"יש לי בעיה לא שגרתית", אמרה לי רותם חברתי, וראיתי שהיא נבוכה. "אני לא יודעת לבשל. יותר נכון, אני לא מצליחה להבין למה עושים מאוכל כזה עניין. מבחינתי האכילה היא פשוט כורח המציאות, ואני משתדלת שהוא יהיה הכי נכון והכי בריא. טעים זה לא משהו שמעניין אותי".
"אם זה מתאים ונכון לך, אז למה זו בעיה?" שאלתי.
"כי אני לא לבד בעולם… יש לי ילדה אחת שיצאה דומה לי בעניין הזה. מגיל קטן אני מכינה לילדים שלי חביתות בלי מלח, בעיקר בגלל הבריאות, אבל ברגע שהם גדלים הם לא מסכימים לזה יותר, חוץ ממנה. ואת הבישולים שלי הם ממש לא אוהבים, אפילו לא בשבת. מזל שבעלי מבשל חלק מהמאכלים של שבת, ואותם הם אוהבים. אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי משקיעה זמן וכוחות בדבר הזה. מבחינתי העיקר שיהיה בריא וזהו".
"זה באמת לא שגרתי", הרהרתי בדבריה. "כמעט כל האנשים מתקשים להפסיק לאכול את מה שטעים להם, ושם עיקר המלחמה שלהם. לאכול בריא זה דבר שהם נלחמים עליו".
אולי יעניין אתכם
"בדיוק", היא ענתה. "זה מה שחשבתי, שאם קיבלתי כזאת מתנה משמיים שאני לא משתגעת על אוכל, למה אני צריכה להשתגע בשביל אחרים? שילמדו ממני וזהו".
טעם כמלבוש
"למרות שאני שפית, גם אני לא אוהבת שעושים מהאוכל משהו מוגזם ונערץ. אבל אם תנסי להתבונן יותר לעומק, תצליחי להבין שיש כאן משהו אמיתי שאת מפספסת. עובדה שכל השמחות היהודיות תמיד נחגגות בסעודת מצווה. סימן שיש לאוכל גם יכולת לרומם את הנפש. הרבה פעמים כשאנחנו עצובים אנחנו הולכים לאכול משהו ומרגישים טוב יותר".
"את רואה? וזו טעות. אנשים מתרגלים לאכול שטויות בשביל כמה דקות של התרוממות רוח שהסוכר נותן להם".
"אולי. אבל מצד שני, אם מחברים לאוכל הבריא גם טעם טוב, יש כאן חינוך לגוף. כך אנחנו מראים לו שהוא יכול לאכול בריא ועדיין ליהנות, וההנאה מהאוכל היא חלק מאוד חשוב בחיינו. אפילו את, כשהתארחת אצלי, נהנית מהאוכל, נכון?"
"טוב, אביגיל. את שפית, ברור שנהניתי", רטנה רותם.
"גם לי כשפית יש הרבה פעמים כישלונות ומאכלים שלא מצליחים. אבל אני מנסה ומתפללת שהאוכל יהיה הכי טעים שאפשר. את צריכה להסתכל על טעם כמו על סוג של מלבוש. הטעם הטוב באוכל מלביש אותו בלבוש מכובד, הופך אותו למשהו מרומם. הרי יכולנו לאכול קש ותבן כמו סוסים באבוס. פרט לכך, כשאנחנו מכינים אוכל טעים לאנשים מסביבנו אנחנו מכניסים בו רגש, אכפתיות, הקשבה לצרכים של בני משפחתנו. למה ילד נהנה שמכינים לו את האוכל שהוא הכי אוהב? כי כשאמא מכינה אוכל היא מכניסה פנימה את הלב. הטעם הטוב נותן שמחה, והשמחה לא פחות חשובה מהכוח הטבעי שנמצא במאכלים. אם אוכלים אוכל בריא בלי לשמוח ממנו, חלק חשוב מהטוב שיש בו לא זוכה לצאת לאור, ואני לא יודעת אם אני צודקת, אבל אני חושבת שהוא נהיה גם פחות בריא".
"את יודעת", אמרה רותם, "אף פעם לא חשבתי על הנושא הזה בצורה כזאת. באמת, גם הדרך שבה אוכלים חשובה. אם אני סתם מנשנשת מהצלחות של הילדים אני נשארת עם הרגשה גרועה. אבל אם אני יושבת ליד שולחן נקי ומתייחסת בכבוד לארוחה שלי אני מרגישה שהיא מתעכלת אחרת".
"בדיוק", שמחתי. "זה הכיוון הנכון. פגשתי לא מעט ילדים של הורים שהיו פנאטיים לבריאות ולא השקיעו יותר מדי באוכל והיום הם שונאים אוכל בריא. זה כל כך חבל".
"אז יש לך כמה מתכונים טובים בשבילי?" צחקה רותם, ושתינו שקענו לראשונה בשיחת נשים על מתכונים מוצלחים.
סלט נבטים ברוטב שומשום שחור
דרגת קושי:
קלה
כ־4 מנות
סלט מקסים שמכינים במהירות ובקלות. מתאים גם לשבת וגם ליום שרוצים לקבל בו בוסט של כוח ואנרגיה חיובית. שימו לב ששומשום שחור הוא לא קצח, ואם אין – אפשר להחליף בשומשום לבן, אבל מומלץ לקלות אותו 3-2 דקות במחבת יבשה בלי שמן.
חבילת נבטים סיניים לבנים
5 צנוניות
חצי פלפלון חריף ירוק (לא חובה)
חצי כוס עלי כוסברה
רבע כוס עלי נענע
רבע כוס שקדים או בוטנים מסוכרים, קצוצים גס
לרוטב:
3 כפות שומשום שחור
2 כפות מיונז או קרם קוקוס
4 כפות רוטב צ'ילי מתוק
מיץ מחצי לימון
מלח ופלפל
כף שמן שומשום או רגיל
רבע כפית ג'ינג'ר טרי, מגורר (לא חובה)
2 שיני שום כתושות
מכינים את הסלט: פורסים את הצנוניות לפרוסות ומעבירים לקערת הגשה. קוצצים גס את הכוסברה והנענע ומוסיפים לקערה. מוסיפים את הנבטים ומערבבים הכול יחד.
מערבבים היטב את כל חומרי הרוטב בקערית, טועמים ומתקנים תיבול. יוצקים את הרוטב על הסלט, מקפיצים את הכול יחד, מפזרים את השקדים או הבוטנים המסוכרים ומגישים מיד.
לתגובות:
סלט נבטים ברוטב שומשום שחור.
צילום: שושי סירקיס