אם הכנסת לא תאשר את התקציב, המדינה תספוג נזק מרחיק לכת

התקציב עבר בממשלה בשבוע שעבר, בשעה טובה. זהו הישג ראשוני חשוב, משום שהאישור בממשלה מתווה את הכיוון למשרדי הממשלה. בליל התקציב אושרו כ־40 החלטות ממשלה, חלקן נוגעות לקידום חקיקה – ובראשן ההחלטה להגיש הצעת חוק תקציב לשנת 2026 – ואחרות עומדות בפני עצמן, כמו ההחלטה להקצות מיליארד שקל להתייעלות הדיגיטלית של הממשלה.

עם זאת, התקציב עצמו הוא העיקר, והדרך עוד ארוכה עד לאישורו בכנסת – ולדרך הזאת יש מחיר. משרדי הממשלה נערכים כבר לרבעון לפחות של תקציב המשכי, "אחד חלקי 12". אם התקציב לא יעבור עד סוף מרץ והכנסת תתפזר, הם ייאלצו להסתדר כך במשך כל 2026.

בפועל, המשמעות היא שהממשלה לא פועלת לפי סדרי העדיפויות של 2026, אלא לפי שאריות 2025. מדי חודש מותר למשרד להוציא עד אחד חלקי 12 מתקציב הבסיס האחרון: שכר, התחייבויות קבועות, חוזים רב־שנתיים, מענקי איזון וכדומה. כל מה שהיה חד־פעמי – תוספות זמניות, "כסף פוליטי", פרויקטים מיוחדים – נעלם.

מצד אחד המדינה לא "נסגרת": המשכורות משולמות, בתי החולים ובתי הספר ממשיכים לפעול, קצבאות משולמות כסדרן. מצד שני, כמעט כל דבר חדש – תוכנית חברתית, פרויקט תשתית שעדיין לא יצא לדרך, הרחבת שירות, מענק חדש לרשויות – נתקע. בלי תקציב מאושר אין התחייבויות חדשות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

עוד מאת אמציה סמקאי סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה

המצב הזה ממחיש עד כמה חשוב הרכב בסיס התקציב. לפני כמה שנים סייעתי במחקר כלכלי שהוביל להכנסת רכיבי ביטחון של ההתיישבות ביהודה ושומרון לבסיס התקציב. עד אז, למרות שמדובר היה בדרישות ביטחוניות מקצועיות, התקציב אושר שוב ושוב ככסף קואליציוני, ובשנות תקציב המשכי הביטחון פשוט נפגע.

כך גם באתרי המורשת ביהודה ושומרון: כעשרת אלפים אתרים שסובלים מתת־פיתוח ותת־תקצוב, גם ביחס לצורך וגם ביחס לתקציבי העתק של רשות העתיקות בתוך הקו הירוק. האתרים הללו מאוימים משוד עתיקות ומהשחתה פלשתינית בלתי הפיכה, כחלק מהמלחמה על התודעה. בשנים האחרונות הועברו לקמ"ט יו"ש תקציבים מיוחדים שנועדו לתקן חלק מהעיוות – אבל בתקציב המשכי גם התקציבים האלה נמצאים בסכנה.

תקציבים לשיקום הצפון והדרום נמצאים אף הם על הכוונת. סביב כל תקציב כזה ייפתח ויכוח אין־סופי אם הוא "חיוני" וראוי לחריגה מהכללים, או "עוד תוספת" שניתן לדחות. לעומת זאת, תקציבים כמו סבסוד תיאטראות מתוקצבים כמו הבימה ותקציב קרנות הקולנוע יושבים בבסיס – ובהם, גם בתקציב המשכי, כמעט אי אפשר לגעת.

ברמת הניהול נוצרת מציאות לא יעילה: מנכ"לים, חשבים וראשי אגפים עסוקים בלתמרן בתוך תקרת האחד חלקי 12, במקום לעצב מדיניות. כל החלטה – האם להמשיך פיילוט מוצלח, לצאת בקול קורא חדש, לחתום על חוזה רב־שנתי – נדחית ל"כשיהיה תקציב".

זה המחיר האמיתי של תקציב המשכי: לא רק פגיעה ברמת השירות המיידית, אלא אובדן זמן. שנה שבה הממשלה פועלת על אוטומט, בלי יכולת לתעדף מחדש, היא שנה שבה כמעט לא מתקדמים ברפורמות, לא מתקנים עיוותים ולא משקיעים קדימה בתשתיות, בהון אנושי ובחדשנות. מדינה מודרנית, ובוודאי מדינה שמתאוששת ממלחמה ארוכה, לא יכולה להרשות לעצמה "שנת תחזוקה" רק מפני שהמערכת הפוליטית מתקשה להגיע להסכמות.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

–

לתגובות: 

 [email protected]