הקלישאה המפורסמת טוענת שמשפחה לא בוחרים, אבל יש מקרים שבהם גם בלי לבחור ההתאמה יוצאת מוצלחת. הנה לדוגמה משפחת דקה, משפחה ערבית שמתגוררת בתחומי הקו הירוק, שמאוחדת בהרמוניה סביב ציר ערכי אחד: טרור נגד ישראל ותמיכה בו. תחילה היה זה וליד דקה, מחבל תושב באקה אל־גרבייה, שהצטרף לארגון החזית העממית והיה שותף לרצח האכזרי של החייל משה תמם ב־1984. הוא נידון למאסר עולם, אך גם מבין כותלי הכלא המשיך להיות דמות דומיננטית ומעוררת השראה בעיני ארגוני הטרור. בשלב מסוים עטה על עצמו בתוך הכלא את חליפת איש התרבות כדי לקדם את מסריו: הוא פרסם טורי דעה ב'הארץ', חיבר ספר לבני הנעורים שיצא לאור ברמאללה, התיידד עם הסופר סמי מיכאל, ולאחר מכן כתב על חיי האסירים מחזה שהוצג בתיאטרון החיפאי ערבי 'אל־מידאן'.
לפני כשנה וחצי מת המחבל וליד דקה מסרטן, אולם נרו הטרוריסטי ממשיך להאיר באולמות בתי המשפט בישראל באמצעות אחייניתו הנמרצת, עורכת הדין נדיה דקה. גם היא משתמשת בכסות אלגנטית של גלימת עורכי דין שחורה, ובחסותה פועלת במלוא הקיטור כדי לדאוג לזכויות המחבלים באשר הם. העתירות הסדרתיות שלה עוסקות בתנאי המחבלים בכלא, בהתנגדות להריסת בתי מחבלים ועוד.
אבל עוד לפני כותלי בית המשפט, דקה ממשיכה כאמור את דרכו של דודה גם בין כותלי בתי הכלא. לפני כחצי שנה הורה נציב שירות בתי הסוהר, רב־גונדר קובי יעקובי, לאסור על עורכת הדין דקה להיפגש עם אסירים ביטחוניים – גם אם חלקם נמצאים בעיצומו של הליך משפטי, וזאת מסיבות ביטחוניות.
במכתב ששיגר נציב שב"ס הוא כתב כי עורכת הדין דקה חשודה בהעברת מידע לאסירים שמסייע לפעילות טרור, ושביקוריה תורמים גם להתססת האסירים בכלא: "הוצגה בפניי חוות דעת מודיעינית, אשר ממנה עולה החשד כי עורכת הדין נדיה דקה מעבירה מידע בין אסירים החברים בארגוני טרור, מתוך בתי הסוהר ולתוכם, וקיים חשש כי העברת המידע קשורה לקידום פעילותו של ארגון טרור או שהיא נעשית בהכוונתו". עוד הוסיף וכתב רב־גונדר יעקובי כי "קיים חשד ממשי שפגישות עורכת הדין עם אסירים ביטחוניים תאפשר ביצוע עבירות בבית סוהר, הפוגעות פגיעה ממשית במשמעת ועלולה להביא לשיבוש חמור בסדרי בית הסוהר וניהולו". ראוי לציין כי דקה הצטרפה לרשימה מכובדת של 52 עורכי דין, מתוכם 40 אזרחי ישראל, שכניסתם לכלא נאסרה מאז תחילת המלחמה בשל העברת מסרים למחבלים הכלואים, באופן שעלול לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הסוהרים. בשב"ס טוענים כי רובם מופעלים בידי "מועדון האסיר הפלשתיני".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
הכנסת מחוקקת, הפקידים מתעלמים, בג"ץ פוסל והמחבלים נהנים
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד במשפט
נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
אבל גם אם נאסר על עורכת הדין דקה לסייע למחבלים בתוך כותלי הכלא, דרכה כאמור סלולה לעשות זאת בבית המשפט העליון של ישראל. המקום שבו יושב נשיא־בפועל עגול משקפיים בראש ההרכב, ומסמן ללא מילים באצבעו מי ייזרק מהאולם (יהודים חפצי חיים), ולמי דלתו של בית המשפט פתוחה בכל עניין שיצטרכו (סייעני נוח'בות בעזה). עורכת הדין דקה שייכת כמובן לקבוצה השנייה, ומאז פרוץ המלחמה היא ממלאת ביתר שאת את שולחנו של בג"ץ בעתירותיה למען המחבלים, מחוץ ובתוך בתי הכלא.
עתירות, כידוע, עולות כסף, ועתירות מרובות עולות ממון רב. בארגון 'אם תרצו' פקחו עין על פעילותה המשפטית האינטנסיבית של עורכת הדין דקה, והחלו לתהות בקול רם מי מממן לצעירה הערבייה, שאינה מיליונרית ככל הידוע, את העתירות הסדרתיות בשירות האויב. אנשי הארגון החלו למפות בצורה מסודרת את העתירות של עורכת הדין דקה לפי נושאים ובעיקר לפי ייצוג.
מהדוח של 'אם תרצו' עולה כי מתחילת המלחמה הגישה עורכת הדין דקה לא פחות מ־73 עתירות לבג"ץ, רובן עוסקות במחבלים, תנאיהם ומדיניות הביטחון של ישראל בזמן מלחמת חרבות ברזל. 14 אחוזים מהעתירות (10 מתוך 73) מזוהות רשמית עם 'המוקד להגנת הפרט', ארגון הממומן ברובו על ידי ממשלות זרות, בעוד השאר, 86 אחוזים (63 עתירות), אינן חושפות את הגורם המממן. עם זאת, 36 אחוזים מהעתירות הוגשו על ידי דקה בשיתוף פעולה עם עורכי הדין דניאל שנהר, מנהל המחלקה המשפטית של 'המוקד להגנת הפרט', ונאדין אבו ערפה, שמייצגת לעיתים את המוקד, כאשר המוקד לא תמיד מוזכר כגורם העותר. אבל רוח הדברים מנשבת לכיוונו של אחד המנועים המשומנים בעבודתה של דקה – 'המוקד להגנת הפרט'.
בית המשפט עומד לרשותם
דקה מייצגת לעיתים קרובות את 'המוקד להגנת הפרט', ארגון שמגיש עתירות סדרתיות נגד מדיניות הביטחון של ישראל וממומן בעיקר על ידי ממשלות זרות. בעשר השנים האחרונות קיבל המוקד להגנת הפרט יותר מ־48 מיליון שקל מממשלות זרות, בהן גרמניה, שוויץ, נורבגיה, הולנד, בריטניה, ספרד, פינלנד וגם סיוע מהאו"ם. אם כן, נראה כי קרוב למחצית מפעילותה המשפטית של דקה היא למעשה מימוש התערבותן של מדינות זרות במדיניות הביטחון של ישראל. מה לגבי שאר העתירות? כאן נכנסת 'אם תרצו' למעקב ומאבק לחשיפת המידע.
אלון שוורצר, ראש אגף המדיניות של תנועת 'אם תרצו', מסביר מדוע בחרה תנועתו לשים את הפוקוס על עתירותיה של דקה: "הדוח נולד מתוך המאבק שלנו לתיקון מערכת המשפט. בית המשפט לקח לעצמו בעשורים האחרונים סמכויות שלא קיימות בחוק לדון בנושאים ביטחוניים ומדיניים שאינם שפיטים. כתוצאה מכך נוצר עומס עצום בימי המלחמה. בתוך זה זיהינו דפוס פעולה שיטתי ומדאיג ובו עורכת הדין נדיה דקה הגישה לבג"ץ עד היום, בזמן המלחמה, 73 עתירות שעוסקות בנושאים ביטחוניים, בין השאר בהגנה על זכויות מחבלים ועזתים ועתירות נגד הריסות בתי מחבלים. החומרה הגדולה ביותר בעינינו היא מנגנון ההסתרה וחוסר השקיפות. לא מדובר בייצוג תמים, אלא בחלק מלוחמה משפטית נגד מדינת ישראל".
שוורצר אומר כי חלק מהעתירות הוגשו במימון ממשלות זרות באמצעות 'המוקד להגנת הפרט', "אך החלק העיקרי של המאבק המשפטי של דקה ממומן מתחת לרדאר. לכן, הדרישה שלנו ממערכת המשפט היא ברורה: שקיפות מלאה. יש לחייב כל עותר לחשוף את מקור המימון האמיתי של העתירה. כמו כן, אנו דורשים להגביל את זכות העמידה או להטיל אגרות מוגדלות על עתירות הממומנות על ידי ישויות מדיניות זרות, כדי להבטיח שבג"ץ לא יהפוך לכלי משחק בידי מדינות זרות הפועלות נגד האינטרס הישראלי".
פעילי 'אם תרצו' לא מתעצלים, והם מגיעים לבית המשפט כשמתנהלים בו דיונים בעתירותיה של דקה. הם מלווים אותה עם מצלמות בסיום הדיון, ודורשים ממנה שוב ושוב תשובה לשאלה מי מממן את העתירות שהיא מגישה למען מחבלים רצחניים ובכירים. אירוע כזה התרחש גם השבוע (ב'), כאשר הגיעה דקה לדיון בעתירה שהגישה בדרישה שלא להרוס את בית המחבל ראפת דואסי, מי שהיה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס באזור ג'נין והיה חלק מהחוליה שרצחה את יהונתן דויטש הי"ד לפני כשנה וחצי. דקה כמובן לא מספקת תשובות ושומרת על שתיקה, אבל הפעילים ממשיכים ללוות אותה בעקשנות עד לחשיפת המידע.
העתירה הזאת מצטרפת לעתירות דומות שהגישה דקה, והנה כמה דוגמאות שימחישו במה מעסיקה אחייניתו של המחבל את בית המשפט הישראלי: עתירה נגד הריסת ביתו של מעאד' סעד נביה מצרי, שרצח שלוש נשים בפיגוע; עתירה נגד הריסת ביתו של האיל דיף אללה, שרצח את סמל ראשון גדי גדעון הי"ד; עתירה נגד הריסת בית המחבל מוחמד ראלב מחמוד שיהאב, שרצח את סרן אריאל טופז הי"ד; עתירה נגד הריסת בית המחבל המאם חשאש, שרצח את סרן אלון סקאג'יו הי"ד; עתירה נגד הריסת בית מחבל שהיה בחוליה שביצעה את הפיגוע שבו נרצחו צאלה גז והתינוק רביד חיים הי"ד, שיולד מבטנה לאחר שנרצחה ומת לאחר שבועיים; עתירה נגד הריסת בית המחבל עבד אל־כרים צנובר, שביצע את פיגוע המטענים בשלושה אוטובוסים חונים בבת ים ובחולון לפני קצת פחות משנה.
לכך הצטרפו עתירות לשיפור תנאי אסירים: בקשה של עצור מינהלי, החשוד בסיוע לחמאס ובהסתה, לקיים שיחת טלפון לניחום אבלים לאחר מות אימו; דרישה לשיפור תנאי המזון של רשיד רישק, מחבל חמאס שתכנן לרצוח את חבר הכנסת איתמר בן גביר ולחטוף חיילים; בקשה לשיפור תנאיו של נאאל ברגותי, מחבל שהורשע ברצח ב־1978 והפר את תנאי השחרור מעסקת שליט.
גם אם הנשיא־בפועל יצחק עמית פותח את דלתו לגורמים עוינים ומעמיד עצמו לרשותם, בתנועת 'אם תרצו' מבטיחים לשמור על ערנות ולוודא שיהיה מי שיסגור את הדלת בפני נציגי המדינות הזרות, שמבקשים לערער על זכותה של ישראל להילחם על עצם קיומה.
מטעמה של עו"ד דקה לא נמסרה תגובה לפניית 'בשבע'
לתגובות:
