זוכים אנו להילחם מלחמת מצווה (כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ה ה"א "עזרת ישראל מיד צר", וכדברי האחרונים, מהם הרב אלישיב זצ"ל, קיבוץ תשובות א' סימן רמ"ג). זוכים אנו להגן על עם ישראל לאחר אלפי שנים שבהן רצחו וטבחו בנו, ללא כל יכולת הגנה שלנו. לצערנו, העומס נופל על מעט אנשים, שעושים מילואים שוב ושוב. ההשתתפות במלחמת מצווה היא גם זכות, אולם גם מצווה וגם חובה. חובה המוטלת על כולם!
שאל אותי מישהו: "אני רואה שאתה נרגש לקבל שאלות מחיילים. מדוע? הרי אתה מקבל מאות ואולי אלפי שאלות כאלו". אמרתי לו: "אני אוהב לקבל שאלות בכל התחומים, אולם כאשר אני מקבל שאלות מחיילים, אני נרגש במיוחד. אלפי שנים רבנים לא זכו לקבל שאלות מחיילים. כשאני מקבל שאלות מחיילים, אני מבין שאנחנו בזמן של גאולה!".
מספר השאלות שאני מקבל מחיילים מרגש, גם משום שאני רואה כמה תורה נמצאת בשדה הקרב. דומה שמאז היותנו לעם לא היתה כל כך הרבה תורה בשדה הקרב. אני נרגש לראות אלפי תלמידי ישיבות הסדר ומכינות, לומדי תורה, המשרתים בשדה הקרב. אני נרגש לראות אלפי תלמידי ישיבות הממשיכים את דרכם של משה רבנו, יהושע בן נון, דוד המלך, בניהו בן יהוידע ("זה סנהדרין" – ברכות ד.) ועוד רבים, שזכו להילחם ולקיים בכך דין מלחמת מצווה, בהגנת העם והארץ.
רבי חיים שמואלביץ מסר שיחה במלחמת יום הכיפורים (תשל"ד) בישיבת מיר (מופיעה בספר הזיכרון לגר"ח שמואלביץ, עמ' ריא) על החיילים היקרים שלנו, ואמר שחיילים המוסרים נפשם למען הצלתנו "אין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם". הוא הוסיף כי "החיוב שיש עלינו להתפלל עליהם הוא בלי גבול", והסביר שאנחנו חייבים את נפשנו לחיילים, ולכן יש לנו חיוב בלי גבול בעבורם.
אולי יעניין אתכם
חיילי המילואים הצילו אותנו במלחמה. חיילים רבים נלחמו שוב ושוב. מיעוט חיילי המילואים גרם לכך שרבים שירתו יותר משנת מילואים! הם צברו קשיים רבים. קשיים נפשיים, קשיים של תחילת פוסט־טראומה, קשיים בזוגיות או במציאת בן זוג, קשיים משפחתיים, קשיים כלכליים, קשיים בלימודים באוניברסיטה ועוד.
נשות חיילים כתבו לי במהלך כל המלחמה (ועדיין כותבות) על הקשיים הגדולים שהן עוברות: "שלום הרב… בעזרת השם חיילי המילואים עושים חיל וזוכים להגן בגופם וברוחם על המדינה שלנו. הצורך העצום בחיילים ובמילואימניקים נמשך ומתגבר, אבל כמות המשרתים הולכת ומתמעטת… אחת הסיבות היא הקריסה של נשות המשרתים. הבית, הזוגיות והמשפחה משלמים מחיר כבד מאוד במלחמה… הנשים הכי חזקות שאני מכירה… לאט לאט הכוח שלהן פשוט הולך ואוזל… עד הניצחון לא נרפה. אני לא אומרת שכבר לא נשלח אותם למילואים. נשלח. אבל אנחנו נורא עייפות וחולות וקורסות וצריכות כוחות…".
לפני שנתיים היינו בסכנה קיומית עצומה! כיום, למרות הדברים הנוראים, ניתן לומר בבירור: מדינת ישראל ניצלה! לא פחות! אנו עדיין מוקפים באויבים רבים, אבל אויבים נוראים שאיימו להשמידנו אינם מהווים כיום איום קיומי על מדינת ישראל: חיזבאללה, חמאס, סוריה ואיראן. כל זה לא היה קורה ללא החיילים, ללא חיילי המילואים וללא נשות החיילים.
אנחנו מחויבים לעזור לחיילי המילואים ולנשותיהם. הם נלחמים מלחמת מצווה ומקריבים את עצמם למען עם ישראל, ואנחנו מחויבים לעזור להם. צריכים להוקיר את חיילי המילואים, לתת להם את כל הכבוד, ההערכה והתמיכה, ולדאוג שלפחות במעט נוכל לסייע להם לחזור למעגל חיים בריא ותקין, כפי שהיה בעבר. בעזרת השם נמשיך לראות טוב. ביחד ניצחנו, וביחד נאמר תודה.
