינץ, החליט לקבל את העתירה ולקבוע לה דיון, אך דחה את הבקשה להוציא צו ביניים נגד המינוי. זה היה בבוקר. בערב כבר מיהר השופט עמית לקבוע הרכב לדיון, ולהוציא החלטה ראשונה בתיק: בניגוד גמור לדברי השופט מינץ, חברו לערכאה, הוא מוציא צו ביניים שמקפיא את החלטת שר המשפטים.
מדובר כאן באוברקיל מהסוג שנהוג בקרב אנשים נעדרי קלאס בלבד. כלומר, לא משהו שהיה קורה תחת כהונת אהרון ברק. עמית הרי הוציא כבר צו אחד שמונע משר המשפטים למנות מלווה חקירה עד לדיון הנוסף בעתירה הראשונה, אז מה הדחף להוציא צו נוסף בנוגע למינוי ספציפי בעתירה השנייה? ויותר מזה, כמה גרוע ביחסי אנוש, כמה גרוע כמנהל, יכול להיות השופט עמית – שבוחר להפוך פעמיים ברצף החלטות של ארבעה שופטים שונים שעובדים איתו או תחתיו?
דיון נוסף בעתירה נגד מינוי קולא נקבע, הדיון בעתירה נגד מינוי בן חמו כבר התקיים, ולפי הרוחות שנשבו בו היה ברור שהוא לא יתקבל. ואכן, אתמול (רביעי) פסל בג"ץ גם את המינוי השני של שר המשפטים. האם בסופו של דבר יקבל מינוי אחר של לוין את הגושפנקא של השליט העליון? ייתכן, אבל זה יאריך את פרק הזמן שבו החקירה מוקפאת במידה כזאת, שאחריו כמעט יהיה לא רלוונטי לנהל אותה.
צו נטרול לחקירה
בשדה השני של המערכה, כל מה שיכול להיעשות כדי לשבש את בירור האמת מול החשודה עצמה כבר נעשה. יהיה זה מיותר להרחיב בפרטי הפרקים הקודמים. גופי החקירה נהגו בעצלות בלתי מוסברת עם זימון הפצ"רית לחקירה ומעצרה, וברשלנות פושעת כששחררו אותה ממנו. בינתיים היא איבדה את הטלפון בים באופן שעד היום לא ברור אם הוא באמת נמצא ומה נעשה בו בימים הארוכים שלא הוחרם, ויותר משלושה שבועות היא מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב בלי להיחקר בשל מצבה. שוב, המון זמן בשביל אנשים שחשים מאוימים מחשיפת האמת כדי להתארגן על טיוחה.
הזרוע השלישית במאמץ היא הינדוס החוקרים שיעסקו בתיק. תשלובת מערכת המשפט הצליחה לנטרל את מלווה החקירה, אבל את החוקרים עצמם – טרם. המשטרה היא גוף מורכב: יש בה כאלה שמיושרים לחלוטין עם הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, יש שסוחבים אינטריגות אישיות, יש אפילו כאלה – קשה להאמין – שניחנו באינטגריטי מקצועי. לא מזמן ראינו אירוע דומה במשפט נתניהו: חוקר במשטרה שמילא תפקיד מפתח בתיקים, החליט בזמן אמת שאינו שותק לעוול ומדווח למח"ש. אז זה אומנם טויח, אבל עדותו בבית המשפט לפני כמה שבועות הייתה מכה קשה לפרקליטות.
לכן יש צורך דחוף לוודא שחוקרי הפרשה יהיו כאלה שישרתו את המטרה. וכאן אני מבקש לומר את הדברים בהסתייגות: אין בידי או ביד עיתונאי אחר ראיות שקושרות בוודאות בין האירועים, אבל ההצטרפות שלהם דורשת לכל הפחות הצבת סימן שאלה.
מי שקיבל ראשון את המידע מהרמטכ"ל בפרשת הפצ"רית, כך על פי פרסום של עמיתנו אבישי גרינצייג, הוא ראש להב 433 ניצב מני בנימין. בנימין דיווח לממונים עליו, ואלה הודיעו לו שהתיק עובר לטיפולה האישי של היועמ"שית. מאז היא כאמור הורחקה מהתיק, אבל נוצר סלע מחלוקת חדש. ראש אגף החקירות, בועז בלט, הכריח אותו להביא איתו לפגישה בנושא את ניצב משנה מומי משולם, כשהכוונה הברורה היא שהוא יוביל את התיק. זה כמובן לא בסמכותו של ראש האגף, אלא החלטה של מנהל היחידה, ולכן בנימין סירב להיענות לדרישה, והדברים הגיעו לפיצוץ.
מומי משולם, למי שלא עקב אחרי תיקי נתניהו, היה החוקר שהוביל אותם. באחד הדיונים שהיו לאחרונה בבית המשפט נתניהו כינה אותו "עבריין ושקרן", וטען שהוא זה שצריך לשבת על כיסא הנאשם. כיום אנחנו מכירים את תרגילי החקירה הגובלים – מצד זה או ממשנהו – בעבירות פליליות שבוצעו בתיק, ואת הנחישות המופלגת להפליל את נתניהו. יש להעריך, בזהירות, שהעבודה המאומצת שלו בשירות הקונספציה המופרכת של הפרקליטות והתביעה הכללית בתיקי נתניהו, סימנה אותו כאיש הנכון לסייע לה גם בעת צרתה.
לוויכוח בין בלט לבנימין נמצא פתרון יצירתי. באורח פלא, בדיוק כשהעניינים התחממו, מני בנימין נעצר והובל למשרדי מח"ש. החשד: התערבות בתיק חקירה שבו היה לו ניגוד עניינים עם החשוד. מזכיר לכם משהו? כן, למרבה האירוניה, היועמ"שית דאגה שבנימין ישב בחדרי החקירות בחשד לפעולה בניגוד עניינים, כדי שלא יהיה מצב שבו היא עצמה תיאלץ לשבת שם באותו חשד.
בלט כבר עבר שני סבבי חקירה והוזמן לעוד אחד נוסף. המפכ"ל התעקש להחזיר אותו לעבודה סדירה במשטרה, אבל מח"ש דאגה להחתים אותו על צו איסור יצירת קשר והרחקה מכמה קצינים שעובדים תחתיו ביחידה. או בעברית פשוטה: צו נטרול. מכאן התיק כבר לא באמת חשוב, בידיים קשורות ועם מטלית טחובה בפה, מני בנימין לא יוכל להזיק. הדרך סלולה לטיוח החקירה בפרשת הפצ"רית.
בשורה התחתונה, 54 ימים עברו מאז הגיע המידע הראשוני מקצינת הפרקליטות הצבאית שנבדקה בפוליגרף בשב"כ, ועד לרגע זה. בימים האלה כמעט לא נעשו פעולות חקירה בתיק, למעט חקירה אחת או שתיים של הפצ"רית. ככל שהיועצת המשפטית לממשלה הייתה שותפה להדלפה הזאת, לתצהירי שקר בבג"ץ ולשיבוש ראיות בהמשך הדרך, הזמן שעבר כמעט סתם את הגולל על סיכוייה של המשטרה לגלות את זה. מדובר באנשים מתוחכמים, שעוסקים בחקירות כאלה בעצמם יום יום. לתת להם 54 יום כדי להיערך לחקירה – זה להרוג את החקירה בטרם החלה.
הם כנראה ניצחו, שוב. אבל הפעם ניצחון בקרב הגנה שעלה להם בדם, יזע ודמעות. על הימין לשוב ולשנס מותניים, מפני שהמאבק על ניקוי האורוות והחזרת שלטון החוק על מכונו ידרוש עוד הרבה מאמצים.
לתגובות:
