הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, הודיע כי סיכם את שלב התחקירים לאירועי השבעה באוקטובר, והכין מסמך ובו הלקחים העיקריים מבחינתו עבור המפקדים והחיילים בצה"ל. המסמך מתחלק לשני חלקים: חלק אחד כללי ובלתי מסווג, הופץ לכל דרג הפיקוד מסגני אלופים ומעלה והגיע גם לידינו. חלק שני, מסווג, שהופץ בפורומים מתאימים.
ככלל, זמיר מקבל את מסקנות צוות הבדיקה של האלוף במיל' סמי תורג'מן, אותו מינה לבחון את התחקירים הראשוניים. המשמעות היא, שבהתאם להמלצות הצוות יידרשו כעת מספר תחקירים חדשים שלא בוצעו תחת המנדט של הרצי הלוי. העיקריים שבהם: השלמות תחקיר בחיל הים ואגף המבצעים, שבוצעו ברשלנות על פי הצוות, ותחקיר חדש ומלא בעניין הטיפול בתכנית 'חומת יריחו' שחזתה את המתקפה החמאסית. לצורך תחקיר 'חומת יריחו', מונה צוות חדש של חמישה קצינים בכירים במיל', בראשות האלוף במיל' רוני נומה.
החלק המעניין ביותר באיגרת שצירף הרמטכ"ל למסמך שהופץ לקצינים, הוא ההתעסקות המוגברת שלו בצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית. זמיר קובל, במילים ממלכתיות ומעורפלות, על כך שהדרג המדיני דוחק בו להשלים את התחקירים הצה"ליים ולדייק אותם, בזמן שהם מתמהמהים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
"צה"ל לקח אחריות ותחקר עצמו, אולם האירוע אינו נחלתו בלבד ולא יהיה זה ראוי להפנות את כל הזרקורים רק כלפיו", כותב זמיר לקציניו. "כדי להגיע לחקר האמת ולמסקנות מלאות ברמה הלאומית יש להקים ועדת חקירה חיצונית ואובייקטיבית, כפי שנעשה לאחר מלחמת יום הכיפורים. בין היתר יש לתחקר את הממשק בן הדרג המדיני לדרג הצבאי, את התפיסות המדיניות והביטחוניות שקדמו למלחמה, את 'הקונספציה', את המודיעין ואת ההתרעות שהונחו בפני מקבלי ההחלטות, את תהליכי הבקרה והמעקב ואת יחסי הגומלין והאחריות בין הגורמים השונים".
כחלק מהתפיסה הזאת, הרמטכ"ל כותב במסמך שהוא מסרב להסיק מסקנות אישיות כלפי קצינים במסגרת התחקירים שלו, מפני שתהליך כזה חייב להיעשות במבט הכולל של המערכת – כלומר רק ביחד עם הסקת מסקנות אישיות ברמת הדרג המדיני ושאר ארגוני הביטחון. ניכר כי זמיר מתרעם על השלכת הצבא כשעיר לעזאזל בכל המחדל של השבעה באוקטובר, והוא מתכנן להוביל מאבק נחוש על חלוקה בנטל האחריות.
מבחינת מסקנות ולקחים להטמעה בצבא, זמיר מצביע על השאננות והזלזול באויב כגורם הראשי לכישלון. זה נכון לתפיסתו גם ברמה הפיקודית, וגם ברמה המודיעינית. זמיר סבור, כפי שהראו ממצאי הצוות, שתמונת המצב המודיעינית בליל השבעה באוקטובר היתה שלמה, והפיקוד היה חייב לגזור ממנה העלאת כוננות והיערכות מתאימה, ורק שאננות ויהירות הן אלה שגרמו לעיוורון הצה"לי. הוא מדגיש כי תרחיש הייחוס של צה"ל חייב להיות הפתעה, וזה לא היה קיים בשבעה באוקטובר.
