קצב האירועים בו אנו נמצאים בשנתיים האחרונות מסחרר.
הסתכלות במראה האחורית על השנתיים שחלפו מגלה את השינוי הגדול אותו חוללה ישראל במזרח התיכון, ההסתכלות קדימה מראה מרחבי תמורות מעוררי תקווה: מנקודת השפל הנוראית של ימי אוקטובר 23 אל התנעת תהליכי עומק משמעותיים לעתיד הקרוב והרחוק.
יחיא סינואר ומחמד דיף תכננו מבצע של חודש -חודשיים, קיוו כי יצליחו לסחוף אחריהם את האיראנים, חיזבאללה, ערביי הגדה וערביי ישראל וביחד יכו בישראל. הם נשענו על תובנות תומכות לאורך השנים. החשובות שבהן – זלזול בנחישות הישראלית וחולשת העורף הישראלי. חסן נסראללה מנהיג חיזבאללה, תומך חמאס נלהב, פיתח עבורם לאורך שנים את תיאוריית מדינת "קורי העכביש".
עתה, לאחר שנתיים של מלחמה, נשמעות קינות בלבנון, באיראן ובקרב הפלשתינים – על הטעות הגדולה של הצמד חמאס-חיזבאללה שגרמה לחיסול הצמרת הצבאית והמדינית בחיזבאללה, הצמרת הצבאית והמדעית באיראן והביאה אסון על העם הפלשתיני.
אולי יעניין אתכם
המנהיג העליון האיראני, חמינאי, הוביל, אולי בהשראת חסן נסראללה, את הקריאות להשמדת מדינת ישראל, ומעת לעת טרח לנקוב בשנה שבה זה יקרה. היום איראן נמצאת בהתגוננות. המכות המדויקות של חיל האויר, המודיעין החודר שהפגינה ישראל, יחד עם המצור הכלכלי אותו הטילו מדינות המערב וארה"ב בראשן – מערערים את משטר האייטולות.
לבנון הייתה כבושה בחצי היובל האחרון על ידי הסורים ואחר כך האיראנים וחיזבאללה. הם שלטו במדינה ודיכאו את העדות האחרות, הנוצרים, הדרוזים והסונים, רצחו ראשי ממשלה ומנהיגי עדות.
ארגון חיזבאללה היום עבר למצב התגוננות ומנסה בכוחות אחרונים לשמור על הנשק שבידיו, בעיקר הארסנל האסטרטגי של טילים ומנהרות בעומק לבנון. הוא כבר ויתר על כל יתר הסמכויות שנטל לעצמו בחמישים השנים האחרונות – האחריות על הגבול עם ישראל, שיקום אזורי השיעים בדרום לבנון, מדיניות בינלאומית, גבולות אזורי הגז הימיים.
בסוריה נפל משטר אסד. המכות בלבנון אילצו את ארגון חיזבאללה להחזיר ללבנון את היחידות שתמכו במשטר. את הריק שנוצר ניצלו המורדים בראשות אבו מחמד אלג'ולאני .
עתה חוזרים הסורים לשאלה שנשאלו בשנת 1946 על ידי מדינאים צרפתיים, בתום המנדט הסורי שהופקד בידם: האם סוריה היא מדינה אחת או ארבע מדינות? האם מדינה מרכזית או פדרציה?
בעזה עברו החמאס, הג'האד ופלגים אחרים למצב "הישרדות". מתחננים להפסקת אש ארוכת טווח, עשר שנים, "הודנא". תחת לחץ צבאי ישראלי כבד (סטיב ויטקוף מתהדר בנוצות לא לו), הם נאלצו לוותר על החטופים, הנשק העיקרי שלהם ב"תוכנית הגדולה" של יחיא סינואר. עתה הם נותרו ללא קלפים, תולים את כל תקוות ההישרדות שלהם בנשיא ארה"ב. דרך ארוכה הם עברו מהימים שבהם נשאו עיניים אל חמינאי וחסן נסראללה.
השינוי הגדול ביותר חל בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל. תוך כדי מלחמה, וללא סדנאות אסטרטגיות עם מילים גבוהות, עברנו ממצב של הכלה, הסתגרות מאחורי גדרות, לתפיסת בטחון חדשה. עוד אין לה שם. האם זו "הגנה התקפית" או "התקפה הגנתית", אולם המאפיינים שלה ברורים: האויבים לא יוכלו יותר לתכנן או להצהיר כי ישמידו את מדינת ישראל.
תהליכי העומק במבט של חמש שנים קדימה תלויים במידה רבה בהמשך מימוש תפיסת הבטחון החדשה.
בלבנון – היעד הוא הסכמי שלום, מנהיגים בלבנון קוראים לכך בגלוי, ללא החשש המצמית מחסן נסראללה.
בסוריה – מתנהל מאבק בין המיליציות הג'יהאדיסטיות הקיצוניות שהשתלטו על סוריה לבין המיעוטים הגדולים, כורדים, דרוזים ועלאווים, הדורשים את זכויותיהם. דרישותיהם נעות בין פדרציה לקריאות לעצמאות. הם בעלי הברית הטבעיים שלנו.
באיראן – הקהילה הבינלאומית, המערבית בעיקר, מנצלת את הפגיעות שספג המשטר להצבת דרישות בתחומי הטילים והגרעין, זכויות האדם ומלחמה בטרור המדינה האיראנית.
מול הפלשתינים בכלל וארגוני הטרור בפרט – נותרו הרבה שאלות: האם אכן הבינו הפלשתינים כי מדינת ישראל עברה ועוברת שינוי גדול. האם החמאס שומע את הקולות בציבור הישראלי כי לאחר 40 שנה של השתלטות חמאס על הנרטיב הפלשתיני הוא הגיע לסוף דרכו? המשך שינוי העומק, בתודעה הפלשתינית, תלוי בעיקר בנו.
