לאחרונה התפרסם מדד החופש מדת שערכה תנועת 'ישראל חופשית'. 40 ערים נמדדו והוענקו להן ציונים בין השאר בקטגוריות הבאות: תחבורה ציבורית בשבת, מסחר בשבת, אי תמיכה באירועים בהפרדה מגדרית, פיקוח על כניסת עמותות דת למערכת החינוך הממלכתית, סבסוד תעריף הרחצה בהפרדה בבריכה העירונית ועוד. בסך הכול נבדקו 11 קטגוריות.
הבה נבחן כמה מדדים שבעיני הבוחנים מוגדרים כתומכים בחופש. ראשית, תחבורה ציבורית בשבת. הרשויות המקומיות שמפעילות את מיזם "נעים בסופ"ש", שמספק נסיעות חינמיות בשבת למעוניינים, עושות זאת מכספי המיסים שמשלמים התושבים. מדובר בתחבורה ציבורית שמוענקת במתנה על ידי העירייה.
לצורך חידוד הדברים והבנת הסוגיה אצטט את שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית אוליבר וונדל הולמס הבן: "זכותי להניף את אגרופי מסתיימת במקום שבו נמצא אפו של זולתי". דבריו מתמצתים את האיזון העדין שבין חופש הפרט ובין האחריות החברתית. ובמקרה שלנו: זכותה של רשות מקומית להשתמש בכספי הארנונה למימון אוטובוסים חינמיים לציבור שנוסע בשבת נגמרת בדיוק במקום שבו נמצא כיסו של התושב שומר השבת. תטענו שהעירייה מממנת אירועים גם לציבור הדתי ותנועות נוער. נכון, אבל מנגד היא מממנת אירועים ותנועות נוער גם לציבור החילוני. ואין זה מתקרב לעלויות הגבוהות של הפעלת תחבורה ציבורית. במקרה זה נחצה רף גבוה שכל תמיכה שתינתן לציבור הדתי לא תשיג. יתר על כן, במקרה כזה של מימון ציבורי אין שום סיכוי שכוחות השוק יפעלו. האוטובוסים ימשיכו לנסוע בשבת גם אם יהיו ריקים ולא תהיה דרישה לכך מהציבור. גופים פוליטיים בעלי אג'נדות אנטי־דתיות ימשיכו לממן את המיזם על חשבוננו. ובכן, חופש? תלוי למי ולצורך מה.
ממד נוסף הוא מסחר בשבת. פתיחת עסקים למסחר בשבת תמיד תבוא על חשבון זכותו של העובד לנוח בשבת ולבלות עם משפחתו. בעלי העסקים והרשתות הגדולות כמובן יוכלו, תוך כדי גזירת הרווחים, לנוח בשבת ולבלות עם משפחותיהם, אך העובד הפשוט יידרש לעבוד ולא – יקפח את פרנסתו. כבר לפני יותר מעשור, כשעלתה סוגיית המסחר בשבת, פוליטיקאים חילוניים מן השמאל כמו שלי יחימוביץ', דב חנין ואחרים התנגדו למסחר בשבת מסיבות סוציאליות של זכויות העובדים. גם אמנת גביזון-מדן הציעה מתווה שיגביל את המסחר בשבת מתוך איזון בין זכויות העובדים ליום מנוחה, מניעת אפליה של עובדים שומרי שבת, ושמירה על אופי השבת כיום מנוחה ממלכתי שמאפיין את מדינת ישראל כמדינה יהודית. תנועת 'ישראל חופשית' מציינת את המסחר בשבת כדבר רצוי וחיובי החיוני לחופש הפרט, אך מתעלמת מרמיסת זכותו של הפרט ליום מנוחה בחיק משפחתו.
אולי יעניין אתכם
מדד נוסף הוא הפיקוח על כניסת עמותות דת למערכת החינוך הממלכתית – מדובר בלא פחות מאיסור לימוד תכנים יהודיים בבתי הספר הממלכתיים. העמותות שנכנסות למוסדות חילוניים עושות זאת בזהירות רבה. הן עוסקות רק בערכים יהודיים אוניברסליים כמו ערבות הדדית, אחריות, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול" וכדומה. תכנים שהורים בעלי ערכים רוצים שילדיהם יתחנכו עליהם, ובצד זה גם הכרת החגים ומשמעותם ההיסטורית על קצה המזלג. מזה חוששים? מעדיפים בורות? ובפרפרזה על דברי ברל כצנלסון: "היש בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים". אפילו יעקב חזן, מעמודי התווך של הציונות הסוציאליסטית, היכה על חטא במועצת הקיבוץ הארצי ביוני 1991 ואמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי ארצות. זנחנו את הדת, ויחד איתה השלכנו את התרבות היפה שלנו על כל עושרה. דור שאינו יודע לשאול". לא לחינם מוסדות רבים מן החינוך הממלכתי מעוניינים בתכנים הללו כדי להנחיל את אוצרות המורשת היהודית לתלמידיהם.
בנוסף לכך נבחן מדד אי תמיכה באירועים בהפרדה מגדרית וסבסוד תעריף הרחצה בבריכה בהפרדה מגדרית. גם על פי הסעיפים הללו, זכותם של התושבים המעוניינים באירועים נפרדים וברחצה נפרדת פחותה מזכותם של מי שמעוניינים באירועים מעורבים וברחצה מעורבת. ושוב אזכיר, מדובר בכספי ציבור שמקורם במיסים שמשלם הציבור וכולם זכאים ליהנות מהם.
על פי דעתם של מזמיני המחקר, חופש מדת הוא דבר ראוי לציון והם משבחים את הערים שעלו במדד, הראשונה שבהן היא הוד השרון. מבחינתם החופש זה כשהם נהנים ממנו. החופש של אחרים – אין לו זכות קיום. ערים שעלו במדד זוכות לשבחים, בעוד שאלה שירדו במדד זוכות לתואר מפוקפק ומגונות על מידת החופש המועטה בהן כביכול.
כשל נוסף במחקר הזה הוא שאין בו התייחסות לאופי האוכלוסייה, לעובדה שיש ערים שרוב אוכלוסייתן מסורתית ודתית לעומת ערים שרוב אוכלוסייתן חילונית וממילא אין בהן דרישה לאירועים נפרדים וכדומה.
הנדסת התודעה פועלת על טורבו. המילה חופש היא בעלת קונוטציה חיובית. מי לא רוצה חופש לבחור את אורחות חייו? השאלה היא חופש למי? והאם חופש לאחד משמעו דריסת החופש של האחר? כאן נחשפת הצביעות של המדברים גבוהה גבוהה על חופש תוך פגיעה אנושה בחופש של הזולת.
הכותבת היא חברת הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי
